לפני ימים אחדים התפרסמה בעיתון "הארץ" מודעת ענק הקוראת להקמת מפלגה יהודית-ערבית המבוססת על שוויון מלא בדירוג המועמדים. על הקריאה חתומים 130 הוגי דעות, פרופסורים ואומנים ידועים והיא מהווה המשך ישיר לדיונים מקיפים על נחיצותה של שותפות כזו בדרך להקמת ממשלת שינוי. הסקרים מראים בבירור כי הקמת ממשלת שינוי תתאפשר בתמיכה – מבפנים, או לפחות מבחוץ – של המפלגות הערביות, ובוודאי אם תוקם מחדש הרשימה המשותפת הערבית.
אולם בצל אירועי שבעה באוקטובר, אנו עדים להסתייגות גוברת בציבור היהודי משותפות עם הערבים. נדמה שגם אלה שהיו שותפים בפועל עם רע"ם בממשלת השינוי (למעט יאיר גולן) מסתייגים כעת מהרעיון. לטעמי, הגישה הזו אינה רציונלית. בימים שאחרי הטבח אחזה את המדינה כולה פניקה לנוכח האפשרות שערביי ישראל יצטרפו למתקפה על היישובים היהודיים. גם ביישוב שלי, עומר, שררה חרדה גדולה (שלא הייתי שותף לה) שהובילה לחיזוק משמעותי של אמצעי הביטחון. בפועל, לא רק שלא הייתה מתקפה כזו, אלא להפך, בדואים שעבדו בעוטף גילו גבורה והצילו נפשות. חלקם אף נהרגו ונחטפו בקרבות.
גם הטענה הנפוצה שראשי המפלגות הערביות לא גינו את הטבח אינה נכונה. מנסור עבאס גינה מייד ובתוקף, ואליו הצטרפו גינויים נוספים, גם אם רפים יותר. לעומת זאת, כמעט אף ראש מפלגה יהודית (שוב, למעט יאיר גולן) לא גינה את ההרג הרב של אזרחים בעזה. הטענה שבעקבות שבעה באוקטובר אי-אפשר לסמוך על ערבים היא הכללה גזענית (על רופא ערבי שמטפל בנו אנחנו סומכים?) זוהי טענה אבסורדית בדיוק כמו הקביעה שבעקבות מעשי האלימות של קיצוני המתנחלים ביו"ש, אי-אפשר לסמוך על יהודים.
הממשלה, ובראשה השר בן גביר, נוקטת מדיניות שפוגעת בערביי ישראל ובבדואים בפרט. תגובתם של הקורבנות – שמתבטאת בשביתות ובהפגנות לא אלימות – היא מרשימה. הרוב המוחלט של ערביי ישראל מעוניין בהשתלבות במדינה ובמעמד של אזרחים שווי זכויות. דחייתם על ידי המפלגות היהודיות אינה רק בלתי מוצדקת מוסרית, אלא היא גם מזיקה מאוד למדינה, שכן דחייה של כ-20% מהאזרחים ויצירת עוינות בקרב רובם אינן יכולות להועיל, אלא רק להזיק.
בהקשר הזה, שמחתי מאוד לקרוא את מאמרו של יעקב מעוז, "חזיז ורע"ם", שהתפרסם כאן באתר, וקרא לשילוב הערבים במדינה ולשילוב רע"ם בקואליציה עתידית – קול חשוב מאדם שאינו חשוד ב"שמאלנות" כמוני.
ובאשר להצעה להקים רשימה משותפת יהודית-ערבית שבה פתחתי: אני תומך בה בכל ליבי וגם אשמח להצביע עבורה, אבל יש לי הסתייגות אחת שעלולה למנוע את הצבעתי. מקרה מפלגת "מרצ" בבחירות האחרונות עומד לנגד עיניי כנורת אזהרה. אני דורש ממובילי היוזמה הזו הצהרה ברורה, מחייבת ומתועדת: אם הסקרים יראו שמפלגה זו לא עוברת את אחוז החסימה, עליה להתאחד עם "הדמוקרטים" או עם רע"ם. אם איחוד כזה לא יתאפשר, עליה להסיר את מועמדותה מרשימת המפלגות הרצות לבחירות, ולא לזרוק לפח את קולותיהם של אנשים כמוני, כפי שקרה בבחירות האחרונות.






12 תגובות
לקואליציה משותפת של יהודים וערבים יש המון יתרונות. זה יזרז את השתלבות הערבים במדינה. יציג אותנו כלפי חוץ כמדינה יהודית-פלסטינית במקום מדינה יהודית-ציונית. יעזור במאבק נגד הפשיעה במגזר הערבי ויפתח אותנו יותר לעולם בכלל ולעולם המוסלמי בפרט. וזה בניגוד לקואליציה של יהודים עם חרדים ומשיחיים שגורמת לעולם להתייחס אל ישראל כמדינה מצורעת. בתורת הקבוצות יש שתי אפשרויות לחיבור אוכלוסיות אחת היא הכללה של כולם למשל קבוצת כול הג'ינג'ים עם כול כחולי העיניים ואז מקבלים קבוצה רחבה מכול אחת מהם. אפשרות אחרת היא חיתוך כלומר קבוצת כול הג'ינג'ים כחולי העיניים ואז מקבלים קבוצה קטנה מכול אחת מהם. אני חושב שאם תקום מפלגה של יהודים ערביסטים עם ערבים פילושמים היא תהיה מפלגה קטנה שספק אם תעבור את אחוז החסימה. לחילופין צריך להלחם בתוך המפלגות הקיימות נגד הלאומנות המוגזמת שגורמת להכרזות כמעט פאשיסטיות שלא לצרף ערבים לקואליציה.
הלוואי שהיה ניתן ליישם את הצעתך
אלא שיותר מידי בצד שלנו ויותר מידי בצד של ערביי ישראל מתנגדים לכך
לבי הצד שלנו, אתה כנראה צודק. לגבי הערבים, אני לא בטוח.
כמעט כל המפלגות מתנגדות לכאורה לשבת עם המפלגות ערביות. אז התשובה ברורה
כשלא תהיה ברירה, כמו בפעם הקודמת, פוליטיקאים משנים את דעתם ובלבד שיהיו בשלטון.
אם הערבים יגיעו לבחירות באחוז כמו היהודים או אפילו יותר גבוה תתחולל כאן מהפכה
חששותיך מוצדקות. הקמת מפלגות חדשות קטנות בישראל תמשוך בעיקר מצביעים מגוש הימין-מרכז.
קרוב לוודאי שמפלגות אלה לא יעברו את אחוז החסימה. עניין זה למעשה ישרת את ביבי. דהינו, בניגוד לשאיפות מקימי המפלגות החדשות, הקמתן מהווה תעודת ביטחון להמשך שלטונו של ביבי.
והנה ממשלת הימין מחליטה על עוד צעדים להרחבת ה ההתנחלויות
עוד הזדמנות שתוחמץ
אם הערבים היו חוברים יחדיו, למפלגה גדולה שכוללת את רוב המפלגות הערביות שאינם קיצוניות, והיו מוכנים להשתלב בחיים בארץ ללא התבדלות, הם היו המרווחים העיקריים וגם אלימות היתה יורדת באופן דרסטי
לא חייבים להגיע לשותפות. גם הסכם הדדי מספיק
את תמיכתי בצירופו של מנהיג רע"מ מנסור עבאס לשיתוף פעולה עם מפלגות האופוזיציה, הבעתי כבר בהזדמנויות קודמות, אבל אני חולק על חלק מטיעונך.
רוב מפלגות האופוזיציה שמחות לאמץ את מנסור עבאס- המשקף תקווה לשיתוף פעולה אמיתי. אך כדי לזכות בבחירות הבאות, הן נמנעות מלהצהיר על כך כדי לא לחסום עריקים אפשריים מהליכוד. צירופו לקואליציה החדשה תהיה יותר ממבורכת לאחר הבחירות. ועדין יש לזכור שמנסור עבאס הוא חריג בפוליטיקת המגזר הערבי, המסכן את נפשו תרתי משמע בגין עמדותיו, כפי שנשמע בכינוסי עשרות אלפי "האחים המוסלמים" באצטדיון אום אל פאחם.
ההשוואה האומללה (במקרה הטוב) שאתה עושה בין אי גינוי מותם של אזרחים בעזה, לאי גינוי טבח 7 אוקטובר- מקומם. אלפי אזרחי עזה ה"בלתי מעורבים" שנהרו בעקבות חיילי הנוח'בה – הם מבצעי הטבח האכזריים ביותר, שגם התקבלו בתשואות שימחה עם השלל, מתגאים במספר "הקרקפות" בחגורתם. לרוע מזלם, החמאס השתמש בהם במכוון כמגן אנושי- סחורה להרעיל את דעת הקהל בעולם נגד ישראל- בעודו האחראי הישיר לגורלם.
לתלות את הפשע והאנטי ישראליות מצד מפלגות ערביות כולל במגזר הבדווי – באופן בלעדי בהתנהלות ישראל- עושה נזק יותר מתועלת. ההתעלמות מהזרמים האנטי ישראלים השוטפים את המגזר הערבי שאלפים מבניו הלומדים באוניברסיטאות פלסטין- שבים טעונים שנאה ג'יהדיסטית- היא מסוכנת כמדיניות הכלה. ללא ספק- כפרטים ניתן למצוא רבים מאד שהשתלבו בחיי המדינה כאזרחים לכול דבר ועניין -כן ירבו, אבל כקהילה פוליטית המאשימה את הכול מלבד את אחריותה- בספק.