האזרח ברק

על הספר "ברק – מלחמות חיי"
תמונה של עמוס
עמוס אריכא

חמישים משנות חייו של אהוד ברק שזורות ברמות שונות בתולדותיה של המדינה העברית (לשעבר). קריאת הספר "ברק – מלחמות חיי" משאירה את הקורא עם טעם של החמצה מרה. סיפור חייו של בן הקיבוץ מקיף את סחרחורת טיפוסו במעלה הר תלול עד לשיאו, ואחר-כך גורר את הקורא לחזות בנפילתו הקרובה להתרסקות, לקץ החלומות של איש הנעורים הנועזים. ואולי מבחינה של זווית נוספת נוחל הקורא טעם של מפח-נפש מדכדך בעקבות כוכב שנמוג.

לא סתם ביוגרפיות כאלה על אנשים כאלה מתחילות לרוב כסיפור אגדה על גיבור-על ומסתיימות בבן-אנוש שברקו דהה וכנפיו נחרכו עד שורשיהן. סיפורו של אהוד ברק בספר זה מסתיים בתחושת עצב, כמו התרוקנה אשפת הסופרלטיבים, ואין לשלוף יותר דברי הוקרה מסכמים.

ברק נחשף בעולמנו הזעיר כברק מפזז הגורר בעקבותיו התנפצותו של רעם אדיר, מהדהד למרחקים. בן הקיבוץ המסונדל נותר כזה בפשטותו בתקופתו הראשונה בצה"ל, כשנחשף למפקדיו כעילוי בגששות וקריאת פני הארץ. באותה עונת נעורים הוא וחבריו נחשפים גם כעזים שבלוחמים, מוכנים לחרף נפש – מחפשי אתגרים המאפילים על הדמיון. עלילותיהם יכולות לפרנס ספרים, סרטים, מחקרים ועוד כיוצא באלה.

זינוקו הנועז של ברק להיחשף כלוחם ששיעורו רב הוא כזינוק מטורף של מי שנחוש לצלוח בתעוזה מדהימה סמבטיון שוצף ויורק אבנים כבליסטראות. זהו הזינוק שמקפיץ את ברק במהירות משלב לשלב עד לקצה הפירמידה הצה"לית. לא סתם הוא נמנה עם רשימת הנבחרים, גיבורי האומה. פרקי נעוריו ובחרותו מסבירים תהילתו. אך כפי שלעתים קרובות מדי משתכח מאתנו הילד שהיינו, כך נשחקת אבירות הנעורים הקסומים ובני אדם צוברים שנים וצוברים גם חגורות שומן עד שהם נחשפים בעירומם, שלעתים רחוק הוא מלהרנין עין.

אהוד ברק חותר להנהיג והוא מתחבל תחבולות להגשמת חלומותיו, הופך לאמן היודע לקצר דרכים עקלקלות, חושף כישרון יחצ"ני המעיד שיכול היה בבוא יום מתאים להשתלב היטב בצמרת הפרסומאים. הוא גם מוכיח בעונה מבוגרת של חייו שהוא יודע להפוך את פרקי חייו הקודמים למטבע עובר לסוחר, להיהפך כרצון תאוותיו הארציות לעושה לביתו-בתיו, עד היותו רב-מיליונים, ולא בשקלי המולדת. אולם עוד קט וכבר גילו יחתוך הזיותיו שאולי עוד ייקרא לשוב לכס המנהיג כדה-גול בשעתו.

צריך עולם להתהפך כדי שציפייתו תיענה.

עדיין רבים מוקירים, בצדק, את הלוחם הנמרץ והצעיר, אותו ואת חבריו, אך רבים עוד יותר נקעה נפשם מברק שהסיר מדיו והפך לאזרח אהוד ברק והתגלה באור שונה לחלוטין משעלה בידו להביס את נתניהו. כבר באותו לילה קסום שבו התאספו המוני צעירים בכיכר רבין בלב תל אביב התהפך האיש מול עינינו והסתבר כי חלמנו על ברק שכנראה מעולם לא היה. תכונת הבוגדנות הארורה שלו נחשפה באותו לילה והלמה כמפץ בראשי בוחריו הנלהבים.

בספר הנסקר מתואר האירוע המשמעותי הזה בפרטים. רבים מבין מקבלי פניו של ברק נשאו שלטים ובהם בקשה לנבחר החדש: "רק לא ש"ס!". רבים-רבים מאסו במפלגה הגזענית, שמנהיגה אריה דרעי התגלה כנוכל שאינו ראוי לבוא לפני ציבור. ש"ס הגיעה אז לשיא "תפארתה" בהרקיבה כל ממשלה שבה השתלבה. בני הנוער בעיקר ראו במפלגה זו, שאחדים מחבריה כבר קישטו בתי כלא, את אחד מאבות הטומאה.

כותבי הספר, דני דור ואילן כפיר, טשטשו עובדה אחת הקשורה בלילה ההוא: הם התעלמו, בכוונה או שלא, מתגובתו של ברק. באותו לילה נמצאתי בבית חברים באילניה, היא סג'רה, ושמענו את תגובתו החדה של ברק, שקרא לעבר ההמונים בכיכר כמתריס-יהיר: "רק עם ש"ס!". זה היה הרגע שבו הרגשנו כי ברק שחשבנו שהוא – איננו הברק החוצה שמי מרום… הזמן הוכיח זאת.

אילן כפיר ודני דור התגלו ככותבים אחראים, אף שהם "הוזמנו" לכתיבת הביוגרפיה הזאת. כתיבתם נעשתה בזהירות, מתוך כוונה לחמוק מאי-אלה מוקשים, אך הם עשו כמיטבם בתנאים אלה לשמור על איזון. הסיפור כתוב בכתיבה שווה לכל נפש, בסגנון צנוע, כמו מדובר בתחקיר עיתונאי מורחב לקריאה בסוף-שבוע. זהו ספר שכמו נחצה לשניים: ברק הצעיר והמזהיר, וברק המבוגר, חסר הכישורים להנהגה והדועך כמו ארצו-ארצנו.

בסיום קריאת הספר הייתי עצוב. ברק המנותק מהעם והחי בממלכת פאר בראשו של אחד ממגדלי תל אביב היוקרתיים הזכיר לי את הסרט "האזרח קיין". הסרט מתאר את תקופת דעיכתו של צ'רלס פוסטר קיין, המבוסס על דמותו של קיסר העיתונות האמריקנית ויליאם רנדולף הרסט, שבשיאו כדמות ציבורית שאף להיות נשיא, ניהל אימפריה של ארבע מאות עיתונים, ובדרך המציא את מה שמכונה מאז "עיתונות צהובה". זהו סיפורו המדמם של איש שהיה לו הכול – ונשאר בלא כלום.

הסרט, שיצא להקרנה ב-1941, היה סרטו הראשון ויצירתו החשובה של גאון הקולנוע אורסון וולס. הסרט נחשב עד היום לאחת היצירות הקולנועיות המוערכות ביותר במאה העשרים. אורסון וולס היה בן עשרים וחמש כשיצר את סרטו הראשון, והוא עצמו, צעיר כשהיה, הפליא לעצב את התפקיד הראשי של האזרח קיין עד לרגעים סוגרי-חייו כזקן מובס ובודד.

בניגוד לקיין, צעירותו של וולס לא ביישה את זקנתו. באמצעות צילום מדהים בגווניו האפורים, שכן הסרט צולם בשחור-לבן, יצר וולס בכישרונו הנדיר את אווירת הנכאים של הזקן הבודד שנותר בארמונו עם זיכרונותיו בלבד. המעברים העדינים והדקים של הגוונים האפרוריים והקודרים עד לכהות כמעט שחורה, מלווים את הצופים לאורך מסלול דעיכתו הסופית של ענק המנותק מכבר מעולמו.

אהוד ברק נחשף בבגרותו כאיש קצר-רוח המשוכנע שלנהל את העולם פירוש הדבר ללוש אותו כמשחק ילדים בחומר, ממש כאן ועכשיו. כמובן שיצאו לא מעטים שיטענו כי הוא מורכב הרבה יותר וכמוהו "המצב". ייתכן. אולם נמצאים משוכנעים כי שובו של ברק לזירה הפוליטית מיותר, ומוטב שימשיך להיות מנותק מהעם, שאותו לא פיענח לא כראש ממשלה ולא כשר ביטחון. רבים שהוטעו על ידו לא ישכחו את בוגדנותו במפלגתו, שאותה שבר לשניים, וגם תכונות אחרות המעידות על אגו ענק לא תישכחנה.

אכן, ההסתופפות מתחת לקורת-גג של פנטהאוז נדיר מדגישה את המהפכה שהתחוללה בתפישת עולמו של הנער בן הקיבוץ שהפך לאוליגרך תוצרת כחול-לבן החי בריחוקו מאתנו. הביוגרפיה הזאת, "ברק – מלחמות חיי", היא מראה המשקפת את פני הדור. מדובר בדור יתום ממנהיג.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. לא משנה מי מהם צודק, משהו גרוע ביותר קרה וצריך למצוא את האשם
    ואולי בעצם שניהם צודקים?

  2. היה מביא כל אחד מאיתנו לחקירה
    יש לו מזל שלוקחים בחשבון שהוא היה שר הביטחון
    ודאולמרט הוא עברין מורשע בעצמו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן