מחאה חשובה, אך מה אחריה?

הגיע הזמן לפוליטיקה ריאליסטית למען החלפת השלטון
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

כוחה העיקרי של המחאה הוא בהפחת תקווה בלב מאות אלפים. כוחה גם בהרתעת השלטון ממעשים פוחזים בשל תגובת הנגד משורותיה.

ככל שהמחאה חיזקה את המחנה הליברלי היא הפכה שנואת נפשו של הציבור הביביסטי, שרואה בה איום ישיר על הממלכה. המחאה היא כוח מנע, אך תנועת התנגדות היא לא המענה האמיתי לחילופי שלטון. המחנה הליברלי החילוני יותר הצליח לספח לשורותיו תומכי ימין ודתיים לאומיים רק מכיוון שהם מתנגדים לדרכה של הממשלה היום.

אני ער לקולות מתוך המחאה המופנים נגד מנהיגים "חסרי אופי וחוט שדרה" שחפצים להגיע להסכמות עם הממשלה. נכון, קול כזה לא נשמע מעל במות, אלא בוקע ממשטחי הווטסאפ והטוויטר. שם יש הדגשה שאסור לסמוך על ה"טרופרים", שהם שליחיהם של ה"גנצים" שאינם מבינים אל נכון את מזימות נתניהו.

חילופי שלטון עתידיים יהיו מבוססים על ניצול פוליטי נכון של עמדות ושל ניואנסים. לדעתי הליכה מאוחדת של כל המפלגות והפלגים שעוינים את הימין ומבינים את מזימותיו לא תצליח ליצור ממשלה בהנהגת הגוש הליברלי. להפך, עלינו לשים לב שהחלק הימני המתון בתוך שורות הליכוד והציונות הדתית חפץ בהסכמה לאומית. בליבו ביקורת על מהלכי נתניהו ולוין ורצון לשמר את ערכיה הבסיסיים של ישראל. גם המחאה מוכרחה לפעול כדי לשכנע את הציבור הגדול שהיא צודקת לאורך זמן. אני חושש שהפגנות נגד נתניהו בניו יורק בעת העצרת יפגעו בתמיכה הכוללת במחאה, שהרי ישראל נתונה גם במאבקים אחרים.

היערכות פוליטית נכונה לחילופי שלטון דורשת היערכות פוליטית תואמת נסיבות. לדעתי על רוב מפלגות השינוי ללכת בנפרד, על דגליהן ומנהיגיהן, ואני מתכוון ל"מחנה הממלכתי", ל"יש עתיד" ול"ישראל ביתנו" – על כל אחת מהן להגדיל את קהל בוחריהן מעבר לקיים.

משמאל תקום מפלגה אחת שבראשה אנשים חדשים, מהם מעצבי המחאה, שיחברו למפלגת העבודה ולמר"צ. מפלגת העבודה נראית בכל הסקרים כמפלגה לא רלוונטית שתומכיה עזבוה לכל עבר. זה קורה כאשר לעבודה שורת חברי כנסת מצטיינים ובולטים כאפרת רייטן, גלעד קריב ונעמה לזימי. ואילו מר"צ, שאיננה מיוצגת בכנסת, משיגה תמיכה עודפת. אין מנוס מההכרה שציבור תומכי העבודה לא מקבל את מיכאלי כמנהיגת המפלגה, בעיקר על רקע התנגדותה לאיחוד עם מר"צ ערב הבחירות הקודמות.

ברור שאיננו עומדים בפני בחירות קרובות, והיום זוהי שעתה של המחאה. היא המקבץ הפוטנציאלי הגדול העומד נגד תכניותיה של הממשלה המבוטאות בפי יריב לוין, שלמה קרעי, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.

המשימה האקטואלית היא של קרב בלימה, הליך שמלווה את רוב המלחמות ואת רוב המהפכים הפוליטיים. קרב בלימה מוצלח מייצר את האפשרות למתקפת נגד, במונחים פוליטיים, לקראת בחירות קרובות.

קרב הבלימה איננו מכוון רק נגד הפיכת לוין. הרי לפי הכללים ההונגריים-פולניים, אחרי מערכת המשפט מגיע הרס התקשורת, וקרעי, ממש כמותם, כבר מדבר על "דמוקרטיזציה" של התקשורת. שלא לדבר על הצעות החוק ההזויות שבאות מתוכה של ממשלה גרועה שנחושה להשליט את ערכיה – ולכך מתנגד רוב הציבור.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

32 תגובות

  1. הפתרון דאתה מציע הוא קרב בלימה
    איך מבצעים אותו?
    מה עושים?

    1. "ברור שאנחנו עומדים בפני בחירות קרובות". Wishful thinking.
      הסקרים מראים הבחירות הימין מלא מלא יאבד את השלטון. זה דבר חזק מספיק עבור הקואליציה להשאר בשלטון בעל מחיר. בתחבולות הם יצליחו לרבע את המעגל גם עם החרדים ואפילו מול ביידן ובלבד לא לאבד את השלטון.
      מאיפה מגיע ה"ברור" הזה, תמהני.
      אני מת שיתרחש, אבל לא רואה את זה קורה.

  2. המאמר של עוזי ברעם עורך סוג של סיכום ראשוני על המחאה, "זו מפיחה תקווה בליבם של מאות אלפים". אכן, בתחילת הדרך הייתה התלהבות גדולה מלווה בחשש כבד שמא המחאה תגווע בטרם עת. כיום ברור שאלמלא המחאה היינו נמצאים כבר עמוק בבור ללא תחתית. המחאה שמרה עלינו מפני תוכניות הזויות של אלה שכוחן הוא בדציבלים הנפלטים מפיהן ושכל מטרתן היא להכפיש ולנקז מה שיותר כסף של משלמי מיסים ולפזר אותו כמעט לכל דיכפין במחנה הימני. עוזי ממליץ למפלגות הימין שכל אחת מהן תשמור על המסגרת הייחודית שלה "על דגליה ומנהיגיה". הוא מצביע בראש ובראשונה לעבר "המחנה הממלכתי", "יש עתיד" ו "ישראל ביתנו" החייבים להשקיע בהגדלת מספר החברים והבוחרים. במקביל, צריך להתייחס למחאה כאל קרש הצלה המחייב תחזוקה קריאטיבית, כולל תחבולות לגיטימיות שיפתיעו את הציבור.

  3. שמעתי את הנבואה של ברק, ונהיה לי ממש רע לאן שהוא חושב שהמחאה עומדת להגיע

  4. איך אתה יודע במה תומך רוב הציבור? מה זה בדיוק פוליטיקה ריאליסטית?
    ואם יהיו עוד פעם בחירות אתה חושב שיהיה אפשר להקים קואליציה אחרת?
    עם שיקמה ברסלר (נאצים) ומירב מיכאלי?

    1. זה לא חידון.רק אענה לך על הספח מרב מיכאלי פוליטיקאית שלא קיימת.שקמה ברסלר? משהו אחר לגמרי גם אם אמרה פעם משהו צורם. הלוואי שהיו לנו עוד כמוה אני גם לא חושב שפניה לכנסת. אבל קצת כבוד לאילו שמרימים כזו מחאה נגד ממשלה…. לא רוצה להמשיך את המשפט..

      1. מסכים אתך לחלוטין בהערכתך את מרב מיכאלי. רק הגדרתך אותה אינה נכונה. היא פוליטיקאית קיימת. אבל כפוליטיקאית מביאה נזק אדיר למונח פוליטיקאית ובכלל למערכת השלטון כאן. לגבי שקמה ברסלר – לא זה לא חידון. אבל מאד רצוי לברר מה עומד מאחרי תופעות פוליטיות כאלה או אחרות. זו לא שאלה של כבוד. שאלת את עצמך מי משתמש במוניטין (הלא רלוונטי לעניין) שלה? ולעניין הממשלה – האסון שנפל עלינו עם הקמת ממשלה זו עלול להיות אף יותר גדול מאסון אוסלו. זה כבר מתחיל לקרות.

        1. את מרב פגשתי פעמים רבות את שקמה ברסלר לא פגשתי אישית.אני מפרגן לה מאד על התמדה על מנהיגות על יצירת מחאה חסרת תקדים. המחאה נתנה לאנשים רבים טעם חדש ממה שידעו מאז.מה עומד מאחרי התופעה שנקראת שקמה ברסלר.ציונות וישראליות במיטבם.
          הממשלה היא אסון.בן גביר יביא עליה את כליונה.

    1. כנראה שאינך מתמצא במה שמתרחש עם סעודיה. זה אינו תרגיל. גל המחאה ייחלש. ממילא הציבור מתחיל להרגיש שחבל על הזמן. המחאה עשתה את שלה. כל עוד 64 ח"כים יתמכו בממשלה הנוראה הזו היא תחזיק מעמד. כך או אחרת הקשר עם סעודיה שמתרקם כבר במשך שנתיים לפחות ימשיך להתפתח אבל בגלל הממשלה הנוראה הזו ההתפתחות נעצרת.

      1. לאלמוני המסתתר. מי שאיננו מתמצא במה שמתרחש זה אתה.

  5. ניתוח מאוד נכון של המצב ומה שחייב לבוא בעקבותיו. הלוואי וראשי המחאה וראשי המפלגות הקיימות יידעו להתארגן ולסלול דרך בין אם משותפת ובין אם מתואמת להמיר את כוח המחאה גם לכוח פוליטי.
    ויש לי יועץ מצוין להמליץ עליו לכול אחד מהם ומהן להיוועץ אתו ולהצליח…

  6. קשה להירדם כאשר חושבים על מה שעומד לקרות לנו. זה הזמן להתעורר.

  7. אכן כפי שעוזי כותב "היום זוהי שעתה של המחאה" ושל בלימת מהלכים להרס התקשורת ושאר מרכיבי המהפכה המשפטית. אסור בשום פנים שהשיח הציבורי והמחאה ייחלשו וידעכו בצל העיסוק בהתפתחות הפוליטית לקראת "מזרח תיכון חדש"

  8. אם נכון מה שאמרו מקודם בחדשות כי בן גביר בא להפגין מחרתיים בתל אביב בטענה שהיה צריך לתת לגרעינים התורניים להתפלל בדיזינגוף בהפרדה (בניגוד לקביעת בית המשפט העליון) – אז כל תושבי תל אביב צריכים לבוא ולהפגין נגדו

  9. כל מנהיגי העבר חייבים להרים קול ולפנות לכל מכריהם, שיפנו לכל מכריהם וכן הלאה. גיוס כללי למאבק המכריע

  10. או בניה מחדש של החברה הישראלית וערכיה, או התפרקות והתנדפות

  11. אם בן גביר יתעקש ויגיע מחר, חייבים לגייס לפחות 300 אלף מולו. אם זה לא יקרה סימן שהמחאה מתפוררת

  12. בכל תקופה היו פוליטיקאים לא צדיקים
    כיום כולם כאלה
    היכן היום אנשים כמו עוזי ברעם?

  13. לרתום בפועל את החברות הגדולות, ואת הבנקים, ואת ההייטק, לצעדים חריפים. לשכנע אותם שאם לא יסייעו למחאה בגדול, הם יפסידו את כל מה שיש להם

  14. אסור להמשיך להתכופף. ללכת עד הסוף. גם הטייסים. חייבים להביא מפנה ולהגיע לפשרה מוסכמת

  15. הכל תלוי ביכולת לצרף עוד תומכי מחאה פוטנציאליים למחאה האקטיבית
    לא בטוח שזה מעשי

  16. אני מגיע כל מוצ"ש מהשרון להפגנה בתל אביב
    גם מחר זה יקרה
    אבל נדמה לי שלא ממש מתייחסים אלינו

  17. קודם כל לנצח את החמאס ניצחון גדול
    אחר כך נחשוב מכל המחנות האם לחזור למריבות

  18. ביום שאחרי המלחמה תפרוץ מחאה חסרת תקדים שתביא את השינוי
    השאלה עד אז כמה גבוה יהיה המחיר שנשלם כולנו כעם וכחברה.

  19. מיד אחרי המלחמה מחאה בככל המישורים והחלפת הקואליציה הנוכחית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן