בתורת המשחקים קיים מצב הנקרא "דילמת האסיר". מצב זה מציג סימולציה שבה שני שחקנים – אסירים לצורך העניין – ברחו מהכלא וביצעו שוד. הם נתפסים והמשטרה חוקרת אותם. הלוח המצורף מציג את האפשרויות העומדות לרשותם: כל אחד מהם יכול למקסם את התועלת העצמית שלו – לקבל פטור מעונש – אם יסגיר את שותפו, כלומר לבחור אסטרטגיה של win-lose situation (משבצת ימנית תחתונה ושמאלית עליונה). אבל אם שניהם יפעלו לפי האינטרס האישי ויסגירו זה את זה, התוצאה תהיה מיקסום נזק – מאסר לשניהם, lose-lose situation (המשבצת הימנית העליונה). לחלופין הם יכולים לשתוק, בחשיבה על האינטרס המשותף הרחב יותר של שניהם, ולא להסגיר זה את זה. במקרה זה שניהם יתייצבו על נקודת שיווי משקל עם נזק מינימלי, win-win situation (משבצת שמאלית תחתונה).
כשמיישמים מודל זה בהקשר הפוליטי הישראלי – ברור שבשנים האחרונות המערכת הפוליטית וראשיה נמצאים במצב של win-lose situation, כלומר כל אחד מאמין שניצחון שלו פירושו הפסד של הצד השני ולהפך. הקואליציה והאופוזיציה לא מעבירות חוקים, הופכות רפורמות שהצד השני עשה, מנסות לקדם רפורמות משלהן, ואז הצד השני עושה הכול על מנת להכשילן וכך הלאה. המנהיגים הפוליטיים משני צידי המתרס לא פועלים באופן תוספתי והדרגתי על פי מודל קבלת החלטות שהציר המרכזי בו נסמך על פשרה והסכמה, אלא נכנסים להסלמה, כשכל צד רואה באחר יריב שחובה להכניע לחלוטין.
מצב זה מעצב שיח ציבורי אלים ורטוריקה לוחמנית שמקטבים שסעים קיימים. בחברה הישראלית יש מקורות רבים לעימותים, ואין במאמר זה כדי להקיפם. הם מתחילים מצמד המילים וסדר הופעתן – "מדינה יהודית ודמוקרטית" או "דמוקרטית ויהודית", כלומר כיצד מצליחים לאזן בין ערכים אלו. העובדה שמדינת ישראל חסרת חוקה ואף חסרת גבולות במידה מסוימת, והשסעים הלאומיים, הכלכליים, הדתיים והעדתיים המתקיימים בתוכה, מציבים תנאים מורכבים מאוד להובלה, ומכאן נובעת האחריות הרבה המוטלת על המנהיגות הפוליטית לבחור באסטרטגיה מתונה יותר בהתנהלות מול הצד השני של המתרס הפוליטי.
המשבר הכלכלי של 1984, כאשר ישראל עמדה על פי תהום כלכלית של מאות אחוזי אינפלציה, חייב את יצחק שמיר ושמעון פרס, יריבים פוליטיים מובהקים, להתחבר יחד לממשלת אחדות. בכוחות משותפים הם הובילו תהליכים כלכליים וחברתיים רדיקליים שהתחייבו מאותו מצב, וכך הצליחו להציל את כלכלת המדינה.
השאלה שנשאלת היא, האם המנהיגות הפוליטית הקיימת כיום בישראל רוצה ומסוגלת להבין את גודל אחריותה, או שהיא מעדיפה את האינטרס האישי שלה ותפעל להעמקת הקיטוב הקיים, שאחריתו מי ישורנו. האחריות אינה מוטלת רק על המנהיגות הפוליטית אלא על כל אחד מקוראי מאמר זה: לא להישאב לאלימות הפוליטית ולרטוריקה המתלהמת במרחב הציבורי וברשתות החברתיות. לעיתים אין ממי לקחת דוגמה חיובית בנושא הסכמה ומתינות, לא מימין ולא משמאל, ואז חייב אדם לשים עצמו במקום שייקחו ממנו עצמו דוגמה.
כפי שטען הפילוסוף עמנואל קאנט, האדם צריך ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו, כלומר לשפוט אותן כאילו היה שופט חוק כללי; הווה אומר האדם היה רוצה שהתנהגותו תהפוך לחוק כללי, ומכאן יהיה זהיר ומתון בהחלטותיו ובהתנהגותו כלפי האחר, יקיים את חובותיו וישמור על זכויותיו.
23 תגובות
שאלה טובה
נכון שהמצב היום הוא משחק של "סכום אפס" הסיבה לכך היא שהציבור למד ש"זה עובד!! לטובתו בחברה חסרת ערכים קולקטיביים. ברמת אחוז החסימה הנוכחי כדי להיות מפלגת "לשון מאזניים" היכולה לסחוט מפלגה גדולה חסרת רוב וליהנות ממקום טוב סביב קערת התקציב הממשלתי. פתרון אפשרי יכול להתחיל בהעלאת אחוז החסימה לרמה של 5% לפחות באופן שיקטין באופן משמעותי את האפשרות של תת קבוצות סקטוריאליות לנצל קוניוקטורה של מפלגת "לשון מאזניים" בדיוק כפי שקורה היום עם ממשלת נתניהו.
מאחר ואין סיכוי שחברי כנסת יצביעו באופן אינדיבידואלי על העלאת אחוז החסימה מסכן את הסיכוי האישי להיבחר- על שתי המפלגות הגדולות להתאחד (תהינה אשר תהיינה שגם כך לא נמצאו ביניהם הבדלים שלא ניתן לגשר עליהם) יהיו בעלי 70 מנדטים לפחות המאפשר להם לנסח סדר יום משותף, מאחר ואינן זקוקות לתמיכת מפלגות קטנות סחטניות רק כך ניתן להעלות לעלות את אחוז החסימה לרמה הרצויה. אפשר להזמין מפלגות קטנות יותר להצטרף אך רק על בסיס האג'נדה שנקבעה ללא סחטנות.
למען האמת הייתה לנו הזדמנויות לממש רעיון זה עם מפלגת כחול- לבן והליכוד- אבל גנץ באווילותו טירפד אפשרות זו. לכן רק תנועה חברתית א-פוליטית בעלת מסה משמעותית תוכל "לשכנע" את הפוליטיקאים שאין דרך אחרת (נכון לעכשיו) כדי להציל את המדינה מידי הפוליטיקאים הקטנים שלה.
שלום גדעון
תודה על תגובתך
הפיתרון של העלאת אחוז החסימה יכול לכאורה למנוע כניסת מפלגות קטנות אבל השאלה אם הוא כלל ישים במציאות הפוליטית של היום והפולטיקאים ספק רב אם יקדמו אותו כלל וכנראה שלא כי מנהיגי המפלגות הקטנות לא יסכימו לכך בטענה שלא פגיעה בעיקרון הייציגות וכיו"ב . ממשלת אחדות יכולה להיות פיתרון לכאורה אם לא תיהפך לממשלת שיתוק לאומי והשאלה אם באמת זה פיתרון עומק אמיתי לאיחוי השבר בעם או שמדובר בקיטוב חברתי כזה שספק אם המערכת הפוליטיית תוכל לגשר עליו בפיתרון כזה
דודי- אתה צודק, הפוליטיקאים לא יכרתו את הענף עליו הם יושבים, לכן כדי שתרחיש כזה יתממש כמסגרת עבודה שממנה ניתן היה בכלל להמשיך בתהליך הבראה- נדרש יצירת לחץ ציבורי א- פוליטי עי אנשים כמונו שאכפת להם- שיניע את שתי המפלגות הגדולות להתאחד, ומכאן להתקדם ללא מורא וחשש מאובדן המשילות והרוב הדרוש כי חברי הכנסת מטעמם מוגנים.
לא תהיה ממשלת שיתוק- אדרבא עם 70 מנדטים לפחות! עוד לפני שמצטרפות מפלגות קטנות יותר שאין
להם יכולת סחטנות- היא במצב טוב יותר מכול ממשלה אחרת בעשור האחרו.ן
כפי שציינתי – כבר יכולנו להיות בדרך לשם ועדיין תקווה בליבי שניתן לשוב לכך
תודה גדעון
השאלה היא האם הציבור המפולג יתאחד לצורך זה ? נעשים ניסיונות של עמותות כמו המרכז להעצמת האזרח להניע מהלכים כאלו. דומה ששאתה צודק כי המנהיגים הנבחרים לא חותרים במיוחד ליצור שיתוף פעולה בניגוד גמור למה שפרס ושמיר עשו בשעת משבר בממשלת האחדות של 1985
לכול מי מאיתנו השואף לשינוי אך מתקשה להאמין שזה אפשרי. כנראה שהמצב עוד לא מספיק גרוע מכדי שזה יקרה. שיכורי הניצחון הם רק בתחילת הדרך, מתדלקים עצמם לדעת, אני לא רוצה להפריע להם עכשיו בסגנון של גנץ "להיכנס מתחת לאלונקה", כדי שיהיה מספיק רע עד שחברי הליכוד האמיתיים (כמו אבי דיכטר, דני דנון, גלעד ארדן, עוזי דיין, שטינמיץ ודומיהם) ירהיבו עוז לעשות את הצעד הבלתי נמנע- ויאמרו- עד כאן!
העלאת אחוז החסימה ל5% רק תגדיל את כוח לשון המאזנים, מכיוון שתחייב, לדוגמא את המפלגות החרדיות וחלק מהדתיים להתאחד ולהפוך לכוח חזק שקשה יותר להסתדר בלעדיו(סביר שמעל 15 מנדטים)
אם יורידו את אחוז החסימה לח"כ בודד, מפלגות בינוניות יתפצלו לקטנות ולאף אחת לא יהיה וטו על הקמת הממשלה
גם בלי נוסחאות מתמטיות ברור שכולנו הולכים להפסיד, מתעקשים להרוס את כל מה שבנינו
תודה אביגדור
השאלה היא האם ניתן לשפר ולתקן את המילכוד הזה
דודי
הכיוון הוא בדיוק הפוך. ב- 77 כאשר הימין עלה לשלטון היה מי שטען שהם הולכים להרוס את מה שהקודמים בנו והקימו. והנה קרה בדיוק ההפך. ההשתחררות מכבלי ה"סוציאל דמוקרטיה" רק הצעידה את המשק קדימה בצעדי ענק. עכשיו אנו עומדים לפני צעד נוסף קדימה. דהיינו תיקון מנגנונים ארכאיים וקפיצה קדימה במרץ מחודש.
זו בדיוק הבעיה
הנרטיבים "אנחנו" ו"הם" ,"הם" ו"אנחנו" אולי ננסה לשנות את השיח ל"כולנו אחראים"?
דודי
שיח הגיוני לא יזיז אף אחד אצלנו מדעתו
הגיוני זה מירב התועלת למירב האנשים וצריך למצוא את הפשרה שתביא אותנו לשם
כמה עצוב. זה נוגע בנו ובילדנו
מסכים לגמרי
הנזק כבר קרה. השאלה אם זה ניתן לתיקון ושיקום
קשה לדעת
לפעמים הכי חשוך לפני עלות השחר….
Reallｙ good books fгom a British publisher, ѡith special offers
Feel free to visit my web site – click Here – http://sparklingbooks.com/ –
ההתרחשויות בפוליטיקה שלנו כל כך הזויות ששום חוק תיאוריות לא יכול לחול עליהן
שלום מיכאל
אני חושב שהשחקנים הנמצאים היום בפוליטיקה נוקטים גם מהלכים מחושבים וברור שמניעים אותם גם דברים נוספים כמו כל בני האדם
לא בלשון עתיד אלא בלשון הווה ועבר
וזה רק ילך ויגדל
ואולי יוביל לפיצוץ
נקווה לטוב
תודה
אם הדרוג ירד נפסיד הרבה. מתי סמוטריץ יבין שאנחנו תלויים בהרבה דברים בארצות העולם?
נמתין ונראה
תודה על תגובתך
דודי