כן, התעוררנו לבוקר חדש – כולם, מי שאוהב זאת ומי שלא. מה יקרה אחרי הבוקר הזה, את זאת אנסה להראות בסוף המאמר, אך בינתיים לא אוכל שלא להתחיל בכמה חבטות ל"שמאל". מילא, אולי אפשר להבין כל מיני חשבונות מתימטיים מעוררי רחמים, "אם כן היו עוברים את אחוז החסימה, אולי…", "אנחנו בכל זאת חצי מהעם", ועוד כל מיני תירוצים לא רלוונטיים. האמת פשוטה הרבה יותר: אנחנו – וכאן אני יורד מהגדר ומצטרף למחנה המובס – לא חצי מהעם, אלא שליש בלבד, וחלקנו עוד ילך ויקטן.
לפני עשרים שנה פרסמו "שלום עכשיו" מודעה: "שתי מדינות לשני עמים". לקחתי עט, מחקתי את ה"שתי" ואת ה"שני" ובמקום כתבתי: "שלוש מדינות לשלושה עמים". כמובן לא התכוונתי ל"עמים" ממש אלא לשלושה גושים שביניהם שוררת שנאה – כל גוש שונא את השניים האחרים. והנה הגענו גם לזה. ואותם אנשי שמאל שמפנטזים על שיתוף פעולה עם הגוש הערבי כדי "לשמור על הדמוקרטיה" ממשיכים את הדרך שהביאה להתדרדרות השמאל. מי הם ה"שותפים" האלה? מעריצי נסראללה, לילה מוגרבי, סמיר קונטאר, אלה שאיראן – המאיימת לשטח את חיפה ואת תל אביב-יפו – "אינה אויב שלהם" ושהכור בדימונה מפריע להם. זעקותיהם למען הדמוקרטיה נובעות אך ורק מהעובדה שהם מיעוט, לו היו רוב הייתה לנו "דמוקרטיה" כמו בארצות מסביב. אלו הם שותפיך ישראל… ועוד מחטאי השמאל שהזכרתי פה פעם: ההתנפלות על אדם וחריצת דינו לפני שבית המשפט עשה זאת, קוממה בצדק אנשים רבים. ההפגנות האלו על הגשרים, לא רק שלא פגעו בנתניהו אלא הביאו לו קולות, לו וגם לבן גביר, אבל המפגינים הרגישו את עצמם מיני צ'ה גווארה…
כדי להבין את עומק השנאה, לפחות בין שני הגושים המרכיבים את אוכלוסיית היהודים בארץ, צריך להגדיר את הגושים במדויק. הימין הישראלי איננו דומה לשמרנים או הרפובליקנים בארה"ב, הוא דומה מאוד לימין הקיצוני באירופה, המקדש את ערכי הדת והלאום ומייחס ערך מועט לזכויות אדם ולזכויות מיעוטים. מה שמכונה ה"שמאל" רואה את העיקר בערכי כבוד האדם, הפרט וחירותו, ואלה דומיננטיים על ערכים אחרים. תהום עמוקה פעורה בין שני הגושים, ולמרות התעמולה, זהו קו התפר בין דמוקרטיה לדיקטטורה. נסראללה טען שעל הפער הזה מגשרים "קורי עכביש". האמת, אנחנו כבר שם: לא רק הבג"ץ המאוים, גם בצה"ל זה התחיל, כשחיילים במדים מבטאים תמיכה בעמדות פוליטיות או התנגדות להן וזוכים לגיבוי של חברי כנסת. מכאן ועד למיליציות פוליטיות חמושות המרחק קטן. הדבר היחיד המחבר בין שני הגושים הוא שנאת שכנינו, כולל אלו החיים עמנו, ורצונם העז שנצוף כולנו בים התיכון.
הביטוי "שמאל", או "סמולנים בוגדים", כמובן בקונוטציה מבזה, הוא הישג תעמולתי אדיר של הימין. מילא, לכנות "שמאל" את מר"צ שנעלמה או את מפלגת העבודה, נניח. אבל לקחת ליברלים ושמרנים ולכנות אותם שמאל?! אלקין, מתנחל איש א"י השלמה – הוא "שמאלני"? גדעון סער – ימני בכל ישותו – הוא "שמאלני"? כן, כמובן, שניהם "בוגדים". ומה חטאם: התנגדות לפולחן האישיות והגנה על עצמאות בתי המשפט וחוקי היסוד, כלומר הגנה על הדמוקרטיה. זהו הישג תעמולתי גדול כל כך שראוי ללמוד אותו באוניברסיטאות.
אחד הדברים ההזויים המתרחשים בינינו הוא הוויכוח על "מה זה דמוקרטיה". עבור אנשים כמו אלקין וסער וכל השמרנים והליברלים, ההגדרה פשוטה: שלטון החוק, כיבוד כבוד האדם, חירותו וחייו, הגנה מוחלטת על מיעוטים מכל סוג שהוא וכיבוד זכותיהם. ההצבעה בקלפי היא מרכיב חיוני בדמוקרטיה, אך זו רק ההתחלה. לימין יש הגדרות אחרות ל"דמוקרטיה": שלטון מוחלט של הרוב על המיעוט ("העם הצביע"), תוך הכפפת מערכת אכיפת החוק ובעיקר בג"ץ לממשלה ולרוב בכנסת, כדי לאפשר להם חופש פעולה לפגוע במיעוטים בעת שיש להם עניין בכך. דוגמאות: בחירת שופטים באמצעות הכנסת – אחד מחברי כנסת הגדיר זאת כ"שיא הדמוקרטיה" והזכיר ששיטה זו קיימת באי אילו ארצות דמוקרטיות. אותו חבר כנסת רק "שכח" להזכיר שבארצות אלו יש חוקה – היא היא לב הדמוקרטיה, שלא תתיר לשום שופט לשפוט בניגוד לה ולשום חברת כנסת לעקוף אותה. לנו אין חוקה, כידוע. וכמובן "פסיקת ההתבזות" בהגדרתה הצינית "התגברות"… התגברות על מי? על בג"ץ? כדי שלא יוכל לפסול חוקים הפוגעים בכבוד האדם וחירותו? ולזה הם קוראים "דמוקרטיה"…
למען האמת, כל מדינות העולם מכנות את עצמן "דמוקרטיה", גם איראן, רוסיה, סין, גם צפון קוריאה היא "דמוקרטיה"… כנראה מושג פופולרי. אך בלי המרכיבים שהוזכרו לעיל זו סתם מדינה טוטליטרית. ומה הלאה? ראו בפרק הבא בסדרה, שיתמקד במצב שעלול לקרות במקומותינו של סכנה לדמוקרטיה.
11 תגובות
אריה איתמר נכבדי,
דברים כדרבנות. ניתוח נכון (למעט עניין בג"צ). נכון – רוב הבעיות בזירה הפוליטית צצות מכיוון שאין בישראל חוקה. אחכה בסבלנות לפרק הבא.
לפי התיאור שלך, אם הבנתי נכון גם השמאל וגם הימין לא בסדר ושניהם מלבים שינאה
אז מה נותר לעשות? לברוח?
ניתוח מצער אך מדויק של התמונה העכשווית.
מה חסר בה? הקטליזטור!
בנימין נתניהו.
אבוי לנו – כל המגזרים החיים (עדיין…) כאן
למה תמיד לפני שאתה מבהיר שיש לך טענות לימין אתה חייב להתחיל עם כמה חבטות בפרצוף השמאל. מותר שיהיו לך טענות כנגד שני הצדדים, אבל אם אתה בא לבקר משהו בימין, זה לא חייב לצעוד על פני מתקפה על השמאל
רש יקר – אין שמאל. נכון שקשה לך לקלוט את זה. גם אם נותר משהו מיכאלי האנטי-פוליטיקוס האולטימטיבי תחסל גם את מה שנותר.
זאת כדאי שתדע – ככל שהטרור הפלסטיני יימשך הימין הקיצוני יתחזק. יותר טרוריסטים "ינוטרלו". עם חלוף הזמן אנו לומדים להתגונן וגם מתגוננים יותר טוב.
לכל המגיבים: תודה על התיחסותכם. הפעם לא אתיחס בנפרד לכל תגובה, אלא, רק אחרי שיפורסם המאמר השני והתגובות עליו, אתייחס לכל מה שנכתב כאן.
דמוקרטיה היא קודם כל עקרונות לכיוון הדרך, ולהגנת זכויות המיעוטים (כולל אנשי השמאל)
וזאת רק התחלת הדרך בהמשך יהיו הבזויות גדולות לאין שיעור.
הפיסקה תהפוך במהרה לאינציקלופדיה
בבקשה תסביר את עצמך – איזו פיסקה תהפוך לאנציקלופדיה?
אבל מי שמנסה להשוות בין חטאי השמאל לחטאי הימין בארץ עושה עוול
הימין שוברכל שיא