בעברי הייתי בקשר הדוק עם הנשיא חיים הרצוג. עמדתי בראש המטה שהביא לבחירתו ב-1983. עם בנו יצחק קשריי הדוקים הרבה יותר ואני רואה בבחירתו לנשיאות צעד נכון, בעיקר בתקופה משברית כל כך לדמוקרטיה הישראלית.
הייתי עד מקרוב לסירובו של הנשיא חיים הרצוג לכלול את מאיר כהנא בסבב המוזמנים לביתו בעת הקמת ממשלת הרוטציה פרס-שמיר ב-1984. הפסילה שלו לא הייתה בהתאם לתקנון המקובל, היא נבעה מהעובדה שהוא רצה להפגין רתיעה מהגזענות שנשבה מכל דרכו ומכל מסריו של כהנא.
אינני חושב שהרצוג הבן יכול היה לנהוג באותה שיטה, שהרי בן גביר היה ברשימה אחת עם סמוטריץ' ואין זהות בין שני המקרים. אף על פי כן אני סבור שהנשיא המכהן יכול היה לעשות יותר משעשה על מנת לאותת שבן גביר איננו עוד חבר כנסת ושעוצמה לישראל איננה עוד מפלגה.
הנשיא יכול לומר בבירור שבנסיבות נורמליות לא היה מארח את בן גביר ואנשיו בביתו. הוא איננו מארח מצדיקי רוצחים יהודים, זורעי שנאה וגזענים, אבל כנשיא איננו יכול להתעלם מהיקף התמיכה, ולכן בן גביר ואנשיו מוזמנים לסבב ההתייעצויות בעניין הרכבת הממשלה.
הנשיא לא עשה זאת, ולדברי בן גביר נפתח ערוץ הידברות ביניהם, אולי מעין "חינוך מחדש". טוב שהנשיא יפנים שעמדותיו של בן גביר בחדר סגור אינן מעניינות ציבורית. נשארו הצהרותיו התקשורתיות, הפרובוקציות שלו מול אנשי משטרה והבטחותיו, שהן כהמחאה חסרת כיסוי.
אינני מתעלם מהטענה שאם הנשיא יצחק הרצוג היה שועה לדבריי הוא היה נתקל בביקורת נזעמת מטעם חוגי הימין. אך יש רגעים בחיי נשיא המדינה שבהם עליו לעשות את הדבר הנכון ולספוג את הטענות נגד "גלישתו" לעניינים פוליטיים מובהקים.
נשיא הוא דמות ערכית ומוסרית, למרות הנשיאים שמעלו בשליחותם. הוא חייב לשמש דוגמה לסולם ערכים שהכרחי לשמור עליו, גם בצוק העיתים הקורם עור וגידים בדמות ממשלת ימין קלריקלית וגזענית שמציבה סכנה לדמותנו כמדינה דמוקרטית מתוקנת בלב מזרח תיכון ערבי ועוין.
21 תגובות
מאמרו של עוזי ברעם מבטא, להערכתי, דעה של רבים כולל שלי. אישית לא הכרתי את הנשיא הרצוג. אך מטבע הדברים עקבתי מתוך סקרנות אחר ההתנהלות שלו, במיוחד כאשר שימש יו"ר מפלגת העבודה, עת שנתניהו טמן לו מלכודת, בכך ששריין לו תפקיד של שר בכיר ועקב כך הרצוג נמנע מביקורת מתבקשת. ההתרשמות שלי היא כי הרצוג הוא איש של אמצע, בורר היטב את דבריו, מודע לכל ניואנס, וחי בשלום עם חבריו ומתחריו. תכונות אלה באו לידי ביטוי חיובי בתפקידו כנשיא המדינה בגישה הלא מתלהמת שלו שיצרה תרומה ממשית בחידוש היחסים של ישראל עם תורכיה, כולל פגישה היסטורית עם ארדואן. אני מסכים עם עוזי שההימנעות של הנשיא מהצהרה כי במקרים אחרים הוא לא היה מסכים להיפגש עם בן גביר, אינה במקומה.
אני מסכים שהנשיא היה צריך להבהיר לבן גביר ועוד יותר למצביעיו ועוד יותר לחבריו לקואליציה כי הוא בעייתי מבחינה ערכית וכי עליו לשנות את התנהגותו
עוזי- הנושא שאתה מעלה הפעם לטעמי הוא ביסוד סדר היום הציבורי בכלל והיום בפרט.הלגיטימציה שבן גביר מקבל בציבוריות הישראלית מזעזעת ביחוד שאני מסכים אתך לחלוטין שהוא לא שינה את דעותיו אלא "משחק" את ה"רכות".טוב עשה הנשיא שהציף את החשש העולמי מהכיוון שתופס בישראל… עד כמה הנשיא היה יכול ללכת רחוק— שאלה טובה , בלתי פתירה לדעתי..בכול זאת הוא רוצה להיחשב כנשיא של כולם…אני מקווה שהנושא שהעלת במאמר זה ישאר על סדר היום כל הזמן ואולי בשלב מסויים גם ישפיע…. רק תמשיך בהצפת הנושא בכול הערוצים והאפשרויות
צודק
עוזי היקר,
אני מזדהה בהחלט עם העמדה שהבעת בעניינו של בן גביר. למעט אולי דבר אחד: שאין זהות בית בן גביר לסמוטריץ'. לא רק שיש זהות אלא סמוטריץ' גרוע יותר. זאת מכיוון שהוא יותר מתוחכם וממזרי מבן גביר שלמעשה אינו אלא פרחח מגודל. לאן הגענו – דרעי האסיר המורשע שר אוצר וסמוטריץ' המשתמט הקלאסי משרות צבאי שר ביטחון. לדעתי צריך לשכנע את גנץ ומיכאלי לשנות גישה. להודיע לביבי שהם מוכנים לתמוך בממשלתו אם הוא יוציא מהממשלה את מפלגת בן גביר-סמוטריץ' וללא דרישות מיוחדות בענייני תיקים. כך ביבי יקבל עוד שתי אצבעות לטובתו בכנסת, יימנע הביזיון של דרעי באוצר, סמוטריץ' בביטחון ובן גביר בביטחון הפנים. להערכתי ביבי יסכים ושאם זה יקרה גנץ ומיכאלי יקבלו קרדיט עצום מרוב הישראלים.
הרושם שלי הוא שרוב מצביעי בן גביר הם צעירים שכל הנושא של כהנא ואפילו ברוך גולדשטיין לא לגמרי ידוע או ברור להם. ההזדהות שלהם עם בן גביר היא על רקע הביטחון האישי, "הרמת הראש" של הערבים, חוסר המשילות בנגב העונשים הקלים של השופטים וכ'.
כל אלה הם בעיות שקל לדבר ולהתסיס עליהן, ואכן על הסוס הזה בן גביר רכב בדרך להשגת מנדטים.
איך הוא יתמודד עמם במציאות מול האילוצים של "דברים שרואים משם" עוד נראה.
הכל תלוי במה שישרת הכי טוב את נתניהו, כי זה המוקד לכל המתרחש.
זה לא שבר. זה ריסוק חומת המוסר.
שלום ליצחק
נראה לי שיש תמיכה בדעת הקהל בהצעותיך.לדעתי,לא יקרמו עור וגידים.ביבי לא מסוגל ללכת לממשלה שלא תאפשר לו להחלץ ממצבו המשפטי.גנץ ומיכאלי לא יעשו זאת.הם לא יתנדבו למלאכת החילוץ של ביבי.
אין לי ערבות מה יקרה בעתיד? לנתניהו אסור לתת את הבטחון לסמורטיץ לא רק כי הוא נזק לישראל אלא כי זה יוכיח שהוא סחיט לחלוטין.אני לא יועץ שלו אבל לדעתי היה עליו לומר "אתה הולך לתחבורה וזהו" אילו אופציות אמיתיות היו לו.?. סמורטיץ מסוכן מבן גביר הוא חש עצמו כנושא שליחות משיחית-דתית.יש לו יעד לממש את "התהליך הגאולי" שהוא ודב ליאור מאמינים בו.בן גביר מושך קולות אבל זה יתפוגג שהבטחותיו ייראו ככלי ריק.
אינני רוצה לעזור בעצותי לביבי אבל אין לו ברירה הוא צריך לאכול את התבשיל שבישל יש לו נחמה פורתא..הוא ראש ממשלה.הכי ימנית ודתית דברת "ימין על מלא" זו התוצאה.
עוזי היקר,
עת צרה היא לישראל. הבטן מתהפכת לנוכח האולטימטום הסמוטריצ'י ביטחון או אוצר. או דרעי שר האוצר. וזה רק חלק מהקבס הפוליטי הנוכחי. כיוון שזו עת צרה פוליטיקאים אחדים חייבים לשנות את המוטו שלהם. להערכתי נתניהו יהיה מוכן ללכת לקראת זה כי בסופו של דבר הוא לא כסיל ומבין שעליו לנהל מדינה. לדעתי צריך לבוא במגע עם גנץ ומיכאלי ולשכנע אותם שטובת המדינה קודמת לכל שיקול פוליטי אחר, כולל אם למען זה חייבים לדחות את כתבי האישום של נתניהו לעתיד בלתי מוגדר. טובה לא תצמח לאף אחד בישראל אם משפטי נתניהו ימשכו בהוצאה כספית אדירה ובפגיעה מתמשכת במורל הציבורי. גנץ ומיכאלי יכולים לאפשר לנתניהו להרחיק את בן גביר וסמוטריץ' מהשלטון. זו המשימה החשובה ביותר כרגע. חברינו וידידנו חייבים להבין זאת. אחרת מי יודע מה ייפול עלינו.
לא מיכאלי ולא גנץ מסוגלים לעשות מהלך כזה.כל דבריך שמוטב להרחיק את בן גביר וסמוטריץ ידועים.נתניהו לא מסוגל לתפקד עם שניהם באופוזיציה.יש הרבה אידיאלים שנראים מבהיקים והם בלתי אפשריים.גם מדוע שהם יחלצו להציל את נתניהו מהדייסה שבישל ואינני מדבר על משפטו אלא על עליית השניים.אם הייתי ציניקן הייתי שמח לאידו לא אעשה זאת כי זה גם אידינו
עוזי ברעם כרגיל ממשיך להגיד את מה שהוא מאמין בו. דבק בדעותיו. אני שמח למצוא עוד אנשים כמוני שאינם נסחפים אחרי הרוב
עמדתו של הנשיא הרצוג בעניין בן-גביר וסמוטריץ' ברורה וידועה והוא גם התבטא בנדון. חשוב וטוב מאוד שהוא לא גלש להתלהמות, לדברים חריפים, להתבטאות קיצונית בנדון או לנקיטת צעדים שאינם בסמכותו. גישתו הממלכתית היא דוגמה לשיח הציבורי הראוי. ברור שהנשיא ער לכל מה שנאמר ונכתב עד כה על שני הפוליטיקאים הבזויים האלה ומה עוד צריך להיאמר בנושא שלא נאמר. לכן טוב שלא נגרר לכך.
עוזי, אתה מקוון את הטענות לבן גביר,אבל לדעתי סמוטריץ לא פחות מסוכן, ואולי אפילו יותר
על הנשיא היה להביע את הסתייגותו בדרך הכי חריפה שהחוק מתיר. לא נותרו עוד הרבהנקודות בהם עוד אפשר יהיה לעצור את התפוררות המוסר הפוליטי בארץ.
הנשיא הרצוג הנו אחד הבודדים ששומר על ממלכתיות, וזה מחייב מידי פעם לתמרן בזהירות ובינתיים הוא מצליח. גם לא מוותר על השמעת דעתו וגם לא נקלע לחילופימהלומות מילוליות עם אנשי הימין
עוזי, צודק בהחלט. אנחנו נכנסים לתקופה מאד בעייתית מבחינה פוליטית ומוסרית לאור הדמויות המרכזיות שבונות את הגועליציה. אבל, בל נשכח שגם הצד השני שגה שגיאות פטליות שבגינן היגענו למצב זה. גנץ דבק בעמדו שהוא טוב יותר ומתאים יותר מלפיד למרות שקיבל מחצית מהקולות של לפיד. מירב מיכאלי שהרימה אף חיסלה את מרץ וכמעט את תנועת העבודה היהירות שלה אם כל חטא.
מאמר פוליטי המשלב בתבונה ערכים ופרקטיקה
האווירה המתבשלת כעת בצד הימני מחייבת דיבור בקול רם וללא כל היסוס ובנחישות וזקיפות קומה, שלא יעלו בדעתם שהם יוכלו לעשות מה שהם רוצים
מול אנשים קשים צריך לפעול ולפחות לדבר בדרך יותר חדה
והמנצח הגדול הוא …….. בן גביר
נשיא המדינה הוא לא מי שיכול לנטרל את הבעיות הפוליטיות חברתיות שנחתו עלינו.