מנת יתר

עייפות בחירות תקפה אותי
תמונה של יורם
ד"ר יורם רבובסקי

במהלך השנים יצא לי לגשת לקלפי ולהצביע לא מעט פעמים. זה עניין של גיל, הלא כן? מדי ארבע שנים אנו אמורים לשלשל לקלפי את פתק ההצבעה שלנו ולקוות כי יהיה בו כדי להשפיע על בחירתנו – בחירה אשר תביא את כולנו אל עתיד טוב יותר. העיסוק במערכות בחירות אמור גם להיות השיא הנכסף שאליו שואף כל חוקר מדע המדינה וכל העוסק בתחום. ואכן, במהלך השנים המתנתי בכיליון עיניים לאותו יום דרמטי אשר בסופו נדע, כביכול, מי ניצח, מי הפסיד ומה עדיין לא ודאי.

אך דומה שמה שמתחולל בשנים האחרונות גורם למשהו אחר. לתופעות אחרות. אולי אף משהו שהיה צפוי שיקרה. צבר מערכות הבחירות התכופות גרם אצלי למשהו שאני מכנה (ואף מוכר בספרות המחקרית) "עייפות הצבעה" – "voting fatigue". נמאס לי. פשוט כך. נראה כי לא ממש אכפת לי מה יקרה בסוף. אם תוקם קואליציה זו או אחרת – פשוט פחות אכפת לי. אודה ואתוודה, אפילו הורדתי באופן ניכר את הצפייה ב"חדשות הערב" בטלוויזיה. אני מסתפק בכמה דקות של האזנה לרדיו ביום או ביומיים, ותו לא. אז איך אוכל להסביר את התופעה החריגה? כפי שכבר ציינתי, אולי מדובר בעייפות ממערכות בחירות רציפות וחוזרות. אולי זה הסיום הנראה לעין של הקורונה, שהכניסה את כולנו לבתים והעלתה את רף החרדות הכללי. אולי זה משבר גיל הפוסט-מעבר שלי (שעוד לא ידעתי שמגיע).

תופעה דומה נצפית במדינות המשתמשות בשיטת בחירות ישירה, למשל במקומות שבהם האזרחים נדרשים להביע את דעתם באמצעות הצבעה בתכיפות גבוהה. רבים מאתנו מאמינים כי בדומה לימי יוון העתיקה, משאל עם הוא דבר נהדר המאפשר לאזרח להביע את דעתו במישרין על סוגיות במחלוקת. הדמוקרטיה בהתגלמותה. אך ידועים מקרים שבהם כמות הולכת וגדלה של הצבעות מורידה את שיעור ההצבעה. ב-2012 נערכו משאלי עם תכופים בעיר שבויגן שבמדינת ויסקונסין בארה"ב – לא פחות משמונה "משאלי עם", פריימריז ובחירות באותה השנה – והתוצאה הייתה צניחה באחוז ההצבעה. ירידה דומה באחוזי הצבעה הייתה בנוגע לברקזיט בבריטניה, שם נאלצו אזרחי הממלכה להצביע שלוש פעמים במהלך פחות מארבע שנים. והנה, גם אצלנו מערכת בחירות חמישית תוך שנים מעטות מאוד.

העובדה כי המועמדים והמפלגות הפוליטיות לא אומרים לנו "כיצד" יבצעו את אשר הם מתיימרים לעשות, לכשיבחרו כמובן, מותירה אותנו האזרחים עם תחושה מרה בפה. "אז הוא אמר," רובנו אומרים לעצמנו. "אז הוא הבטיח." הם הבטיחו שישבו, או שלא, עם זה, ואחר כך עם ההיא; שיבצעו את זה או אחרת, אך בסוף תמיד ניתן לומר ש"טרם הספיקותי" וש"ברגע שנוכל…". ולכן ייתכן שהגיע הזמן לשאול את כל אלה שפונים אלינו עם דפי מסרים ש"מומחה" זה או אחר כתב עבורם לא את שאלת "מה תעשה", אלא את שאלת "כיצד תבצע". כיצד תעשו את מה שאתם "מבטיחים" לנו.

הרי לומר משהו – אינכם אומרים, המומחים אומרים עבורכם. משפטים חסרי משמעות ורבי פנים. אחריות על מעשיכם – לא קיימת. אינכם נאלצים לעמוד מאחורי מעשיכם. הבטחות – אינכם נאלצים לקיים. אז אולי לפחות נשכיל מבזבוז הכסף העצום של הבחירות ואולי נצליח לקבל את ה"כיצד" אתם מתכוונים לבצע את אשר אתם אומרים. נכון, בעידן ה-sound bite המשפטים אמורים להיות קצרים ותמציתיים, אך אולי נצליח לפחות להבין מה אתם מתכננים לנו בעתיד, ובעיקר – כיצד בכוונתכם ליישם זאת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. יורם ידידי,
    היטבת לבטא את האווירה הרווחת בציבור, במיוחד את תחושת ״אי ההשפעה״ (efficasy)
    אבל מהי האלטרנטיבה?

  2. חייבים להיות איכפתיים
    להשתתף בבחירות
    לשכנע אחרים
    זה הבית שלנו וזה עתיד ילדנו
    אחרת הקבוצות המשתלחות וממושמעות ינצחו ובגדול

  3. יורם יקירי, היקר… שכחת אלמנט חשוב אחד: עייפות יולי-אוגוסט. אין כוח אפילו לקום בבוקר, לצאת להליכה, לסדר את המיטה… אבל הבחירות בנובמבר, ואז יהיה כוח: להפגנות, למהומות עולם, למריטת שיער, וכמו שנאמר: לשנוא חזק וטוב עד שיהיה צהוב. וכולנו נלך לקלפי כדי לקבל בסוף בדיוק אותו דבר: ממשלה מנופחת, נבחרים עם איי-קיו שלילי, ריב ומדון. מה שמזכיר לי את הסיפור על שני האחים על הר המוריה שבלילה התגנבו זה אל חצרו של זה כדי לתת משלהם לאח שחשבו שיחסר לו ולכן נבנה שם בית המקדש. אבל היו שני אחים אחרים על הר אחר, סמוך, שכל לילה התגנבו זה אל חצרו של זה כדי לגנוב. ועל ההר הזה בנו את הכנסת. בשמחות, ידידי היקר.

    1. התופעה שאתה מציג היא הבעיה. אם יותר אנשי מרכז שמאל היו יוצאים מאדישותם, וגם האוכלוסיה הערבית, היתה קמה ממשלה חדשה יציבה שיכולה לבשר חיוביות לישראל

  4. יורם אחי הצעיר
    ומה האלטרנטיבה? שאלה "מלמעלה" מכתיבים את הדרך…( "נבחרי הציבור"). הרי האדם בנוי בנימי נשמתו משכחה ותקווה. אז גם אנחנו נקווה לימים אחרים טובים יותר

  5. קום התנערה
    גלה עניין
    תרום בפעילות
    עזור להגיע למציאות טובה יותר

    1. וכמובן שכולנו יודעים איך לעשות משהו שכן יקדם ״אותנו״ ולא יסתיים רק בפטפוטים ובאנשים בעלי משמעות שישבו על כסאות עור הצבי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

זוג קשישים

מפלגות הפנסיה

ראוי שיהיה ייצוג פוליטי לאזרחים הוותיקים בישראל

צילום תדמית סייבר

החגיגה נגמרה

הסיבות למשבר בהייטק ולאן הולכים מכאן