כשל מנהיגותי כולל

המשבר הפוליטי הישראל וסבב בחירות חמישי
תמונה של דודי אילת
ד"ר דודי אילת

בתחילת נובמבר אזרחי ישראל ילכו שוב לבחירות בפעם החמישית בתקופה האחרונה, מחמת חוסר יכולת ורצון של מנהיגי המערכת הפוליטית לבסס שלטון יציב המכוון לאינטרס הציבורי.

כשמנתחים את הסיבות השונות למצבה של המערכת הפוליטית בישראל ולחוסר יציבותה והשלכות הקשות על המדיניות הציבורית ועל המשילות (כלומר היכולת להחליט, לבצע ולהעריך החלטות ממשלה), מוצאים סיבות שונות, שחלקן עובדות וחלקן נתונות לפרשנות.

  1. שיטת הבחירות בישראל ואחוז החסימה הנמוך יחסית (3.25% מהקולות הכשרים) הופכים מפלגות בעלות מספר חד-ספרתי של מנדטים לבעלות משקל מכריע בהקמת ממשלה.
  2. הפיצול בחברה הישראלית מבחינה מגזרית – יהודים חילוניים, מסורתיים ,דתיים-לאומיים, חרד"לים, חרדים, ערבים ומיעוטים נוספים והקצנה פוליטית של מגזרים אלו.
  3. המערכת הבירוקרטית, שלטענת הפוליטיקאים מגבילה ומכשילה אותם, לא פעם באמצעות יועצים משפטיים, אנשי תקציבים, פרקליטים ועוד בעלי אג'נדה משלהם ורצון לכוח ולהשפעה.
  4. התערבות משפטית של הרשות השופטת וחריגה שלה לתוך מתחם הרשות המבצעת דרך פסילת חוקים מיותרת, במה שנקרא "אקטיביזם שיפוטי".

דומה שכל הסיבות הנ"ל, גם אם חלקן נכונות, אינן מסבירות את מלוא הכשל ואת המצב הפוליטי שבו אנו נמצאים. למעשה הסיבה העיקרית היא סוג המנהיגים הפוליטיים הנמצאים היום בזירה הפוליטית, המניעים שלהם והאינטרסים שלהם.

המצב המיטבי והרצוי במדיניות ציבורית הוא ששליחי ציבור ומעצבי מדיניות יפעלו ביחס לאינטרס הציבורי הכולל, כלומר בגישה המוגדרת כגישה רציונלית. לעומת זאת, המצב המצוי במדיניות ציבורית הוא ששליחי הציבור פועלים על פי גישת הבחירה הציבורית – לכל פוליטיקאי תמיד יהיה האינטרס האישי שבשמו נכנס לזירה הפוליטית. האינטרס הזה הוא הפלטפורמה שלו לצבירת הון כלכלי ופוליטי, כבוד ועוצמה, והזירה הציבורית מהווה עבורו את המקום המתאים לעשות זאת.

כשמנתחים את מצבה של הפוליטיקה הישראלית, שבה מנהיגים פוליטיים אינם מצליחים ליצור ממשלת אחדות בגלל אג'נדות של "רק לא ביבי" מצד אחד ו"הפיכה משפטית כנגד מנהיג ימין" מצד שני, ברור לגמרי שהשיח כולו אישי ושהציבור הוא רק כלי במסגרת מאבק כוחות של מי שחושב שהוא צודק יותר. כשמשווים את תקופתנו אנו לתקופת ממשלת האחדות של פרס ושמיר (1985), ברור שהמנהיגים הפוליטיים הקיימים לא מסוגלים למתוח קו אדום ולהתעלות מעל האינטרס המפלגתי והאישי.

העלויות של כשל המנהיגות הזה וחוסר היכולת להקים ממשלה יציבה מוטלות על הציבור – הן מבחינה כלכלית, כלומר עלויות של מיליארדים בכל סבב בחירות, הן מבחינה מעשית, כלומר חוסר יכולת ליישם מהלכי מדיניות, והן מבחינת הלך הרוח בציבור, כלומר אובדן האמון הציבורי במערכת הדמוקרטית ככזו שיכולה לפתור בעיות ולהתערב כפי שהמדינה מחויבת לעשות בעת משברים ערכיים, כשלי שוק וכשלי ממשל. דומה שהמשפט מספר משלי "באין חזון ייפרע עם" מעולם לא היה נכון יותר, ומשמעותו שכשאין חזון מאחד – למשל בחברה מפוצלת כמו החברה הישראלית – והמנהיגים אינם מובילים יחד, עתידנו הלאומי מבחינה חברתית ומבחינה פוליטית אינו אופטימי, בלשון המעטה, אלא אם יתרחש שינוי מהותי בהנהגת המדינה ובשחקנים המעורבים במערכת הפוליטית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

23 תגובות

  1. בוקר טוב, מקווה שלא השכמה מאוחרת
    כבר לפני שנים עלה הרעיון ששתי המפלגות הגדולות- תהיינה אשר תהיינה, יאחדו כוחות (כי בעצם לא נמצאו מחלוקות שאינן ניתנות לגישור) ויחד עם 70 מנדטים לפחות- יקבעו סדר יום משותף, יעלו את אחוז החסימה ל5% (לפחות) ,, מפלגות החפצות להצטרף יוכלו לעשות זאת על בסיס המצע המשותף ללא אפשרות לסחטנות של מפלגות "לשון מאזניים" מאולתרות שלמדו את השיטה ..כך ניתן יהיה למסד משטר הממצה את ארבע שנותיו עם יכולת משילות אפקטיבית!
    הבעיה- השיטה הנוכחית לא מאפשרת זאת ולא נראה שיהיו פוליטיקאים עכשווים שיאמצו את השינוי המתחייב. הדרך היחידה לקדם שינוי חיובי כזה צריך לבוא מתוך העם!! אנשים כמוך וכמוני
    הייתה לנו הזדמנות לממש את השינוי בימים שלמפלגת "כחול-לבן" היו בידיה 36 מנדטים- אלא שלגנרל גנץ לא עמדו עצביו, כשל והלך לרעות בשדה זר והרס את הכול. אפשר לחזור?

    1. שלום גדעון
      תודה על תגובתך
      גם גנץ עם 36 המנדטים שלו לא היה מקים ממשלה רחבה בדיוק כמו שהליכוד עם 35 מנדטים לא העה מקים ממשלה רחבה בשני המיקרים היינו מקבלים ממשלה של 61 עד 65 מנדטים והמפלגות הקטנות העו דואגות שאחוז החסימה לא יעלה.ממשלה רחבה בסיטואצעה הפוליטית הנוכחית זה ששתי מפלגות גדולות מסכימות לשבת יחד ולהוביל ברוטציה 4 שנים של עיצוב יישום והערכת מדיניות

      1. דודי
        לקטר כולנו יודעים, ופתרון לך- אין
        הפתרון יבוא מהעם, צריך להתחיל לדבר על זה, לכתוב על זה, לדון בזה,
        נכון- נשמע דון קישוטי אפילו בעיני, אבל צריך להתחיל היכן שהוא

        1. שלום גדעון
          העם מפולג לגושים ולנרטיבים שונים. זה לא עיניין של קיטור ,זה עיניין של מציאות פוליטית ושל מנהיגים נתונים . אני לא מציע אסטרטגיה של "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות" כלומר חוסר מעש אבל לעם לא נמאס בינתיים ללכת לבחירות לבחור במנהיגים שונים שאינם מסוגלים לשבת יחד כל אחד מסיבותיו שלו.
          עובדה שאנחנו דנים בזה פה ואני דן עם זה עם הסטודנטים שלי . העם אומנם עייף מבחירות אבל לא מספיק עייף והוא עסוק בנושאי יוקר מחיה והישרדות יוםיומית ומעבר לפיצול הבין גושי לא מקיים שיח ציבורי בעייניין והפולטיקאים הם נגד סבב בחירות נוסף בתנאי שהם מנצחים בינתיים……
          אין לי פתרונות ולפעמים הזמן פשוט עושה את שלו וקם דור אחר של מנהיגים. זו גם אופציה.

      2. דודי
        המקרה של כחול- לבן והליכוד- כשתי המפלגות הגדולות יחד עם יותר מ 70 מנדטים יכול היה תיאורטית להצליח אילו היו שני אישים אחרים בראש המפלגות עם מחויבות לחולל את השינוי- זה תמיד יהי התנאי ההכרחי למימוש. במקרה הזה לא היה לנתניהו כול כוונה לעמוד בהסכם, וגנץ בעל הרצון הטוב אך פתי חסר ניסיון כשל בהבנת הנקרא. לכן רק לחץ פוליטי אזרחי, המצליח לדכא את האגו למען מטרה
        נשגבת יותר (מצידי בהובלת המכון לדמוקרטיה)- יוכל אולי לחולל את השינוי ההכרחי. נמשיך לעבוד על זה

  2. כשל מנהיגותי פלוס פלוס
    רק לא ברור איך מביאים לשינוי

    1. תודה ספיר
      המערכת הפוליטית ומנהיגיה מקבעים ומעמיקים את השסע בעם כך שזה לא ברור איך מביאים לשינוי בדור הזה של המנהיגות

    2. ערב טוב.
      כתבת "…כשל מנהיגותי כולל …"
      אני תוהה:
      מה שלא קיים יכול להיכשל?
      האם יש היום מנהיגים בישראל?

      1. שלום יוסי
        תודה על תגובתך
        מנהיגים בהקשר הדמוקרטי הם מי שבחר בהם הציבור.
        השאלה האם יש בהם את התכונות שאתה מכוון אליהם כמניגים לעשות את השינויים המתחייבים

    3. לספיר מנדלסון
      ראי נא את תגובתו של דודי אילת על הסיכוי לשנות את הפוליטיקה הישראלית בדור הזה. יש בהחלט להסכים עם דבריו. המנהיגות בישראל נבחרת על ידי העם. לעם יש מאפיינים משלו. זה לא עומד להשתנות, כנראה גם לא בדור הבא. כל זמן שנתניהו ממשיך להיות מעורב בפוליטיקה הישראלית הכאוס, שאת קוראת לו כשל מנהיגותי, ימשיך להתחולל. בזה ישראל לא שונה ממדינות מפותחות אחרות. את רוצה דוגמאות?

      1. תודה יצחק
        כפי שהגבתי לגדעון שניר לפעמים זה עיניין של זמן.
        כמו שיכול להיות עשור אבוד בתחומים אחרים של כלכלה וחברה יכול להיות גם עשור אבוד בפולטיקה.
        נתניהו לא לוקח פסק זמן לטיפול בעיייניו המישפטיים למרות שזו הייתה ההמלצה הראשונה שנתן לאולמרט בתחילת החקירות נגדו… נהפוך הוא הוא אפילו היה אבו יאיר לפני הבחירות האחרונות שניסה להקים קואליציה…… ב2019 עם גנץ ו67 מנדטים פירק/פירקו את השותפות ואחר כך מצאו להאשים את ניסנקורן
        מהצד השני בגוש השני האסטרטגיה של רק לא ביבי היא לא תוכנית עבודה ומישפטית אין חוק האוסר על ראש ממשלה לכהן תחת כתב אישום. אז אנחנו בססטוס קוו פוליטי וכל ניצחון של גוש הוא על הקצה של 61 אם בכלל וכך זה יימשך. עשור אבוד אולי יותר מזה

  3. "ברור שהמנהיגים הפוליטיים הקיימים לא מסוגלים למתוח קו אדום ולהתעלות מעל האינטרס המפלגתי והאישי." שכחת לציין שבני גנץ דוקא "התעלה" והלך לממשלת אחדות רחבה עם נתניהו ותראה מה הוא קיבל בתמורה. לא פלא שאף מנהיג בר דעת לא מוכן לחזור עם נתניהו על הניסוי הזה.

    1. תודה נוח
      צייינתי זאת בתשובות לאנשים שהגיבו .
      אכן אנחנו בפלונטר פוליטי
      דודי

  4. האם זוהי גזירת גורל שאי אפשר לשנות? ככה זה מסתמן לי. לדעתכם יש סיכוי לשינוי?

    1. תודה.א
      הסיכוי לשינוי יכול להתרחש רק שתיווצר סיטואציה פוליטית עם מנהיגים פוליטים שונים ואחרים מאלו הנמצאים היום. כל דבר אחר יהיה הפתעה מוחלטת.
      אבל בפוליטיקה כמו באומנות "אין דבר כזה שאין דבר כזה" ואולי תהיינה הפתעות מרעישות שלא חזינו
      דודי

    1. נבחרי ציבור גם אם כושלים לדעתך הם עדיין נבחרי ציבור כלומר נבחרו כמנהיגי הציבור

  5. אבל כשל כל כך מרכזי לא נולד ביום
    ומי הוביל כל כך את .צמיחת הכשל ונתעצמותו?
    כל בר דעת יודע!

    1. מסכים איתך שדור המנהיגות הקיים בתוך המערכת הפוליטית והשיטה הקיימת מבליט את כשל המנהיגות

  6. שום אתם מאשימים את המנהיגים. טעות. מי שצריך לשלם את מחיר הביזיון ההולך ומתמשך זה העם הבוחר. והעם אכן משלם וביוקר. כלומר, הדמוקרטיה עובדת

    1. נכון שהעם בוחר את מנהיגיו אבל על מנהיגיו חלה האחריות לתקן את המצב הקיים וכמו בהרבה דברים אחרים הם בורחים מאחריות זו בשל אינטרסים אישיים ומפלגתיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך