הממד השלישי

התעוררות הרוב הדומם בסוגיית החקיקה-מחאה
תרשים סמלי
ממד שלישי

תמיד נהגנו לומר שבישראל קיים רוב דומם, שאינו משמיע את קולו בסבך הפוליטי. אפשר שלאחר גלי המחאה בחודשים האחרונים עלינו לשקול בשנית את אופי התופעה. מעולם לא ראינו התארגנות אזרחית רבת עוצמה וקולנית שכזאת. אך התארגנות זאת, לא פחות משהיא משמיעה את קולו של הרוב הדומם (לשעבר), הגדילה, גם אם מבלי להתכוון, את הפער שבין שני המחנות הגדולים המובילים את החברה הישראלית. מצד אחד תומכי הקואליציה ומצד שני מתנגדיה במין מצב של שחורים-לבנים או טובים-רעים. אין אלה תומכים או מתנגדים בלבד, המדובר בקבוצות זהות אתניות, דתיות ואידיאולוגיות. הוויכוח ביניהן רועש ובלתי דומם בעליל. הקרב נראה כמלחמת ענקים (גיגנטים) בעלי כפות רגליים עצומות שכל תנועה נוספת שהם עושים כדי להביס איש את אחיו מהרסת ומחרבת חלק נוסף במכנה המשותף המחזיק עדיין את החברה הישראלית. ההאשמות ההדדיות, ההעלבות והגידופים הנוראיים שמטיחים אלה באלה גוררים את מדינת ישראל אל עברי פי פחת. לצופה מן הצד נראה כאילו העם היהודי בישראל החליט לאבד עצמו לדעת והוא עומד להצליח בכך. כל הסימנים מעידים כי אסון גדול קרב ובא ואין עוצר כוח לבלום את הדהרה אל האבדון.

האם נותר עדיין רוב דומם בישראל, זו השאלה המעסיקה אותי בימים נוראים אלה. יש סימנים לכך שקיימת קבוצת זהות חברתית פוליטית בישראל שעדיין לא השמיעה את קולה בכאוס הישראלי. אינני יודע לאמוד את גודלה, אך תגובות רבות שאני מקבל על פרסומים שלי מרמזות שהאנשים האלה חיים וקיימים ואינם מועטים. אם להגדיר את זהותם בקצרה, ניתן לומר בפשטות שהם דורשים בשלומה של מדינת ישראל ודואגים לקיומה כמעט בכל מחיר. לדידם פחות חשוב איך תיחתך העסקה, אם תהיה, בין הצדדים הניצים. עילת סבירות כזו או אחרת, מינוי שופט פוליטי כזה או אחר או חלוקת תקציבים לא הוגנת, כל אלה אינם מצדיקים את חורבן המפעל הציוני. קבוצה זאת איננה חסרת ביקורת הן כלפי הממשלה והן כלפי המחאה, ונימוקיה המצוינים עימה. אך היא כובשת את יצר הביקורתיות ואת הניסיון לעשות צדק באמצעות הפעלת כוח ציבורי, לטובת הבטחת קיומה ושלומה של מדינת ישראל. יש עדיין אנשים בישראל שעיקר דאגתם הוא המשך קיום המדינה המוקפת באויבים רבים ומרושעים. הם מבינים את מה שהצדדים הניצים נוטים לשכוח, שלכידות חברתית משמעה ביטחון לאומי. מי שמחבל בלכידות החברתית מחבל בביטחון ישראל, בין שהוא חבר בוועדת חוץ וביטחון ובין שהוא ממנהיגי המחאה. אני רוצה להאמין שאין אדם במערכות הביטחון הצבאי והאזרחי המעוניין לחבל, אך אני גם מאמין שכמה מהם לא מספיק מודעים להשלכות מרחיקות הלכת של דבריהם ושל מעשיהם.

מסורת ישראל מלמדת שכאשר שני פסוקים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי ומכריע ביניהם. המציאות היא ששני הצדדים אינם מצליחים להכריע את הוויכוח וכל יום שעובר נזקו גדול ממנו. אין לה לחברה הישראלית אלא לאסוף ולגבש את כל הפרטים הנמנים עם הממד השלישי כדי להכריע את הוויכוח בין שני הצדדים התוקעים את מדינת ישראל זה שישה חודשים תמימים. הממד השלישי, אם יצליח להתארגן, יהיה לכוח שלא ניתן לקיים את הדיון הציבורי בלעדיו. הוא ישמיע בכל במה את הקול השפוי של אחריות לאומית, של דרך האמצע ושל התנהלות נכונה לאור המשבר. הוא יצא להפגנות מסוג אחר; להפגנת התום, ניקיון הכפיים ואהבת ישראל, הכוללת את כל חלקי העם: רפורמים וחרדים, מתנחלים ואנשי שמאל, מזרחים ומערבים וכל יתר קבוצות הזהות בחברה הישראלית. הוא ינקוט לשון נקייה, לא יטפול האשמות, לא יצרח, לא יגדף ולא יעשה את אחיו לאויבים. הציבור הישראלי מתגעגע להגינות, לכבוד הדדי, לשיח המכובד, לערבות הדדית וללכידות החברתית. הגיעה העת שהציבור הזה יתארגן וישמיע את קולו.

אני מקבל על עצמי באהבה כל יחס אירוני וכל האשמה שאני תמים. אני בוחר, באופן מודע, להשיב את התום אל החברה הישראלית. נלאינו מהפוליטיקה הקטנה, מהקומבינות ומהשירקות (שותפויות למטרות לא הוגנות). ניסינו את הצעקנות, את ההתפרעות ואת אובדן העשתונות ולא צלחה לנו דרכנו. הגיעה העת לעשות תשובה חברתית גדולה. הממד השלישי, קבוצת התמימים, מסוגלת לאסוף כוח ציבורי במכפלות גדולות וכל פוליטיקאי או עסקן ציבורי מהדור הישן של הצעקנים ישקול את דבריו מחדש מפני שעתידו הפוליטי יהיה תלוי בקבוצה משמעותית שכזאת. אם תשאלוני איך עושים זאת, אין תשובה ניצחת בפי. רק אומר שעלינו להפיץ את הרעיון ולגייס תומכים רבים שמהם יצמחו המנהיגים הטבעיים ואנשי הארגון המעולים שיהפכו את הרעיון התמים למציאות ניצחת. מי לממד השלישי, אליי!

מאחרים את המועד

יעקב מעוז

אִם אֶשְׂרוֹד אֶת הָאָסוֹן, שֶׁאָנוּ מְחִישִׁים

לְאַחַר שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים הַצּוֹדְקִים יִכָּחֲדוּ

וְחוּרְבָּן יִשְׂרָאֵל הַמּוֹדֶרְנִית יִהְיֶה לִמְצִיאוּת

אֶשְׁאַל: מַדּוּעַ הִתְחַפַּרְתִּי בְּעֶמְדָּה אֱוִילִית

וְלֹא רָאִיתִי בְּטוֹבַת כְּלַל הַצִּבּוּר בַּמְּדִינָה?

עָשִׂיתִי אֶת אַחַי בְּנֵי אוּמָּתִי לִשְׂנוּאֵי נַפְשִׁי

וְנֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, הֵפַרְתִּי בְּעַזּוּת.

אוֹ אָז, כְּבָר לֹא יִהְיֶה כָּל עֵרֶךְ לַשְּׁאֵלָה

וּבַת קוֹל תְּיַלֵּל מִבַּעַד לָעֲנָנָה שְׁחוֹרָה:

אִחַרְתָּ אֶת הַמּוֹעֵד, אִחַרְתָּ אֶת הַמּוֹעֵד

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. הרוב הדומם הוא באמת דומם. אולי הוא יתעורר, אבל זה יקח הרבה זמן, ועד אז כבר יהיה מאוחר ובלתי ניתן לשינוי

  2. יעקב הנכבד:
    הרעיון יפה ואף אוטופי. האין זה תפקידה של הממשלה להרגיע ולא ללבות, לדבר ולא לצעוק, לפעול ולא להאשים?
    יש לנו ממשלת חורבן וזדון משיחית ואינטרסנטית שלא פועלת מהמניעים הנכונים.
    לפיד וגנץ, למורת רוחם של המוחים, ניסו שוב ושוב להידבר, העולם המערבי ובראשו ארה"ב מפצירים בנתניהו ללכת בדרך ההדברות אבל הוא בשלו (כל חייב הפוליטיים) משקר ומסית, מלבה את האש ומייצר דה-לגיטימציה של האחר, אפילו במחיר חורבן.
    לצערי עבר זמן ניסיונות ההדברות כי האחראים למצב לא מעוניינים, כל אחד וסיבותיו – מדינת הלכה, ניצול והשתמטות משרות, שמירה על השלטון ובריחה מאימת הדין.

    1. האם לא הגזמת? זהו – עבר זמן ההידברות? יש לנו ממשלת חורבן? אם נכונה תגובתך מה צריך לעשות?
      ואולי – ימנה שופטים, יפוצל תפקיד היוהמ"ש, תמונה פרקליטות חדשה, יבוטלו משפטיו – ובא שלום על ישראל.

    2. לגמרי.
      במישור הרצוי התיאורטי הנוסחה של: תיזה, אנטי תיזה, ובסוף סינטזה היא אולי מודל .
      במישור המצוי אנחנו במצב שתיארת באופן חד ומדוייק.

  3. אין לי נתונים בדוקים, אבל מכל האנשים הדוממים שאני מכיר ויודע עליהם, רובם המכריע הם מתנגדי הממשלה

  4. אני מאמין שאין רוב דומם, יש אנשים שמפחדים להביע את דעתם. כמה הם? פעם זה היה הרבה, היום הם הרבה פחות. הם אינם ראויים להיות גורם קובע, כי הם לא שמו את המדינה, לפני טובתם. הם אלו שילכו אחר הבטחות שוא וספינים. אל לנו להביא אותם בחשבון.
    רק מי שבאמת חשוב לו להיות בן חורין, שזה חלק מהד.נ.א שלו, ולכן קם צועושה מעשה, תוך כדי סיכון עצמי, הוא אדם שצריך להתחשב בו
    במלחמה כמו במלחמה. הלנו אה או לצרינו. אין זמן לחשוב, ההחלטה צריכה היתה לפול קודם.
    מסורת ישראל, זו שאתה מהלל, הרבנים שרנו את העוצמה על המאמינים הלכודים, היא הבעייה, היא לא יכולה להיות הפתרון, כי הדת תמיד פילגה וגרמה למוות מיותר.
    מי שבעד המהפיכה החוקתית, אולי יוצא להגן עליה, אבל הוא מקבל כסף בעבור זה. הגדודים של המתנגדים, באים מרצונם, בשכנוע עצמי ונכונות להקריב מרווחתם. זה קורה רק בצד שלנו ולכן ננצח או לא נהיה.
    למות, או לכבוש את ההר! לא פחות.

  5. אתה מנומס ואנושי
    אני אוהב את הנוסחים שלך
    האם יש לנו סיכוי מול מתלהמים ומבלי פה
    וכוחנים?

  6. תן שם של מי שלדוגמה יכול ויסכים להוביל מחנה כזה
    ומיד בסביבתו יקומו לו מתחרים ומתנגדים

  7. לא מדובר רק במימד השלישי
    כל אחד משלושת המחנות שאתה מתייחס אליהם מתחלק לכמה קבוצות משנה
    וכל קבוצת משנה מתחלקת לכמה מחנות
    כך שהפתרון עוד הרבה יותר מסובך להגיע להסכמות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן