פזמון חוזר

משה כחלון איננו המשיח
תמונה של כחלון
משה כחלון צילום: dikla bassist shafrir commons.wikimedia.org

משה כחלון הוא פוליטיקאי ראוי שלזכותו הישגים לא מעטים. אבל הכתרים שקושרים לראשו טעונים הוכחה.

לו בחרנו מנהיגים לפי הישג חולף, רן כהן היה ראש ממשלה בזכות החקיקה המסובכת והתובענית בעניין הדיור הציבורי, שניהל ללא סמכויות של שר. רענן כהן ראוי לכתרים אין קץ על חוק חיילים משוחררים ועמיר פרץ ראוי להיות מחליפו של זאוס (לפי המאמר "שובו של פרומתאוס", שהתפרסם כאן לא מזמן) בזכות החלטתו על כיפת ברזל, שבדיעבד נוגעת לכל אזרח.

אבל לא כך מנהגו של עולם. משה כחלון פרש מהכנסת כאיש ליכוד פופולרי מאוד. חזרתו עכשיו לכנסת יכולה לתרום משמעותית כי הוא אדם בעל כישורים. אבל הוא ורשימתו החדשה והפתוס של תומכיו מעוררים תהיות.

זוכרים את יגָאל ידין ז"ל? הוא פרץ לפוליטיקה ב1977 ככוכב שביט. רמטכ"ל לשעבר. ארכיאולוג בכיר. מרצה מחונן. ואחרי קדנציה אחת יצא האוויר מהדימוי ומהציפיות. והיה גם טומי לפיד, שבא עם מסר ועם יכולות, ואחרי שתי קדנציות גם ממנו נותר מעט כאיש ציבור. ומי כיאיר לפיד, שהצית תקוות אין קץ והרכיב רשימה מרשימה ודיבר על פוליטיקה אחרת? איננו בטוחים כיצד יימשך סיפורו, אבל האכזבה ברורה.

עכשיו מנסים למכור משיח חדש, והוא כלל לא יודע שהוא כזה. ייתכן שרשימתו תצליח וייתכן שלא, אבל ברור לי שהצלחתו או כישלונו לא ישנו את המצב מעיקרו.

מה חושבים אנשי יחסי הציבור שפעם אחר פעם משווקים את הפוליטיקאי המדקלם? הוא ימין אבל לא עמוק. אם יהיה הכרח הוא יחזיר שטחים. וגם יטפל בגורמי הפיגור החברתי והכלכלי.

למדינה לא דרושה מפלגה חדשה עם אג'נדה מבריקה ועם הפחת תקוות. אם משה כחלון רוצה לחזור לליכוד – בבקשה. רוצה להשתלב במרכז – שיאמר זאת. אבל שלא ידבר על פתיחת חנות חדשה עם מחירים בלתי סבירים.

למשה כחלון זכות ברורה להקים מפלגה. הוא גם יכול לדבר על תכניות כאשר יחפץ. אני מכוון לציבור שעדיין משלה עצמו שהפתרון למדוחיו יבוא ממישהו חדש. ישראל מדינה דמוקרטית קטנה. מספר חברי הכנסת פרופורציונלי לגודלה. מדוע באנגליה יש שלוש מפלגות, מהן שתיים עיקריות? מדוע בצרפת נאבק סרקוזי על חזרתו לראשות מפלגתו ולא על "משהו חדש"? מדוע כאן החלוקה לסיעות איננה טבעית ואיננה מייצגת את החלוקה האלקטורלית האמתית?

הבחירות חשובות, יש שיגידו אפילו – גורליות. הבחירות הן בין אלטרנטיבות ולא בין קוסמים שעשו פעם מהלך חשוב, אפילו נחשוני, וחושבים שזה יקנה להם קרדיט לעד. דרושות בחירות שלא ייערכו בין לובשי מסכות אלא בין גלויי פנים ומחשבה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. ביטאת את דעתי שלי לגבי כל הכוכבים האורחים לרגע
    היכן הרצינות וההתמדה, והידע המצטבר

  2. פתאום הוא גם בעד החזרת שטחים, העיקר להיבחר ולא משנה באיזה דרך

  3. מסכימה עם עוזי ברעם. אני בטוחה שמשה כחלון פועל מתוך אמונה שהוא יצליח במקום שאחרים, מוכשרים כמותו, נכשלו. אני דווקא מעריכה אנשים כמו יגאל ידין, טומי ויאיר לפיד, שבחרו לעזוב עיסוקים קודמים, בהם הצליחו מאד, כדי לנסות לשנות לטובה את מציאות חיינו (לפי ראות עיניהם כמובן). לכן לא ברור לי כיצד אנשים מוכשרים שכמותם לא למדו לקח ממקרים דומים בעבר.
    כמו שמר ברעם מציע: משה כחלון הצטרף לאחת המפלגות ותרום את כשרונך ורצונך.

  4. כך תמיד ישארו המנוסים והוותיקים שכבר עשו את כל השגיאות ושהמחשבה שלהם מקובעת

  5. "הבחירות הן בין אלטרנטיבות ולא בין קוסמים שעשו פעם מהלך חשוב, אפילו נחשוני, וחושבים שזה יקנה להם קרדיט לעד." עוזי הלוואי וכך היה, משל לזוג הורים שיש להם שתי אלטרנטיבות או להמר בקזינו או לשחק פוקר כשהילדים זבי חוטם ורעבים ללחם… לשתי האלטרנטיבות הללו יש צורך באלטרמטיבה שלישית שפויה אם בחיים חפצה המשפחה. אם כחלון ישכיל לא ליפול במלכודת שכשלו בה דוד לוי בשאיפתו להיות שר חוץ, עמיר פרץ שר בטחון ויאיר לפיד כשר אוצר… ממש כמו בקזינו, "הגריד" הוא המכשלה. אתה אישיות חברתית קח עליך תיק חברתי ועשה את השינוי מלמטה… זה לא עניין של אלטרנטיבות, זה עניין של כוונות אמת לשינוי המתורגמות לעשייה בהאתמה לכוונות. כחלון עשה זאת פעם, אם לא יכשל בכשלון קודמיו שהזכרתי מעלה, אפשר שיש לנו כאן התחלה ראויה.

  6. ואיך קורה מידי בחירות שבשדה המרכזי- (שמאלי) תמיד מופיע המשיח התורן. איפה הם משיחי הימין? אצלם הכל קבוע וידוע !!

  7. מכובדי,
    מה סוד ״ההצלחה״ של משה כחלון – ״ילד מעברת גבעת אולגה״ (ציטוט מדברי ביבי), בן לעולים מלוב, ש״עלה כמטאור״ בשמי הפוליטיקה הישראלית הרדודה?
    לאחר חמש שנות קבע בצה״ל בחיל החימוש, השתחרר משה כחלון בדרגת רב סמל.
    משה כחלון הבין כי האפשרות שלו להמריא בגבעת אולגה מצומצמת ולכן העתיק את מגוריו לחיפה, שם רכש מכספי הפרישה מצה״ל, חנות קטנה ברחוב תל אביב בחיפה, שעסקה במכירת אביזרי רכב, מכשירי רדיו טייפ וכיו״ב
    מאוחר יותר רכש לידה גם פנצ׳ריה וחנות למכירת צמיגים.
    במקביל דאג כחלון להתפקד לסניף הליכוד בחיפה והחל למפות לעצמו את רשת הקשרים בעיר.
    האחיזה שלו בחנות לאביזרי רכב וצמיגים, סייעה לו מאוד בראשית דרכו כ״מנוף״ לעשיית הנחות, טובות וצ׳ופרים לחברים מסניף הליכוד בחיפה.
    אט אט הפך משה כחלון למוכר יותר ויותר בין פעילי הליכוד בחיפה; קפיצת המדרגה שלו התרחשה בעת הבחירות לעיריית חיפה בהתמודדות שבין תא״ל (מיל) רמי דותן (דבוש) לראש העיר המכהן אריה גוראל.
    כדאי בנקודה זו לשים לב לקשרים המיוחדים של משה כחלון עם מקורבים על בסיס חמולתי עדתי, וזאת כמו במקרה רמי דותן (דבוש) שגם הוא יליד לוב (בהמשך יוצגו גם היחסים המיוחדים של משה כחלון עם טייקונים נוספים יוצאי לוב, הבולטים בהם הינם: יצחק תשובה וקובי מיימון).
    תוך כדי פעילותו בסניף הליכד בחיפה במערכת הבחירות המוניציפליות, נוצרה היכרות בין כחלון לעוזי לנדאו, שמינה אותו לתפקיד ראש לשכתו בעת שכהן כשר לביטחון פנים.
    הקשרים שיצר משה כחלון עם פעילים בליכוד, כעת משהתמקם במרכז העשייה של הליכוד, הדרך להתברג במוסדות הליכוד הארציים, היתה כבר קלה יותר עבורו.
    כחלון ניצל ביעילות את קשריו המסועפים עם עסקני הליכוד בחיפה והצפון, את התמיכה שידע לגייס מ״האחווה״ הלובית טריפוליטנית, ומפעילי ליכוד ארציים.
    במהרה הוא הצליח להשתלב במוסדות הבכירים במרכז הליכוד, ובשנת 2003 נבחר לכנסת.
    גם כשנבחר לכנסת, דאג לתחזק את קשריו ומעמדו בחיפה, ובמסגרת זו עמד בראש אתו״ס (הגוף האחראי על התרבות והספורט בחיפה); כל זאת תוך שילוב אינטרסים עם ראש העיר יונה יהב.
    בהמשך גם נראה כי משה כחלון ידע לנצל קשרים אלה ואחרים לטובתו האישית ובתיאום עם יונה יהב הצליח להבריג את אשתו ליאורה כחלון לתפקיד עוזרת מנכ״ל מרכז התרבות ״בית קריגר״.
    יונה יהב דאג גם לקדם את ליאורה כחלון לתפקיד מנכ״לית בית קריגר, וזאת למרות כישורים חסרים, מה שהבטיח לו ״שקט תעשייתי״ מצד כחלון בכך שהוא אכן גם נמנע מלהתמודד מולו על ראשות העיר.
    לאחר שהתמקם משה כחלון בצמרת הליכוד, הייתה הנאמנות שלו נתונה בעיקר לחבריו הטייקונים מהאחווה הטריפוליטנית; קשרים אלה שהיו הדוקים מאוד, נעשו די בהיחבא ובחשאיות, וזאת במטרה שלא לחשוף את מוקדי ההשפעה האמיתיים להם היה נתון.
    בעמדותיו המדיניות היה משה כחלון ממוקם באגף הניצי והימני של הליכוד; כיום הוא מנסה משיקולי בחירות לטשטש עובדה זו, והוא בונה על ״זיכרון חלש״ שלא יציף את העובדה שהוא היה בין המצביעים שהתנגדו לתכנית ההתנתקות.
    כאשר התמנה לשר התקשורת ולא התבלט במיוחד, הוחלט אז ב״אחווה הטריפוליטנית״ שמשה כחלון כשר תקשורת, ״יטפל״ בחברות הסלולר – סלקום, פלאפון ואורנג׳.
    חברות אלו לא מושתתות על ועדי עובדים חזקים, וגם בעיון קל ניתן להיווכח של״אחווה הטריפוליטנית״ אין בהן אחיזה משמעותית.
    זאת הסיבה שמשה כחלון העדיף לטפל תחילה בחברות הסלולר ולא בחברות הטלוויזיה בכבלים. בתקופת כהונתו כשר בממשלה, לא עלה בידו לסייע ל״טייקון״ הדלק והנדל"ן יצחק תשובה, ויש הטוענים כי זאת היתה הסיבה העיקרית לקרע בינו ובין ביבי נתניהו.
    יצחק תשובה התאכזב מאוד כאשר בעקבות "ועדת שישינסקי" הושתו על רווחיו מיסים נוספים, ודרגות החופש שהיו לו בנושאי הזיכיונות לחיפוש והפקה צומצמו. בעקבות כך, החליטה ״האחווה הטריפוליטנית״, לתכנן מהלך שיכריע את הכף הפוליטית לטובתם; בפרטי תכנון המהלך, זוהה משה כחלון כמי שיוכל להוות תשתית לכינון גוף – מפלגה, שתרכז מספיק עוצמה בכיוון שיאלץ את ממשלת ישראל להיות ״הרבה יותר קשובה״ לתכניות ההתעשרות של יצחק תשובה ושותפיו. על פי המהלך, תוכננה ובוצעה פרישה דרמטית של משה כחלון, עם נופך של מסתוריות. במקביל בלי לאבד אף רגע, סוכם עם ״מכללת הבית״ של יצחק תשובה – ״מכללת נתניה״, שהיא תיתן חסות לפעילות הנדרשת להקמת ״מפלגת כחלון״. מכיוון ומכללה לא יכולה להיות אכסניה פוליטית שכזו במוצהר, גובשה תכנית לפיה ״מכללת נתניה״ מכוננת אכסניה אקדמית לכינון של ״מרכז לרפורמות ומנהיגות״. בראש המרכז לא נבחר לעמוד איש עם הישגים אקדמית אלא הפוליטיקאי משה כחלון. את מקור התרומות הרבות שהתקבלו למרכז זה, ואת שכרו שלו, מסרב בדבקות, משה כחלון לחשוף; אבל ידוע לכל שחלק ניכר מן המשאבים נתרמו על ידי יצחק תשובה. במהלך השנתיים בהן שימש משה כחלון כראש המרכז, לא הוצגו תוצרים ופרסומים אקדמיים משמעותיים, ועיקר הפעילות סביב לשכתו המפוארת והמאוישת של משה כחלון נסבה סביב אין פגישות פוליטיות רבות, תכנון והתארגנות יסודית להקמת המפלגה, לרבות מינוי אנשי שטח, ואיסוף הנתונים הרלבנטיים. הערכה הנכונה של ״האחווה״ הייתה שממשלת נתניהו לא תחזיק מעמד מעבר לשנת 2015 ואכן כך בערך גם קרה. כחלון והצוות הגדול שהתקבץ השלימו את התארגנותם והם מקווים לרכב על גל של פופולאריות, להיבנות מחולשתו של נתניהו, מהפירוד בש״ס, מהתפוגגות הזוהר שליווה את מפלגת יש עתיד, ולגרוף קולות ומנדטים מכל חוגי הבוחרים המאמינים לתומם שכחלון הוא ״לוחם ללא חת בטייקונים״, ״רפורמאטור״, ״בעל השקפה מדינית שקולה״ וכו׳ וכו׳ בקיצור קריצה לימין, קריצה לשמאל, נטיעת תקוות ל״דיור בר השגה״, ״שכר מינימום הוגן״, וכו׳ וכו׳ תוך פיזור סיסמאות ומילים סתם של בחירות: שינוי, תקווה, עתיד טוב יותר, ומה לא; ״העיקר שהבוחרים לא יתעמקו יותר מדי, ועל בסיס נפשם הנקועה מכל הבטחות השווא שקבלו עד כה, יהמרו באווילותם כי רבה, הפעם, במה שעוד נותר להם, על מפלגתו של משה כחלון!

    1. הגם שכנראה אין זה שמך האמיתי, מצדיע לך על התגובה הארוכה והמפורטת. זהו טוקבק אמיתי ורציני, ללא כל קשר למידת הסכמתי לתוכנו. זאת בניגוד לטוקבקים האופייניים במקומותינו, קצרים – אלימים – ורדודים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך