בשולי הבחירות

הערות והרהורים על מערכת הבחירות ותוצאותיה
תמונה של גזית
שלמה גזית

קול המוסיקה – ערוץ הרדיו "קול המוסיקה" הציל אותי בשבועות האחרונים. אני נוהג לתפקד בבית, במשרד או במכונית, עם רדיו פתוח. סיוט הדברת והברברת בכל הרשתות וללא פסק זמן – על הבחירות הממשמשות ובאות, על הסקרים, על הפרשנים – התיש אותי עד כלות. לחיצה על כפתור קול המוסיקה החזירה אותי לשפיות ולרגיעה. תודה לקול המוסיקה.

סקרים ומדגם – לא למדתי את הנושא ואין בידיי השוואה מדעית-מוסמכת על האופן שבו מתנהל מסע הבחירות במדינות אחרות. אינני יודע כמה חברות סקר תפקדו בו-זמנית במהלך השבועות האחרונים. היו אלה שלושת ערוצי הטלוויזיה, היו אלה קול ישראל וגל"צ, היו אלה כמה עיתונים מרכזיים וכמובן – היו אלה מטות המפלגות שביקשו סקרים אשר ידריכו את צעדיהם. אפשר שמבול "סקרולוגיה" זה הוא בלתי נמנע, אך למה צריך להציף אותנו, את ציבור הבוחרים, בחומר זה ללא הפוגה?

הרשימה הערבית המשותפת – אני מקווה כי מעז יצא מתוק. אביגדור ליברמן, היוזם של העלאת אחוז החסימה, קיווה כי בכך יביא לסילוק כל הח"כים הערביים או מרביתם מאולם המליאה. הוא השיג את התוצאה ההפוכה. הרשימה המשותפת הגיעה להיות הרשימה השלישית בגודלה בכנסת. אפשר בנקל לראות רשימה זו הופכת לשנייה בגודלה בבחירות הבאות ועומדת בראש האופוזיציה.

לגוש של 13 ח"כים יש משקל פוליטי וערכי שונה מארבע סיעות ערביות עם 3–4 מנדטים לכל אחת מהן. זהו גוש שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו, זהו גוש שישראל היהודית לא רק תדע על קיומו אלא שתהא חייבת לאמץ מדיניות שונה וחדשה, מדיניות שאיננה מתכחשת לקיומו של מיעוט המונה יותר מ-20% מאוכלוסיית המדינה, מיעוט בעל צרכים בכל מישורי החיים. ובה בעת, מיעוט שיידרש להשתלב בחיי המדינה והחברה היהודית, אם ירצו בכך אם לאו.

דילמה של ליכודניק – שיטת הבחירות שלנו יצרה דילמה. הדרך היחידה אשר עמדה בפני מצביעי ליכוד (כולל רבים ברשימת המועמדים) אשר קצה נפשם בבנימין נתניהו הייתה שלא להצביע "ליכוד", על כל המשתמע מכך לגורל מפלגתם. אלה נצבו בקלפי והעדיפו לשמר את המפלגה, אפילו נדרשו לשם כך להמשיך עם נתניהו.

המחנה הציוני – מחנה זה נכשל במבחן התוצאה. הרבה נכתב ונאמר בניסיון לנתח ולהסביר את הכישלון. עבורי, הכישלון העיקרי של ה"מחנה" היה באי הצגת מדיניות חלופית בתחום המדיני-ביטחוני. אכן, אילו עשה כן, הייתה "אמת" זוכה אולי בעוד פחות מנדטים, אך הייתה מציגה אלטרנטיבה אמתית לגוש הימין.

למה להצביע "אמת" אם רשימה זו מזדהה עם הקו המדיני-ביטחוני של הימין ותומכת בו? היכן אומץ הלב לומר מלים ברורות: כן, לחלוקת הארץ. זה חייב להשפיע על המדיניות ועל המעשים שלנו בחלקו העיקרי של השטח שבשליטתנו, גם אם אין זה ריאלי היום. גם אין מנוס מחלוקת ירושלים. לפחות מבחינה מדינית ודתית. הממשלה הפלסטינית חייבת לקום בעיר המזרחית, והאגן הקדוש, האתר האחד והיחיד המקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות, לשלושה מיליארד בני אדם (כולל לארבעה עשר מיליון יהודים) מחייב פיתרון בין-לאומי ובין-דתי.

ומה מציע המחנה היום, מה חייבת ישראל לעשות כל עוד ובהעדר פרטנר להסכם? היכן וכיצד עוצרים את מבול ההתנחלויות? ואיזה צעד חד-צדדי מציעה המפלגה אם לא יהיה הסכם? ומותר להסתייג גם ממדיניות ראש הממשלה בסוגיית הגרעין האיראני. איראן היא מעצמה אזורית אדירה, ובמוקדם או במאוחר נידרש לקיים עמה קשרים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'