יש פיתוי אישי שלא להרחיב את ממדי הקונפליקט, להבין גם את לבטי הצד השני ולהאמין בעתיד משותף. יש רצון שלא להיכנע לפיתוי להאמין במה שכותב הפרופסור יובל נח הררי, שאם ניתן לגיטימציה למצב לא יהיו בחירות בישראל והמשיחיות תגאה. אבל פרופסור הררי איננו שייך למנהיגי השמאל והמרכז שמתנגדיהם אומרים עליהם "אנשים שלא מוכנים להשלים עם תוצאות הבחירות". הוא איש חיצוני למאוויים פוליטיים וחרדתו היא חרדת אמת. אתה קורא מאמר של עידו דיסנצ'יק, עורך מעריב לשעבר, איש מרכז-ימין ברוב ימיו, מזהיר שכל שאננות של הציבור המוחה יביא את ישראל להיות מדינה יהודית לא ציונית ולא דמוקרטית.
פעם היה אפשר לתת אמון, אולי מזערי, בתבונת נתניהו. אבל הפארסה של בן גביר בראש הביטחון הלאומי וסמוטריץ' שר אוצר שאחראי על השטחים מורה שאין לתת לו שום קרדיט. הממשלה נבחרה באורח דמוקרטי, אבל כוונתה הברורה היא להכרית את הדמוקרטיה הליברלית שקבעה את פניה של ישראל.
בחלוקת המשאבים גילתה הממשלה גישה של גבאים שהולכים עם פנקסי צ'קים. תלושי המזון שש"ס קיבלה – היכן הם מחולקים ולמי? זה ברור, בבתי התפילות שלהם ועל ידי רבניהם. כך נוהג גם סמוטריץ' באומרו שכשר האוצר ידאג לבתי הספר הדתיים וייתן להם עדיפות מובנית.
"אל תחסום שור בדישו," אמר פעם לוי אשכול. בישראל יש מנגנון שאמור לחסום שור בדישו וזו מערכת המשפט. נתניהו במאבקו האישי המאיס את המערכת על בוחרי הימין ופגיעה בה לא תראה להם כפגיעה בדמוקרטיה.
אין הדברים נאמרים בעלמא. אם יש בסיס אמיתי להנחה שהימין עם השובלים הפשיסטיים רוצה לחסל את ישראל הקיימת, אין סוג נשק שהמחאה מנועה מלהפעיל. ייתכן שרק מאבק נחוש וקיצוני שאיננו עובר את גבולות החוק יביא להבנה רחבה יותר שישראל המוחה נאבקת על נשמתה של ישראל הקיימת ומצליחה לחלצה משיני בן גביר ויריב לוין.
נקודה מעודדת שראוי לציינה היא הירידה במעמד של הממשלה, של כל אחד משריה ושל העומד בראשה. אלמלא המחאה זה לא היה קורה. גנץ ולפיד לא מנהלים מאבק אמת להורדת הממשלה. גם הם חוסים בצילה של המחאה וקוצרים בעטיה מנדטים.
22 תגובות
כלו כל הקצין
מסיבה אחרת
מחצית התלמידים בכיתות א' הם דתיים וחרדים
הציונות שהוקמה אל מול ההנהגה הדתית
נכבשת על ידי הדתיים
והבעיה היא שהם כופים
ומתכוונים לכפות יותר
מאבק על נשמתה ואולי על קיומה בטווח לא כל כך רחוק
מאמרו של עוזי ברעם עוסק הפעם במה שניתן להגדיר, לכאורה, את המשטר החדש בישראל כמשטר של לסטיפנדיות. שזה אדמות (נכסים) שחולקו למצביאים ולוחמים שהרומאים תגמלו בשל גבורה, נאמנות וציות. זוהי תפנית חדה בגישה השלטונית של נתניהו, ולכן מתנבאים ידועי שם כמו יובל נוח הררי עדיין אינם משקפים את העתיד. הקטע הבולט ביותר הוא חלוקת תלושי מזון ביד רחבה שש"ס קיבלה לכאורה לשיפור מצבם של נזקקים, בעוד שבפועל חולקו לחברי ש"ס. אין ספק שמתחוללת לנגד עינינו מהפכה משטרית שהיעד שלה אינו מבשר טובות.
כנראה שכלו
לצערינו
כמשתתף פעיל ועקבי במחאה גם לי נראה שגם אם קיימת עדיין אי ודאות לגבי תוצאותיה אין ספק בדבר תרומתה המשמעותית לכרסום במעמד הממשלה ומובילי המהפכה המשפטית. נותר לקוות שכדי למנוע מצב שתהיה לנו "מדינה יהודית אבל לא ציונית ולא דמוקרטית" ישכילו מנהיגי האופוזיציה ומנהיגי הפגנות המחאה, לנצל את המומנטום, לחבור יחד ולפעול כאגרוף אחד למניעת מהלכים שיביאו לדיקטטורה בישראל נוסח הונגריה, פולין וכד'
אכן, המחאה ההמונית – כמו במשפט שלמה – היא האם האמיתית של המדינה כי היא חרדה לתינוק עצמו, בעוד המחזיקים בתינוק שיכורי כוח ורוצים בו כאמצעי ולא כמטרה.
אתה עדין מדי בדבריך. האם לא ברור שנתניהו "איבד את הצפון"? סטרוק שרה בממשלה? אטבריאן שרת הסברה? גולדקנופף שר השיכון? בן דביר בכלל שר בממשלה? סמוטריץ' שר במשרד הביטחון ושר אוצר? זו לא בדיחה. זו טרגדיה במלא התגלמותה. ממשלה מטורללת זו תאבד את עצמה לדעת. זה לא יכול להיות אחרת. ייקח עוד קצת זמן.
וליאיר בר קול – ישראל אינה יכולה להיות דיקטטורה כמו הונגריה או פולין. יש להפסיק עם הקשקוש הזה. יש כאן 20% ערבים. הם לא יתנו לדיקטטורה להתנהל, שלא לדבר על החרדים. הם יכולים לנהל דיקטטורה? הם בכלל יכולים לנהל משהו?
הקרקע לדיקטטורה כאן היא מסוכנת מאשר במדינות אחרות.האיום הביטחוני הפרמננטי "מחייב" לכידות.חלק גדול מהתושבים לא בא ממשטרים דמוקרטיים וההערצה למנהיג באה משם.הרצון המשיחי לייצר תהליך גאולי הוא כל כך חשוב להם דמוקרטיה תפריע להם בדרכם.
יש סיבות שיקשו על התהליך שנתניהו תכנן והם הזהות הישראלית שתפשה גובה בזכות המחאה.אם לא הייתה מחאה אחרי הכרזת לוין היינו כבר ת"ק פרסה לפני דיקטטורה.
לאור הנחות אילו אני מציע להקשיח את הקו לא לסמוך על שום הבטחה ועל שום פשרה. אם נתניהו במקום קריאתו הנלעגת להדברות.היה נוטל את נאום הנשיא שלדבריו תוכנו הוא על דעת ראש הממשלה ומשמיע אותו בעצמו ולא דורש "הדברות" על מה שכביכול הוסכם היה מקום להסכמות בתוך האופוזיציה.אבל מה הם דורשים הדברות על לוח חלק עם גדול הבדאים שצמח בישראל?
גם היום ראינו פעם נוספת איך אין שום סיכוי אמיתי להידברות..גם אם נשים בצד את הויכוח בין ראש הממשלה ובין השר לביטחון לאומי על נושא בתי הסוהר והטירוף בניגוד לענדת ראשי ארגוני הביטחון, ראינו פעם נוספת שכול מאמצי הנשיא שמנסה ברוח טובה ולא בנחרצות דיה היא מאמץ על ריק ואין דרך להסכמה..
רק המשכי פעילות המחאה יכולה להביא לתפנית ולעצירה המהפיכה והלוואי עוזי תוכל ליעץ לראשי הפעילים איך להפוך לכוח פוחיטי לטובת מדינת ישראל נורמלית וטובה.
תראו לאיזה מבוך הכניס אותנו נתניהו
אנחנו הכנסנו את נתניהו למבוך. רצינו לסלקו בבחירות. לא הצליח. ואז יועץ משפטי חכם הכניס את מערכת המשפט למשימה זו. זה מה שיצא.
זו תזה לא נכונה אילו גם היו דרכי המילוט שחפשו קצב ואולמרט הם טענו כלפי הפרקליטות ומערכת המשפט לא פחות מנתניהו.
ההבדל שביבי לקח מדינה שלמה כבת ערובה כל השנאה הרושפת ברחוב היא תוצר של התביעה נגדו.איש שאיננו יודע גבולות מאבד לאחרונה המון דיבידנדים בציבור.מרבית הציבור כופר באמינותו גם הביביסטים שמאמינים בתבונת השקר להשגת יעדים פוליטיים
איך כל כמה שעות המסרים מכיווןן מנהיגי האופוסיציה מתהפכים?
על הפלוסים והמינוסים במצב הקיים
יותר ויותר מצביעי ימין לשעבר מתייאשים מביבי והחבורה שאסף מסביבו
מצד שני, אלה שנשארו נאמנים לו ולדרכו הופכים ליותר ויותר קיצונים
יתכן ששאלת הכותרת שלך תיענה עד השנה החדשה
שני הצדדים לוחצים בכיוון
מקווה שיהיה טוב
בפועל אני מאוד פסימי
ברור שהקו האדום נחצה
אלא שרבים בקרב המרכז-שמאל עדיין מקוים בתוכם שהממשלה תתפשר
כבר בימים הקרובים יתברר שאין סיכוי לפשרת אמת
אלא שאז המאבק ללא פשרה יהיה קשה יותר לכל הצדדים, קיצוני יותר, והשגי המחאה יהיו קטנים יותר, אם בכלל
מר עוזי ברעם,
אני מרגיש שאתה בולם את עצמך מלהגיד עד הסוף את מה שאתה חושב
בקרוב נגיע לנקודה שלא תהיה ברירה
כאשר תתרחש פעולת האלימות המשמעותית הראשונה יבואו הפיצוצים האמיתיים
תוך זמן קצר אני צופה שהמחאה תגדל מאוד ותקבל תנופה וכוח.
אחרי ששמעתי בבג"צ את נציגי הקואליציה ועוזריהם ויןעציהם, אני חושש שמהר מאוד נגלה שכלו כל הקיצין
תנו צ'אנס. יש לי הרגשה שהכל ישתפר אחרי החגים. הליכוד מבינים שהם הגזימו
אם האנשים הטובים בארץ ידברו פחות ויעשו יותר בכל הקשור למחאה, אפשר בהחלט להביא שינוי.