פרוסטיטוציה פוליטית בישראל

העיוותים והקלקולים בשיטה הפוליטית בישראל
צילום של שי
ד"ר שי ענבר

בקושי עברה שנה מהבחירות האחרונות, הממשלה מתפקדת היטב לטובת הציבור, וכבר אנחנו עומדים בפני מערכת בחירות חדשה. מדוע? בגלל פוליטיקה דפוקה! המצב של בחירות חוזרות בכל פרק זמן קצר מעיד על חוסר יציבות פוליטית והיעדר משילות, על קיטוב בציבור וכנראה גם על מערכת פוליטית לא בריאה שאינה מתפקדת לטובת הציבור הישראלי. מאז 1996 מתקיימות בישראל בחירות כל 2.2 שנים בממוצע. זהו המצב הגרוע ביותר מבין המדינות הדמוקרטיות.

ישראל היא מדינה מרובת תרבויות, מפוצלת, משוסעת ומקוטבת. במדינה שבה כ-9.5 מיליון אזרחים וכ-6.5 מיליון בעלי זכות הצבעה, התרבות הפוליטית הולכת מדחי אל דחי. פוליטיקה של קיצוניות, חוסר לגיטימציה לאחר, התלהמות, העדר יושרה של המפלגות והנבחרים, כל אחד נתון לקנייה באמצעות שוחד פוליטי. בשנים האחרונות אנו עדים להזניה ממש של החיים הפוליטיים. לצערי הרב לחלק לא מבוטל מנבחרי הציבור אין כבוד לדמוקרטיה. השגת השלטון – הכוח – זהו הדבר החשוב ביותר, ולא טובת המדינה ורווחת האזרחים.

בכנסת היוצאת היו 2 מפלגות ערביות, 2 מפלגות חרדיות, 4 מפלגות מרכז-שמאל, 5 מפלגות מרכז-ימין. סך הכול 13 מפלגות נכנסו לכנסת הנוכחית. נראה לי ברור שזה יותר מדי, זה מתכון ברור לסחטנות מצד אחד ולקניית ח"כים מצד שני (ראו אורלי לוי-אבקסיס, עידית סילמן, עמיחי שיקלי, ניר אורבך). זהו מתכון ברור לחוסר יציבות פוליטית. ברור לכול שיש יותר מדי מפלגות ולכן יותר מדי כוח בידי המפלגות הקטנות ולאחרונה גם בידי חבר כנסת בודד, למשל ג'ידא רינאוי-זועבי ומאזן גנאים.

כל אחד מדבר על חשיבות המדינה והאזרחים אך על פי ההתנהלות נראה שכל אחד פועל למקסם את רווחיו האישיים. ניתן לומר שהשיטה מעודדת התנהגויות כאלה ובאמצעות פוליטיקאים ציניים זה מה שאנו חווים בשנים האחרונות. בחירות חמישיות בפחות משלוש שנים זהו מצב לא סביר ומסוכן המצריך שינוי אמיתי. האם ההרכב האנושי של הפוליטיקה הישראלית יאפשר זאת? לצערי הרב נראה לי שלא. רק הימים האחרונים שלפני פיזור הכנסת מלמדים עד כמה ציניים וחסרי יושרה וביקורת עצמית הם חברי הכנסת שלנו – ממש בושה וחרפה.

מה דפוק?

ראשית – השיח הקוטבי המייצר דה-לגיטימציה לצד השני. זה אנטי-דמוקרטי ופוגע בייצוגיות וביציבות.

שנית – המצב התודעתי שלפיו אם אני לא נהנה אז אף אחד אחר לא ייהנה. זה מוביל לפגיעה מיותרת במדינה ובאזרחים ותורם לחוסר המשילות.

שלישית – סחטנות של מפלגות קטנות וח"כים בודדים סוררים. זה מוביל לבחירות חוזרות בתדירות גבוהה ומייצר את חוסר המשילות ואת חוסר היציבות.

רביעית – פוליטיקה אישית צינית: אם אני לא ראש ממשלה (או בעל תפקיד אחר) אכשיל הכול. זה מייצר חוסר יציבות והעדר משילות וכן פוגע בייצוגיות.

חמישית – פוליטיקאים מושחתים (מורשעים או כאלה עם כתב אישום). זה פוגע באמון של הציבור בדמוקרטיה ופוגע ביציבות ובמשילות, שכן פוליטיקאים כאלה נוטים לפעול למען עצמם ושרידותם ולא לטובת העניין, הציבור והמדינה.

שישית – כהונת ראש ממשלה למשך זמן רב. זה מייצר כוח עודף, והכוח מוביל להשחתה של הפוליטיקה ולפגיעה בדמוקרטיה, באמון הציבור ובאינטרסים של המדינה.

בישראל נבחרים כחברי מפלגה. אין בחירה ישירה ולכן המנדט אינו אישי אלא אמור להיות של המפלגה. אין פירוש הדבר שחברי הכנסת שנבחרים הם בובות ולא צריכים לפעול על פי מצפונם. על פי המצפון בהחלט כן, אבל לא על פי מצפן האינטרסים האישיים – תפקידים, שריונים והבטחות אחרות (שמריחות כמו שוחד) לעצמם או לבני משפחתם.

בישראל השיטה הפוליטית מבוססת על הסכמים קואליציוניים. בגלל הפיצול הרב וריבוי המפלגות, מעולם לא זכתה מפלגה אחת ברוב בכנסת כך שיכלה לשלוט בעצמה. כל זמן שהיו שתי מפלגות מרכזיות דומיננטיות (העבודה והליכוד) הורכבו קואליציות והשלטון היה יציב יחסית. אמנם אף ממשלה לא מילאה את מכסת ימיה החוקיים, אבל לא נערכו בחירות כל שנתיים.

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אומר, "נקודת האיזון שבין משילות, יציבות ועיקרון הייצוגיות, ישראל הנוכחית נוטה לכיוון הייצוגיות," ועוד הוסיף, "וצריך להזיז את המחוג לכיוון היציבות". פלסנר בדבריו מתייחס לכך שהכנסת מייצגת את הפיצול בחברה הישראלית. מה שהוא לא אומר זה שכתוצאה מכך הקבוצות הקטנות משיגות כוח עודף על כוחן הייצוגי בשל התלות בהן, וכך אין משילות, אין יציבות וגם לא ייצוגיות.

אם מדינת ישראל חפצה להישאר מדינה דמוקרטית מתוקנת ומשגשגת עלינו לפתור את הקלקולים בפוליטיקה ולשנות את השיטה כך שממשלות יוכלו לשלוט 4–5 שנים ללא הפרעה, כך שתהיה הגבלה על משך כהונה של ראש ממשלה ולא יהיו שרים וראשי ממשלה מורשעים בפלילים או עם כתב אישום.

השיטה צריכה לתקן את העיוות הקיים, שכל חבר כנסת יכול לעשות ככל העולה על רוחו עם המנדט שלו, אלא אם כן תהיה בחירה ישירה של ח"כים. צריך לתקן את המצב שבו מפלגות יכולות להבטיח לח"כים "שלמונים למיניהם" על מנת לערוק ממפלגתם.

יש לחזק את הכנסת למול הממשלה, יש להגדיר היטב את גבולות הגזרה של שלוש הרשויות תוך הבטחה של איזונים ובלמים.

יש להתמודד עם הסוגיה של מדינה דמוקרטית ומפלגות לא דמוקרטיות. חשוב לזכור שרוב המפלגות בישראל אינן באמת דמוקרטיות.

אילו נושאים דורשים תיקון ושינוי:

מספר המפלגות – חייבים למצוא מנגנון שיצמצם את מספר המפלגות, לשם מניעת סחטנות ושמירה על המשילות והיציבות.

בחירות חוזרות ונשנות – יש למצוא מנגנון שיבטיח כהונה של 4–5 שנים. למשל הפלת ממשלה רק בכפוף להצעת ממשלה חליפית שבה תומכים 61 חברי כנסת.

משך כהונת ראש ממשלה – יש להגביל את כהונת ראש הממשלה ל-8–10 שנים לכל היותר.

כהונת שרים וראשי ממשלה עם תיק פלילי או בהליכים משפטיים – יש להטיל איסור מוחלט.

השיח הקיצוני והלא מכבד – יש להקים מנגנון לסנקציות על שיח קיצוני.

שייכות המנדט – יש למנוע מחברי כנסת ללכת נגד המפלגה או לאפשר למפלגה להדיח ח"כ, אלא אם כן יוחלט על בחירה ישירה של חברי כנסת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. אכן סיכום מעולה (ועצוב) של התמונה הפוליטית שהגענו אליה.
    נכון מאד שייצוגיות כערך עליון מערערת גם את היציבות וגם את המשילות
    במיוחד במדינה שסועה כמו שלנו.

    1. ולכן אפשר וצריך לעשות שינוי על מנת להציל את הדמוקרטיה בישראל ולאפשר מצב של משילות ויציבות שהם כל כך נחוצים.

  2. לא בפעם הראשונה אני אנסה לטעון עי הבעיה העיקרית היא בעם. זה העם שבוחר את המנהיגים, שקובעים את הכללים והחוקים. אם משהו לא בסדר כאן, אנחנו כעם לא בסדר.

    1. נכון שבסוף אנחנו בוחרים את ההנהגה ולכן אנחנו אחראים.
      אבל, וזה אבל גדול אנחנו בוחרים הנהגה והיא אמורה להיות אחראית יותר ולהבין יותר את הבעיה ולנסות לטפל בה.
      כרגע יש מי שמעמיק את הבעיה ממניעים אישיים ומוביל אחריו חבורה של חדלי אישים פחדנים שרוצים שלטון בכל מחיר.

  3. אכן המילה הראשונה בכותרת, בשל העובדה שהיא בלועזית היא נשמעת פחות גרוע

    1. אולי נשמע פחות גרוע אבל ממש לא פחות ערך. המצב הפוליטי היום ובכלל בשנתיים-שלוש האחרונות הוא מסוכן מאוד. מהר מאוד עלולים להחליק לביטול הדמוקרטיה.

  4. אתמול בלילה ראיתי ראיון עם שר לשעבר בממשלת ביבי. הוא טען שכל חברי הכנסת והשרים של הליכוד מקפידים על נימוס וכבוד, הבעיה היא מצד השמאל. פרוסטיטוציה VIP!

    1. כן מאוד עצוב שהליכוד איבד את הצפון ואת היכולת לביקורת עצמית. הם חיים על הירח ולא כאן. הבעיה היא שיש כל כך הרבה אנשים שבולעים את זה. די מייאש. אבל אין לנו את הפריבילגיה להרים ידיים. חייבים להאבק בזה.

      1. נפתלי בנט, איש ימין מובהק וחניכו של ביבי, הוא אשר איבד את הצפון. כך הוא הפך את עצמו לחמורו של המשיח – יאיר לפיד. לפיד רכב על גבו והיכה אותו במלמד הבקר, עד אשר הוא שב סופית לרעננה וכנראה שנפלט מהפוליטיקה. והנה מסתבר שלמרות הפוזה המשיחית של לפיד, כנראה שהוא מהווה תעודת ביטוח לשובו של ביבי לשלטון. אתה כותב, שי ענבר, שאין לנו (למי?) פריבילגיה להרים את הידיים. חייבים להיאבק. על כן, אנא בטובך, תן לנו לדעת נגד מי ועם אילו נימוקים צריך להיאבק. תחושת רבים היא שדווקא הליכוד חי כאן ואלו שיאבקו נגדו חיים על הירח.

        1. אנסה שוב להבהיר במה צריך להאבק:
          בפגיעה בדמוקרטיה.
          בדה לגיטימציה של האחר – בעקר השמאל "בוגדים" וכו'.
          בקנייה של ח"כים חדלי אישים.
          בסגידה ל"מנהיג" שכל מה שמעניין אותו זה הוא ובני ביתו.
          בהשחתה של הפוליטיקה.
          נראה לי שמספיק.
          אולי הליכוד חי כאן אבל הכאן הזה מאוד בעיתי. זה לא היה כך בליכוד לפני שנים והיו הבדלים אידאולוגים גדולים. אז אפשר אחרת ולא על הירח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

זוג קשישים

מפלגות הפנסיה

ראוי שיהיה ייצוג פוליטי לאזרחים הוותיקים בישראל

צילום תדמית סייבר

החגיגה נגמרה

הסיבות למשבר בהייטק ולאן הולכים מכאן