שוברים ימינה

מימין ליברלי לימין רדיקאלי
תמונה Fry1989 commons.wikimedia.org

החברה הישראלית הולכת ימינה כבר מספר שנים לא מבוטל. תהליך זה כשלעצמו אינו חייב להיות בעייתי. אלא שבזמן האחרון ניתן להצביע על רדיקליזציה של הימין הפוליטי ובעקבות כך ניסיונות להחליש את אופיה הדמוקרטי של החברה הישראלית ואת מעט הפלורליזם שעוד נותר בה.

חשוב להדגיש למי ששכח ולמי שלא ידע – אין זו רוח ז'בוטינסקי ולא משנתו ודרכו של בגין. אבל הימין של היום ובראשו הליכוד אינם הולכים ברוחם הליברלית והדמוקרטית של ז'בוטינסקי ובגין. זכורה אמירתו של בגין "יש שופטים בירושלים", ואילו היום כל פוליטיקאי נידח מרשה לעצמו לאיים, לבזות ולהתסיס נגד מערכת המשפט, נגד התקשורת ונגד הקבוצות האחרות בחברה.

הימין רוצה, סוף סוף (מבחינתו), להחליף את האליטות – פוליטיות, תקשורתיות, אקדמיות, צבאיות, תרבותיות, משפטיות. למעשה הימין מבקש לצמצם משמעותית את הלגיטימציה של השונות בחברה הישראלית. הימין מבקש, בכל דרך, להפוך את החברה הישראלית לחברה דוגמטית, ברוח הימין המתנחלי, אשר יותר ויותר קולות אנטי-דמוקרטיים נשמעים מכיוונו.

על פי הימין היום הכול מותר על מנת לממש את שלטונו, גם אם פירוש הדבר סתירה לערכי יסוד, סתירה לחוקי יסוד, ביטול של קבוצות בחברה בשם "תיקון חוליי העבר", שהשמאל אחראי להם עד היום (למרות שנות שלטון ימין רבות). אבל בדרך הימין רומס את הדמוקרטיה ואת הרקמה הדקה המחזיקה יחד את ערב-רב הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית.

הימין, עם החיבור הטבעי שלו לחרדים הלא דמוקרטיים, מקעקע את יסודות החברה הישראלית האזרחית הדמוקרטית, אשר שאפה, במידה מסויימת, לפלורליזם. מפלגת השלטון, שאחד הדגלים המשמעותיים שלה היה ליברליות, הופכת למפלגה דוגמטית אשר חושבת כי כדי לממש מאוויי שלטון ניתן לרמוס ערכי יסוד ולפגוע בחיבור בין חלקי העם.

אסור לשפוך את התינוק עם המים ולפגוע בערכים הבסיסיים של החברה הדמוקרטית!

כל יום אנו מתבשרים על ניסיון פגיעה נוסף במוסדות מרכזיים בדמוקרטיה הישראלית, השבירה כל כך.

ניסיונות פגיעה חוזרים ונשנים במערכת המשפט – הכרזות פוגעניות כלפי מערכת המשפט אשר מייצרות דה-לגיטימציה הולכת וגוברת של מערכת, ומכאן המדרון חלקלק ביותר. ההתנפלות האחרונה הגיעה מפיו של ח"כ יוגב, בנוגע לשופט שדחה את הריסת בתי מחבלים, וזאת אחרי שאמר שצריך לעלות על בית המשפט העליון עם D9.

ניסיונות פגיעה והשתלטות גוברת על התקשורת והפיכתה לשופר של השלטון – חלקים מתרבים והולכים של התקשורת הופכים תלויים יותר ויותר במערכת הפוליטית במקום שתישמר עצמאות התקשורת. בכך מסרס הימין את הכלי המרכזי של האזרחים ללמוד על השלטון ועל מחדליו, לשמוע דעות שונות מאלו של השלטון ולאפשר ביקורת על המערכת הפוליטית והשלטונית – שזהו תפקידה העיקרי של התקשורת.

ניסיונות חדשים להטביע חותם במערכת האקדמית – ניסיונות התערבות של "אם תרצו" בקביעת תכנים ומרצים על פי עמדות פוליטיות, שרים וחברי כנסת קוראים להדיח מרצים בשל דעותיהם ועוד. הקטנת כוחה של המערכת האקדמית, המזוהה בחלקה הגדול עם התפיסות הליברליות והביקורתיות. המערכת האקדמית גם היא מערכת אשר מייצרת ערכים ואידאלים ושיח מגוון וביקורתי, וכן משמיעה קול בלתי תלוי שאזרחים מוכנים להקשיב לו.

ניסיונות פגיעה בחופש הביטוי – הגבלת החופש והעצמאות של התקשורת הממלכתית והפרטית.

ניסיונות להשפיע על תכנים תרבותיים – כניסתה בסערה של השרה החדשה מירי רגב והכרזתה על כוונות לפגוע בתקציבים לגורמים שלא לרוחה. פגיעה בתקציבים של תכנים ומוסדות אשר אינם מתיישרים לפי הקו של השלטון הימני. חשוב מאוד לזכור כי התרבות על כל גווניה היא חלק מן החוסן הדמוקרטי בזכות הביקורת שלה, גם המרגיזה ביותר. חברה שלא מסוגלת לסבול ביקורת ולא מסוגלת לקבל תכנים תרבותיים ביקורתיים ושונים היא חברה חלשה וחולה.

ביסוס וחיזוק מעמדם וכוחם של הגורמים החרדים הלא דמוקרטיים – פגיעה בשוויון ובחופש האישי ופגיעה קשה במערכת הכלכלית ובלכידות החברתית, שכן החברה החרדית היא חברה בדלנית ואנטי-ממסדית. האפשרות של החברה הזו להמשיך לא לקחת חלק במאמץ הכלכלי, לא להשתלב בבסיס החברה ולקיים מערכת חינוך שלא מאפשרת לימודי ליבה, היא אפשרות הרסנית. חשוב להדגיש כי החלק החשוב ביותר בלימודי הליבה, שאותם החרדים לא לומדים, הוא לא מתמטיקה או אנגלית, אלא אזרחות. זהו הבסיס הערכי שעליו צריכה להיות הסכמה מוחלטת על מנת לקיים חברה דמוקרטית שבה קבוצות רבות ומגוונות ולשמור עליה.

למעשה הימין היום רוצה לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי (חוק עוקף בג"ץ של איילת שקד, הצעת חוק יסוד הלאום לקביעת מדינת הלאום של העם היהודי ועוד ועוד), ולהגדיר כללים חדשים אשר ינציחו את שלטונו ואת תפיסת עולמו – חברה לאומנית ותאוקרטית שבה חירויות הפרט מוגבלות, שבה אין לשלטון בלמים ואיזונים ובה הפרט נתון לגחמות השלטון ולתפיסת הרוב – כלומר אין מקום לשונות, אין מקום למגוון דעות, אין מקום לביקורת ואין לגיטימציה לחשיבה אחרת.

בתפיסה זו אין מקום להחלפת דעות ואין לגיטימציה לרעיונות אחרים ושונים, הכול צריך להתנהל בתוך טווח דעות וערכים מצומצם מאוד, ומי שחורג מוקע באופן קשה ובוטה עד כדי סילוק מן החברה.

באצטלה והצדקה של בעיית משילות הימין מנסה להחליש את כל המוסדות הדמוקרטיים ולחזק את הממשלה – ניתן לנחש מהי המשמעות של תהליך כזה. על מנת לשמור על הדמוקרטיה ועל החברה בכללותה, על גווניה ועל השונויות בה, יש לשמור על בלמים ואיזונים, אשר סיפקו ומספקים כל המוסדות והאליטות שבהם מנסה השלטון הימני לכרסם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אין בעיה עם ימינה – שאלה של השקפת עולם.
    יש ויש בעיה עם פגיעה בדמוקרטיה על מנת להשיג מטרות ימניות. משם אנחנו במדרון חלקלק. לא רק השמאלנים יפגעו. גם הימנים – כולם.

  2. הימין שובר יותר ימינה
    השמאל יותר שמאלה
    וזה כולל ריקון של במרכז, וזה הדבר הכי גרוע

  3. אפילו ריבלין שתומך במדינה אחת לשני עמים כבר נחשב לסמולן שצריך לבזותו ולאיים עליו במרומז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי המלך?

על יחסי רוב, מיעוט ודילול מניות