אוסף של חדלי אישים

על הרכב הממשלה הנוכחית ועל הנזק שגורמים חבריה
תמונה של נח
ד"ר נח שמיר

ממשלה נבחנת בפעולותיה – חקיקה וביצועה, וגם בהצהרותיה. מדי כמה ימים אנו שומעים באמצעי המדיה השונים דיווחים על פעולות והצעות חוק של הממשלה ועל מגוון הצהרות של בכירים ישראלים. דיווחים אלה מעוררים התנגדות בארץ וברחבי העולם הליברלי כולו. הדוגמאות רבות, אך אביא להלן רק קומץ מהן, ולא על פי סדר חשיבותן.

ראשית, ההצהרה על הכוונה לבנות אלפי בתים בהתנחלויות. הצהרה זו נועדה לרצות את המתנחלים ונציגיהם, אך גררה תגובה חריפה של הממשל האמריקאי וגרמה לנזק מדיני.

שנית, ההפיכה המשפטית. האופן שבו הוצגה והניסיון לבצע אותה בבליץ יצרו נזק בתחומים רבים: כלכלה, חברה – העמקת השסע החברתי בישראל, וכן התייחסות מדינות העולם לישראל.

שלישית, מינויו של בן-גביר, האדם הכי הפחות מתאים לתפקיד, לשר לביטחון פנים. מינוי זה הביא לשרשרת אירועים שבראשם הפסקת הפעילות המונעת שהוביל יואב סגלוביץ' לעצירת הפשיעה בחברה הערבית, וכן התפוררות המשטרה ועזיבת בכירים ושוטרים מן השורה. בעקבות כך חל זינוק חד ומזעזע בפשיעה וברצח אזרחים ערבים.

רביעית, מינויו של סמוטריץ' לשר האוצר. בראש סדר העדיפויות של השר עומד ריצוי המתנחלים, מדינית וכלכלית. יתרה מזו, תמיכתו הנלהבת בהפיכה המשפטית תוך התעלמות מחוות הדעת המקצועיות, הביאה להתנגשויות עם בכירי האוצר ובנק ישראל, לתגובות שליליות בעולם ולנזק ברור לכלכלה.

ודוגמה אחרונה, הצהרותיהם המביכות של בכירים. למשל הצהרתו של אלי כהן, שר החוץ, שטען שסגנית נשיא ארצות הברית (עורכת דין בכירה במקצועה) אינה מבינה אף סעיף בהצעת הרפורמה המשפטית – דבריו גרמו לנזק מדיני ברור.

לדאבוני, בחודשים האחרונים הולכות ומתרבות ההצהרות, ההחלטות והפעולות של חברי הממשלה, שגורמות נזק ברור ולפעמים בלתי הפיך למדינת ישראל. נשאלת השאלה מהם הגורמים להצטברות הנזקים האלה?

לטעמי, יש כאן שני גורמים עיקריים. האחד, לגיטימי, לפחות בעיני הגורמים לו, והוא מדיניות שנויה במחלוקת, אבל כזו שהממשלה מאמינה בה ומוכנה לשלם את המחיר המדיני והכלכלי שהיא גובה. מדיניות זו כוללת, כמובן, את הסיפוח הזוחל דה-פקטו של יהודה ושומרון באמצעות יישוב מאות אלפי מתנחלים ולחץ על הפלסטינים לעזוב, כפי שמכוון סמוטריץ', וכפי שהתכוונו לבצעה נתניהו, לוין ושותפיהם המובילים את ההפיכה המשפטית.

הגורם השני הוא טיפשות ועיוורון של חלק גדול מהשרים שממש לא פיללו לתוצאות של מעשיהם ודבריהם. בבואנו לבחון האם זה מקרי או שמא היה צפוי, כדאי להתבונן על הרכב הממשלה, על הרקורד של השרים המכהנים בה ועל הסבירות של הכהונה בתפקידים שהם ממלאים.

אתחיל במיעוט שיש לו רקורד המצדיק את מינויו לתפקיד. ראש הממשלה נתניהו, אף שאני סבור שבחיסולו של כל סיכוי לשלום הוא גורם נזק מתמשך ובלתי הפיך, ובהתנהגותו מול איראן הוא בהחלט ראוי לכינוי "אבי הפצצה האיראנית" – הוא לפחות בעל רקורד המצדיק את תפקידו. כמובן יש פגם גדול בכך שהאינטרס הראשי שלו הוא להתחמק מתוצאות משפטו, אינטרס שמנוגד לזה של מדינת ישראל, ומה שגרם לחלק מהבעיות שבפניהן עומדת המדינה.

היחיד שהרקורד והכישורים שלו מצדיקים את מינויו הוא שר הביטחון יואב גלנט ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור.

לגבי שר החינוך יואב קיש, הוא אומנם טייס קרב בעברו, אבל ללא כישורים בנושאי חינוך ונראה שהאג'נדה שלו היא קודם כול למחוק את הרפורמות של קודמתו בתפקיד (ד"ר לחינוך) ולהשתלט על מוסדות ההשכלה הגבוהה שהם עצמאיים ושמאלנים מדי לטעמו (להוציא את אוניברסיטת אריאל).

שר האוצר סמוטריץ', כפי שכבר כתבתי, הוא חסר כישורים כלכליים, שחצן שסבור שההנחיה האלוהית גוברת על הצורך בהשכלה כלכלית והבנת הנזק שפעולותיו גורמות. ועל השר לביטחון פנים בן גביר אין צורך להכביר במילים.

אלי כהן הוא דוגמה לאדם בעל כישורים כלכליים, שלפי הרקורד שלו גם עשה דברים חיוביים בתחום, אך הוא מונה לתפקיד שאינו מתאים לו. הזכרתי לעיל את הנזק המיותר שעשה, אולי מתוך שחצנות ורצון למצוא חן בעיני הבייס הפוליטי שלו.

אם נתבונן על שאר השרים, הרי המינויים והתארים של רובם ממש לא נובעים מכישוריהם או מרקורד שמצדיק את המינוי. הכול פוליטיקה. למשל, דוד אמסלם, השר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית (מקום עבודתי בעבר), הוא אולי מומחה בפיצוח גרעינים. כולי תקווה שלא יצליח לגרום נזק בתפקיד הזה. שר התפוצות עמיחי שיקלי, שהרקורד שלו הוא ראש מכינה צבאית, אמור להיות מומחה בקשר עם יהודי התפוצות. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שהאינטרס העיקרי שלה הוא חיזוק ההתנחלויות והיישוב היהודי, וזאת על חשבון הערבים ועל חשבון הטבע, ואין לה שום הבנה בנושא שמירת הסביבה, ושר השיכון גודלקנופף שמונה לדאוג לשיכון חרדים וסבור שהוא מי שאמון על הצורך בלימודי ליבה.

ממשלה אידיאלית היא ממשלה ששריה ממונים לפי הכישורים שלהם, ועיקר כוונתם היא לדאוג לטובת המדינה ולא לאינטרס הפוליטי הצר שלהם. אי-אפשר לומר שהממשלות הקודמות היו קרובות לאידיאל ותמיד לחצים פוליטיים ואינטרסים לא ענייניים שיחקו תפקיד. אבל, לדעתי, באף ממשלה לא היה אוסף כזה של אנשים חסרי כישורים לתפקידם (להוציא שר הביטחון), לפעמים אפילו מינויים מנוגדים לטובת המדינה, מתוך אינטרסים פוליטיים ואישיים. דבר זה משליך באופן ישיר על מעשיהם והצהרותיהם וגורם למצב העגום שבו נמצאת מדינת ישראל בעיני העולם הנאור וגם בעיני הציבור הליברלי בישראל.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. אם הייתי עדיין מנהל חברה רוב חברי הכנסת בארץ הקודש לא היו יכולים להתקבל אצלי לעבודה אפילו בתפקיד של ניקוי, או מזכירות, או מחסנאות וכדומה!

  2. בוקר טוב אליהו. מאז ומתמיד השרים והפמליות הנלוות להם הם משרות פוליטיות ולא מקצועיות. עם הזמן נוספו משרדים מיותרים לגמרי רק כדי לספק משרה לפונקציונרים. אם המשרה ריקה מתוכן לא קורה כלום. גם אם לא יהיה שר התפוצות היהודים יגורו בכל העולם. ואם רוצים לקרב את יהודי התפוצות צריך להכיר ברפורמים ובקונסרבטיבים במקום להקים משרד ממשלתי עם שר, לישכה וכו'. אם יש צורך בניהול פונקציה חשובה כגון בריאות או חינוך והשר לא קשור מקצועית לנושא יש לו אופציה לא להתערב ולזרום עם ההנהלה המקצועית של המשרד. בדרך כלל זה עובד ככה לכן שום דבר לא זז במדינה כי הפקידות הבכירה היא בידי עובדים שיש להם קביעות עד הפנסיה הם לרוב מקצוענים אך די מאובנים. אחת הדוגמאות לתיזה שמאלנית של משרד התחבורה ששום ממשלה ימנית לא שינתה אותה שאגרות הרכב מדורגות לפי נפח המנוע. גם המסוי הגבוה של רכבים חדשים היא תיזה שמאלנית כי פעם רק עשירים היו קונים מכוניות. שום ממשלת ימין לא תקנה את העיוותים האלה. ושום ממשלת שמאל לא הצליחה להנהיג תחבורה ציבורית בשבת.

    1. גיורא, אני לא מנסה להמציא את הגלגל וכמו שכתבת, תמיד המינויים הם פוליטיים ויש המון עיוותים שאת חלקם ציינת.
      עדיין, גם במינויים פוליטיים אפשר לנסות ולהפיק את המיטב בהתאמה לתפקיד
      בממשלה הקודמת אפשר להביא כמה דוגמאות של התאמה סבירה עד טובה. בממשלה הזו, חוסר ההתאמה הוא ממש קיצוני, כשיש רק שר אחד מתאים וחלק מהם, כמו בן גביר אינם מתאימים בצורה קיצונית ואת התוצאות כולנו רואים.

  3. אני מסכים איתך ב 100%. הבעייה נוצרת כאשר שר לא מקצועי מחליט להיות אקטיבי ומתנהל במשרדו כמו פיל בחנות חרסינה. הייתה תקופה שנתניהו, לפני שעמד למשפט, מינה את עצמו לשר בכמות נכבדת של משרדים ולא היו תלונות. בבלגיה הייתה תקופה ארוכה בלי ממשלה בכלל ללא נזק למשק, לכלכלה ולבטחון הפנים. ברור שהמצב האידיאלי הוא שהשר מתחבר מבחינה מקצועית למשרד ויש לו חזון ונותן רוח גבית לפרוייקטים חדשניים חשובים. אחד החסרונות של צורת ממשטר בישראל שאין הפרדה בין הרשות המבצעת ובין הרשות המחוקקת. לרוב השרים הם חברי כנסת שנבחרו לפי כוחם הפוליטי ולא עקב כישוריהם המיקצועיים.

    1. מזל גדול יש לנו שהשפעת הממשלה על ניהול המשק והחברה בישראל היא מינימלית. ברוב המקרים הממשלה הנבחרת מפריעה. זה לא חדש אלא שבממשלה של היום התסמונת הזו התעצמה. נתניהו איבד את הצפון. הממשלה שהוא הקים היא מתחת לכל ביקורת. הנזק שהיא גורמת לישראל הוא בעיקר בתחום המוניטין הבינלאומי של המדינה. זה שר אוצר? זו שרת הסברה? ואלה הן, בין היתר, רק שתי דוגמאות.

  4. "שרים" ריקים מידע ותבונה, וככל שהם כאלה הם מחכים מנבלים יותר את פיהם בשפה עלובה

  5. הצרה היא שבנוסף לכל הם מאוד פעילים ועשייתם מזיקה ומקלקלת

  6. להגדיל עוד יותר את מספר יחידות הבניה החדשות. מוסיפים ש ן למדורה

  7. נח, תיקון קטן. גולדנקנופף אינו דואג לשיכון לחרדים. הוא דואג לשיכון לקבוצה מסוימת של חסידי גור. למה שאני אומר כאן, שותפים גם חרדים שחלקם אומרים את זה באופן גלוי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן