מאמר זה בהמשך למאמר הקודם, "הקרב על בג"ץ". כאן אדון בנושאים בוערים כמו הגדרת דמוקרטיה, אחריות השמאל למצב; וכן בשאלה הנצחית מה אפשר לעשות כדי לשמור על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק בישראל.
יש משהו מוזר בצורך הזה, לחזור שוב ושוב על הגדרת הדמוקרטיה, מהסיבה הפשוטה והמביכה: כל המדינות בעולם הן "דמוקרטיות"… מותג נפלא, פופולרי, מכובד. תראו לי מדינה שאינה מגדירה עצמה כך? רוסיה, סין, הונגריה, גם איראן, כולן "דמוקרטיות", אפילו המטורף מצפון קוריאה טוען שארצו היא "דמוקרטיה".
רוב הטענות הללו הן, כמובן, ציניות ומניפולטיביות, אך למי שמאמין להן (בהונגריה או איראן למשל) יש שתי "הוכחות": הצבעה חשאית, ותמיכת העם בשלטון שהוא בחר. ומה עם חוקה? בתי משפט עצמאיים, בעיקר בג"ץ, המורשה לבטל חוקים של פרלמנטים אם הם נוגדים לחוקה או לחוקי יסוד? מה עם הפרדת רשויות, הפרדה אמיתית – לא שליטה מוחלטת של ממשלות בפרלמנטים? מה עם חופש הדיבור, אמצעי תקשורת עצמאיים ולא מאוימים? ובעיקר, מה עם כבוד האדם, חירותו, חופש עיסוקו, ללא הבדל גזע, דת, מגדר, לאום, דעה פוליטית?
המושגים שהוזכרו לעיל הם פשוטים ובסיסיים ביותר, ומסננים את מרבית אלה "הטוענים" לדמוקרטיה. ישנה הדמוקרטיה הליברלית המערבית, שהיינו גאים להשתייך אליה. המודל העיקרי לדמוקרטיה זו הוא ידידתנו הגדולה, ארה"ב. יש מי שמשתמשים בדוגמה זו וטוענים ששופטים מתמנים שם על ידי פוליטיקאים, אבל הם שוכחים שבארה"ב יש שני בתי נבחרים המפקחים זה על זה ושניהם מפקחים על הממשלה, ובעיקר שיש שם חוקה, שכולם – הציבור, נבחריו והשופטים חייבים לציית לה, ושלבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים המנוגדים לחוקה. זוהי דמוקרטיה. לנו, כידוע, אין חוקה. הדבר הקרוב ביותר לחוקה הוא חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואותו מבקשת הממשלה החדשה לעקר בעזרת "פסקת ההתבזות", וכך להפוך את ישראל למדינה טוטליטרית בחסות הרוב.
ובאשר ל"חבטות" ימינה ושמאלה, אלו לא נועדו "לאזן", אלא להראות שהימין הקיצוני בהתנכלותו לדמוקרטיה, זוכה למרבה הצער וללא כוונה, לסיוע מצד החלק הקיצוני במחנה הדמוקרטי, השמאל הקיצוני.
המשטר הימני הקיצוני, המעורר מורת רוח בעולם הדמוקרטי, דווקא משרת את מטרותיהם של הערבים משני צידי הקו הירוק. לשמאל לא היה די בהסכמי אוסלו הכושלים ותוצאותיהם הנוראות, אך הוא לא למד דבר. הנה דוגמה אחת, "האמזונות הגיבורות" המפגינות בשטחים ומתנפלות בגידופים וביריקות על חיילי צה"ל, נכדינו וילדינו, שרובם ילדים טובים שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית ואכזרית, שאינה תלויה בהם ושרובם מתנהגים באופן אנושי – פוצעות את נשמתם.
ה"כיבוש" זה לא רק בגללנו. גם אם היינו חוזרים לגבולות הקו הירוק, הרי לא היה די בכך לפלסטינים, הם רוצים גם את תל אביב וחיפה וכן הלאה. הייתי מציע ל"גיבורות" הללו לצאת ולהפגין מול משרד החינוך הפלסטיני ברמאללה, ולדרוש להוציא מספרי הלימוד את כל הרעל האנטישמי שהם מלעיטים בו את הילדים מגיל שש והופכים אותם לרובוטים מורעלי שנאה, רוצחים בפוטנציה.
אבקש להתייחס גם לאזרחי ישראל הערבים. איימן עודה מתלונן על המחנה הדמוקרטי: "ככה לא בונים חומה נגד הפשיזם". אני פונה למר עודה ושואל: עם מי אתה רוצה שנבנה חומה? עם מי שמהלל את נאסראללה? שחבריו רוצים "לשטח את חיפה ותל אביב"? עם מי שרואים בְּלילה מוגרבי ובסמיר קונטאר גיבורים לאומיים? עם מי שמפנה מבטי זעם כלפי הכור בדימונה? או אולי עם זו שמאשימה את חיילי צה"ל בריסוס פלסטינים בגז רעיל?
וכעת אתייחס לשאלה שהצגתי בראשית המאמר – מה אפשר לעשות כדי לעצור את ההשתוללות של הימין. ראשית יש להגדיר את המטרה, והמטרה היא לא השלטון – שאליו המחנה הדמוקרטי לא יכול לחזור, המטרה היא לעצור את החקיקה המעקרת את בג"ץ וחושפת את כל המיעוטים לשרירות ליבו של הרוב. לנוכח תוצאות הבחירות האחרונות ברור שהרוב תומך בחבורה של לוין-סמוטריץ'-בן גביר ונתניהו בראש, ובכל התוכניות האנטי-דמוקרטיות שלהם, לכן היה זה מגוחך שבאחת ההפגנות האחרונות נאמר ש"העם לא ייתן לתוכניות האלו לעבור…". בהפגנות האחרונות כשלעצמן יש אפקטיביות מסוימת (בניגוד להפגנות הכושלות על הגשרים), בגלל נוכחותם של צעירים, הם מודעים לסכנה שאנו עומדים בפניה. אין לנו יכולת לשנות את השלטון, אך יש לנו יכולת להרתיע את החבורה הנ"ל מלממש את תוכניותיהם ולהפוך את המדינה לדיקטטורה.
ההתייצבות החד-משמעית של בעלי עסקים וכן מרבית ארגוני הרפואה, אשר הכריזו שכל המציית לחוקי אפליה ימצא עצמו בחוץ, היא מעשה אמיץ ואפקטיבי, אך אין בכך די.
במאמר קודם הצעתי לגייס את ארה"ב ואת היהודים שם ולשדל אותם להפעיל לחץ על השלטון שיימנע מלפגוע במערכת המשפט, על כך נטען כלפיי ש"הגזמתי". לארגונים אנטישמיים כמו BDS ולמוסדות האו"ם אל לנו לפנות, אך מדוע שלא נפנה כעת לידידתנו הגדולה, שאליה פונים לקבל סיוע צבאי, כלכלי ומדיני, ובמיוחד לאחינו היהודים שם? החרדים בניו יורק מארגנים בכל מערכת בחירות בישראל רכבת אווירית המביאה אותם להצביע ולקבוע את גורלנו, מדוע שלא נפנה ליהודים תומכי דמוקרטיה בהצעה לעשות אותו דבר? והנה, כבר התפרסם שהאמריקאים מודאגים מהמזימות נגד בג"ץ.
ביכולתו של המחנה הדמוקרטי להפוך את ה"דאגה" הזו ללחץ אפקטיבי אשר בשילוב עם לחץ מצד יהדות ארה"ב, עשוי לעצור את התרסקות הדמוקרטיה בישראל. אלא, וכאן הפסימיות, בניגוד לימין הקיצוני, למחנה הדמוקרטי אין מנהיג, או מנהיגות מקובלת על כל חלקי המחנה, וכל זמן שלא יהיה מנהיג מקובל, נחוש וכריזמטי, ההתנגדות למהלכים האנטי-דמוקרטיים תיכשל.
9 תגובות
לאריה איתמר
מסכים מאד עם מסקנתך של"מחנה הדמוקרטי" בישראל אין לא רק מנהיג אלא הנהגה בכלל. ליאיר לפיד אין את זה. למרב מיכאלי וודאי שלא. כנ"ל לזהבה גלאון. אולי בני גנץ יוכל להתרומם להנהגה. אל תצפה שגורמים בחו"ל, יהיו אלה מי שיהיו, יוכלו לסייע בעניין זה.
לפי שמואל הנביא בתשובתו לראשי השבטים שבקשו להמליך עליהם מלך וההיסטוריון הבריטי, הלורד אקטון שקבע שכל שלטון משחית ושלטון מוחלט משחית לחלוטין – כל שלטון הוא אנטי דמוקרטי. האם שלטון בן גוריון ומפא"י עד 1977 שקבע שבלי פנקס אדום אין עבודה היה דמוקרטי?!
הרבה היו שפוטים של משטר בן גוריון, לא אני. היה לי פנקס אדום, עמו הגעתי אל מזכיר ההסתדרות בירושלים, זרקתי לו את הפנקס על השולחן ואמרתי שאינני מוכן להיות חבר בארגון המאגד תחת גג אחד עובדים ומעבידים, שזה יותר מדי דומה למשטר של מוסוליני… בשנות ה-60, שיגעון? לא! כמה מהביביסטים הימניים עשו כך?? דבר אחד בן גוריון לא עשה, הוא לא עלה עם D-9 על בית המשפט. עם זאת, ימניים (של אז) חוקקו את כבוד האדם וחירותו: אוריאל לין, דן מרידור שאמר כך: צריך להזדרז לחוקק את החוק הזה, כי לא בטוח שבעתיד זה יהיה אפשרי….
צודק. אין לקולות השפויים מנהיג
לכן, יש לי הצעה, אולי קצת דמיונית, אך כאזרח אנונימי שמימלא איש ממקבלי ההחלטות לא מתיחס, אשים אותה: המנהיג היחיד שיכול לאחד את מגיני הדמוקרטיה הוא הנשיא הרצוג. מקובל על חוגים רחבים וגם מנסה (ולדעתי לא יצליח) להשיג פשרה במאבק המתנהל. ואף הייתי רוצה שכאשר יעבור החוק האנטי דמוקרטי הראשון, שיתפטר, יודיע שאינו מוכן להיות נשיא-בובה בדיקטטורה, יתיצב בראש, יקים את הועד להגנה על הדמוקרטיה וכל הטוענים לכתר המנהיגות מיעלון וגנץ ועד מירב מיכאלי ויאיר גולן, יתייצבו מאחוריו. במקביל אסתר חיות תישאר בבג"ץ ותפעיל את כל כוחותיו לטירפוד והכשלה של המהלכים האנטי-דמוקרטיים. לצמד הזה יש סיכוי לעצור את החמדנים והעבריינים למיניהם לבל יחמסו את המדינה ואת קופתה. אבל מי יתייחס ברצינות להצעה כזו?
אלא שגם באופק לא נראה מנהיג
כרגע אין מנהיג, אבל יכול להיות ויש לי רעיון, אולי מעט דמיוני, וגם מי ישמע לי, אבל נראה לי כאפשרות יחידה: מבול החקיקה עכשיו זו רק המנה הראשונה, ברגע שיעבור החוק הראשון שישעבד את בית המשפט לשלטון (פיסקת ההתבזו למשל), יפתח השלב השני, הפיכת ישראל למשטר נשיאותי, סילוק הרצוג והכתרת נתניהו לנשיא לכל ימי חייו, תוך ביטוך כך המשפטים נגדו, מחיקת פסקי הדין נגד דרעי וכו'. על לנשיא להגיע לרגע הזה שבו יבזו אותו. ברגע שעובר החוק האנטי דמוקרטי הראשון, להתייצב מול הציבור, להודיע שאינו מוכן להיות נשיא-בובה של דיקטטורה ולהתייצב בראש מגיני הדמוקרטיה. את מנהיגותו יקבלו כולם, גנץ, יעלון, סער – כולם! והוא גם אהוד בציבור. למהלך הזה יהיה גם מוצר לוואי נחמד: עד שיריב לוין ונתניהו יתעשתו ויתחילו בחקיקה להפיכה למשטר נשיאותי, בינתיים, הנשיא הזמני הוא יו"ר הכנסת, מר אוחנה, חבר בקהילת הלהטבים. מה יעשו סמוטריץ', גביר, גפני, דרעי והרבנים שלהם? יבואו לקבלות פנים בבית הנשיא? ילחצו לו יד??…. (אוי ואבוי…)
והשיירה עוברת
במקום בו עבריינים מורשעים בשחיתות, מתמנים לשרים, לא מצייתים לבית המשפט, הם והמיליציות שלהם מאיימים על שופטים וחסידיהם, רוקדים סביבם "הוא זכאי", כי להם מותר לדחוף יד לקופה הציבורית. במקום כזה, ודאי שהשיירה עוברת וגם תמשיך לעבור ולדרוס כל מה שבדרכה, ואפילו "לנבוח" עוד מעט אי אפשר יהיה…