אובדן רגש הבושה

המנהיגים כיום מתנהלים בעולם פוליטי חסר בושה
תמונה של עוזי
עוזי ברעם

אפילו ג'ור'ג אורוול, מחבר יצירתו המונומנטלית – "1984" – לא שיער שהדברים שיקרו יעלו על אלה שב-1984, אלא רק מספר שנים לאחר מכן. אורוול הציג בראייה ייחודית לו את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה.

חשתי את השינוי כחשמל בעורקיי כאשר חזיתי בסרטו הדוקומנטרי של אבי מרזוק "קלון" העוסק בימי הדמדומים של ממשלת רבין הראשונה עד המהפך.

אני עצמי נטלתי חלק בסרט ושרטטתי את ההתרחקות מכל שיג ושיח עם אברהם עופר קודם שהוגש כתב אישום נגדו.

אברהם עופר התאבד כי לא יכול היה להכיל את רגש הבושה. תהליך דומה עבר 8 שנים לאחר מכן על יעקב לוינסון, היו"ר האגדתי של בנק הפועלים. אינני בא לפסוק את מידת אשמתם או חפותם, אבל אני בא לקבוע ממראה עיניים שרגש הבושה הכריע אותם.

בימים אילו ראיתי את הופעתו של דונלד טראמפ בפני בית המשפט בניו יורק. אין חולקים שנתן כסף רב כדמי שתיקה לנערת פורנו, דבר שגרר בעיות בהצהרותיו על המיסוי שנגבה ממנו. טראמפ, שסיכוייו להיבחר לנשיא הבא של ארצות הברית – רבים, אמר "שזה משפט נגד ארצות הברית וכי לא היו דברים מעולם". תומכיו ומתנגדיו יודעים שדבריו הם דברי שקר. תומכיו אומרים "אז מה אם שילם?" הם אינם חשים בושה כלפי מועמד שכך נוהג. לטראמפ אין כלל רגש בושה. הוא משוכנע שבוחריו יהיו איתו גם אם חטאיו ירבו כארבה. אינני סבור שיש דרך לעצור את טראמפ, אלא אם כן יעוגן חוק שמועמד חייב לעבור בדיקה גופנית ונפשית.

המפא"יניקים היו קיצונים לצד אחר. אדם שפניו הושחרו לא יכול היה לצפות לסביבה מכילה. אני זוכר עצמי נוכח בישיבה שבה השתתף גם אברהם עופר ימים אחדים לפני התאבדותו. איש לא ניגש אליו, איש לא דיבר עימו אפילו שיחת נימוסין רגילה, חשתי במצפון לא נקי רק אחרי מותו, והבנתי את האכזריות שמתלווה לחשוד בפלילים.

אז היה היועץ המשפטי לממשלה אהרון ברק. בשנים האחרונות הוא הפך לשנוא נפשם של חלק מחוגי הימין, לדעתי שלא בצדק. הוא החמיר עם אשר ידלין ואברהם עופר. הגיש כתב אישום נגד לאה רבין, מה שהביא להתפטרות בעלה מכס ראשות הממשלה חודשיים לפני בחירות 1977 והוביל למהפך הפוליטי. איש לא יצא נגדו בגלוי כי היה ברור שהוא ממלא את תפקידו.

רגש הבושה כיום אבד כליל, ראש הממשלה הביא להתפטרותם של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט ושל מפכ"ל המשטרה שהביא רוני אלשיך. הוא סמל לאובדן רגש הבושה. כך יכול דוד ביטון שנגדו הוגש כתב אישום להיות יו"ר ועדה בכנסת. לא הוא ולא חבריו לא חשים בושה עולה ומפעפעת.

כאשר ניסו אנשי רוח להבדיל בין בני אנוש לחיות יער, טענו שההבדל הוא שלחיות אין רגש בושה ולבני אדם יש. כנראה שהפערים הולכים ומצטמצמים הולכים ומתגמדים. חבל.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. אכן, פעם היינו מאד רגישים ל בושה, חלק מאיתנו בשל תכונה מולדת, חלק אחר כתוצאה מחינוך נכון, וכמובן גם אלה שהיו מעורבים באירוע לא חוקי. ואז בא עידן נתניהו שהבושה אף פעם לא הייתה בדי.אנ.איי שלו, אך גרוע יותר הוא שהצליח לחנך דורות של מלחכי פנכה להיפרד מהבושה, לשקר, להעמיד פנים, ולרמות את הציבור ללא צל של חרטה. לכן, כך גם נשמעת היום מאד פאתטית הצעקה "בושה ! " לעבר אלה שכבר הסירו אותה מעליהם זה מכבר כמו נחש שהשיל את עורו.

  2. מאמר נוגע ללב. אבל אתה צריך לדעת שהפרשיות של אברהם עופר, אשרקה ידלין, ויעקב לוינסון, לדבריך האגדתי, לא היו אלא פכים קטנים בדמדומי השלטון של ממשלת רבין הראשונה וכמובן של הממשלות שלפניה. גם המשפט של לאה רבין לא היה אלא כיסוי לסאגה אחרת. אהרון ברק הגיע להבנה עם המייצגים של רבין שלאה תועמד לדין ולא הוא בתנאי שהוא יתפטר מראשות הממשלה. רבין מילא את ההתחייבות ופרס תפס את מקומו בראשות הממשלה. דבר שהביא לעליית בגין לשלטון.
    אבל עוזי, כל הכבוד לך שאתה מעלה את ההיסטוריה הזו על הנייר. טענת נכון. כיום אבדה לנבחרי הציבור שלנו הבושה. האם אתה מצפה לבושה מצד מנהיגי החרדים שחומסים את הקופה הציבורית ורכבים על גב חמורו של המשיח (אנחנו)? או שאתה מצפה לבושה מצד המורשע והאסיר לשעבר אריה דרעי וציבור הנוהים אחריו שרואים בו סמל ודוגמא?

    1. לא הייתי מגיב על הערותיך הנכונות לולי במסדר חסרי הבושה לא שמת את ביבי ראשונה לא רק שהוא חסר בושה הוא מתנהג כמו מישהו שזכה במכרז איך להרוס מדינה בזמן הכי קצר.מזלנו שביידן קיים מה יהיה אחר כך?

  3. אין ספק עוזי שהיום אנחנו חיים בעולם שונה. אני זוכר היטב את השירות המשותף שלנו במשרד התיירות.. איך נזהרנו בכול החלטה.. איך הקפדנו על קלה כקשה.. איך הערכים עמדו בראש מעיינינו וגברו על כל אינטרסים אחרים.. מפלגתיים.. פוליטיים חבריים.. הלוואי והיינו חוזרים לתרבות של ענווה אישית של צניעות ובמיוחד של הקפדה על ערכים ומוסר..

    מי ייתן

    חג שמח מלא ערכים לכול ישראל

    יישר כוח עוזי

  4. כיום אם כל נבחר עם שהיתה לו סיבה להתבייש היה מתאבד, חלק גדול מהכנסת והממשלה היו ריקים

  5. הדברים שעוזי העלה במאמר נכונים מאוד ומצערים מאוד. ממש בושה שהבושה התפוגגה…

  6. תחושת הבושה היא ערך תרבותי המאפיין בעיקר את ארצות המזרח. בהשוואה לתרבות המערב הנושאת יותר את ערך האשמה. זה מכשיר חברתי שתפקידו להבטיח שהפרט ממלא את תפקידו בחברה באופן הטוב ביותר כדי לעמוד בציפיות ממנו והערך הזה נתמך בסנקציות חברתיות כמו נידוי, החרמה, הוקעה פומבית ואחרים הכול במטרה להבטיח את חלקו במאמץ ההישרדות הקולקטיבי לטובת הכלל.
    כך היה גם בתחילת ימי המדינה כאשר למשל לא העזו להשתמט משרות צבאי עקב הבושה הכרוכה. אך עם הזמן המגמה הקולקטיביסטית שאפיינה את דור המייסדים דעכה לטובת אינדיבידואליזם חסר עכבות, פסה הבושה ואפילו בן גוריון התגאה כאשר נתפס הגנב הראשון בישראל כאות שהפכנו להיות "עם ככול העמים". וגדולי הפושעים הפכו לסלברטים, תחכום להתגברות על הסדר הבירוקרטי והחוק, פושעי צווארון לבן, שוד הקופה הציבורית כפי הממסד החרדי היום בישראל למשל,

  7. בושה כבר אין מזמן. הכל פייק. עובדות וערכים הם חסרי משמעות כיום. מאוד עצוה

  8. בושה יכולה לקרות כאשר החברה על מנהיגיה מאמינים ומיישמים, רובם ככולם, קוד מסוים. אם אין באמת ערכים של ממש, לא יהיו גם גילויים של .בושה למי שסוטה מהערכים

  9. מנהיגינו איבדו הרבה יותר מאשר את הבושה
    הם איבדו את יכולת ההנהגה, את ההגיון, את הערכים, את היושרה, את הכרת המציאות, ועוד ועוד
    אוי לנו ואבוי לנו

    1. כלל אינני בטוח שהעם מעדיף אותם על זה עוד יהיו מערכות רבות.אבל בעובדה הליכוד מאבד תמיכה בגלל נתניהו לא יודע מה יהיה עד הבחירות שעה שאמרנו כולנו שרגש הבושה התנדף ונעלם

  10. ובראש טבלת אי המתביישים, ראש הממשלה, שמוביל במקביל החלטות של חיים ומוות.

  11. אובדן כל בושה וכל רגש. שום קשר לעובדות. שום קשר לאמת. התנערות מכל הערכים. עצימת עיניים מול מציאות קשה. כל אלה היום הם הישגי המנהיגות הקיימת. בקשו רחמים עלינו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן