למה 'רק לא ביבי'?

לאחרונה נשמעת קריאה במערכת הפוליטית להחלפת ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולא ממש חשוב במי. מעבר לתחושת השובע והמיאוס משלטונו הארוך מדי של נתניהו, האם יש סיבות רציונליות יותר להחלפת השלטון בראשותו?

לדעתי, באופן עקרוני יש לקצוב את כהונתם של ראשי ממשלות ובעלי תפקידים אחרים. חשוב ליצור אופק לשינוי ולמנוע קיבעון מנוון. סיבה זו לבדה יכולה להיות הסבר מספיק לרצון הגובר בשדרות נרחבות של הציבור הישראלי לראות את גבו של נתניהו. אולם אני לא רוצה להקל יתר על המידה על עצמי ועל עם ישראל. אני סבור שיש לבדוק אם לנתניהו יש קבלות ומהן. עבר מספיק זמן כדי שנוכל לבחון את הקבלות של נתניהו, ומסתבר שהן רבות, רק שרובן שליליות.

בתחום המדיני-בטחוני מצבנו גרוע הרבה יותר ממצבנו טרם כהונתו של נתניהו. עדיין אין אופק מדיני, וכל מה שנתניהו עשה בתקופת כהונתו הוא לוודא שלא יהיה אופק כזה (במסווה של "אין עם מי לדבר"). בשל כך מרבית המדינות שאנו תלויים בהן או רוצים להשתייך לחברתן, רואות בישראל אשמה עיקרית (אם לא בלעדית) במצב הקיים, והאשם העיקרי מבחינתן הוא ראש הממשלה. ברור לכול כי העולם כולו דורש הסכם המבוסס על פשרה טריטוריאלית בינינו לבין הפלסטינים בהתאם לחוק הבין-לאומי, אך זו פשרה שנתניהו אינו מוכן להגיע אליה. מצב מדיני זה כנראה ילך ויחמיר עד כדי חרם של חלק ממדינות המערב, ויגרור אחריו סכנה ביטחונית הולכת וגוברת.

עד לאחרונה התהדר נתניהו בשקט הביטחוני ובהיותו מר ביטחון. אשליה זו התנפצה במבצע צוק איתן, והיא הולכת ומתפוגגת עוד יותר מיום ליום. התסריט לטווח הקרוב הוא של אי-שקט ביטחוני בשתי חזיתות (ואולי אף שלוש) שעלול להתפרץ בכל רגע. נתניהו במו ידיו ולאורך זמן פוגע פגיעה חמורה במערכת היחסים שלנו עם בעלת בריתנו החשובה ביותר – ארה"ב. הנזק כבר מוחשי כל כך, עד שיש חשש שארה"ב לא תטיל וטו באו"ם לטובת ישראל בניסיון הפלסטיני הבא להביך את ישראל.

בתחום הכלכלי-חברתי מדינת ישראל נמצאת במקומות מאוד לא מחמיאים בדירוג של פערים חברתיים וחוסר שוויוניות. זהו תוצר ברור של תפיסת העולם הניאו-ליברלית שהנהיג נתניהו עוד בהיותו שר אוצר. המצב הכלכלי, שחלק מן הפרמטרים שלו עדיין מאפשרים לנתניהו לטעון להצלחה, הוא אולי טוב ברמת המקרו אך בוודאי רע ברמת המיקרו. המצב הטוב הוא בעיקר של קבוצת מקורבים קטנה הנהנית ממצב כלכלי מעולה, בעוד מרבית הציבור, העובד קשה, משלם מסים מלאים ומשרת במילואים, כורע תחת הנטל הרב ולא נהנה מהפירות כמו הקומץ!

מרבית ההצלחות הכלכליות אינן פרי מעשיו או מדיניותו של נתניהו, אלא תוצר של משתנים שאינם בשליטתו, כמו הגז הטבעי שנמצא ומופק בים התיכון. גם במרכיב חיובי זה רואים בבירור את הנזק שנגרם ממדיניות נתניהו. באיחור רב מתמודדים בימים אלה עם מונופול חזק בצורה בלתי רגילה, שפוטנציאל השפעתו על המשק ועל המדינה הוא עצום והרסני. טוב ש"פקיד" ציבור הבין את הנזק הפוטנציאלי ומנסה להילחם בו, במידה רבה נגד מדיניות הממשלה.

נעבור למצב החינוך. העם היהודי התגאה כל השנים בכישרונם של בניו ובנותיו, ביכולת הלמידה, בהשכלה הגבוהה וביצירתיות המדעית והתרבותית. זה שנים רבות אנחנו לא יכולים להתגאות בכך יותר. למעשה מערכת החינוך הישראלית הולכת מדחי אל דחי. בהשוואה למדינות שאליהן אנחנו רוצים להשתוות, מצבנו עגום. למעשה גם בהשוואה למדינות שאליהן איננו רוצים להשתוות מצבנו לא מזהיר. לנתניהו ולממשלתו היה די זמן לפעול לתיקון המצב, אבל שום דבר בעל ערך לא נעשה. התחלות של שינויים מבורכים (גם אם קטנים מדי) שניסה לבצע שר החינוך האחרון, נגדעו באיבן בשל החלטתו של ראש הממשלה ללכת לבחירות ולא לממש את הרפורמות שהוצעו.

בתחום הבריאות, ישראל הצליחה לפתח (בשנים של הסוציאליזם) מערכת בריאות מפוארת ושיוויונית מאוד. מערכת בריאות כזו שמדינות רבות בעולם רצו ללמוד ממנה. ואולם מערכת בריאות זו הייתה לצנינים בעיני השלטון הקיים, והוא ניסה להפריט אותה ולהעניק יתרונות למערכת הפרטית (כמו במערכת הבריאות הבעייתית בארה"ב). גם במקרה זה ישבה ועדה מקצועית במשך שנה שלמה, והפיקה מסקנות חשובות מאוד לשינוי המגמה כך שיוחזרו המשאבים למערכת הציבורית ויצומצמו המשאבים לזו הפרטית, שאין כל הצדקה לקיומה. גם כאן, ממש ברגע שהיה צריך ליישם את המסקנות החליט ראש הממשלה ללכת לבחירות ובכך לדחות את יישום המסקנות.

אפשר כמובן להמשיך בניתוחים נוספים: בתחום הרווחה יש עבודה של ועדה שהציגה מסקנות חשובות וגם הן נגנזו. בתחום שלטון החוק וביטחון הציבור מצבנו גרוע מאי פעם. בתחום הדמוקרטיה והשוויון נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לצמצם את השוויון ולפגוע בציבורים שלמים, וכן לפגוע בחופש הפעולה של בית המשפט הגבוה לצדק.

בשל כל אלה חייבים להחליף את השלטון ואת בנימין נתניהו העומד בראשו. זו דמוקרטיה. אילו היו המפלגות המתמודדות בבחירות מתעמתות עניינית על סוגיות אלה, ולא על זוטות פופוליסטיות ואמוציונאליות, אולי הייתה מתפתחת כאן מערכת בחירות רצינית, חשובה וראויה לשמה. ביבי צריך לסיים את תפקידו בחודש מרץ, ואנחנו צריכים מישהו חדש אמין, מפוכח ובאותה העת גם רגיש ובעל אופקים רחבים, שיבין את מכלול הבעיות שנשארנו עמן וישכיל למצוא נתיב חדש כדי לפתור אותן. ולא, ניאלץ ללקק את הפצעים בארץ חבולה עוד זמן רב.