סופו הפוליטי של האיש שאחראי למצב

מדינת ישראל חווה את אחד המשברים הקשים והכואבים בתולדותיה. ליבי עם הנפגעים ממעשי הזוועה הנוראיים של מחבלי החמאס והג'יאהד האסלאמי. האם הייתה אזהרה מוקדמת שהתעלמו ממנה או שהייתה הפתעה שאיש לא באמת חזה אותה? על פי דיווחים של העיתונאית סמדר פרי, שר המודיעין של מצרים עבאס כאמל הזהיר את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מ"משהו אימתני מעזה" כמה ימים לפני המתקפה האיומה על יישובי עוטף עזה. לדברי המצרים, נתניהו בחר להתעלם והעדיף להתרכז בהסלמה בגדה המערבית. נתניהו הכחיש. גם אחרי ההכחשה שלו המצרים עמדו על גרסתם. כמו רבים אחרים שאינם מכירים את העובדות, עליי לבחור למי אני נוטה להאמין. וזה השר המצרי ולא ראש ממשלת ישראל.

לפני שאסביר מדוע, אני רוצה להתייחס באותו הקשר להצטרפות של סיעת המחנה הממלכתי לקואליציה. כמו רבים אחרים, אני בטוח שלאנשים כמו בני גנץ וגדי איזנקוט יש הרבה מה לתרום לממשלה, שהרי רוב חבריה חסרים את הכישורים והיכולות הנדרשים במצב הנוכחי. כמו רבים אחרים, אני בטוח שממשלת אחדות לאומית משדרת כוח כלפי חוץ. אבל יש דבר נוסף. אני סומך על היושרה האישית של גנץ, איזנקוט ואנשים נוספים בסיעתם. אני סומך על כך שהם מעמידים את השיקולים של מדינת ישראל במקום הראשון, לפני השיקולים האישיים שלהם. כפי שהבנתם, איני סומך על נתניהו וחברי ממשלתו. אני חושש שמא גם במצב הנוכחי הם אינם נמנעים משיקולים אישיים, פוליטיים ומגזריים. יסלחו לי השרים יואב גלנט ומשה ארבל. במשפט האחרון לא התכוונתי אליהם. הם הוכיחו לפני המשבר הנוכחי שהם פועלים משיקולים ענייניים.

אינני לבד. עשרות אחוזים מתושבי מדינת ישראל נמצאים במצב דומה למצבי. סוף כל סוף יש בממשלה הנוכחית גם כמה אנשים שיש להם השפעה ואפשר לסמוך עליהם. העובדה שסוף כל סוף יש על מי לסמוך בממשלת ישראל חשובה לנו. בנימין נתניהו גרם לכך שאני עלול במקרים מסוימים להאמין לשר מצרי ולא לו. יותר מדי פעמים הוא אמר את מה שמקדם את האינטרסים האישיים שלו ולאו דווקא את האמת. יותר מדי פעמים הוא ניכס לעצמו הישגים שאין לו אחריות עליהם, וחמור מכך, יותר מדי פעמים התחמק מאחריותו לכישלונות והאשים אחרים. הוא קידם אישים בליכוד על בסיס נאמנות במקום כישורים. ספסלי סיעת הליכוד וממשלת ישראל התמלאו באנשים המפחדים להביע עמדה שונה מראש ממשלתם ועוסקים בחנופה. לעומת זאת, על מנת לשמור את כיסאו, הוא נכנע לשותפיו הקואליציוניים. חלקם הגדול מייצגים עמדות קיצוניות ומסוכנות או אינטרסים מגזריים צרים.

כך נוצר החשש מתרבות השקר. כך למשל, כאשר ניסיונות ההפיכה המשטרית פוגעים בכלכלת ישראל ובהייטק הישראלי, נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' מכחישים זאת. סמוטריץ' אולי עושה זאת בגלל הבנה מועטה בכלכלה, אך נתניהו ללא ספק מבין את העובדות ובוחר להתכחש להן משום שאינן נוחות לו. רבים ממנהיגי העולם החופשי אינם מאמינים לו. מנכ"ל חברת הדירוג מודי'ס הצהיר בגלוי שנתניהו רימה אותו באופן חמור, שאף מנהיג של מדינה לא רימה אותו כך. אפילו בצלאל סמוטריץ' הרי אינו מאמין לו.

הבעיה היא שגם בעת הקשה הזאת לאזרחי מדינת ישראל נתניהו וחבריו ממשיכים באותה דרך. בורחים מאחריות ומקדשים את הכיסאות כאילו לא קרה כלום. סמוטריץ' אינו עוצר תקציבים מגזריים, אף שברור לגמרי שסדרי העדיפויות השתנו: עוטף עזה תחילה. נתניהו ניהל עם גנץ מו"מ באמצעות עורכי דין במקום לדבר איתו ישירות, והשיקולים המרכזיים בקבלת ההחלטות הם המשך ממשלתו אחרי המלחמה. מירי רגב כבר אמרה שהרמטכ"ל הרצי הלוי אחראי למחדל. החשד הוא כמובן שהיא מנסה להסיט את האחריות מהאחראי העיקרי למחדל, ראש הממשלה. מחדל שהתרחש לא מעט גם בגלל תרבות השקר שיצר.

לחלק מהמוצרים במרכולים יש תאריך תוקף. בעקבות המחדל גם לנוכחותו של בנימין נתניהו בפוליטיקה הישראלית יש תאריך תוקף: לא יאוחר מתום המלחמה הנוכחית.