לאור (בכוונה איני כותב "בצל") תוצאות הבחירות הסופיות שהתפרסמו, ובראותי את נאומי יושבות הראש במפלגות השמאל, את הנהי והטלת האשמה בכישלון על האחרים, את ההתחמקות שלהן מלקיחת אחריות אישית על הכישלון שלהן בפועל ולא רק בהבל פה, וביתר שאת הכישלון הניהולי המהדהד של הגברת מיכאלי, חשבתי להכתיר את הכתבה הזאת במילים "דמעות התנין של השמאל הישראלי".
אולם ככל שהאותיות זרמו מהמקלדת למסך המחשב, אני חוזר ושואל את עצמי אם הן בעצם ממשיכות את דרכן של מפלגות האם. מפלגת העבודה, ששורשיה נטועים במפא"י ההיסטורית, שהקימה את מדינת היהודים, ומרצ, ששורשיה נטועים במפ"ם, שהייתה השמאל האמיתי, השפוי והערכי של פעם – האם באמת "השמאל" של היום הוא אותו השמאל הליברלי הסוציאליסטי שדאג למדינה ולדלת העם והתנדב בקהילות בפריפריה? האם הם אותם הלוחמים הנועזים ששירתו כמעט בכל חילות צה"ל? התשובות הן חד-משמעיות: לא וודאי שלא!
ראשית מפלגת העבודה. מיום היווסדה היא לא הייתה מפלגת שמאל בהגדרתה, אלא מפלגת מרכז שבתוכה היו אגפים קטנים של אנשי שמאל (יוסי שריד ושולמית אלוני) ואנשי ימין (יגאל אלון ויעקב ז'אק אמיר מטעם אחדות העבודה, שהשלימה את האיחוד שנקרא עד היום "מפלגת העבודה"). השתלבו בה גם נציגי המיעוטים במקומות ריאליים, מוסלמים ודרוזים, נציגי ההתיישבות העובדת, קיבוצניקים ומושבניקים.
הגברת מיכאלי, בחוסר תבונה פוליטית מינימלית, השלימה את פירוק התמהיל הלאומי הזה, היא קברה אותו סופית והוסיפה חטא על פשע בסיוע לימין להרוס את מפלגת האחות של השמאל האמיתי בישראל. לנהל מפלגה זה לא עוד חוג לתיאטרון במתנ"ס השכונתי. בעצם אני מעליב את המתנ"ס השכונתי כשאני מזכיר אותו בהקשר של הניהול הכושל של מירב מיכאלי, הנעדרת כל כישרון ניהולי.
היא טבעה, או הלכה לאיבוד, כשהכניסה את עצמה לתוך נעליים ענקיות של ענקי דורות המייסדים של המדינה בכלל ומפלגת העבודה בפרט: דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, שמעון פרס, יצחק רבין, הנשיאים חיים ויצמן וחיים הרצוג, ומן הצד הימני של המפה הפוליטית נציין גם את מנחם בגין ועוד רבים וטובים שהשאירו לנו מורשת להתרפק עליה. ואיזו מורשת תשאיר לנו הגברת מיכאלי? רק תחמנות, ניהול כושל, אי לקיחת אחריות אישית על מחדליה הרבים שהביאו לקריסת המרכז-שמאל במדינה, ומילים, מילים רדודות ונבובות בלי תוכן ובלי עומק מחשבתי.
אהה! כן, היא משאירה אחריה מורשת שאפילו האקדמיה ללשון לא העלתה בדעתה. היא מתחזה לאליעזר בן יהודה בן זמננו ומכניסה לשימוש היגדים חדשים בזכר ובנקבה ביחיד וביחידה, ברבים וברבות אין-ספור פעמים בכל משפט הזוי שהיא פולטת מפיה. אולי היא עוד תעלה עם בולדוזר על האקדמיה ללשון על שלא שיתפה איתה פעולה. נציין שבאקדמיה הזאת חברות גם נשים רבות. אז גברת נכבדה, תפטרי אותנו מעולך הכבד ולכי/לך לדרכך לשלום ועזבי אותנו בשלום.
נכון שאת הבחירות האלה מפלגת העבודה שרדה בעור שיניה, אבל לא לעולם חוסן, היא בדרך שאולה יחד עם מרצ. גילוי נאות, הייתי מעדיף שמרצ תשרוד ומפלגת העבודה לא תעבור את אחוז החסימה, כי מפלגות מרכז חלופיות יש שתיים (מגרש החניה של לפיד וגנץ, שנקראו בעבר "כחול לבן", מלא במצביעי מפלגת העבודה לשעבר), לכן יש חשיבות למפלגת שמאל של ממש בפוליטיקה הישראלית, גם על מנת לאזן בין הימין למרכז ובעיקר בשל הנראות שלנו בעולם.
הגברת מיכאלי היא האשמה המרכזית בכישלונה של מרצ, משום שהיא הפכה לחיקוי לא מוצלח של מרצ ומשום שדבריה כוונו לקהל היעד של מצביעי מרצ, שבלאו הכי הוא דל מאוד ועל סף אחוז החסימה. עכשיו היא מאשימה את לפיד וטוענת "אכלו לי שתו לי"; בעצם בלי מירכאות, כי ממש במילים כאלה היא האשימה את לפיד במקום לקחת אחריות ולהתפטר לאלתר. בעבר מפלגת העבודה הייתה מעין בית קברות ליושבי ראש מוצלחים הרבה יותר מגב' מיכאלי. זאת כנראה הסיבה שהיא סירבה להתאחד עם מרצ. כי כל טירון פוליטי יגיד לנו שזו החלטה הכי הזויה של פוליטיקאי או פוליטיקאית במציאות של היום.
אפרופו "טירון פוליטי", אינני יודע אם והיכן עשה מר יאיר לפיד טירונות. האם בנ"מ של חיל האוויר? האם בחיל השריון? כפי שכתב באחד ממאמריו, או ספריו, לפני ארבעים שנים, או שמא בכלל הוא לא עשה טירונות, כי בשביל לכתוב בעיתון "במחנה" אין צורך להתאמן בנשק, יש לך קולמוס, שהוא נשק קטלני יותר.
מה שבטוח הוא שמר לפיד עדיין עושה טירונות בפוליטיקה ושיש לו עוד המון רזי פוליטיקה ללמוד. הוא שתה-גמע את טיפות הקולות האחרונים של מרצ, כמו גם חלק מהקולות של העבודה, בכוונה להיות הגדול בגוש "רק לא ביבי", הוא אכן "נחל הצלחה גדולה" והוא הגדול בגוש, אבל הוא החריב את הגוש. לא ידע לאחד את השורות ולמזג מפלגות על מנת שכולן תעבורנה את אחוז החסימה, ואולי, בחוכמה של בדיעבד, הוא עשה זאת בכוונת מכוון על מנת להיות הגדול מכולן.
לעומתו, ביבי הוכיח שוב את כישורי הניהול שלו. הוא כפה מיזוגים של מפלגות דומות כדי שאף קול לא ייזרק לאשפה, והוכיח את הבנת המציאות הפוליטית לאשורה. עכשיו התברר, כפי שהודה חבר הכנסת קיש ואושר על ידי איילת שקד, שהוא השתמש באיילת שקד בתחכום רב: מצד אחד הוא תקף אותה במהלך הקמפיין על שהיא לא עוברת את אחוז החסימה וגוזלת קולות מהימין, מצד שני הוא שלח לה מסרים להמשיך להתמודד עד תום, כי הוא הבין שרוב הקולות שלה באים מהגוש השני, כך שבכל מקרה הוא מרוויח – אם היא תעבור את אחוז החסימה, אזי יש לו לפחות עוד ארבעה מנדטים לגוש שלו, ואם לא תעבור – גם אז הוא מרוויח, כי היא גרמה לעשרות אלפי קולות ממחנה "רק לא ביבי" לרדת לטמיון.
בהקשר לזה נזכיר את נאומו של מנחם בגין המנוח, שבמהפך של שנת 1977 אמר למפלגות המרכז והשמאל: "הייתם משוכנעים שאתם תקימו את הממשלה, התרגלתם לשלוט, אתם לא העלתם על דעתכם שהעם יערוך שינוי ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו".
לסיכום, גברת מיכאלי וגברת זהבה גלאון, תשלימו עם זה, זה רצון העם, תפנו מקום לאנשים צעירים שמכירים ומכבדים את העבר, מתאימים אותו למציאות של ההווה וחושבים על העתיד, בלי להתכחש לעבר המפואר.
19 תגובות
למר מימון אסולין הנכבד,
היה בדעתי לכתוב מאמר על אותו נושא של מאמרך שלעיל. אני חייב לציין שהמאמר שלך ממש מביע את מה שחשבתי לכתוב ולהערכתי המאמר שלך כתוב יותר טוב מהמאמר שהיה נכתב על ידי. הביקורת שלך על מיכאלי היא אפילו מתונה למדי. היא המחבלת והמהרסת של האלטרנטיבה לשלטון הבעייתי הצפוי לנו כיום בישראל. כל הכבוד. יישר כוחך.
תודה רבה יצחק היקר, התגובות שלך לכתבות השונות כאן ראויות לציון, מנומסות וענייניות. שבת שלום
לפי מיטב ידיעתי מר"ץ היא לא רק מפ"ם לשעבר אלא מפ"ם + הליברלים העצמאיים . לשעבר המפלגה הפרוגרסיבית.
גיורה, תודה על התגובה, ארחיב קצת בנושא, שולמית אלוני הייתה באגף השמאלי של מפלגת העבודה, היחסים שלה עם גולדה מאיר "לא היו מזהירים" בלשון המעטה, היא פרשה והקימה את "התנועה לזכויות האזרח" תחת האותיות ר"צ. לימים גם מפ"ם "שברה" שמאלה וממשיכי הדור של ויקטור שם טוב, מאיר יערי, יעקב חזן ואחרים, לא כל כך המשיכו בדרך המייסדים והם חברו ל-ר"צ וצירפו את האות מ'.
הצטרפו אליהם גם חלק מתנועת שינוי, תחת האותיות מר"צ בלבד. מאוחר יותר "שינוי" של לפיד ורובנשטיין לא עברה את אחוז החסימה ונמחקה. אגב, כפי שכתבתי במאמר קודם, מפ"מ של פעם הייתה יותר ביטחוניסטית מהליכוד של היום. זאת אחת הסיבות שממשיכי הדור חברו לשולמית אלוני. שבת שלום
המריבות והאגו במחנה השמאל מרכז הורס להם כל סיכוי בעתיד
מימון חברי היקר,קראתי בשקיקה את דבריך,ניתוח דבריך על השמאל הציוני בעבר ובהווה מדויק ביותר,נפלה בחלקי הזכות לחסות בצילם של ענקי השמאל שהותירו חותם בל ישכח במדינת ישראל,לצערי השמאל הנוכחי אינו ממשיך בשום פנים ואופן את מורשת השמאל של אותם שנים,
שתי הערות לאיזון:
1,נתניהו קנה את הקואליציה שלו לא באידאולוגיה כל שהיא או בחפותו- אלא בכסף! "השותפים הטבעיים " ילכו עם מי שישלם יותר- והבטחות נתניהו (שסביר לא יעמוד בהם) עשו את שלהם, ולכן לגוש השינוי לא היה סיכוי (אפילו שגנץ היה מוכן לתת צק פתוח) כפי שלא היה סיכוי לציפי ליבני בשעתה, כאשר סרבה לדרישות החרדים,
2. מי שחיבל באופן אנוש בסיכוי של גוש השינוי לממש את יתרונו המספרי- היה גנץ ! למעשה הוא סיכל פעמיים את האפשרות הזו- בפעם הראשונה כשנטש את לפיד והלך לרעות באחו של נתניהו שהפך אותו לבדיחה, ועכשיו בפעם השניה כשחשב ש"רק אני יכול" ונטש שוב את לפיד. שאילמלי כן- יכלו השניים יחדיו להיות המפלגה הגדולה ביותר!! על כן להאשים רק את לפיד- נשמע לא רציני. לפנינו דוגמא כיצד אדם ראוי כמו גנץ, מלא כוונות טובות ואגו- יכול לגרום לנזק קשה- חבל.
אגב- לא מצאתי דופי בהתנהלותו של לפיד כראש ממשלה בתקופה הקצרה שעמדה לרשותו- אפילו שאתה מקפיד לציין בזלזול ניכר שבסהכ היה כתב ב"מחנה"… מבלי לעמוד על ביצועיו בפועל כראש ממשלה- אגב הוא עשה טירונות בנ"מ ואת השירות בשריון- המציא מישהו אחר ..
אני מאד שמח בשבילך על השבחים למאמר. אני מוצא בו, מלבד התוכן הכללי, שכבר רבים אמרו וכתבו אותו, בעיקר סופרלטיבים של של תכונות רעות, שבמקרה של מיכאלי מוצדקות, לאור הטעות הטוקטית הנוראה שעשתה, אבל לא מוצדקות לגבי התוכן ש"יצקה" במפלגת העבודה ואני לא ממש מבין במה זכתה זהבה גלאון להשמצות עליה. לא הבנתי מה היו הטעויות שלה. מרץ היא עדיין נושאת הדגל של בעיית הכיבוש וגם זכויות האזרח. זה שלפיד שתה לה את המנדטים זו טעות שלו וגם בגלל העובדה שאידאולוגיה היא כבר לא מטבע עובר לסוחר בציבור שלנו.
הייתי כותב עוד כמה דברים, אבל גדעון שניר הקדים אותי וכתב בדיוק את מה שרציתי לומר.
נושאת הדגל של הכיבוש היא לא מרץ (ז"ל) אלא הרשימה הערבית המשותפת עם איימן עודה ד"ר טיבי (יועצו של ערפאת) ואיידה סולימן תומא.
מרץ נפלה לא בגלל שתיית המנדטים של לפיד אלא מהצד הערבי בגלל הסיפור המוזר עם הח"כית הערבייה המושתלת של שר הבריאות, ומהצד היהודי בגלל "מגנט הקולות" יאיר גולן, ועורכת הדין האנטי ציונית גבי לסקי.
באשר למירב מיכאלי, הסתבר שהיא מגרשת מצביעים. משבשת את השפה, מתנהגת בעזות מצח מטופשת (בלשון המעטה) כלפי חברים, כולל וותיקים ומכובדים. תשאל את בייגה, ברעם ופינס. איזה תוכן היא יצקה במפלגת העבודה? עוד קצת היא הייתה מובילה את המפלגה לעבר אחוז החסימה.
אני התכוונתי לנושאת הדגל בציבור היהודי.
עדיין, לא שמעתי במה אשמה זהבה גלאון.
מרגיז אתכם שיש נשים שנלחמות על עקרונות וקשה לגרור אותם לפגיעה בערכים חשובים?
הבעיה אצלכם. לא אצל שתי המנהיגות שהפכתם לשמות בכל ללא שום הצדקה.
שמאלי משולהב מהמנהיגות
הציבור חושבת ששתי המנהיגות שנלחמות על עקרונות אינם חשובים כדי להיכנס לפרלמנט.
אצלנו אין בעיה. גם אצל זהבה כבר אין בעיה. אצל מיכאלי יש בעיה גדול. הולכים להעיף אותו ואם לא יצליחו אזי הציבור תעיף את המפלגה שלה.
מי ילך, מי יבוא, מי יבחר, מי ינהיג, את זה קובעים המצביעים הבוחרים. להם מגיעים הציונים בכל כיוון
לגדעון שניר ונח שמיר
שלום וברכה חברים. אגיב לשניכם ממש לפני שאני יוצא לנתב"ג בדרכי למרוקו, להדריך עוד קבוצה מקסימה.
1) אני מכבד מאוד את דעתכם והערותיכם, הן לגיטימיות בעיניי בדיוק כמו דעתי כפי שהבעתי אותה במאמר הזה. כמובן מותר לחלוק עליה.
2) גילוי נאות: למרות שכתבתי "מלמעלה" ללא מערבות אישית, הרי שאני במשך 50 שנים הייתי בצד המפסיד עד לפני שנה וחצי ומאז "שברתי" קצת ימינה. חורה לי לא פחות מכם על היעלמותה של מר"צ וגם כתבתי את זה בגוף הכתבה, שהייתי מעדיף שמפלגת העבודה תיעלם ולא מרץ, זאת כי התחנכתי בקיבוץ של השומר הצעיר, עד הגיוס לצה"ל, על ברכיי האידיאולוגיה של מפ"מ שלצערי נעלמה עת הצטרפה לשולמית אלוני, ביתר שאת בשנים האחרונות. בעניין הגב' זהבה גלאון, העובדה מדברת בעד עצמה, מר"צ נכשלה וגב' גלאון נושאת באחריות. היא אומנם "לקחה אחריות", אבל מהפה והחוצה, מי שלוקח אחריות על כישלון צריך להתפטר. ראה, בן גוריון (עסק הביש), רבין, ברק ואחרים לא פחות טובים.
3) עיקר הביקורת שלי הוטחה כלפי הגב' מיכאלי. לצערי הצבעתי לה לפני שנה וחצי, אבל התגלתה בעיניי ככישלון טוטאלי.
4) לנח שמיר: לא השמצתי את גב' גלאון קראתי לה להתפטר. לתת לצעירים להרים את המשא הכבד "להחזיר עטרה ליושנה" גם בשמאל השפוי.
5) קניית שלטון בכסף עשו גם בנט/לפיד ובגדול!!. נתנו אתנן פוליטי לעבאס בסכום אסטרונומי של 5.3 מיליארד ש"ח. אני מאוד בעד שהממשלות ישקיעו בחברה הערבית, כמו בכלל אוכלוסיית ישראל, באופן שוויוני, אבל לא באמצעות מאכרים אלא ישירות ע"י משרדי הממשלה.
6) לגבי גנץ, כתבתי בחניון של "כחול לבן" לשעבר חונים הרבה מצביעי מרכז שמאל, הסיבות כתובות לעיל.
שבוע מבורך
אני התכוונתי לנושאת הדגל בציבור היהודי.
עדיין, לא שמעתי במה אשמה זהבה גלאון.
כל הכבוד שיש מנהיגים שדבקים בערכים, גם אם הרוב נטש את הערכים הללו. מנהיג צריך לדבוק בערכים בהם הוא מאמין וליישם אותם, ולא להגיד משהו אחד ולעשות את ההיפך.
זהבה גלאון כבר לא אשמה. היה פעם מפ"ם ועוד כמה זנבות שמאלנים. גם זה נגמר. גלאון שבה מהפנסיה לקבור את מרץ – והצליחה. כל הכבוד.
רק למי שהצביע בעד המנהיגות האלה יש זכות לבקש אותן לפרוש
מי שרוצה לסלק את מנהיגות מפלגות השמאל מתפקידן, רוצה בעצם לחסל את שתי המפלגות הללו