Win-Win הוא מושג המתאר פתרון מיטבי, שבו הצדדים לקונפליקט מסוים יוצאים ממנו כששניהם "מנצחים". בבסיס התפיסה עומד הרציונל ששיתוף פעולה עדיף על כל אסטרטגיה אחרת.
ברמה הלאומית שיתוף פעולה זה אפשר את הקמת המדינה, ביסס את צה"ל כצבא העם, קידם להפליא את המצב הכלכלי של המדינה והביא את ישראל לקדמת הבמה העולמית בשורה של נושאים מרכזיים. כל זה קרה למרות המחלוקות הבסיסיות הקיימות בין חילונים לדתיים, בין מזרחים למערבים, בין עולים חדשים לוותיקים, בין יהודים לערבים ובין תרבויות השונות מהותית זו מזו. גשר שיתוף הפעולה ותחושת האחריות המשותפת יצרו סינרגיה ומינפו יכולות, חריצות, כישרון ומנהיגות לחזון משותף שהביאנו עד הלום.
הבעיה היא שבמצבי איום, אובייקטיבי או סובייקטיבי, רציונלי או אמוציונלי, איננו יכולים לחשוב באופן מכיל ומשתף, וכל אחד מהצדדים מתכנס בפינה שלו, מרגיש תסכול, כעס או רצון לנקמה, חלילה, ומחכה להזדמנות ראשונה שתצוף כדי לפרוק את תסכולו. ניתן לחשוב על המצב כחשיבה הישרדותית שבפועל היא חשיבה מוגבלת, שבה הפרט או הקבוצה רואים את תועלתם האישית בלבד, מכונסים בתוך רגשותיהם ולא מסוגלים להביא בחשבון את צרכיו ותועלתו של הצד השני.
ברור שצורה זו יוצרת מצב של Lose-Win – צד אחד מרגיש שניצח ומתענג על ניצחונו, בעוד שהצד השני מרגיש מנוצח, והוא מתכנס בפינתו ומחכה להזדמנות הראשונה לפרוץ ממנה ולצאת למרחב. ברור שלאחר זמן קצר כל הצדדים מגיעים למצב של Lose-Lose, ובעקבותיו כולם מפסידים, והרבה.
בבסיס, התודעה ההישרדותית חזקה מהנטייה המשתפת, ולכן במצבים של קונפליקט איננו מסוגלים לחשוב במושגיWin-Win . נוסף לכך, שיתוף פעולה נתפס, שלא בצדק, כחולשה המיטיבה עם הצד השני. כאשר אנו נשטפים ברגשות שליליים במהלך קונפליקט לא קיימת אפשרות של שיתוף פעולה.
בהקשר זה חשוב להביא דוגמה מההיסטוריה ולהראות שהסכם השלום עם מצרים התאפשר רק לאחר שהמצרים הרגישו, ולו לכאורה, שהם זכו לניצחון מסוים במלחמת יום הכיפורים. ברמה הרגשית זה אפשר להם לשבת לשולחן המשא ומתן מול הישראלים ולהרגיש שווים מול שווים.
מה קרה אצלנו: הימין ניצח בבחירות. הניצחון התקבל כעובדה שאין עליה עוררין ואלו הם פני הדמוקרטיה. אלא שנושא שינוי המשטר לא הוצג טרם הבחירות, וכשעלה לאחריהן הביא את הצד שהפסיד בבחירות למצב של Lose, הפסד, שאת תוצאותיו הוא לא היה מוכן לשאת. בצד "הראשון", מובילי "הרפורמה" המשפטית חלמו על מצב של Win – שהם ידחקו לשוליים חצי מהחברה הישראלית, בעוד שהחצי שתומך בהם נשען בחלקו על תחושות של תסכול, כעס וקיפוח מול "האליטה" השלטת. יש לנו כאן מצב קלאסי של קונפליקט הנשען על אלמנטים רגשיים עמוקים, שקשה לפתור אותו בדרך רציונלית, אם בכלל.
דווקא ההפגנות העוצמתיות מסמנות דרך פתרון ומוצא מהסבך. הצד הליברלי מפגין כי הוא בטוח "שחוטפים לו את המדינה" והוא לא מוכן לחיות "בדיקטטורה". הימין, שניצח בבחירות, מרגיש שההפוגה בחקיקה מנציחה את המצב הקיים ולא מאפשרת לו את פריצת הניכור והקיפוח שסבל מהם, לשיטתו, שנות דור.
הפגנת הימין הגדולה ביום חמישי 27 באפריל הייתה פריצת מעגל מול הפגנות השמאל וגם הנציחה את החותם הימני על הנעשה ברחוב הישראלי. ההפגנה זו מעלה את "האני העצמי" של אנשי הימין ושמה אותם כשווים מול שווים מול הפגנות הצד הליברלי.
זהו מצב אופטימלי כדי להגיע למצב של Win-Win. הליברלים מבינים שנדרש שינוי רדיקלי במערכת המשפט, הבנה שלא הייתה יכולה להתקיים אצלם בעבר. גם הימין מתחיל להפנים שאי אפשר יהיה להמשיך לקיים את המדינה ללא שיתוף פעולה. מנהלי המו"מ משני הצדדים צריכים לשים בצד את השוליים ההזויים מימין ומשמאל וללכת לפתרון לאורם של דבריו הנפלאים של הרב קוק:
דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר נִפְלָא, דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן. קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא לוֹ דֻּגְמָא בְּכָל דִּבְרֵי יָמֵינוּ. הוּא מֻרְכָּב מְהֲפָכִים שׁוֹנִים, חֹשֶׁךְ וְאוֹר מְשַׁמְּשִׁים בּוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה. הוּא שָׁפָל וְיָרוּד, אַךְ גַּם רָם וְנִשָּׂא, הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב, וְגַם כֻּלּוֹ זַכַּאי. אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲמֹד עַל אָפְיוֹ לְמַעַן נוּכַל לָצֵאת לְעֶזְרָתוֹ… הָבָה נָכִין לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, נַרְאֶה לוֹ אֶת מְבוֹא הָעִיר… נוֹדִיעַ לוֹ שֶׁיִּמְצָא מָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, דַּוְקָא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל…" (עקבי הצאן-מאמר הדור).
39 תגובות
צודק בכל מילה.
THANKS DEAR ZOFI
נכון כותב ד"ר בוקסר – שיתוף פעולה נתפס על ידי הצד המקבל כחולשת הצד הנותן. לכן כל ויתור מצד הישראלים יתפרש, על פי הבנת הערבים, כהיחלשות ישראל ויגביר את תוקפנותם.
לעומת זאת טועה ד"ר בוקסר בגדול כשהוא כותב שהמצרים חשו בניצחון מסוים ולכן היו מוכנים לשבת למשא ומתן עם ישראל. האמת היא שמצרים הובסה תבוסה משפילה וכואבת מאד ב- 1973, זו הייתה גם תחושת הסובייטים. ארמיה מצרית שלימה, עשרות אלפי חיילים מצרים כותרו על ידי ישראל והדבר הראשון שהמצרים ביקשו במשא ומתן היה הסכמת צה"ל לפנות משם 600 פצועים קשה לבתי חולים במצרים, וכן לספק מים ומזון לחייליהם הנצורים. וזו הייתה רק ההתחלה. כך חשו מפקדי הצבא המצרי, כולל הגנרל שאזאלי. תוצאות המלחמה נתנו להנהגה המצרית להבין שהם לעולם לא יוכלו להביס את ישראל במלחמה. לכן הם שינו את שאיפתם לחסל את ישראל. הסיפור על ניצחונם "המסוים", כפי שד"ר בוקסר כותב, הוא אגדה שנולדה במוח ישראלי על פי חשיבה מנוגדת לחשיבה המצרית. רעיון ה-WW מנוגדים ב- 180 מעלות לעקרונות החשיבה המוסלמית-ערבית.
שלום,
תודה לתגובה.
אי אפשר להתווכח עם עובדות, אבל…
המצרים מציינים כל שנה את "ניצחון אוקטובר" וזה נצרב בתודעה הלאומית שלהם כנצחון. שוב, אין קשר לעובדות.
אכן WW זו המצאה מערבית.
בריאות
"ניצחון אוקטובר" לחלוטין לא נצרב בתודעה הלאומית של החוגים השולטים במצרים. זה נכתב מתוך ידע ושיחות אינטימיות עם עשרות קצינים מצריים. נכון – השולטים במצרים משדרים לעם השכם והערב שהיה "ניצחון אוקטובר". זאת על מנת לקבל תמיכה עממית וכיו"ב.
אבל לעם המצרי אין כל השפעה על השליטים שסילקו את משטר האחים המוסלמים בכוח הזרוע. לראיה – גם כשהאחים המוסלמים שלטו (מורסי) הם לא ביטלו את הסכם השלום עם ישראל למרות שכך הם הבטיחו לעם בתקופת הבחירות. הם הפנימו את התבוסה שלהם ולא רצו שוב להסתבך בעימות עם ישראל. לא מוצע להסיק מסקנות לגבי WW מהסכם השלום עם מצרים. THE LEAST TO SAY.
שלום, מתוך ויקיפדיה. כללית, בעידן שלנו אין קשר בין אמונות ועובדות. בריאות…״. שישה באוקטובר הוקמה בשנת 1979 בהוראתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת. היא ממוקמת כ-17 ק"מ מהפירמידות הגדולות של גיזה וכ-32 ק"מ ממרכז קהיר. לפי אומדן רשמי מתאריך 1 ביולי 2021 אוכלוסיית העיר מנתה 368,650 תושבים, ובה אזורי תעשייה מהחשובים במצרים. בשנת 1996 הוקמה בעיר אוניברסיטה בשם שישה באוקטובר. בעתיד מתוכננת העיר לגדול עד לכ-3.7 מיליון תושבים.
שמה של העיר מנציח את מלחמת יום הכיפורים, שפרצה ב-6 באוקטובר 1973 ונחשבת בעיני המצרים למלחמה שבה ניצח צבא מצרים את צה"ל. ערים נוספות במצרים המנציחות בשמן את המאורעות הללו הן עשרה ברמדאן ואל-עובור״
תודה על הציטוטים מויקיפדיה המחזקים את התזה ששליטי מצרים מספרים לעמם שהם ניצחו ב"מלחמת אוקטובר". ה"ניצחון" פגע במצרים ועד היום היא לא השתקמה. נכון שכיום אין קשר בין אמונות לעובדות (אצל המצרים מתי היה?), השאלה היא מה רוחב הפער. גם אצלנו קיים הפער. אבל הוא צר יחסית. אצל המצרים הוא ענק. שיהיו בריאים (זאת אוטופיה) ויתבשמו באמונותיהם.
חשיבה מאירת עיניים של ישראל בוקסר. מן הראוי שמנהיגים פוליטיים ילמדו ויפנימו את ההגיון שבדבר.
תודה מר גולדפינגר
מאמר נפלא של ד"ר בוקסר, מקווה שמשהו משני הצדדים יתן את הדעת עליו
תודה מר קלר
Everything you wrote makes perfect sense except what if the coalition decides to push forward with the reform ignoring the President’s initiative and what makes sense?
תענוג לקרוא . מסכימה עם כל מילה
תודה רבה דבי
אשיב לך בשפתך
נתחיל בכך שתורת המשא ומתן המלומדת הנפוצה במדינות המערב (אוניברסיטת הרוורד) שעל ברכיה התחנכו מנהיגי ארה"ב, הספרים getting to yes ודומיהם הפכו לנחלת הכלל כתורה מסיני, עד שהאמריקנים נתקלו בסגנון המשא ומתן של המזרח, כשלו אין ספור פעמים ועדיין ממשיכים להיכשל כי מתעלמים מהשפעת תפיסות עולם שונות והבדלי התרבות.. אף ש WW נשמע הכי הגיוני לאוזן בן תרבות המערב- אין הוא תואם בהכרח את תפיסת עולמו האינטלקטואלי והריגשי למשל של בוגר דוקטרינת הג'יהאד האיסלמי או הסיני ועדיין מתעקשים "לחנך" את כול האחרים שדרכם היא הנכונה ואין בילתה..
בקצרה, ההיסטוריה מלמדת אותנו שלעיתים הסכמי פשרה שהתקבלו (או ניכפו) בין הניצים, הביאו להסכמי שלום נקודתיים, אך הרמץ שנותר חבוי משהו תמיד ימצא עילה והזדמנות להתפרץ שוב במחזור בלתי נפסק של מלחמות מדממות, כמו מלחמת העולם השנייה, מלחמות הבלקן, מלחמות המזרח התיכון (ראה סוריה וסודן היום כדוגמא חיה). לכן ישנם מצבים- שבהם רצוי לאפשר למחלוקות (מלחמות אזרחים) למצות עצמם עד תום, להגיע להכרעה חד משמעית שתחסוך את המשך הסבל והדימום העתידי שדחייה תביא לנזק גדול עוד יותר.
ונחזור לעולמנו: המחלוקת סביב חוק הפטור משירות ביטחוני למשל שמקדמת הממשלה הנוכחית, לדעתי לפחות, נושא בחובו נזק בל יתואר לאינטרס הלאומי, וכל פשרה בסגנון של אתנן פיצוי כספי תמורת פטור לאלפי אברכים- עלול לגרום לנזקים בלתי אפשריים לסולידריות החברתית ומכאן להישרדות המדינה. כאן אין מקום לתיווך "WW", נקודתי לכאורה. הדחייה בהתמודדות עם הסוגיה הזו במשך עשרות שנים- תתפוצץ בפנינו יום אחד ברעש גדול עוד יותר אם לא תהיה הכרעה היום.
נכון מאד. זכורה לי אמירתו של הפילוסוף הצרפתי סרטר שהוא מעדיף מו"מ עם נוכלים על פני אידיאליסטים, כי עם נוכלים אפשר להתמקח במישור הפרקטי / רציונלי, ואילו אידיאליסטים נוקטים בגישה של יקוב הדין את ההר, ואינם מתפשרים.
תודה לתגובה גב' אביבה,
הבעיה עם נוכלים היא שקשה, עד בלתי אפשרי להאמין להם. נתניהו לדוגמה הוא מפר הבטחות סדרתי.
הכיוון אחר. התנהגות אוהדי הימין היא התנהגות של כת שהכל נעשה לפי דברי המנהיג בציות ומבלי ערעור.
THANKS DEAR ZIGI
תודה מר שניר, יפה תיארת. בוודאי שאין WIN WIN אבסולוטי. מאידך, התרבות שלנו רצופה WINE LOSE. בכביש, ברחוב, בתורים, בפוליטיקה, בקיצור בכל מקום. תפקיד המנהיגות להציע מתווה של שיתוף פעולה שיזכה לקונצנזוס רחב (בשביל זה הם מנהיגים). כדי לייצר זאת נדרש לעמעם את המרכיב הרגשי (שנאה, טינה, קנאה, ישראל השניה וכו').
המנהיגות הנוכחית מלבה רגשות אלו. האם הם יכולים/רוצים להשתנות? מקווה. הרבה בריאות
הכל תלוי בנכונות של ביבי לחזור לשפיות ולהיפטר מסמוטריץ ובן גביר
ובנכונות של גנץ לחזור לקואליציה עם ביבי למרת שביבי בפעם הקודמת רימה אותו במצב דומה
נכון מאוד ר. השאלה: נתניהו ישתנה?
תודה לתגובה
ר- הגיע הזמן להבין שכול המהומה מתחילה ונגמרת במשפט, הגועלציה הזו נבנתה למטרה אחת בלבד והיא לשחרר את נתניהו מאימת המשפט, אין לי ספק שבטנו של נתניהו התהפכה כאשר הסכים לתנאי מועצות החכמים לחתום על חוק הפטור מגיוס ומוכנות לשלם את האתנן האבסורדי ביותר שניתן להעלות על הדעת. הוא ויתר על גנץ לאחר שהבין כי האחרון נישבע שלא ייפול שוב במלכודת הדבש ולכן חבר לכול מי שמוכן לתמוך בו ובכול מחיר.
פתרון בסגנון WW (חכם ולא צודק) יכול להיות המרת המשפט הפלילי בגישור בו יפטרו את נתניהו ממרבית האישום הפלילי (הצוללות בעיקר) ויסתפקו בתחום השמפניה והסיגרים באופן שיאפשר לו לשוב לביתו ולהיפרד מהפוליטיקה לעד- אז תוכל המדינה לשוב לשפיות
דברים כדורבנות מר שניר
הגישה של W. W. מתוארת במאמר בצורה מפורטת ומעניינת וההקשר למצב הפוליטי היום והסיכוי שהגישה אכן תאפשר פשרה מתקבלת על הדעת מקנה לו חשיבות ורלוונטיות. יחד עם זאת כדאי לזכור שהגישה הזו לא מתאימה לכל עימות או מחלוקת ויש מקרים שאסור להגיע בהם לפשרה או ל- W. W.
נכון מאוד מר הס,
הגישה תלויה במידה רבה בכנות הכוונות של השחקנים.
הרמה של המאמרים ושל התגובות ממש גבוהה
תודה רבה מר גיל
המנהיגים של היום רוצים רק הכל, מבלי להתחשב בצד הנגדי. לכם הם לא משיגים כלום
מנהיג הליכוד דואג רק להישרדותו. תודה לתגובה
האם לכל בעיה יש בהכרח פיתרון?
שלום, אמר הרצל: ״אם תרצו אין זו אגדה״. שבת שלום ותודה לשאלה
אני מאמין שהדרך המסתמנת היא שאף צד לא ירוויח. שניהם יפסידו. וזה הכי גרוע. כי המאבק והמירמור רק יעמיקו ויחריפו
תודה להתייחסותך רן. WIN LOSE מביא תמיד לתוצאה של LOSE LOSE. אז כולנו נפסיד. מקווה שנתניהו יתעורר. שבוע טוה
הכל כעת בידים של אדם אחד = ביבי
כנראה שהוא הבין את מה שאתה הבנת
אבל שותפיו הקואליציוניים סובלים מאי הבנה
תודה לתגובה גלי. אכן אמת. הבעיה של השותפים שלו איננה מה הם מבינים, אלא מה שהם רוצים. שבוע טוב
כנראה שלא הבנתם שהעניין כולו לא נתון בידי ביבי והקואליציה שלו. זה נתון בידי האסלאם הרדיקלי. גם אם הפלסטינים יתרצו (והם לא) זה לא יעזור. WW או LL או WL זה הכול בלטריסטיקה.
תוג להתייחסות. אשמח ללמוד מה הקשר בין הרפורמה לאיסלאם הרדיקלי. רק טוב
תודה על התגובה, אשמח ללמוד על הקשר שבין האיסלאם הרדיאלי לרפורמה המשפטית. שבוע טוב