מזרחיות ממלכתית

אפשר להסתכל על הזהות המזרחית, המונה לפחות מחצית מהחברה היהודית בישראל, בשני אופנים. לצורך ההמחשה אציג אותם בצורה סכמתית בלבד: האחד, האופן הישן והגרוע, שהמזרחים הם קורבנות של האשכנזים. אם לא יתוקן המצב, השד העדתי יפרוץ החוצה וימוטט את המדינה. השני, האופן החדשני והאותנטי, שזוהי קבוצת זהות המביאה עמה "עגלה מלאה" בעושר תרבותי, בתפיסה ממלכתית, בגישה סובלנית ובאחריות חברתית.

אינני טוען בדברים האלה שאין מקום לתיקון עוולות שנגרמו ליהדות המזרח מני אז ועד ימינו. כבן למשפחה מזרחית, עודני "נושא עמי את צער השתיקה" של הוריי בעת שסבלו בגבורה את ייסורי הקליטה בחברה הישראלית. אני טוען שאין לי כל עניין לצמצם את עצמי אל עמדת המופלה לרעה, המבקש מפטרונו להטיב את מצבו. כיוון שכך, בצד התביעה התקיפה שלי לתיקון העוולות, הן למזרחים הן לקבוצות מוחלשות אחרות, אני מבקש להציע את תרומתה הייחודית של התרבות המזרחית לאתוס הישראלי. כדי לעשות זאת באופן יעיל, יש לחולל מהפך הן בתפיסת המזרחים את עצמם והן בתפיסת החברה הישראלית בכללותה את התרבות המזרחית.

המהפך האמור יתחולל אם נהיה מודעים מספיק לעובדה היסטורית פשוטה וברורה: כל יהדות העולם צמחה במזרח והתגבשה בו. בפרפראזה על הפתיחה למגילת העצמאות ניתן לומר: בארצות המזרח קם העם היהודי ובהן עוצבה דמותו הרוחנית. מימי הביניים ואילך, ובעיקר בעת החדשה, מצטרפת לחגיגת עיצוב הזהות גם יהדות אשכנז ותורמת את חלקה המכריע. מודעות להתפתחות הרוחנית של העם היהודי בארצות המזרח מחייבת היכרות מעמיקה והתנסות בשלל האוצרות שלו, שיש בהם ברכה רבה לאתוס הישראלי. את המודעות הזאת חייב להוביל משרד החינוך, אלא שהוא גורר רגליים כבדות מאוד בעניין זה. הצהרות חיוביות רבות נשמעות על ידי שרים ורוזנים בדבר תיקון דרכי ההוראה של תרבות ישראל, אך הביצוע עלוב למדי.

כיום, למרבה השמחה, התפתחה בחברה הישראלית שדרה רצינית של נשות ואנשי רוח מזרחים המסוגלים לתרום למהפך התודעתי הזה. אנו מוצאים אותם בכל מארג המנהיגות בישראל: צבא, פוליטיקה, כלכלה, תרבות ועוד. המאפיין המרכזי של רובם הוא הגישה הממלכתית. כולנו, יהיה מוצאנו אשר יהיה, מגויסים למאמץ הממלכתי להקים ולבסס חברה יהודית מתוקנת בארץ ישראל. אחת הדוגמאות ליוזמה מזרחית ממלכתית היא זו של קבוצת "תיקון" בראשותו של ד"ר מאיר בוזגלו, מרצה מבוקש לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ומנהיג חברתי בלתי נלאה. הוא מי שחתום על מהפכת הפיוט ושירת הקודש שפרצה למוסיקה הישראלית בעשור האחרון ונעשתה אחד מעמודי התווך שלה. הוא מי שמוביל כעת מהלך ארצי לעיצוב השבת הציבורית בישראל, והוא מי שמבקש למצב את החברה המזרחית כגשר תרבותי לחברה הערבית בישראל.

כאשר מאיר בוזגלו הדליק את אחת המשואות על הר הרצל בערב יום העצמאות לפני שנתיים, היה בכך משום סמל לעובדה שהקו המזרחי שהוא מוביל תורם באופן משמעותי לחיזוק אושיות החברה הישראלית. עצמאות של ממש היא עצמאותן של קבוצות זהות לבטא את זהותן ללא מורא. היא גם   העצמאות של כלל החברה ליהנות מעושרן התרבותי של קבוצות אלה, תוך נישול הדעות הקדומות מן התודעה הפרטית והקולקטיבית. החברה הישראלית תיעשה עצמאית וחסונה יותר אם תשכיל לאמץ את התרבות המזרחית ולהשתמש באוצרותיה להעשרה עצמית ולתיקון שורות תמידי.

האם יש בנמצא, ערב הבחירות לכנסת הקרובה, קול שכזה במערכת המדינית? ככל הידוע לי, מבין מאות המועמדים לכנסת אין אף לא קול אחד המתקרב לכך. רבים הם הגורפים הון פוליטי ומתפרנסים שלא בכבוד מן הדגל המזרחי. זה שלושים שנה שותפה מפלגת ש"ס למערכת המדינית. המפלגה ישבה ברוב ממשלות ישראל שקמו מאז נוסדה. האם הצליחה לקדם את מצבם של המזרחים בישראל? האם הצליחה להעלות את קרנה של מורשת יהדות המזרח? האם כל הציבור המזרחי רואה בה נציג אותנטי? יש להודות בצער שהתשובה לכל השאלות הללו שלילית לחלוטין. אך בכך לא סגי. גם המפלגות שאינן מגדירות את עצמן כמזרחיות, מנופפות בדגל המזרחיות ללא כל הצדקה וללא כל התאמה למעשיהן בפועל. המשחק הפוליטי הנואל של שיבוץ דמות מזרחית, כמו שחקן כדורגל או קריין חדשות ברשימה לכנסת, מעלה בצדק את חמתם של אזרחים מזרחים ולא מזרחים רבים. יש בכך ריח רע של מסחור והזניה של התרבות שעליה קם ועומד העם היהודי. במונחים דתיים אפשר לומר שיש כאן "חילול השם" של ממש.

השאלה הרובצת לפתחנו פשוטה למדי: האם לא הגיעה העת להקים תנועה פוליטית של מזרחים מזן חדש, שתוביל את החברה הישראלית למחוזות טובים יותר? תנועה כזאת תעשה את מה שלא עשו המפלגות המתהדרות בזהות המזרחית שלהן, ותעשה את מה שלא עשו המפלגות שקישטו באופן מלאכותי את עצמן במזרחי כזה או אחר. נדמה שהגיעה העת, ולכן כולנו מצווים להתגייס למשימה זו.