מפלגת עתיד ישראל

הצעה לקראת הבחירות המתקרבות
תמונה של גדעון
פרופ' גדעון ביגר

לקראת הבחירות הממשמשות ובאות, הריני להציע רעיון שוודאי לא יתקבל על דעתם של שני השושבינים העיקריים ברגע הראשון, אך אולי, במחשבה שנייה, מחוץ לקופסה, יוכל להביא עימו ברכה למדינת ישראל.

מדובר באיחוד כוחות ממשי ורשמי בין מפלגות "יש עתיד" ו"ישראל ביתנו". ראשי שתי המפלגות האלו – יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, כל אחד מהם דמות ציבורית מוכרת ועצמאית, שבנו ומנהיגים מפלגות בישראל. בחינת האידיאולוגיות (אם אפשר להשתמש במושג שכמעט נעלם מחיינו הציבוריים-פוליטיים) של שתי מפלגות אלה מראה כי אין כמעט שום הבדל ביניהן. שתי המפלגות נשענות בעיקר על מנהיגיהן, והם נעזרים בחברים קרובים ומוכרים. נראה כי בחירותיו של יאיר לפיד נכונות יותר, שהרי במשך השנים כמעט לא נרשמה עזיבה של איש משורותיו, בעוד שבחירותיו של אביגדור ליברמן לא תמיד עלו יפה והיו במפלגתו חברים רבים שכיהנו כחברי כנסת ואף כשרים בממשלות שונות ולאחר מכן פרשו מהמפלגה.

שתי המפלגות נמצאות למעשה במרכז החיים הפוליטיים במדינת ישראל. שתיהן דוגלות בחופש הפרט ובהתרחקות מהמפלגות הדתיות, מקדמות את ביטחון ישראל ובעלות תפיסות דומות בענייני כלכלה וחברה. נראה כי שתי המפלגות מתבססות בעיקרן על דמויות מנהיגיהן הדומיננטיים – יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. מימין להן נמצאות מפלגות הליכוד, הציונות הדתית וקדימה של גדעון סער. משמאלן נמצאות מפלגת העבודה ומר"צ.

ההצעה המועלת כאן היא חיבורן המעשי של שתי מפלגות מרכז אלה למפלגה אחת – "עתיד ישראל". המפלגה, ששמה מעיד על איחוד בין שתי המפלגות, תוביל את הנהגת המדינה בראשות שני מנהיגי מפלגות הבסיס ובתמיכת המרכז בישראל, המתנגד הן לראש מפלגת הליכוד בנימין נתניהו והן לקיצוניות הימנית ודרכי הפעולה של הימין. אם אכן תגיע המפלגה לניהול המדינה, ראשיה יכהנו ברוטציה בתפקיד ראש הממשלה. רשימת המפלגה תורכב מנציגי שתי המפלגות, בהתאם לכוחן היחסי.

הקמת גוש המרכז אמורה למשוך אליה את כל ציבור הבוחרים המחפש הנהגה יציבה, אחראית ומסודרת. שני מנהיגי המפלגות הוכיחו בקיאות בניהול המדינה. האחד – אביגדור ליברמן, המבוגר המנוסה, שירת בממשלות השונות כמעט בכל התפקידים הראשיים – שר אוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, שר התחבורה ואף סגן ראש הממשלה. מאגר המצביעים שלו כולל חלק מעולי ברית המועצות לשעבר. יאיר לפיד, הצעיר יותר, היה שר אוצר ושר חוץ. מאגר המצביעים שלו כולל את אנשי המרכז הגיאוגרפי של הארץ, היינו גוש דן, ואת הצעירים. לשתי המפלגות סניפים למאגר מצביעים גם במקומות אחרים בארץ. שילוב כוחותיהן אמור לשמש משקל נגד מבוסס, גדול ומהותי בעיקר מול הימין בהנהגתו של בנימין נתניהו. אם ישכילו מנהיגי שתי המפלגות להקים את גוש המרכז, יש להניח שיצרפו רבים לשורותיו, כולל אנשי תנועתו של בני גנץ והמצביעים לה, שיראו עצמם ממשיכים בהצבעתם לגוש המרכז.

בהתאמה, אם מפלגות הימין יתאחדו לגוש אחד ומפלגות השמאל לגוש נוסף, וגם החרדים יתאחדו וכך גם יחזרו המפלגות הערביות להתאחד, תגיע ישראל למצב מתאים יותר שבו יהיו גוש מרכז, גוש ימין, גוש שמאל, גוש דתי וגוש ערבי, ולא רסיסי מפלגות קטנות שכוחן בהיותן לשון מאזניים. מובן שלשם כך נדרשת הסכמה שתאפיל על מנהיגי המפלגות ונבחריהן, אך בצורה זו תוכל מדינת ישראל לתפקד בצורה סבירה יותר. זה אכן חזון אולי אוטופי, אך גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד, וצעד זה המוצע כאן יכול להתחיל את המסע.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. אכן מתבקש
    בעצם כול ארבעת המפלגות הללו צריכות להתאחד אם גנץ יצליח להתגבר על האגו ולחבור ללפיד- ואם לפיד יוכל לשכוח לרגע כיצד גנץ הרס את החיבור ההיסטורי שיכול היה לשנות לנצח את המשואה של ליכוד ו"השותפות ההיסטוריות.".
    שתי מפלגות קטנות- העבודה והצמד האוזנר והנדל- יכולים להוות תוספת מאזנת איכותית וכך אנו חוזרים איכשהו להרכב של הממשלה הקודמת- אך ללא הקצוות. אף שמנסור עבאס לא יוכל להביא את חבריו ב רע"מ לשוב לממשלה ציונית- הוא באופן אישי יחסר מאד!
    אני רוצה להאמין שלמקבץ איכותי כזה יש היתכנות להוות אלטרנטיבה שלטונית יציבה שתמשוך כוחות
    פוליטים איכותיים- כאלה שמאסו מהליכוד "ושותפיו הטיבעיים" שהתנהלותם בימי האופוזיציה הקצרים, היו מחליאים אם לא עלבון לאינטליגנציה בלשון מעטה – לא כך היתה צריכה להתנהל מפלגת שלטון רצינית אחראית ממלכתית, עד שטיינמיץ כבר לא יכול היה להבליג ונטש
    הבעיה של צירופים כאלה היא חזרה למודל של ממשלה מנופחת, וחילופי ראשות ממשלה. אבל ניתן לחיות עם זה- מול האלטרנטיבה שצריכה לשוב לספסל האופוזיציה לעוד תקופה מלאה כדי לתקן דרכיה.

  2. לגדעון מגדעון – אחד רעיון האיחוד בין המפלגות הוא רעיון בסיסי חושב. נכון שהאגו האישי מפריע כי כל אחד חושב שהוא צריך להיות המנהיג. רק איחוד אמיתי בין המפלגות שאין ביניהן הבדל אידיאולוגי יכול להביא לבניית כוח מרכזי. במקרה כזה – תנועתו של גדעון סער היא בעייתית כיוון שנוטה יותר מכל לכיוון "ארץ ישראל השלמה" דבר שמפלגת העודה לא תוכל לקבל. אם יסכימו הכל על קו מדיני וכלכלי ברור ואחיד – אז יוכלו לקבל תמיכת כל הציבור שלא מוכן להמשיך ולהלחם למען עתיד לא ברור. רק רעיון שתי המדינות בארץ ישראל יכול להביא לעמידה ברורה מול חסידי "ארץ ישראל השלמה". זה הקו המפריד.

    1. שוב גדעון- בכול איחוד נדרשים הצדדים לוותר על איאולוגיה קיצונית- מה שהיה אמור להיות בממשלה הקודמת אך נכשל עי פוליטיקאים צעירים משתי הקצוות שאינם מבינים פוליטיקה מהי
      במקרה שלנו- המודל של "מדינה אחת" ישאר חזון במו "מהנהר ועד לים" של שני הצדדים, לא בכך אני רואה בעיה, המ צחיאות תתגבסר על על כך- לפחות מהצד הישראלי- מה שלא בטוח מהצד הפלסטיני הפונדמנטליסטי

      הערה- יש לנו באתר מצבור מפתיע של "גדעונים", המשקף את העובדה שמדובר בבני אותה קבוצת גיל, צאצאי פליטי מרכז אירופה שבאותם ימים השם הזה היה פופולרי כמו "איתי" היום משהו כזה.. בהצלחה לנו..

  3. נניח שאתה צודק
    אבל בכל מקרה לא יצליחו להקים ממשלה בלי המפלגה ש לפיד-סער, ובלי העבודה ומרץ, ובלי מנסור
    אז איזה שינוי יגיע?

  4. מגדעון לגדעון (אני לא צאצא של פליטי מרכז אירופה כי אם דור רביעי לאבי בארץ) – אוי לנו אם הבחירות שוב ילכו לעניין "בעד או נגד נתניהו" . הרי מה מבדיל בין הליכוד והמפלגות מימין לה , בעיקר הציונות הדתית, לבין מפלגות המרכז (יש עתיד, ישראל ביתנו, חוסן לישראל ) , ואינני מזכיר כאן את מפלגת העבודה, אם לא הגישה לפתרון מדיני. האם רק האגו האישי הוא המפריד? צריך להכריע בדבר הגישה המדינית שהרי הגישה כלכלית-חברתית דומה בין "הימין" ל"מרכז". הצד השמאלי דוגל בגישה אחרת. לכן אני מציע את שאני מציע אף שאני מבין שאינך דוגל אישית ברעיון "שתי המדינות".
    לשושנה – מניח שאת מתייחסת למפלגת גנץ-סער ולא לפיד-סער כי כזאת לא קיימת. אם רשימת המפלגות תישאר כפי שהייתה, את צודקת, כל הכוונה היא לארגן גוש מרכז חזק שיכלול את כולם, כולל מפלגת גנץ-סער ואז יכול להיות שינוי, בעיקר אם ירמזו על גישה שונה לבעיה הפלסטינית ואז לא רק מנסור עבאס כי אם גם המשותפת תוכל להיות בגוש זה.

    1. שוב גדעון: אני לא יודע מהיכן אתה מסיק לגבי דעותי הפוליטיות. אני בעד שתי מדינות- אבל בתנאים הביטחונים והמדיניים שישראל קובעת!. אני לא רואה מצב שהפלסטינים נסוגים מהחזון הגיהדיסטי המוצהר שלהם בעוד שישראל כבר נסוגה מזמן מחזון "שתי הגדות". ועל כן ישראל צריכה פעם אחת ולתמיד להיות איתנה ולקבוע עמדה ברורה ולממש אותה. נכון שרבים מטיפים להיפרדות בהסכמה הדדית (מה שלא היה בעזה ולבנון) אלא שטיעון זה שגוי- כול מי שעוסק בניהול משא ומתן במזרח התיכון יודע היטב שאין להסכם הכתוב על הנייר כול תוקף (וודאי שלא לטווח הארוך) שכן כול סעיף בו ניתן להפרה ללא היסוס עי הצד השני (ראה מצרים) בהיעדר סנקציות אפקטיביות להרתעה מפני עריקה. למעט סעיף אחד- גבולות! ברגע שישראל תחתום על גבול שיוכר באום- ישראל לא תוכל להפר אותו. וכאן טמונה הסכנה העיקרית מצד השמאל הישראלי, ולכן אני תומך בעמדתך

  5. לימין יש רוב
    הבעיה היא רק שלא כל הימין רוצה את ביבי
    אם הבעיה הזאת תפתר תהיה כאן ממשלת ימין יציבה

  6. מגדעון לגדעון. חתמנו על הסכם שלום עם מצרים והוא עומד, למרות שאנו הפרנו אותו לא פעם (למשל בעניין אוטונומיה לפלסטינים). חתמנו הסכם עם ירדן ששריר ועומד, למרות שגם בו פגענו לא פעם (ניסיון להרג חאלד משעל בעמאן ועוד). כל הסכם חתום ניתן לביטול. כך כל הסכם בין מדינות שמופר על ידן כשרואים בכך צורך. עם זאת – נחתמים הסכמים והעולם חי עליהם. גם עם הפלסטינים חתמנו על כמה הסכמים וראוי לבדוק מי לא עמד בהם. ברור שאנו נצטרך ערובות מתאימות להגנה אך נצטרך גם לותר על שליטה במרחבי הגדה – יהודה ושומרון. באשר לגבולות – מזכיר כי העולם מקבל שקווי שביתת הנשק הם קווי הגבול של ישראל ולמעשה, פרט לירושלים ולרמת הגולן, ישראל הרשמית מחזיקה בדעה זו ומי שאחראי על שטחי יהודה ושומרון הוא המפקד הצבאי ולא משרד הפנים.

    לרועי שמש – אינני יודע מה יהיה בעתיד ואינני יודע מה ההבדל בין "ימין" ל"שמאל" פרט לעניין עתיד יהודה ושומרון או הגדה המערבית.

  7. כל מפלגה שהיא אנטי ביבי, לא משנה עם מי תתאחד, הצעד הזה לא ישנה את מצב הכוחות הכלליבכנסת

  8. כל איחוד מפלגות הוא רצוי
    יקטין משמעותית את הפיצול והפילוג

  9. לגיא יצחקי – כל זמן שהמצע של המפלגות יהיה "בעד ביבי" או "נגד ביבי" -אכן מצבינו לא ישתנה. באם יציגו המפלגות מצע שהן מתכוונות לעמוד בו (וזה לא תמיד מסתדר) ובעיקר יבינו שרק איחוד אמיתי ומלא בין המפלגות בלי להתייחס לאגו של ראשי המפלגות, אז אולי !!! מדינת ישראל "תרוויח" מכך ותמצא את דרכה לעתיד.

  10. ליורם פיניש – אכן כל איחוד מפלגות רצוי ובעיקר מכיוון שיש מפלגות שאין כל הבדל ביניהן אלא מי שעומד בראשם. כבר בעבר נתכנסו יחד מפלגות הפועלים, וכך עלה בידם לשלוט במשך שנים רבו. כך עשו בזמנו מפלגת חירות ומפלגת הליברלים ועלה בידם להיבחר לשלטון. אין עצה אחרת מאשר התאחדות למען המטרה הגדולה – שלטון יציב, נאמן וישר במדינת ישראל.

  11. כל הצעה שלא תביא שינוי בתיקו בין שני הגטץושים הנה חסרת תועלת.

  12. והרי זאת מטרת ההצעה. מה המפריד בין הגושים? מה בין חוסן לישראל ובין הליכוד למשל. כרגע הגושים הם "בעד ביבי" מול "נגד ביבי". רק אם גוש אחד יתגבר וישיג רוב מוצק, אז יהיה אפשר להקים ממשלה יציבה. כל זמן שננוע בין האנשים שעומדים בראש מפלגות קטנות, לא יהיה כל שינוי.

  13. לאיתן גלבוע ול"פסימי" – אינני מתכוון להביא לשינוי פוליטי כזה או אחר. אני מתכוון לשינוי בחשיבה . לצאת מהמצב בו יש כמה מפלגות קטנות אין בינן לבין האחרות כל הבדל פרט ליו"ר המפלגה, ועל ידי כך להקים גופים ומפלגות המאוחדות תחת דגל אחד ולא לתחת אדם אחד. אם זה יביא לשינוי האישי שיש המייחלים אליו – מה טוב אך כאמור – לא זאת הכוונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

זוג קשישים

מפלגות הפנסיה

ראוי שיהיה ייצוג פוליטי לאזרחים הוותיקים בישראל

צילום תדמית סייבר

החגיגה נגמרה

הסיבות למשבר בהייטק ולאן הולכים מכאן