מורי ורבי שמעון פרס נהג להגיד לי, לאור התוצאות העגומות של מפלגת העבודה בבחירות בשנים האחרונות: יורם, מה אתה מתפלא, הליכוד הפך למפא"י והעבודה למפ"ם, והתוצאות בהתאם.
אין ספק שבמישורים רבים פרס ניתח נכון את המצב האלקטוראלי של מפלגות המרכז-שמאל בארץ, שנבע מאובדן התדמית הפטריוטית והוויתור על הסמלים הלאומיים. מפלגת העבודה בגלגוליה הקודמים התגאתה בהיותה מפלגה לאומית סוציאליסטית שערכיה נשאבו ממסורת ישראל וממורשת עמנו.
דוד בן-גוריון, כאשר נשאל אם הוא סוציאליסט, השיב: איני זקוק לתורות זרות, ערכיי באים מהמסורת היהודית של "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את הגר החי בתוכך", איסור ריבית ונשך, שעות עבודה ומנוחה, מניעת עבדות וכיו"ב. זאת ועוד, בן-גוריון ממש ציווה לאהוב את צה"ל וחייליו תוך כדי תביעה חד-משמעית למוסר לחימה. הוא אפילו הדיח מהצבא מפקד מוערך על העלמת עין מלקיחת שלל. לא פלא שמפא"י זכתה שוב ושוב באמון העם.
בשנים האחרונות פנו מנהיגי המפלגות של תנועת העבודה לכיוונים הזויים מעט: הטחת האשמות שונות ומשונות כלפי צה"ל, חייליו ומפקדיו, אימוץ גרסת האויב לגבי כל תקרית, הנפת דגלי אש"ף בהפגנות כתחליף עלוב לדגלי הלאום וגילוי בוז לרבים מסמלי המסורת והמורשת, ממש להכעיס.
אם יש איזה עניין חיובי בטירוף החקיקה של הימין בעת האחרונה הוא שהמאניה הזו הייתה זרז להחזרת דגל הלאום, זה הכחול לבן, למרכז ההוויה של מפלגות השמאל-מרכז. בזכות תאוות הנקם של נתניהו, לוין ורוטמן במערכת המשפט חזרו תנועות האופוזיציה למקורות והחזירו לעצמן את הדגל והסמל ואת הפטריוטיזם. לפתע חזרה הציונות הסוציאליסטית לרחובות ערינו והשיבה מלחמה שערה נגד הפשיזם הלאומני, ועל כך התודה נתונה לחברים בממשלת הימין ה"מלא מלא".
בשבועות האחרונים נחשפנו לשילוב עממי מנצח של צעירים וותיקים שהוכיחו שוב כי בעת צרה ליעקב, פעם מאויב חיצוני ופעם מטירוף חקיקה אנטי-דמוקרטי מבית, כולם יודעים להתגייס ולהתייצב מול האיום.
המפגינים נגד ההפיכה המשטרית קוראים בפועל בכל פה: אנחנו הציונים, אנחנו הישראלים אוהבי המולדת עם הדגל, ומאבקנו הוא על דמותה של המדינה שאנו אוהבים כל כך.
ישראל ודמוקרטיה חד הן. ממש תאומים סיאמיים שלא ניתן להפרידם. מאות אלפי המפגינים מדי שבוע המניפים את דגלי ישראל מוכיחים תפיסה זו ומציגים חלופה ציונית ראוייה למשיחיות השקר של החרדים ושל חלק גדול בין המכנים עצמם הציונות הדתית.
13 תגובות
אין ספק שהרעיון לאמץ את דגל ישראל כסמל המחאה הוא גאוני.
אכן טוב מאד שהדגל הכחול לבן נישא ברמה, אבל הזיהוי בין ציונות וסוציאליזם הוא חד צדדי ארכאי ושגוי, לפחות בעיני מי שרואה עצמו ציוני דמוקרטי וליברלי (במובן הישן המקורי, ולא החדש הפרוגרסיבי), ונראה שאלה רוב האנשים המפגינים. העימות או הקרע בעם שטופח בזדון לצרכים פוליטיים אינו עימות בין סוציאליסטים לפשיסטים לאומנים כששניהם מנופפים באותו דגל. שתי קבוצות אלה הן הקיצוניות בשני הצדדים. רוב העם הוא באמצע.
רוצה בדברים הטובים בלבד בלי הכינויים התעמולתיים (שמאל מחד ופאשיזם מאידך).
כמי שנמצא בחזית המחאה אני מסכים במאה אחוז עם דבריה של אביבה
ישנה קבוצה מוגדרת במדינת ישראל ששואפת להשליט את ערכיה על כלל הציבור ואלו הם החרדים. הטעות הגדולה של בן גוריון היתה כשסיכם עם חזון איש על מספר מסויים של אברכים שלא יחוייבו בשירות צבאי לאור מצב היהדות החרדית לאחר השואה. מאז, החרדים ניצלו את כוחם הפוליטי כדי להשיג יותר ויותר ויתורים לטובתם, שהגיעו לרמות אבסורדיות. החרדים בעצם, רוקדים על דם חללינו במלחמות השונות ואנו מממנים את ריבוי הילדים שהם יוצרים. זהו מצב שלא יכול להימשך יותר. רפורמה? יש צורך בשינויים במערכת ואחד השינויים הנחוצים הוא חיוב של כל אזרחי ישראל בשירות צבאי או לאומי (כולל ערביי ישראל – לא רוצים לשרת בצבא? שיעשו שירות לאומי בקהילות שלהם) פטור משירות זה או אחר יתקבל רק בגלל סיבות רפואיות. מי שיסרב לשירות זה, תישלל ממנו אזרחותו הישראלית!!!
הדגל חזר אל העם, בלי ימין או שמאל, בלי עשיר או עני, לא פריווילג ולא סוג ב, סמל לשפיות, שכל ישר ואהבת הארץ
ומיד תראו את השינוי הגדול לטובת השמאל
החלוקה לשמאל ולימין כבר לא רלוונטית. על הפרק רק שאלה מרכזית אחת: ערכים כלליים או גישת העם הנבחר, שכל היתר בטל לעומתו.
בבחירות הבאות, מתי שלא יהיו, אני אצביע לשמאל לראשונה בחיי. רק כעת התחלתי להבין מה ההבדלים. חייבים להגדיל את ייצוג השמאל בכנסת.
דגל ישראל שייך לכולנו, אפילו לאנשים כמוני שאינם במחנה השמאלנים
דגל המדינה הוא תמיד של כולנו
לא שיך לימין או לשמאל
השמאל הישראלי היה תמיד ציוני. בערכים ובמעשה. ניצבו וניצבים בראש הפירמידה הציונית
מאמרו הנ"ל של יורם דורי מוכיח באופן ברור מדוע מפלגת העבודה קרסה וכנראה הפכה לגורם פחות משולי בפוליטיקה הישראלית. חזקה עלינו לזכור שיורם דורי שימש במשך כ- 25 שנים יועצו של שמעון פרס וזה כשלעצמו מראה שדורי יודע בהחלט את מה שהוא כותב.
כותב דורי (ציטוטים) – מנהיגי תנועות העבודה האשימו את צה"ל ואת חייליו, אימצו את גרסאות האויב, הניפו דגלי אש"ף, וגילו בוז כלפי המסורת והמורשת. ממש לא יאומן. אין סיבה לא להאמין למה שכותב דורי. הוא היה שם. ממש בפנים. חזקה עליו שהוא יודע יותר ממה שהוא פרט במאמרו.
אם כך הדבר, אין להתפלא שהציבור, כולל הציבור שמסורתית הצביע עבור מפלגות "תנועת העבודה" נטש את ההצבעה בבחירות עבורן.
יורם דורי – כל הכבוד לך על הכנות וגילוי הלב במאמרך. הדבר מהווה הסבר חד משמעי להשתלטות הימין-דתיים על הפוליטיקה הישראלית.
התיאור קצת קיצוני. השמאל לא היה נגד הצבא. ילדיו משרתים בצבא. אנשי השמאל היו, היום, ויהיו, תמיד פטריוטים