"תן לי צ'אנס, תן לי אשראי!" זעק ראש הממשלה הנבחר לוי אשכול בשנת 1965 כלפי קודמו בתפקיד דוד בן-גוריון.
מעניין מה היה אומר היום לוי אשכול המנוח לו היה קורא את המאמר של נכדו אשכול נבו, ייבדל לחיים טובים וארוכים, תחת הכותרת "להיאבק בממשלה עד שהיא תיפול". המאמר ראה אור ב"ידיעות אחרונות" יומיים לפני תחילת שנת 2023 ודקתיים בלבד לאחר השבעת הממשלה החדשה. אצלנו נהוג לומר "תנו לפחות מאה ימי חסד". למר נבו ולשאר זורעי השנאה וההפחדה אצה הדרך ולא נתנו ולו דקה אחת של חסד או אשראי לממשלה עוד בטרם נבחרה, וביתר שאת כאשר הנשיא הטיל על נתניהו להרכיב ממשלה שחבריה נבחרו כדין ואפילו עברו את אישור הבג"ץ, שדחה עתירות נגד חלקים ממנה, לרבות נגד ראש הממשלה הנבחר.
כך גם מאמרו של העיתונאי נחום ברנע, באותו העיתון, באותו העניין ובאותו היום, תחת הכותרת "הממשלה נסחפת לתהום". הכותרת והתוכן מרמזים שגם המדינה עצמה תיסחף לתהום. אמירות שיש בהן נבואת שקר על אחרית הימים, ממש "אפוקליפסה עכשיו" של מדינת ישראל.
באחד ממאמריי באתר המכובד הזה כתבתי והבאתי ראיות ונימוקים לכך שרק הימין הביא שלום עלינו ורק המרכז שמאל הביא מלחמות עלינו. גילוי נאות למען הסר ספק, בנערותי התחנכתי ב"השומר הצעיר" ומאז הייתי איש שמאל, אפילו קצת פעיל, במשך יובל בשנים, לרבות בבחירות שלפני שנה וחצי. אני זוכר את עצמי כנער בשומר הצעיר שומע את נאומי מנחם בגין ז"ל ומצטרף למקהלת התקשורת והשיח הציבורי, שעיקרם היה שאסור לתת לאיש הזה לנהל את המדינה שכן הוא יביא על המדינה רק מלחמות ואסונות. נו?! אז הוא הביא עלינו… את השלום הראשון עם מצרים, מהגדולות והחשובות שבמדינות ערב. והמגמה ממשיכה עד היום. כשבגין הכריז "איני יכול עוד" ופרש, הסתגר בביתו הצנוע, רבים ביכו את לכתו, גם חלק מ"השומר הצעיר".
לא חייבים להיות מחסידי הימין, או חסידים של כל ממשלה נבחרת, אבל חובה עלינו לכבד את החלטת העם ולשפוט את הנבחרים על פי מעשיהם ולא על פי מעשיות שסיפרו לפני שהם עטו עליהם את החליפות והעניבות. המשפט הנדוש של אריק שרון ז"ל "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", שבעקבותיו הוא פינה יישובים והחזיר את כל רצועת עזה לפלסטינים, מקבל משנה תוקף במציאות של היום ויכול לתת לנו פרופורציה איך להתייחס ואיך לסנן הצהרות או דברי הבל של מתמודדים במהלך קמפיין הבחירות.
נאומי הרהב, השיסוי והשחצנות של מנהיגים שכשלו בבחירות גררו את נתיניהם (במקורותינו הם נקראו "טובי העם", או "זקני העם". הם לא כאלה ולא כאלה), שאך זה נבחרו על ידי העם לייצג אותו בכנסת, לתגובות מבישות וחריגות אפילו בנוף הפוליטי שלנו. צעקות רמות וצורמות את האוזן, חבטות באגרופים על שולחנות כס מושבם, אלה היו "הבעות הדעה" שלהם על כישלונם בבחירות וניסיונם לטרפד את בחירתו הברורה של העם. בהתנהגותם הם לא הפגינו לא טוב ולא כבוד לזקני העם. הם לא כיבדו את המעמד וביזו את עצמם ואת בית הנבחרים שלנו.
נקודת אור קטנה ניתן לראות בדבריו המפויסים של שר הביטחון היוצא בני גנץ, שהמתיק במעט את הגלולה בנאומו הממלכתי לקראת השבעת ממשלת ביבי החדשה. הוא גינה את תופעת "המתופפים" על השולחנות, את הצרחות ואת סגנונם הבוטה והבלתי ממלכתי. יכול להיות שזה רמז קל לאפשרות שבעיתוי הנכון מבחינתו הוא יצטרף לממשלה – לו יהי! – למען איחוד העם.
בל נשכח את "הרכנת הראש" של גפני ופורוש בזמן נאומו של יו"ר הכנסת הנכנס אמיר אוחנה, בעיקר כאשר דיבר על נטייתו המינית. כוונתם ברורה ומסמלת בושה, אבל הרכנת הראש הזאת יכולה להתפרש גם כהשתחוויה, ועדיף שכך.
בשל שיטת הממשל הקלוקלת שלנו, אין מצב שמפלגה (כשמה כן היא, "מפלגת" את העם) תגרוף 61 מנדטים בקלפי, לכן מאז ומתמיד, עוד מימי דוד בן-גוריון, הממשלות הוקמו תוך יצירת שותפויות בין פלגים שונים על מנת לאחד את העם וליצור רוב בבית המחוקקים שלנו. זכור לטוב השיר המבדח של הגששים "מי שחושב שיכול להקים ממשלה בלי המפד"ל שיקום – אף אחד לא קם, עם ישראל חי") היום זה כבר לא רק המפד"ל.
גם אם לא הייתה השתתפות רשמית בממשלות העבר, הרי ששני הגושים כיבדו זה את זה גם אם לא הסכימו זה עם זה. תמכו בהחלטות גורליות גם מחוץ לממשלה. כך פעל ראש האופוזיציה מנחם בגין המנוח כשהוביל "דממת אלחוט" של האופוזיציה בכל מה שקשור לביטחון המדינה ושלמות העם. מצד שני מפלגת העבודה תמכה בהחלטת מנחם בגין להפציץ את הכור האטומי בעיראק, שמרה על "דממת אלחוט" ובירכה את ממשלתו. היו "זיווגים" כגון ממשלת הרוטציה בין שמיר לפרס, שאפילו "התרגיל המסריח" לא שיבש אותה, או מינוי משה דיין, איש מפא"י של מפלגת העבודה, שהפך ל"עצמאי" והצטרף כשר החוץ בממשלת בגין הראשונה.
לו הנבחרים, מכל הזרמים, היו נוהגים בחוכמה ולא היו נופלים בפח היקוש שטמנו להם המראיינים בתקשורת, ולא היו מחרימים זה את זה בתשובה לשאלות לוחצות חוזרות ונשנות "האם לבטח לא תשבו עם פלוני או אלמוני", הרי שמצבנו היה אחר. היו מנצחים ומפסידים בקלפי, אבל כולנו היינו יוצאים מרוויחים. אם המועמדים לא היו נכנעים לבליץ התקשורתי ולא היו מחרימים אלה את אלה על מנת לשאת חן בעיני התקשורת בעיקר, אזי מצבנו היה אחר.
דמיינו בנפשכם שאם לא היו הצהרות (הצהרות כוזבות שניתנו בפרהסיה תחת לחץ) על החרמות הדדיות, איזו ממשלה נפלאה ומייצגת את כל רובדי העם הייתה קמה. בעבר כמעט כל המפלגות הציוניות, למעט מפלגות דתיות, שילבו במקומות ריאליים ברשימתן מועמדים ערבים, דרוזים וכמובן "קישטו" את הרשימות גם בנציגי הפריפריה בדרום ובצפון.
לחלופין, בעדיפות עליונה, אם היינו משנים את שיטת הממשל ייתכן שמצבנו היה טוב יותר. למשל לעבור לממשל נשיאותי ולבחירת חברי פרלמנט לפי מחוזות. כי אז ידע כל נבחר שלא יישרת נאמנה את שולחיו במחוזו שהוא לא ייבחר בשנית.
24 תגובות
מאמר יפה. אבל רגע – מה בעצם אתה רוצה לומר?
1. האמירה "רק הימין הביא שלום עלינו ורק המרכז שמאל הביא מלחמות עלינו" היא פייק דמגוגיה מבית היוצר של הליכוד. אני מודה שלא קראתי את המאמר, אבל נכון שבגין היה ראש הממשלה בהבאת השלום עם מצריים, אבל זכור מי התנגד בכנסת ומי תמך ואפשר את המהלך. מי הביא את השלום עם ירדן ומי יצא למלחמת היש ברירה שלנו בלבנון?
2. מיד עם פםרסום תוצאות הבחירות, הייתי מוכן לתת צ'אנס לממשלה החדשה. אבל, ההסכמים עם החרדים ועם המשיחיסטים הקיצוןניים מימין, חוקי בן גביר ובמוטריץ', חוק דרעי ותכנית הרס בתי המשפט של לוין מוכיחים שבגלל מעשיה ותוכניותיה של הממשלה הזו, לא רק שלא צריך לתת לה צ'אנס, אלא שכל יום שמתעכבים במלחמה הל הבית הוא יום מאוחר מדי.
מר שמיר, שלום רב
ראשית תודה על התייחסותך ותגובתך למאמר שלי, כמובן שזכותך להגיב כראות עינייך, אבל כשאתה כותב "פייק ניוז", ראוי להביא ראיה.
להלן העובדות:
1) נכון שנהוג לחשוב שהשמאל מקדם את השלום והימין מחרחר מלחמה (גם אני פעם חשבתי כך), אבל במציאות שלנו אלה אינם פני הדברים.
2) מצד אחד: מי שניהל בהצלחה את המלחמות הגדולות (להבדיל מה"מבצעים") ממלחמת העצמאות ועד הלום היה רק שלטון המרכז-שמאל.
3) דוד בן-גוריון בשיתוף מפ"ם והמפד"ל (קדש 1956).
4) לוי אשכול (ששת הימים וההתשה משנת 1967 במשך כשנתיים).
5) גולדה מאיר (יום הכיפורים 1973 שתיזכר לדיראון עולם).
6) אולמרט (חריג, לבנון השנייה 2006) – אמנם איש ליכוד בעברו, אבל התגלה כאיש שמאל מובהק מאז שעזב את הליכוד עם אריאל שרון.
7) מנחם בגין ז"ל (חריג, לבנון הראשונה 1982) נגרר בתואנה שמדובר "רק" במבצע להרחקת הטרור ל-40 ק"מ מהגבול. החליט לנטוש באחת את ראשות הממשלה ואת הפוליטיקה בכלל עת הבין את התרמית שמכרו לו, ואמר: "אינני יכול עוד".
8) מהצד השני: מי שעשה בהצלחה רבה את השלום עם מדינות ערב הוא רק שלטון הימין.
9) מנחם בגין ז"ל, איש לח"י וממשיך דרכו של ז'בוטינסקי חתם על הסכם שלום היסטורי עם מצרים הגדולה.
10) יצחק רבין ז"ל, אמנם חתם על ההסכם עם ירדן, אבל הסכם זה "בושל" במסגרת ההסכם עם מצרים. וגם היחסים עם ירדן השתפרו מאוד מאז מלחמת ששת הימים.
11) רבין ז"ל חתם על "הסכם אוסלו", אבל מה נשאר ממנו? אף צד לא כיבד אותו, ההסכם גבע למוות והעצים את הפילוג בעם.
12) ממשלת נתניהו הקודמת חתמה במפתיע על הסכמי אברהם.
13) בממשלת בנט-לפיד (שלא ניתן לתייג אותה לימין או לשמאל) נשבו רוחות שלום, אבל הם עפו עם הרוח.
14) מפ"ם של פעם, המפלגה הסוציאליסטית האמיתית, שהייתה המפלגה הגדולה ביותר בשמאל השפוי, הייתה יותר ביטחונית מהליכוד של היום. התנועה הקיבוצית הקימה נקודות התיישבות ("התנחלויות" בלשון העם) לאורך הגבולות ובפריפריה מדן עד אילת, הקימה את חטיבת הנח"ל, בנייה היו ממיטב הלוחמים והטייסים שלנו.
מה יהיה בעתיד כאשר נצטרך להחזיר שטחים תמורת שלום ולסיים את המלחמה ארוכת השנים איתם הזו? זו אופרה אחרת והנבואה בטח לא ניתנה לי.
אבל לעניות דעתי גם זה פתיר, ידוע שבמלחמות הגבולות "זזים". גם את מדינתנו כבשו כמה פעמים והיא לא שבה לגבולותיה הקודמים, לרבות הר הבית שעד היום הוא אקס טרטוריה. כך ברוב מדינות העולם המלחמות הזיזו גבולות מאחת לשנייה, אבל כאשר התותחים נדמו נמצאו פתרונות, כגון החלפת שטחים, פיצוי כספי, ביטחון הדדי, רווחה כלכלית, או אפילו הכרה בריבונותו של האחר. לדוגמה חבל אלזס-לורן שעל קו הגבול צרפת-לגרמניה, משנת 1945 ועד היום הוא בשטחה של צרפת, אולם בעבר הרחוק הוא היה מעין עו"ש – עובר ושב בין צרפת לגרמניה. הגבולות בין פולין לברית המועצות במזרח, ובין פולין לגרמניה במערב גם הם זזו מצד לצד. בוודאי שיש למכביר, אינני בקיא בכל ההיסטוריה העולמית. באשר לסייפא של תגובתך תרשה לי לחלוק על הגישה הלוחמנית שלך, בה אתה למעשה קורא למלחמת אחים "כל יום שמתעכבים במלחמה על הבית זה מאוחר מדי". הבית הזה הוא לא רק שלי ושלך הוא של כל הזרמים ביהדות העולם, ויש בתוכנו גם מיעוט של גרים שצריך לכבד אותו. תודה
למיימון: יש סילופים והטיות לא קטנות וגם הסתמכות עלח דברים שהיו יפים לשעתם, בתיאור המפורט שלך של מלחמות ושלום, אבל לא אכנס לדיון המתיש הזה, כי לא זה העיקר. העיקר הוא שאתה רוצה לתת צ'אנס לממשלה שעוסקת במרץ בפרוק המבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל ומחוקקת מקלט לפושעים שיקחו חלק בשלטון. למה אני צריך לחכות? שישלימו את התהליכים ההרסניים? רק מלחמה על הבית כולל, כן, גם מרי אזרחי, אם לא תהיה ברירה אולי יצליחלו לעצור את ההרס ויפה שעה אחת קודם. יש מרחק מכאן ועד מלחמת אזרחים, אבל בכל מקרה, אי אפשר להשלים עם הרס הדמוקרטיה שלנו – בכנסת הממשלה כבר שולטת לחלוטין והתכנית להפוך את המערכת המשפטית לזרוע של הממשלה היא אקורד הסיום של מדינה דמוקרטית.
הימין עשה שלום כי השמאל לא יתנגד לשלום ואם השמאל היה עושה שלום הימין היה מקים מעומות זה ההבדל בין הימין לשמאל
מר אסולין הנכבד,
המשפט "זורעי שנאה והפחדה" מלמד יותר מכל על עמדתך. אולי מדובר באנשים הדואגים לגורל המדינה?
כאשר בולדוזור הפגיעה בדמוקרטיה נע במהירות על קולית אי אפשר לתת לממשלה 100 ימי חסד. כאשר חזון הציונית מתחיל לגוז ועתיד המדינה לדעת לא מעטים נראה לוטה בערפל שחור, למה בדיוק צריך להמתין?
מר ילין היקר אתה טועה בגדול.
עמדתי היא נטו נגד הסתה למלחמת אחים והיא לא קשורה למי הצבעתי או לאיזה מחנה אני שייך, אז ככה:
1. 50 שנים איש שמאל(מפ"מ)-מרכז(מפלגת העבודה).
2. מפלגת העבודה נעלמה-התרסקה ויצרה ריק, אליו נכנסו לפיד וגנץ.
3. לא חייב לגלות אבל אומר לך שבבחירות האלה אני וכמעט כל משפחתי הצבענו לגנץ (אנחנו גם גרים בקרבת מקום באותה השכונה) .
4. מה שגנץ וחבר מרעיו עושים זה לקרא למלחמת אחים!! ואני לא חוזר בי מהאמירה זו.
5. אני מניח שאם ביבי היה נענה להושטת היד של גנץ היינו במקום אחר לגמרי וגנץ לא היה מתבטא כפי שנתבטא בנאומו האחרון.
6. יש לי טענות גם לביבי הוא היה צריך ללחוץ לו את היד, מעשה שהיה מאחד את העם.
למיימון: מדוע כל קריאה להפגנות ומחאה היא הסתה למלחמת אחים? נראה לי שאתה אולי בדעה של צביקה פוגל שצריך להעמיד לדין את לפיד גנץ ואחרים על בגידה במדינה? הסתה למלחמת אחים בהחלט עומדת בקריטריון.
לנח שמיר זו לא הפעם הראשונה שאתה משמיץ אותי באופן אישי, רק כי אני מביע דעה המנוגדת לדעתך. עכשיו עלית מדרגה ואתה מאשים אותי שוב בהשתייכות לקיצוניים בחברה, הפעם אתה משייך אותי לאלה שטוענים נגדם שהם רוצים להעמיד לדין את אנשי האופוזיצייה. לו דברייך אלה היו נכתבים נגדי בפורמט אחר כגון ווטאפ הייתי עונה לך בלשון אחרת, או אפילו תובע אותך לדין בגין עבירה על חוק לשון הרע. מותר לך להביע עמדה נגדי אסור לך להוציא דיבתי רעה. יותר לא אשיב לך, ואני מרגיש בוש ונכלם שאני נמצא במקום שאתה נמצא בו. לעצם העניין מי שהשתמש במונח "מלחמת אחים", זה גנץ, לפיד ואפילו כב' השופט אהרון ברק, עם נאום שטנה על שרשרשת החרוזים המורעלת. כמעט כל חברי לפיד וגנץ קראו לעשות את השינויים החוקתיים בדיוק כמו לוין אבל עכשיו נח להם לתקוף את השינויים, כי הם לא ייקראו על שמם. לכאורה הם לא קראו למלחמת אחים באופן ישיר, אלא בעורמה אמרו "שאם תהיה מלחמת אחים היא באשמת בנימין נתניהו" הסאב טקסט ברור והוא קריאה למלחמת אחים. מציע לך ולכולנו להפסיק להתשמת בצמד המילים האלה "מלחמת אחים", כי יהיו משוגעים שיפרשו את זה אחרת. הערה לסיום אנשים כמוך הם בדיוק הסיבה "שבזכותם" אנשים כמוני פרשו מממפלגות המרכז- שמאל, לצערי הייתי שם 50 שנים).
למימון: אני מצטער ומתנצל אם נפגעת אישית. אתה מפרש לא נכון את מה שכתבתי. אתה מאשים את לפיד וגנץ (שהזהיר מפני מלחמת אזרחים) בהסתה למלחמת אחים ושאלתי, ושים לב למילה "אולי" האם המסקנה שלך היא כמו של צביקה פוגל וחבריו, כי זה מתבקש. לא שייכתי אותך לשום קיצוניים ולשום מפלגה. רק רציתי להבין, לוגית, לאן ההאשמות שלך לוקחות אותך. מה צריך לעשות למי שמסית למלחמת אחים? על זה, לא קיבלתי תשובה.
מיימון היקר,
לפנח שהגבתי ביררתי וידעתי שיש לך עבר "סמולני".
לא ענית מדוע יש לחכות 100 ימים טרם תגובות לגיטימיות לחלוטין?
מר אלון ילין, יקרי, יש הבדל בין תגובה לגיטימית כפי, שכתבת בצדק, שאני בעדה, לבין מה שמתחולל היום במדינה. האמירה הנושנה לתת 100 ימי חסד מאוד ברורה, מטרתה לתת פרק זמן סביר לעשייה ורק אח"כ לתקוף או לתמוך בעשייה. יש "חברים" גם כאן שטוענים שאסור לתת אפילו יום אחד של חסד, כי אז יהיה מאוחר. זה הבל הבלים ונוגד לכל הגיון דמוקרטי. אני נתתי- הלכתי עיוור, אחרי מפלגות המרכז שמאל 50 שנים ורק עכשיו הגעתי למסקנה שהם לא ראויים לקול שלי. לצערי גם קנץ שהצבעתי לו בבחירות האלה איכזב אותי בנאומו האחרון כשהוא השתמש בצמד המילים המורעלות "מלחמת אחים". לפני כן אהבתי את היד המושטת שלו לממשלה לעבוד ביחד, אבל כאמור אחרי יומיים הוא זגזג וחזר לסורו.
לנח שלא נח לרגע מלהשמיץ:
בתגובה הראשונה שלך למאמר שלי כתבתת שאני מפיץ "פייק ניוז" בלי להביא בדל של מידע או ראיה שיסתרו את המאמר או את הפיסקה שאת המלחמות עשו מפלגות השמאל-מרכז ואת השלום עשו מפלגות הימין. השבתי לך בנימוס ופרשתי לפניך את כל מלחמות ישראל, מהעצמאות עד היום, כולן נעשו ע"י מפא"י ומפלגת העבודה שכללה את מפ"ם של פעם. ומצד שני פרשתי לך את כל הסכמי השלום מהראשון שנעשה עם מצרים ועד הלום, לרבות "הסכמי אברהם", כולם נעשו ע"י הימין.
תגובה מושכלת לא הייתה לך ובמקום זה חזרת על להשמיץ אותי אישית, וכך הגבת: "יש סילופים והטיות לא קטנות".
שוב עברת למישור האישי ולתקוף אותי אישית במקום לתקוף את התוכן, כי אין לך דרך לסתור את העובדות הנ"ל. ואין לך דרך ארץ.
למימון: לא ראיתי טעם להתעמק בעבר ההיסטורי שהוא ממש לא רלוונטי למה שקורה עכשיו, אבל ציינתי כמה אי דיוקים באחת מתשובותי.
אני ממש לא תוקף אותך אישית, אלא רק את מה שכתבת. הפוסל במומו הוא פוסל. מי שמשמיץ אותי אישית, כאן, הוא אתה. ואתה ממש לא עונה לשאלה מדוע אנחנו צריכים לתת ארכה למי שבא עם בולדוזר להרוס את הדמוקרטיה. לחכות עד שהם ישלימו את המלאכה? ממש לא. לצאת ולהפגין עכשיו ובכל הכוח.
לממשלה הזאת אין לתת צאנס של 5 דקות
אז יהיה מאוחר מידי. שלטון מסוג זה מנטרל את כל הסיכויים לשמר ערכים דמוקרטיים
מימון מכובדי,. מסכים איתך שצריכים לתת ימי חסד לממשלה הנשענת על רוב בכנסת. צריכים לבחון את הממשלה על פי ביצועיה ומעשיה ולא לחרוץ את דינה מראש. כמו כן חשוב לזכור כי מה שיקבע הוא המעשים שיהיו תלויים בקונסטלציה הביטחונית והבינלאומית ולא ההסכמים הקואליציוניים. אם הממשלה תצליח למגר את הפשיעה, למגר את הטרור הרי שזו תהייה הצלחה משמעותית. לכן אל לחרוץ את דינה בטרם החלה לעבוד. כמו כן אוסיף כי אין הבדל בין שמאל לימין. אלה מושגים היסטוריים מימי האסיפה הלאומית הצרפתית שבה בעלי השקפה קפיטליסטית ישבו בצד ימין של האסיפה ובעלי דעות סוציאליסטיות ישבו בצד שמאל. במציאות הישראלית,. כל מפלגה יהודית ציונית מעוניינת בבביטחון ובשגשגוג כלכלי למען אזרחי ישראל כולם.
ד"ר כהנא הנכבד. אני חותם על כל מילה שכתבת.
למי לתת הזדמנות? למי שחושבים שגנץ ולפיד הנם בוגדים וצריך לעצרם מיד? אתה מוכן לתת לזה צ'אנס ולראות אולי נם צודקים? ולא ברור לך מה יהיה הצעד הבא אם העם לא יגיב ויתן להם הזדמנות להמשיך בדרך שלהם?
בוקר אור ושבת שלום. לא צריכים להקשיב לכל פוליטיקאי מהשורה האחרונה שרוצה לקבל שתי דקות של תקשורת ופולט הבל הבלים, כמו גם לא צריך להקשיב בקשב רב להצהרות של כל פוליטיקאי בטרם החל לכהן בתפקידו, שמעתי את אזובי הקיר האלה, מצד שני שמעתי גם את תגובתו של בנימין נתניה: 1. לא תהיה שום פגיעה בלהט"בים, מינה את אוחנה ליו"ר הכנסת ובשל כך הסתכסך עם אמסלם, 2. לאחר דברי ההבל שקראו לעצור את מי שקורא למלחמת אחים, ראש הממשלה הצהיר בקולו "אנחנו לא הולכים לעצור אף אחד" ואני מסכים לסיפא של המשפט הזה שאמר באותה הנשימה שהוא מתנגד לקרא לממשלה רייך שישי, ולצלם את את שר המשפטים תחת סממן נאצי. חברים הממשלה נבחרה כדין, נוריד כולנו את הלהבות דיי לשנאת האחים, הרי את הממשלות ניתן להחליף רק בקלפי, מדינת ישראל החליפה ממשלות מימין ומשמאל מאז תקומתה ואפילו בתוך המחנות היו חילופי גבריי, אין חדש תחת השמש, יש קלפי בעוד כ- 4 שנים.
כל אחד ודעתו
זה לגיטימי ואפילו רצוי
רק לא להגיב במילים קשות
ולא להגיב במילים קשות על מילים קשות
מה זה מועיל?
מזיק לכולנו
תנו לכל אחד צ'אנס להגיד את דעתו בלי שתתנפלו עליו.
תודה רבה גב' לימור כהן. ודאי שמת לב שחדלתי לפרסם מאמרים כאן, עשיתי חשבון נפש ואני שוקל לפרסם כתבת פרידה מהאתר המיוחד הזה, בשל מיעוט של אנשים ממש לא מיוחדים. אומנם הם מיעוט, אבל פוגעניים וגזעניים כמו רבים ורעים. שבת שלום
מימון, ממליץ לך לקרוא את כתבתה של רוית הכט ב"הארץ" של שישי