עיתון שיש לו מפלגה

עיתונים "מטעם" במסווה של עיתונות חופשית
עיתונים

אחרי הבחירות כולם חכמים. מאשימים את התקשורת בהטיית הציבור, בהעברת נתונים שגויים של הסקרים, בהמרצת השמאל ובשנאת הימין. היכן היו כל אותם החכמים לפני הבחירות? ואם התוצאות היו הפוכות, מישהו היה מעלה את ההאשמות הללו?

מה היה לנו לפני הבחירות? מה שהיה גם בעבר. סקרים מוטעים – לא חדש. דיווח לא אמין – היה בעבר. התמסרות של התקשורת לספינים של יועצי תקשורת – טריק ישן וחביב שעובד טוב, כי התקשורת מחפשת אייטמים כאלה. אני זוכר פגישת עיתונאים לסיכום מערכת הבחירות של שנת 1998, שבה הופיע אחד מיועצי התקשורת הבכירים וסיפר להם כיצד "עבד" עליהם במהלך מסע הבחירות.

אז מה בכל זאת השתנה, חוץ מהשנים שחלפו? פעם הייתה בארץ עיתונות מפלגתית. כל מפלגה מימנה ככל יכולתה, וגם כשקופתה הייתה ריקה, את הוצאתו לאור של הביטאון היומי או השבועי שלה. המנויים והקוראים היו חברי המפלגה השרופים, מי שלא צריך לשכנע אותם בדרכה של מפ"ם או של מפד"ל או של החרות. הם קראו והאמינו לכל מילה, כי רצו להאמין. גם אם באסיפת בחירות שבה נכחו בעצמם היו לכל היותר 100 אנשים, ובעיתון שלהם כתבו שהיו אלפים, הם האמינו. זו הייתה עיתונות סובייקטיבית. איש לא ערער עליה ולא דרש "ועדת חקירה"…

היום אין עוד עיתונות מפלגתית, כי המפלגות אינן יכולות לממן את הוצאת העיתונים. אבל יש משהו חמור יותר – עיתונים שיש להם מפלגה. מצד אחד חינמון שתומך מיום היווסדו בצד אחד של המפה הפוליטית. ואילו העיתון שהיה פעם "העיתון של המדינה" ורוצה, בצדק מבחינתו, לחזור להיות כזה, תומך בצד השני של המפה. ויש עוד כמה אמצעי תקשורת שלא מסתירים את סדר היום הפוליטי שלהם.

מה רע בזה? הבעיה היא בנִראות. מאחר שאף אחד אינו רואה את עצמו כ"עיתון מטעם" מפלגה זו או אחרת, הציבור מקבל את הרושם שמדובר בעיתונות חופשית, נטולת אינטרסים, המדווחת באובייקטיביות על האירועים ומנתחת אותם בהגינות. ולא היא, זה לפחות הרושם שהציבור קיבל בימי הבחירות.

אתרי החדשות באינטרנט הם לטעמי תואמי העיתונות המודפסת, רק משוכללים יותר באפשרות שהם נותנים לקהל הגולשים להגיב ומיד על כל מידע. שם ראינו את תגובות הטוקבקיסטים לדיווחים השונים. גם אם נקבל ובצדק את ההנחה שחלק מהם מומנו על ידי המפלגות השונות, בכל זאת הוכיחו התגובות שהציבור אינו טיפש ואינו תמים, ויודע להבחין היכן נגמרת האובייקטיביות העיתונאית ומתחילה ההטפה של האג'נדה שמוכתבת מלמעלה.

כהוכחה לטענתי שדבר לא השתנה, מצאתי מאמר של חתן פרס ישראל פרופ' אסא כשר, שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בתאריך 11.2.1999 וכותרתו "דלקת בחירות". במאמר הציג פרופ' כשר את מחלת התקשורת בתקופת הבחירות.

כותרת המשנה הייתה "אומץ לב עיתונאי לא ניכר בגסות הרוח ולא בקוצר הרוח שעיתונאי מבטא כנגד נשוא פנים, אלא בכך שהוא זוכר ללא הרף כי הוא משרת את זכות הציבור לדעת ולא את זכותו להתבדר – בעיקר בעונת הבחירות". כמה שהמשפט הזה מתאים לזמננו,  למראיינות ולמראיינים בערוצי הטלוויזיה ובתחנות הרדיו בתקופה האחרונה.

בהמשך כתב אסא כשר בין השאר כי "כל ימות השנה חייב כל עיתונאי לגלות נאמנות לעקרונות המקצוע שלו ולהבחין בין מסיבת עיתונאים ובין מחזה פוליטי… כך במיוחד בעונת הבחירות שבה מרובים הניסיונות לאחז עיניים, שבה קל להפיל בפח עיתונאים רודפי צבע, שבה קשה להיות מדויק כראוי והוגן ללא דופי…"

את המאמר הזה בשלמותו לימדתי באקדמיה במשך 15 שנה, בקורס "מבוא לכתיבה עיתונאית". מן הראוי שכל מי שעוסק במקצוע ישנן אותו מדי יום ביומו, ובמיוחד בתקופת בחירות.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. הפרינט מת
    העתונות המקוונת היא כבר משהו אחר
    אתה לדעתי עוסק בנושא מעניין אבל כזה שאיבד את הרלוונטיות שלו

    1. הפרינט מת על פי המומחים כבר כמה שנים ובינתיים הוא נושם..
      אולי פרפורי גסיסה אבל הם ארוכים ועדיין רלבנטיים.
      והעיתונות המקוונת היא כמו גבינה שוויצרית עם חורים…הרבה חורים שיש לתקן..

      1. עשרות אחוזים מהפרינט אלה תכנים שיווקיים מוסווים בצורה זו או אחרת וחלק אחר קשור להסכמים כאמור בין בעלי העתון לבעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים