תזמורת הזויה ללא מנצח

אילו אנשים בוחרים בקריירה פוליטית? אפשר לחלק את הפוליטיקאים לארבע קבוצות עיקריות: הראשונה, אנשים ערכיים מזן נדיר שמבקשים בכל ליבם לשרת את הציבור. הם לא נכנעים לפיתויים ולא עושים לביתם. אנשים כדוגמת בן-גוריון, בגין, אשכול או שמיר. הקבוצה השנייה, אנשים שבוחרים בפוליטיקה מתוך אידיאולוגיה. אולם לעיתים מתעוררת בקרב קבוצה זו בעיה: כשהם מגלים את הכוח, העוצמה והפוטנציאל לקידום אישי הטמונים במשרה הפוליטית, הם נכנעים לפיתויים ועושים לביתם. הקבוצה השלישית, פוליטיקאים בעלי יכולות. הם משתמשים בפוליטיקה כקרדום לחפור בו. הם מבינים ששירות בתפקיד ציבורי בכיר יפתח להם דלת לג'ובים עתירי שכר והטבות במגזר העסקי בעתיד.

והקבוצה הרביעית, פוליטיקאים שבוחרים בפוליטיקה כי הם מבינים ששם יש הרבה כסף, קשרים ומנוף לקידום אישי. פוליטיקאים אלה לא מצטיינים בכישורים רבים, אך הם מבינים היטב את משחק הכוח בשוק הפוליטי, את תורת "התן וקח", את "ההון-שלטון", את "הג'ובים-שלטון" ואת כוחם של קבלני הקולות. ההצלחה של פוליטיקאים מזן זה איננה מבוטלת, אך חלקם בזים לכללי המשחק הדמוקרטי, לשונם משתלחת בגסות רוח והתנהגותם מהווה אנטי-תזה לתרבות שיח, לקוד אתי פרלמנטרי, לנימוס אנושי, לערכים, ליהדות ובכלל.

ישראל, מיום הקמתה, נמצאת ברצף ארוך ומתמשך של איומים חיצוניים. אתגר זה מחייב חוסן לאומי, אחדות ומנהיגות. מצופה ממקבלי ההחלטות ליישב מחלוקות בלי לערער את החוסן הלאומי, המהווה תנאי הישרדות ראשון במעלה. ח"כים לא מעטים, בעיקר מהסוג הרביעי לעיל, בזים לעובדה זאת והם מתנהגים בחוסר אחריות מוחלט, ואין בנמצא מבוגר אחראי שירסן אותם.

אותם ח"כים ידועים במרגליות שמפיק פיהם וסימן ההיכר הנוסף שלהם הוא השתלחות בכל מי שחולק על דעתם. התופעה שנציגי השלטון תוקפים ארגונים המצויים תחת אחריותם הולכת ומתגברת. לאחרונה הם החלו להשתלח גם בצה"ל ובמפקדיו. זוהי תופעה מגונה, בלשון המעטה, היא מחלישה את הארגונים המותקפים ומערערת את יסודותיהם. דוגמה לאחת מאמרות החוכמה שנאמרה לפני ימים אחדים: "בבוגדים צריך לטפל כמו בבוגדים".

מוצע אפוא לאותם ח"כים לממש הלכה למעשה את התבטאויותיהם, קרי, להעניש בפועל את "הבוגדים". לשון אחר, לדאוג שיכניסו אותם לכלא לתקופות ממושכות. במקביל, צריך כמובן לבנות בתי כלא שיכילו את עשרות אלפי "הבוגדים", להקצות תקציבי ענק לתפעולם, כולל גיוס של אלפי סוהרים, כדי שיהיו עוד הרבה ג'ובים לחלק למקורבים, וחשוב מכול, לגייס לצה"ל, מקרב צאן מרעיתם של אותם הח"כים עשרות אלפי חיילים וקצינים, ברמה ראויה, כדי שיחליפו את "הבוגדים" שיושבים בכלא. תהליך הגיוס צריך להיות מהיר ואינטנסיבי כדי שביטחון ישראל לא ייפגע חלילה. הגיוס יתבסס על החרדים "למודי הקרבות" וגם על תומכי המהפכה המשפטית האלימים, שיואילו עכשיו, בתעוזתם כי רבה, להפיל את חיתתם על איראן, או על חיזבאללה. אלה האחרונים ודאי רועדים מפחד, ורק מהחיל והרעדה שיאחזו בהם מפני תעוזת החיילים החרדים, תומכי הרפורמה האלימים וחברי הכנסת שלוחי הלשון, הם יניחו מיד את נשקם וייכנעו ללא תנאי.

גם בשדה הכלכלי אותם ח"כים אינם טומנים ידם בצלחת, לדוגמה השר לענייני גרעין רוצה למנות את חבריו כדירקטורים בכל החברות הציבוריות, זאת בסתירה לכל נורמה ציבורית שקיימת בנושא, כמו שנעשה לאחרונה בחברת הדואר. הדבר החשוב ביותר כעת הוא לדאוג למקורבים. ביצועי החברות הממשלתיות הם עניין מיותר, שולי וזניח.

ועל התזמורת ההזויה לא מצליח לנצח ראש ממשלת ישראל, מי שהביא למצב שכל איש הישר בעיניו יעשה והארץ נמצאת במצב שלא הייתה בו מעולם – לית דין ולית דין. זה העם הנבחר ואלה הם נציגיו? נביאי ישראל היו אומרים לנוכח המצב: "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה" (ויקרא כו, לג), האם לשם רוצים להגיע?