מדבר פוליטי ללא משעול

"ימין ושמאל רק חול וחול, יצהיב מדבר ללא משעול", כך כתב יעקב פיכמן לפני שנים רבות. התוכן של הבית הבודד בשיר היפה הזה ("הנדוד" או "אורחה במדבר") מהדהד בראש וזורק את המחשבות למדבר הפוליטי הפרוע, ללא גבולות ומשעולים, שבו אנו חיים. בעידן הזה כמעט כל אמירה מעידה לכאורה על נטיותיו הפוליטיות ועל מוצאו האתני של האומר והוא מתויג לימין או לשמאל, או כפי שזה נקרא בימים טרופים אלה, "כן ביביסט-לא ביביסט", וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, אם אתה מזרחי אז אתה בוודאי ימני, אם ממוצא אירופי אז אתה באגף השמאלי. בלי להכליל, אבל זאת המגמה.

במציאות העגומה הזאת לכתוב כתבה על המצב הפוליטי במדינה שלנו זה כמעט לשים את נפשך בכפך. נשאלת השאלה האם ימני הוא אכן אדם הזורע שנאה, לאומנות, כוחניות ומחרחר מלחמות. מצד שני האם, רחמנא לצלן, איש שמאל הוא אכן אדם עוכר ישראל, מוכר את המדינה לאויב, או שרק הוא רודף שלום, רק הוא אוהב את הבריות. האומנם?! במבחן המציאות ההבחנות הנ"ל אינן תקפות. מילות השיר הנהדר שבפתיח משמשות מטאפורה למדבר הפוליטי שלנו, שהוא גדול, מסורבל ומפותל שבעתיים מהסהרה ואין בו משעולים סלולים וברורים שעליהם הצאן יכול לצעוד בבטחה אחרי הרועה בלי ללכת לאיבוד. בקיצור, נשאלת השאלה מי הוא ימני ומי הוא שמאלני ואיך מבחינים ביניהם?

אם נביט על המציאות בת-זמננו בעין בלתי משוחדת, נראה בבירור דבר והיפוכו של התיוגים הנ"ל. בלשון עממית אפשר לומר "רק השמאל יודע לעשות מלחמה ורק הימין יודע לעשות שלום". זאת משום שמי שניהל בהצלחה את המלחמות הגדולות (להבדיל מה"מבצעים") מאז מלחמת העצמאות ועד ימינו היה רק שלטון המרכז-שמאל: דוד בן-גוריון בשיתוף מפ"ם והמפד"ל (מלחמת קדש בשנת 1956), לוי אשכול (מלחמות ששת הימים וההתשה משנת 1967 במשך כשנתיים), גולדה מאיר (מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, שתיזכר לדיראון עולם), רבין ז"ל כרמטכ"ל בששת הימים. חריגים: אולמרט (מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006) – אמנם איש ליכוד בעברו, אבל התגלה כאיש שמאל מאז שעזב את הליכוד יחד עם אריאל שרון, וכמובן מנחם בגין ז"ל, איש לח"י וממשיך דרכו של זאב ז'בוטינסקי (מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982), שאליה נגרר בתואנה שמדובר "רק" במבצע להרחקת הטרור ל-40 ק"מ מהגבול הצפוני. בגין הסופר-ימני החליט לנטוש באחת את ראשות הממשלה ואת הפוליטיקה בכלל כאשר הבין את המציאות בשטח ואת התרמית שמכרו לו, ואמר: "אינני יכול עוד". הוא הלך לדרכו ולא נצפה עוד בציבור עד יום פקידתו.

מהצד השני, מי שעשה בהצלחה את השלום עם מדינות ערב הוא שלטון הימין. תחילה מנחם בגין ז"ל חתם על הסכם שלום היסטורי עם מצרים הגדולה, אחריו יצחק רבין ז"ל – אמנם הוא זה שחתם על הסכם שלום עם ירדן, אבל הסכם הזה בושל במסגרת הסכם השלום עם מצרים. מה עוד שכידוע מאחורי הקלעים השתפרו היחסים עם ירדן לאחר מלחמת ששת הימים עוד בתקופת מלכותו של חוסיין, עד כדי כך שהמלך הזהיר מבעוד מועד את גולדה מאיר שמצרים וסוריה עומדות לפתוח במלחמת יום הכיפורים והוא לא מתכוון לחבור אליהן. גולדה לא עשתה דבר עם המידע הזה, מה שתרם לאסון האיום באותה המלחמה. התעלמותה מאותה התראה מחזקת את ההבחנה שאני עושה כאן בנושא התיוג של ימין ושמאל. יורש העצר של המלך חוסיין, בנו המלך עבדאללה, הידק עוד יותר את היחסים איתנו. אחרי רבין ז"ל באו לעולם הסכמי אברהם, שנחתמו תחת הנהגתו של בנימין נתניהו הימני. אמנם גם בממשלת בנט-לפיד יש רוחות שלום, אבל אני "לא זוכר" אם שני האישים האלה השתייכו אי פעם לשמאל. המפלגה הסוציאליסטית האמיתית, שהייתה גם המפלגה הגדולה ביותר בשמאל השפוי, הייתה מפ"ם של פעם, שהייתה יותר ביטחונית מהליכוד של היום. התנועה הקיבוצית הקימה נקודות התיישבות ("התנחלויות" בלשון העם) לאורך הגבולות ובפריפריה מדן עד אילת, הקימה את חטיבת הנח"ל, בניה היו ממיטב הלוחמים והטייסים שלנו.

אשר על כן אמור מעתה אין אידיאולוגיה, לא ימנית ולא שמאלית, כולם זורקים את אותן הסיסמאות ומכוונים לכלל הציבור. המלחמות הן פרי יצירתו של השמאל, והשלום בפועל הוא פרי יצירתו של הימין. יש שיגידו שהסיבה שרק הימין מצליח להגיע להסכמי שלום היא שהציבור הימני לא יפגין נגד ממשלת ימין והשמאלנים בוודאי לא יפגינו נגד הסכם שלום. היום המציאות שונה, כי כבר יש בסיס רחב של הסכמי שלום עם מדינות ערב שכנות ורחוקות, כך שצירוף של עוד מדינות למעגל השלום כנראה לא יצית תסיסה לא בימין ובוודאי לא בשמאל.

המבחן האמיתי יהיה אם, או כאשר, נגיע להסכם עם הפלסטינים וניאלץ לפנות שטחים. לעניות דעתי גם זה פתיר, כי ידוע הוא שבמלחמות הגבולות "זזים". ברוב מדינות העולם שסיימו מלחמות, לרבות מלחמות שנמשכו 100 שנים ברצף באירופה, הגבולות זזו ממדינה אחת לשנייה, אבל כאשר התותחים נדמו נמצאו פתרונות, כגון החלפת שטחים, פיצוי כספי, ביטחון הדדי, רווחה כלכלית, או אפילו הכרה בריבונותו של האחר, והגבול חזר לקדמותו גם ללא תמורה. לדוגמה חבל אלזס-לורן שעל קו הגבול בין צרפת לגרמניה, משנת 1945 ועד היום הוא נמצא בשטחה של צרפת, אולם בעבר הרחוק הוא היה מעין עו"ש – עובר ושב, שאכן עבר ושב פעמים אחדות משטחה של הקיסרות הגרמנית לטריטוריה הצרפתית וחוזר חלילה. דוגמה נוספת: הגבולות בין פולין לברית המועצות במזרח ובין פולין לגרמניה במערב גם הם זזו מצד לצד. אני מעריך שיש עוד דוגמאות למכביר, אינני בקיא בכל ההיסטוריה העולמית.

בעצם למה ללכת אל העבר הרחוק? בימים אלו ממש הולכת ונרקמת תכנית בין ישראל ללבנון, שעדיין אויבות מרות זו לזו, בעניין קו הגבול הימי בין שתי המדינות, שמשמעותו שליטה גם במחצבי הגז, אם אכן יימצא גז. הפתרון המסתמן (נראה אם הוא יתממש אחרי הבחירות) הוא שישראל תוותר על חלק מגבולה הימי לטובת לבנון ובתמורה תקבל שקט ביטחוני, שגם הוא מצרך חשוב, ותקבל תגמולים כספיים אם וכאשר יצליחו להפיק גז בשטח הימי שישראל ויתרה עליו. יש פתרונות, רק צריך מנהיגים אמיצים בשני הצדדים, לחשוב ולצאת ממעגל הקסמים ההרסני הזה.

בכוונת מכוון אינני עוסק בשוליים הקיצוניים משני צידי המתרס הפוליטי והחברתי, לא במיעוט הערבי ולא במפלגות הדתיות-חרדיות, את זה אני משאיר לטיפולם של סוציולוגים מומחים, רק אומר בקצרה את מה שהגשש החיוור שרו לפני כיובל בשנים: "מי שחושב שיכול להקים ממשלה בלי המפד"ל שיקום. אף אחד לא קם, עם ישראל חי". היום זה לא אותו המפד"ל שנתפס פעם כיונה צחורה. לסיכום, אולי פשוט צריך להפסיק לתייג ולשפוט אנשים ומפלגות, יש לשנות דיסקט ולנהוג לפי האמירה "מעשיהם הם שיקרבום ומעשיהם הם שירחיקום". נשפוט את המנהיגים על פי אמות מידה אחרות מאלה שהכרנו עד כה.

בלי קשר לדעה פוליטית זו או אחרת, ראוי שכולנו נלך להצביע בראשון לנובמבר, או כמו שאמר אריק שרון המנוח במלחמת יום הכיפורים: "אל תצדיעו – תצביעו". אם לפחות רובנו נלך לקלפי אז יהיה אפשר לומר "העם החליט", ואולי בשעה טובה תהיה הכרעה ברורה ונזכה לקבל ממשלה יציבה שתאריך ימים. בעיניי כולם כשרים, כולם חכמים וכולם יודעים את התורה, מצווה עלינו לקיים את חובתנו-זכותנו להצביע ולהשפיע, כי המציאות של חמש מערכות בחירות בתוך שנתיים וחצי בלבד (!) עם 60% הצבעה בלבד היא קטסטרופה. תזכורת: הבחירות לכנסת ה-21 התקיימו באפריל 2109, ובעוד כמה שבועות נבחר את הכנסת ה-25. במצב נורמלי חמש מערכות בחירות צריכות להתפרס על פני שני עשורים. יציבות במערכת תחזק ותלכד אותנו, ואף תחסוך לנו מיליארדי שקלים.

בעקבות מסה כתובה זו, אל נא תדונוני לכף זכות או חובה, אל תשפטו אותי כימני או כשמאלני. שמי מעיד שנולדתי במרוקו, גדלתי בבית דתי מינקות עד גיל 13, עת עברתי ללמוד ולהתחנך בקיבוץ של השומר הצעיר, ושם שהיתי עד סמוך לגיוסי לצה"ל. אני מעוטר בארבעה אותות מלחמה, אז לפי התיוג שלעיל אני לא יודע מי אני, ימני או שמאלן?