להציל את כלב השמירה של הדמוקרטיה

מלאכת הרכבת הממשלה העלתה נושא אחד שנראה חשוב מהאחרים עבור ראש הממשלה – שליטה על התקשורת בישראל!

מי שרוצה לשלוט בתקשורת אינו שליח ציבור אלא שליח של עצמו. מי שרוצה לשלוט בתקשורת אינו דמוקרט אלא מחפש שלטון יחיד. מי שרוצה לשלוט בתקשורת בשם זכייה דמוקרטית בשלטון אינו מבין ששלטון במדינה דמוקרטית אינו שלטון טוטליטרי ואין משמעו פגיעה במי שלא ניצח או פגיעה במיעוטים כלשהם. שלטון הרוב בדמוקרטיה אינו פגיעה ונטרול המפסידים ואינו דיכוי המיעוט. מי שפוגע בתקשורת על ידי שליטה פוליטית בה, פוגע במהות הדמוקרטיה בכך שהוא לא מאפשר ביקורת על השלטון. איך אפשר להבין ניסיונות שליטה על התקשורת חוץ ממוטיבציה לשלוט על הביקורתיות של התקשורת ובכך לשמר את השלטון?

צריך להציל את התקשורת ממלתעות הפוליטיקאים, השידור הציבורי חרב בעזרתם האדיבה. חלק מהעיתונות הכתובה כשל וחלק אחר הפך לכלי פוליטי – ביביתון מול אנטי-ביביתון. חשוב לזכור, תפקידה של התקשורת אינו לנפח לנו את האגו, אינו לשבח את השלטון ואת השולטים, אינו להרדים את הציבור על ידי זה שנותנים לו את מה שהוא רוצה, אינו להציג לראווה את הישגי השלטון (קיימים או מדומים). תפקידה של התקשורת הוא לבקר, לאתגר, לגרום לציבור להיות ערני ועל המשמר, לגרום לפוליטיקאים להיות ערניים ולא למעוד, להזכיר לפוליטיקאים לשם מה נבחרו ומי הוא הריבון, לגרום לפוליטיקאים להבין שהיום הם משרתי ציבור ומחר אולי לא. אם התקשורת לא עושה את כל אלה, אין כל טעם להעניק לה את הזכות להעביר אלינו מסרים, להציג בפנינו תכנים או להעביר אלינו אינפורמציה כלשהי בכל צורה שהיא.

תקשורת היא מרכיב קריטי בדמוקרטיה, אבל התקשורת חייבת להיות מחויבת לכך. אחד הכלים החשובים בשמירה על הדמוקרטיה הוא השידור הציבורי. על מנת לקיים שידור ציבורי עצמאי יש לוודא תקציב עצמאי לחלוטין. על כן הצעד המשמעותי וההרסני ביותר שנעשה ברפורמה בשידור הציבורי בישראל הוא ביטול האגרה. צעד פופוליסטי וציני שנועד להביא לשליטה של הפוליטיקאים בשידור הציבורי, ומכאן המעבר הבטוח הוא לשידור פוליטי אינטרסנטי אנטי-ציבורי!

תקשורת צריכה, בראש ובראשונה, לשרת את הציבור הרחב ולא לשרת אדונים כלשהם, בעלי אינטרסים כלכליים, פוליטיים, אינטרסים של שליטה או אחרים. צריך לתת לציבור את מה שהוא צריך ולא את מה שהוא רוצה, כדי לאפשר לו לתפקד בצורה ראויה ורציונאלית ולשמר את האינטרסים שלו, דהיינו לשמר את הדמוקרטיה.

ראש הממשלה מבקש לשלוט על התקשורת על מנת לשמר את השלטון בידיו. לא בידי הליכוד, לא למען רעיון, לא למען המדינה, לא למען העם. אולי נתניהו שואף להידמות לארדואן? לראש הממשלה יש היום שליטה על 'ישראל היום', העיתון הנפוץ ביותר במדינה. השליטה הזו מחלישה את העיתונות הכתובה בכלל, בשל תחרות שאינה הוגנת מבחינה כלכלית – לעיתון אחד יש כיס עמוק ללא אינטרסים של רווח.

לראש הממשלה בתפקיד שר התקשורת יש שליטה על רשות השידור (קול ישראל) באמצעות הרפורמה (גם קודם ידי הפוליטיקאים זיהמו את הרשות). ראש הממשלה מחזיק שוט מול ערוץ 2 בדמות שליטה על אופי התנהלות השידור המסחרי – זיכיון או רישיון. ראש הממשלה מחזיק שוט גם מול ערוץ 10 – הענקת רישיון קבוע או שמירה על הערוץ מדמם וללא עתיד ברור. שליטה מלאה או חלקית על גופי השידור, שהם ספקי התוכן העיקריים וערוץ החמצן הדמוקרטי של האזרחים, מאפשרת שליטה על דרך החשיבה של הציבור באמצעות שליטה על התוכן שמגיע אליו. אם בתוכן אין ביקורת, גם לציבור לא תהיה ביקורת.

צריך להציל את התקשורת גם מעצמה. מרדידותה, מתאוות הבצע, מתאוות הכוח, מניצול ציני של הצרכנים וממי שרוצה להתפרסם באמצעותה. התפקיד של התקשורת אינו "לסמם" את ההמונים ולרדד את השידור כדי להעלות את הרייטינג ולמקסם את הרווחים.

אי אפשר לצפות מתקשורת שמקדמת את 'האח הגדול' ואת 'היפה והחנון' להיות תקשורת לוחמנית וכלב השמירה של הדמוקרטיה, משום שתקשורת רדודה ומרדדת כזו לא מעוניינת להסתבך או להיות שנויה במחלוקת. תקשורת כזו רוצה לייצר שקט תעשייתי ולא רעש ציבורי. אבל כלב השמירה של הדמוקרטיה איננו פודל של צרכניו. כלב שמירה צריך לדעת לפעמים לנשוך, ולא רק לחפש שילטפו אותו.

תקשורת שמספקת "לחם ושעשועים" מודרניים – מציצנות נחותה, תכניות שמנצלות אנשים חלשים או תאבי פרסום ומלגלגות עליהם – אינה תקשורת מאתגרת הגורמת לצרכנים לחשוב בצורה ביקורתית. סימום ורידוד מייצרים קהל צרכנים/צופים סביל, לא חושב ולא ביקורתי, ממש לא הציבור שמדינה דמוקרטית רוצה לטפח.

התקשורת צריכה לאתגר את הציבור ולגרום לו לחשוב, וגם לגרום לו לפקפק במה שעושים בשמו נציגיו, כדי לשמור על נציגים אלה ערניים ונאמנים למטרה שלשמם נשלחו – שירות לציבור ולא לעצמם. בשנים הקרובות תימצא התקשורת בקרב קשה על אופייה ועל חייה. האם התקשורת תוכל להיות עצמאית ולשרת את האזרחים הדמוקרטיים של המדינה, או שתהפוך לכלי שרת בידי השלטון ובידי ראש הממשלה? אם התקשורת תפסיד בקרב הזה, המדינה תחדל להיות דמוקרטית ואזרחיה יהפכו נתינים של המלך ביבי או של מלך אחר.

על אמצעי התקשורת לאחד כוחות במאבק על אופייה החופשי של התקשורת, על אופייה הדמוקרטי של המדינה ועל חירות האזרחים. אני סבור שחלק ניכר מאזרחי המדינה לא מפנימים את המשמעות של פגיעה בדמוקרטיה, ולא מבינים שפגיעה כזו היא קודם כל פגיעה בהם, ברווחתם, בחופש ובחירות האזרחית שלהם. חשוב להבין שפגיעה בתקשורת מובילה לשרירות השלטון, ללא יכולת תיקון.