העימות בין שני חלקי העם הוא עובדה קיימת. זה לא ימין ושמאל, זה כן מאבק בין מחנה ליברלי למחנה שמרני. מאבק כזה מוכרע בדרך כלל במערכת בחירות – אז נוצרות אופוזיציה וקואליציה ולהתנהגות הפרלמנטרית יש חוקי משחק משלה.
כאן המצב שונה, ולא מהיום. הקמת ממשלת בנט-לפיד הוציאה את הימין משלוותו. "בגידתו" של בנט הכשירה הכול – קמפיין אישי מלווה בהסתה נגדו, לחץ ברוטלי על חברי כנסת, חוסר נכונות לאייש את ועדות הכנסת והתנגדות לכל הצעה שהעלתה הממשלה. מטרת-העל הייתה להפוך את הממשלה לבלתי לגיטימית בעליל. הליכוד הצליח בדרכו זו. הוא הפך את הכנסת לזירת גלדיאטורים והממשלה נפלה.
מפלגות הקואליציה של היום טוענות שהמחאות ההמוניות שמתרחשות היום אינן רק על רקע המהפכה המשטרית וכי מאחוריהן עומדת אי-לגיטימציה לממשלה זו. רצון להיפרע ממנה עם או בלי המהפך המשטרי.
יש בסיס לאמירה זו. נכון שהמהפכה המשפטית של לוין ורוטמן נעשית בריצת אמוק ללא דיונים בכנסת ומחוץ לה על המשמעות האמיתית של השינויים, אבל צריך להודות שהמפגינים, ואני בתוכם, לא מעניקים קמצוץ של לגיטימציה לממשלה זו. ובכל זאת תחושה זו לא הייתה מזניקה המונים לולי המאבק על קיום הדמוקרטיה.
לעימות היום אין חוקי משחק. יכול חולדאי לרמוז שתהיה שפיכות דמים ויכול השר אמסלם לעמוד על הדוכן ולדבר על מחאת רולקסים ומרצדסים בשעה שעשרות אלפים מגיעים למחאות ברכבות ובאוטובוסים (אני מוכן להתערב שמספר עונדי הרולקס בסביבתו של דוד אמסלם כפול ממספרם בין חבריי). רוטמן מנהל את הדיונים בוועדתו תוך כדי סתימת פיות וחברי האופוזיציה רוקדים על השולחנות.
כבר לפני כחודשיים כתבתי כאן שתיווצר מחאת ענק נגד השחיתות ונגד שינוי עקרונות הדמוקרטיה. השיבו לי שזה לא יקרה כי לאופוזיציה אין דמויות סוחפות שיובילו את המחאה. כעת המחאה גדלה ומתעצמת, ואכן חסרה לה דמות מנהיגותית מאחדת. המנהיגים הפוליטיים הם תפאורה כי ההמונים רוצים לייצר מנהיגות אחרת, ולכן עלולים להיווצר קרעים בין המחאה לאופוזיציה.
חוקי משחק יתקיימו אם יתבצע אחד משני דברים: האחד, אם בנימין נתניהו יפרוש מתפקידו, אפילו עם הסכם טיעון, ותקום ממשלה אחרת, אולי בראשות הליכוד, כמובן ללא סמוטריץ' ובן גביר. זו אפשרות מקווה אבל לא ריאלית. התסריט השני הוא שהקואליציה תדחה את הדיון במהפכה המשטרית-מפלגתית בשישה חודשים, ובמרוצתם יקום צוות במעורבות הנשיא שמטרתו להגיע להסכם. זו חלופה קשה אבל אפשרית.
בינתיים כניסתו המגוחכת של איתמר בן גביר למשרד לביטחון לאומי היא סכנה לאומית. היא גם סכנה פוליטית ומדינית לנתניהו, שמבין את גבולות הגזרה המדינית. ייתכן שדחיית הדיון במהפכה תיצור אקלים אחר לחיבורים פוליטיים, אם כי ייתכן מאוד שלא.
אינני אופטימי שהצעותיי תתקבלנה. ייתכן שהמתח הפוליטי חצה את הרוביקון ורק מאורעות חיצוניים ישנו את המצב.
אנו ניצבים בצומת היסטורית בקיומה של ישראל שהכרנו, ועלינו לאמץ את כוחותינו ואת תבונתנו על מנת ליצור שביב של תקווה.
13 תגובות
אם ההפגנות ימשכו ויתעצמו, יש סיכוי שביבי ילחץ את כוחותיו להרפות חלק מהלחצים.
עוזי ברעם מסיר את הלוט מעל שרשרת האירועים שהיוותה עבור נתניהו הזדמנות לשבור את הכלים של הצד השני. עוזי מאמין כי "הבגידה" של בנט היא הקטליזטור להתנהלות המופרעת של גוש הימין. ואכן נתניהו שחרר את הזמם של כלבי התקיפה שלו ואפשר להם לנגוס ב"שמאלנים", כשהוא מחזיק בשלט למנוע התפרעות לא מבוקרת. הדוגמא הבולטת, היא התוכנית לסגירת הערוץ הציבורי "כאן" ששלף שר התקשורת קארע כדי להראות כי גם הוא יכול ונפסלה באחת. יחד עם זאת נראה כי נתניהו לא צפה התקוממות כה משמעותית ההולכת ומתגברת ושוברת שיאים. גם גלי ההדף שהגיעו ממדינות ידידות כמו ארה"ב שהזהירו את ממשלת נתניהו מפני גלישה לדיקטטורה הוסיפו מספר קמטים על מצחו של ראש הממשלה. חשוב להזכיר כי מחצית מהח"כים המרכיבים את הממשלה הם דתיים וחרדים המאיימים על אורח החיים של רוב הציבור בארץ ועל הזכויות המוקנות להם.
הכל משחקים. נתוני היסוד, המגמות, והדמוגרפיה בדרך שאי אפשר לבלום אותה. מצער אבל זאת תמונת המצב
עוזי , עצוב מאוד המצב.. איך אמר פעם אחד מבכירי האומה:
המדינה על סף תהום…
אבל אל דאגה– עוד מעט נעשה צעד אחד גדול קדימה..
כמה אני מקווה שהנבואה הזו לא תתממש.
כמה חשוב וכמה צריך לקוות שהשפיות תחזור אלינו ונחזור להיות באמת מדינה דמוקרטית ויהודית..
ובהזדמנות כדי לבדוק.. מה היה אורך חייה של מדינה יהודית בהיסטוריה. אנחנו מתקרבים לשנה האחרוונה
איך אמרתי לנכדיי..
אנחנו נשאר בארץ לתמיד ונלחם אל קיומה וצורתה כדמוקרטית יהודית עם זכויות שוות לכול אזרחיע..
ובעיקר
כבוד הדדי
אבל אי אפשר שכל אחד יאמץ את מוחו לבדו. צריך מובילים, בלעדיהם לא תיבלם המהפכה שנפלה עלינו.
כל יום אני חושב
הנה באה עצירה של הטירוף וחוזרים לשפיות
ובסופו של כל יום מסתבר שממשיכים לדהור לחורבן המערכת.
לאן נעלם ביבי
לא אומר שום דבר בציבור
נראה כמי שאיבד שליטה
עוזי העלית כאן תחושות של רבים. טוב לפחות שהפועל ירושלים זכתה אמש בגביע המדינה בכדורסל.
האם אני מזהה נכון סדקים בקואליציה?
תהיה התנגדות והאופוזיציה קצת תוותר
אז מה יקרה אחרי זה?
הדמוגרפיה והפוליטיקה והאמונות של מרבית האוכלוסיה יביאו את השקיעה קצת יותר מאוחר אבל לט ימנעו אותה
אם הימין הקיצוני לא ירסן את גישתו, הליכוד יפרד ממנו. יש בין חברי הכנסת של המרכז שתומכים בחיבור עם הליכוד הליכוד בלי הקיצונים
הפיצול של ההפגנות בין ערים ומוקדים מצמצם את העוצמה
בינתיים הימין מברבר הרבה
אבל הם ממשיכים להניע את המהפכה במרץ