את המחאה החברתית של 2011 חוויתי ברחובות העיר, כשאני מניף שלטים וקורא סיסמאות. את מחאת בלפור של 2020 כבר חוויתי דרך האינטרנט. חוסר האפשרות למצוא עבודה קבועה בישראל הביא אותי לארצות הברית, וה"תרומה" שלי למחאות הצטמצמה לעידוד מאסיבי באינטרנט. להפתעתי, מהר מאוד גורשתי מקבוצות תמיכה למיניהן ואנשים שונים כינו אותי טרול וביביסט. הסיבה ליחס העוין שקיבלתי הייתה ההבנה שלי, בשלב מאוד מוקדם, שמחאת בלפור, כמו המחאה החברתית שקדמה לה ונכשלה, נדונה לכישלון מאותן סיבות.
גם המחאה החברתית וגם מחאת בלפור היו מחאות לא-פוליטיות, ללא אידאולוגיה, וללא התחייבות לערכים ברורים. מתוך ניסיון להכיל מספר רב של אנשים, מחנות, קבוצות אוכלוסייה, ובעלי אינטרסים, "מחנה המחאה" לא התחייב לשום מטרה מעבר להדחה של בנימין נתניהו. לא פלא שגורשתי בזעם מקבוצות מחאה שונות אחרי ששאלתי שוב ושוב מה אנשים רוצים שיקרה ביום אחרי שנתניהו יעזוב. שוב ושוב שאלתי אנשים: מה הערכים שהמחאה צריכה להדגיש? מה השינויים שהייתם רוצים לראות? ומה ההישגים שאתם חושבים שהמחאה צריכה להשיג?
שאלתי לא רק "מה?" – אלא גם "מי?". את מי הייתם רוצים לראות כמחליף לנתניהו? את לפיד? את ליברמן? את בנט? התבקשתי, כמובן, לשבת בשקט. עכשיו, כשנתניהו שב לתפקיד ראש הממשלה, נשמעות שוב קריאות למחאה מאורגנת. אבל את מי מחאה כזאת עשויה לשרת? ההקרבה העצמית של המוחים נגד נתניהו הייתה נוגעת ללב. אנשים הוכו ונעצרו על ידי משטרת ישראל אף שלא ביצעו שום עבירה. אי-אפשר היה שלא להזדהות עם הסבל של אנשים מבוגרים שבילו שבועות רבים בתנאים קשים, תוך התעללות מצד רשויות החוק. אבל את מי הם שירתו באמת?
מחאה "לא-פוליטית" תמיד שואפת אל המרכז, ובסופו של דבר משרתת את הקיצונים. כשהסתיימה מחאת בלפור, החל תהליך מוזר ולא ברור – שבסופו, פונדמנטליסט, שאחוז קטן מאוד מהציבור הצביע עבורו, מונה לראש ממשלה, והנהיג ממשלת ימין קיצונית שיתרונה היחיד היה שהיא לא כללה את בנימין נתניהו.
אני מבין למה המחאה שאפה להיות "לא-פוליטית". אם המחאה הייתה מכריזה שהיא נגד גזענות – היא הייתה מפסידה את תמיכתם של שונאי הערבים. אם היא הייתה מכריזה שהיא נגד שחיתות – היא הייתה מפסידה את תמיכתם של אנשי העסקים והעצמאים. אם היא הייתה מכריזה שהיא נגד כפייה דתית – היא הייתה מפסידה את תמיכתם של הדתיים והמסורתיים. אבל אם היא לא מכריזה כלום… בשביל מה המחאה?
אם אכן תקום מחאה נגד ממשלתו הפונדמנטליסטית של נתניהו – אני מציע למוחים לשאול את עצמם את רשימת השאלות המלאה שכל סטודנט מתבקש לשאול כחלק מעבודת המחקר: מה? איך? מתי? איפה? מי? בעבור מי? ולמה? בתור מורה, אני אשמח לעזור. אבל אני גם אשמח אם יסתדרו בלעדיי. יכול גם להיות שימי המחאה בישראל תמו. מי ירצה להקריב את עצמו שוב על מזבח המחאה שלא תשיג שום דבר? אבל אם כן – אני מקווה שהמחאה תהיה מאוד פוליטית, אידאולוגית, ערכית, ובעלת מטרות ברורות. אם לא – חבל על הזמן והמאמץ.
18 תגובות
רק תראה איזה כאוס לקראת מוצאי שבת. במקום להתאחד ולהתארגן ולהגי השבוע למאה אלף מפגינים, שום דבר לא ברור כי הכל במאבקי אגו ולכן לא תהיה הצלחה
אני מסכים איתך. בנוסף לדברים אחרים, חשוב שהמחאה תתרכז לא רק בדברים שהיא נגדם, אלא גם בדברים שהיא בעדם, ושאליהם היא שואפת.
יש הגיון רב בדברים, אבל יש גם הגיון באי פוליטיזציה. נידון לעייפה, אז לא אחזור, אבל בפירוש זה לא חד ערכי. אישית, אני תומך במחאה, גם פוליטית ובלבד שתהיה עוצמתית וחזקה. זה הסיכוי היחיד שלנו.
הבעיה האמיתית של הרל"בים ומחאותיהם אינה העדר עמדה פוליטית, אידיאולוגית וערכית, אלא האקלקטיות של מנהיגיה, שאף אחד מהם אינו מקובל על כל הגוש המתנגד לנתניהו ונאמניו. זו גם הסיבה לכישלון גוש זה בבחירות.
רק כשיקום מנהיג אמיתי שיהיה בעל שיעור קומה ויכולת התמודדות מול המקיאבליזם של גוש נתניהו, ושסמכותו תהיה מקובלת כמו זו של נתניהו על כל המפלגות הקטנות המרכיבות את גושו, יהיה סיכוי לרפא את המצב.
אמת. והדרך לבנות מנהיגות אמינה היא להציג עמדה פוליטית, אידאולוגית, וערכית ברורה.
אומרים שהמחאה תלך ותגדל
גם במפגינים הפעילים
וזה סימן טוב
האופוזיציה מורכבת מיותר מידי מפלגות קטנות ושונות. להפגין על בסיס פוליטי משותף או אידאולוגיה, לא יצליח. הסיכוי היחידי הוא על בסיס ערכי.
אני מסכים. חברה הישראלית צריכה למצוא את הערכים שלה.
כתוב היטב ומשכנע. אכן שאלת המפתח היתה ותהיה "מה יקרה בעידן פוסט נתניהו"… תנועות "רק לא ביבי" למיניהן לא הביאו את האופציה השלטונית, ערכית, אידאולוגית וחברתית. לא מבחינת רווחתו של האזרח, לא מבחינת שפיותו, בטחונו, והיות המנהיגות דוגמה של צניעות, החושבת על טובת העם ולא על הניצחון בבחירות הבאות.
אמת. אי אפשר להיות רק נגד. צריך להיות גם בעד משהו.
מחאה תהיה
מימדיה יהיו שיא התולדות המחאות
המחאה תוליד לוחמנות שלטונית
והמוחים יפסידו ויספגו מהלומות בכל המישורים
עצוב מאוד. אני מקווה שהמוחים ימצאו דרך יותר יעילה לפעול.
מחר בלילה המבחן האמיתי
אם היום יהיו מעל מאה אלף מפגינים, יש תקווה
והמנצח הוא ……
חסר הערכים
המחאה מתקדמת, אבל חייבים מנהיג אחרת היא תדעך
מנהיגי האופוזיציה נעלמו
בדיוק. אבל הם אף פעם לא היו מנהיגים. המחאה לא תתרומם בלי הנהגה חדשה.