מה שהיה הוא שיהיה

למרות הכול, אלך להצביע
צילום: צביה he.wikipedia.org

אף שלא ידעתי עבור מי להצביע – לא התלבטתי. חובתי האזרחית הדריכה אותי – אסור לי להיכלל בין כל אותם אזרחים בעלי זכות ההצבעה אשר יימנעו מהליכה לקלפי. מאז 1948 לא החמצתי אף הצבעה, ולא אעשה כן גם היום.

למי לתת את קולי. התלבטתי כיוון שידעתי כי בעצם אין משמעות להצבעתי ואין משמעות לתוצאות הבחירות. מה שהיה הוא שיהיה – שוב תקום קואליציה בהרכב זה או אחר, קואליציה שתעסוק טוב יותר או פחות בניהול השוטף. היא לא תוכל לקבל את ההחלטות האסטרטגיות הנדרשות.

הבעיה של ישראל איננה בחירת הכנסת החדשה, בחירת 120 הח"כים החדשים או הישנים. הבעיה של ישראל היא שאלת המשילות, ולמטרה זו אנו חייבים לשנות השיטה. אנו זקוקים לשיטה שבה ייבחרו ראש ממשלה וממשלה המסוגלים לקבל החלטות, לטוב ולרע. כן, גם החלטות רעות, כאלה שבמבחן הזמן נדע כולנו לזהות כי אינן מובילות לדרך הנכונה.

מסע הבחירות לכנסת, מסע שנותרו לו עוד יומיים, היה האומלל שידענו; כיכבו בו בקבוקי הפלסטיק של בית ראש הממשלה וכל מיני פרשיות אחרות, חסרות כל משמעות לאומית. נושא אחד לא ראינו – ויכוח בין שתי דרכים, קריאה לעם לבחור ולהכריע בין מדיניות אל"ף למדיניות בי"ת. לא בשטח המדיני, לא בשטח הביטחוני, לא בשטח הכלכלי ולא בשטח החברתי.

אני יודע, ובטוחני שאינני יחיד, שלא יהיה פתרון מדיני ללא פינוי יישובים, ללא כינון בירה פלסטינית במזרח ירושלים וכמתחייב מכך – גם שינוי בגבולות ירושלים. למה לא נמצא אף מנהיג פוליטי שיאמר לציבור המצביעים שהוא מוכן לוותר על מחנות הפליטים בקלנדיה ובשועפאט?

מי שחוזר ומצהיר כי לא יסכים לפינוי יישובים וכי לא יוותר על זכותנו לפיסת אדמה שממערב לירדן, חייב להבהיר לנו, לבוחרים, מה בכוונתו להציע לערבים הפלסטינים החיים בשטח זה, וכיצד בכוונתו להתמודד עם הבעיות הכרוכות במדיניות זו.

אנו נקראים לבחור ב-120 ח"כים. מסופקני אם הזדמן לי לשמוע ולהכיר יותר מעשרים מהם. כל האחרים זרים לי ולמרבית המצביעים. יחד עם זאת, בקלפי של יום ג' הקרוב נבחר גם במאה ח"כים אנונימיים, שמות שלא אומרים לי דבר, שמות שאין להם כל אחריות ומחויבות כלפינו, כלפי מי שבחר והמליך אותם. זה גורלה של הכנסת שתיבחר עכשיו. ואני מבין היטב את אלה שלא יטרחו לבוא אל הקלפי.

כלום תמצאנה מפלגות, כלום יימצאו מחוקקים שיהא להם העוז לומר "די!", שיהיו להם העוז והיכולת לשנות את השיטה? אם לא כן, יגדל מיום ליום מספר אלה שבוחרים לשבת בבית ולא לשלשל פתק אשר ממילא לא ישנה דבר.

אכן, אתייצב בקלפי, אף שאני שותף לאותה הרגשה. אעשה כן, בידיעה ברורה שמה שהיה הוא גם מה שיהיה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'