טעון שיפור

לישראל דרוש מבנה ממשל אפקטיבי ויציב שיאפשר משילות
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

יסודותיה של שיטת הממשל הפרלמנטרית הדמוקרטית בישראל עוצבו עוד טרם הוקמה המדינה; את המוסדות הלאומיים, כתשתית לקראת הקמת המדינה, ניהלו באותם ימים המוסדות הציוניים והוועדות של הממשלה שבדרך, שבהן השתתפו נציגי הגופים הפוליטיים הציוניים. מאז ועד היום לא חדלה הביקורת על תפקוד הממשלה בפרמטרים מרכזיים של אפקטיביות: קושי גובר בעיצוב מדיניות ארוכת טווח; היעדר יציבות; חוסר יכולת משילות. קשיים אלה הלכו והעמיקו עם הזמן עד לנקודת השבר הנוכחית.

מומחים מייחסים את הסיבות לפגמים הללו לשיטת הבחירות המעודדת ריבוי מפלגות. היעדר רוב מוחלט מאלץ הרכבת ממשלות קואליציוניות מרובות מפלגות סקטוריאליות מנופחות, מינוי שרים חסרי כישורים מתאימים, מה שמביא להיעדר יציבות ואפקטיביות שלטונית. עקב כך רוב ממשלות ישראל אינן מצליחות להשלים קדנציה מלאה של ארבע שנים, ומכאן תחלופת שרים גבוהה, ותכנון ומימוש החלטות בלתי יעילים.

הצורך בהשקעת אנרגיה מרובה בתחזוקת ממשלות לא יציבות וקצרות חיים גורם להתמקדות בקבלת החלטות לטווח המיידי, כיבוי שרפות והיעדר חזון עתידי. לכך מתווסף הנתון שחברי הכנסת נבחרים על ידי ועדות מפלגתיות ולכן אינם חשים אחריות ומחויבות אישית כלפי ציבור הבוחרים, באופן היוצר תחושת ניכור ונתק בין הציבור לנציגיו.

כשלי המערכת הפוליטית והתהפוכות שחוותה בשנים האחרונות החזירו לשולחן העבודה את טובי המוחות בתחום במטרה לחפש פתרונות לשיפור. כמה מן ההצעות העומדות היום על הפרק: לתפקיד ראש הממשלה ימונה מנהיג המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ללא צורך בהצבעת אמון, כהונתו תוגבל לשתי קדנציות; הגבלת מספר השרים בממשלה; סף כניסת מפלגה לכנסת יגדל ל-5 מנדטים.

סוגיית אחוז החסימה: אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה היא קביעת סף כניסה לכנסת גבוה יותר. אף שעם הזמן הועלה אחוז החסימה בהדרגה מ-1% מקולות הבוחרים בתחילת הדרך ל-3.25% בשנת 2014, נראה שכיום גם סף זה אינו מספיק. על כן עולה הצעה להעלאה נוספת לרמה של 4%. יש לציין כי הממשלה הקודמת שאפה להוריד ל-1.5% בשל לחצים קואליציוניים כדי להגדיל את הייצוגיות של מפלגות שוליים בכנסת. דרישה זו אינה אלא אתנן שגוש מפלגות "השותפים הטבעיים" סוחט ממפלגת השלטון, המיועד לצרכים פנים-פוליטיים נקודתיים, ואינו אלא זילות כללי המשחק ופגיעה ביציבותם. המכון הישראלי לדמוקרטיה התנגד להצעה, בטענה שרמה נמוכה כזו של אחוז החסימה (גם בהשוואה לדמוקרטיות בעולם) תגדיל באופן משמעותי ביותר את מספר הרשימות לכנסת, תגביר את הפיצול בחברה (הגבוה גם כך עקב התיקון לחוק הכנסת המאפשר לכל קבוצה בת ארבעה ח"כים להתפלג מסיעה), מצב שיחמיר עוד יותר את יכולת המשילות של הממשלה.

​העלאת הסף ובעקבותיה הקטנת מספר הרשימות המתמודדות על לב הציבור, תגביר את היציבות השלטונית ותאפשר לממשלה להפנות את האנרגיה לתכנון ארוך טווח (יותר משנתיים…) ולקבלת החלטות תכליתיות למען יעדים פרודוקטיביים.

עתה, כאשר "רוחות בחירות" מנשבות להן, חלק ניכר מהציבור מבועת מעצם המחשבה לחזור לסיוט הפוליטי שאינו מבטיח פתרון למבוי הסתום שאנו חווים זה שנים. נקודת הזמן הזו מספקת הזדמנות, אולי חד-פעמית, לחולל שינוי שיוכל לייצב מערכת שלטונית בעלת יכולת משילות אפקטיבית החיונית כל כך למדינה, וללא קשר לנטייה פוליטית כזו או אחרת.

השינוי המוצע הוא כדלקמן: לאחר שיתפרסמו תוצאות הבחירות, יאחדו שתי המפלגות הגדולות כוחות (יהיו אשר יהיו, הניסיון מלמד שבפועל אין ביניהן הבדלים מהותיים), ויחד, עם רוב של 70 מנדטים (לפחות), יקבעו סדר יום מוסכם ומחייב, יעלו את אחוז החסימה ל-5% לפחות. מפלגות אחרות יוכלו להצטרף לקואליציית שתי הגדולות לפי המסגרת והמצע שנקבעו, ללא תנאים וללא סחטנות סקטוריאלית, כל עוד הן עומדות במסגרת האג'נדה, ואינן מהוות לשון מאזניים המאיימת על שלמות הקואליציה.

הייתה לנו הזדמנות לעשות כך בימי מפלגת כחול-לבן והליכוד באחד מסבבי הבחירות האחרונים, אך הרעיון לא הבשיל מהנסיבות הידועות.

כדי שהמהלך הזה יתממש, די ששתי המפלגות הגדולות, על פי מעמדן בסקרים שלפני הבחירות, יסכימו על התוכנית המוצעת, ומכאן יפעלו יחדיו בתיאום ובאמון הדדי ליישומה. לאחר מכן ניתן לבחון שינויים בשיטת הבחירות ושיפור מנגנוני ממשל כפי שיידרשו. זו הדרך ההחלטית המהירה ביותר לעצב מבנה ממשל אפקטיבי ויציב לאורך זמן, מבנה בעל יכולת משילות לקדם את המדינה להתמודדות עם אתגרי המחר. אחרת, נמשיך לדשדש בחוסר תוחלת תוך בזבוז משאבים יקרים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו יותר.

אין שינוי מושלם ותמיד יימצאו סוגיות כמו פגיעה ביכולת הייצוג והביטוי של קבוצות מיעוט בעקבות העלאת אחוז החסימה בהשוואה לעבר. אולם ניתן להתגבר על סוגיה זו על ידי פיתוח מנגנון מתאים מבלי להוות לשון מאזניים סחטנית שישראל פיתחה לרמה מפלצתית.

הקושי לחולל שינוי, ולו קטן והתחלתי, בשיטת הממשל נעוץ באינטרסים מפלגתיים סקטוריאליים, ובפוליטיקאים העסוקים בהישרדותם האישית יותר מאשר בטובת המדינה. כל שינוי עשוי להדירם משורות הכנסת, בבחינת כריתת הענף שעליו הם יושבים, זו הסיבה לכך שכמעט כל הצעה לשינוי הנדרש להצבעת רוב בכנסת אינה מגיעה לכדי מיצוי. אם כן, הישועה לא תבוא מהאגף הפוליטי, אלא מקרב הציבור המואס בפוליטיקה הרדודה שאנו חווים מדי יום ושאת מחירה כולנו משלמים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

25 תגובות

  1. לכל שיטה יש יתרונות ויש חסרונות. אני אישית סבור כי הגדלת אחוז החסימה לבערך 7% לפחות תביא שינוי חיובי גדול

    1. דין
      באופן אישי אני מסכים ל 7% לכן ציינתי במאמר "לפחות 5%"
      באופן זה ניתן באופן תיאורטי למשל להגיע ל-4 מפלגות גדולות: חרדים, מרכז-שמאל, מרכז- ימין, ערבים. כך שמאפשר משילות וגם יצוגיות- שוודאי שתהיה טענתם של החפצים אף להוריד את אחוז החסימה ל 1.5% כפי שהליכוד הציע לא המיועדת למטרה אחת בלבד.

  2. אנא שים לב שעד רצח רכין השלטון בישראל היה די יציב, כולל חילופי שלטון מסודרים ב- 1977.
    מאז הרצח הנתעב שבוצע בידי בן עוולה יהודי, שהיה נתון להשפעה "אלוהית", המשטר בישראל התערער.

    1. למגיב לעיל:
      יכול להיות שאתה צודק לגבי השינוי שחל בחברה הישראלית מאז רצח רבין, אם כי יש שיאמרו שהשינוי החל עם החתימה על הסכמי אוסלו והאינטיפדה הפלסטינית הרצחנית ששפכה מים קרים על הכוונות הטובות של רוב הציבור הישראלי.
      אך האם הנתון הזה משפיע על עמדתך לגבי השינוי המוצע כאן?

      1. נכון. אפשר לייחס את אוסלו לעניין זה. בעצם זה קרה באותו "חלון זמן". לגבי השינוי שהצעת – הוא הרי נובע מהשאיפה לתקן את שיטת הממשל בישראל שהתרסקה אחרי רצח רבין. הנתון שהוספת לא השפיע על עמדתי בנדון. גם לפני כן שללתי את הצעתך. היא אינה יכולה לשנות את האופן שבו נבחר שלטון בישראל. אחרי הכל ציבור הבוחרים בישראל נחלק לשבטים שהצבעתם די קבועה. "הקול הנייד" מסתכם באחוזים בודדים שהשפעתם הפוליטית המעשית שולית. אם יעלו את אחוז החסימה ייווצרו מחד גושים פוליטיים ומאידך חלק מהציבור לא יזכה בנציגות פוליטית ויעבור לעבוד "מתחת לרדאר". זה די דומה לזה שכיום, אחרי הקורונה, חסרים עובדים בישראל. לא חסרים. רובם עובדים. במקומות שמשלמים במזומן. הם למדו זאת בתקופת הקורונה. תחשוב על זה.

        1. תגובה למגיב
          ראשית תודה לתגובתך ובכול זאת:
          אם נתייחס לתוצאות הבחירות לכנסת ה- 24: (כדוגמא)
          13 מפלגות נכנסו לכנסת, 25 מפלגות לא עברו את אחוז החסימה = 63,877 קולות שנזרקו לפח.
          איננו יודעים מה היה קורה אילו הקולות האבודים הללו היו מתחלקים בין המפלגות האחרות ואולי כן היה ניתן להקים קואליציה יציבה הממלאת את ימיה
          יתר על כן, גם ממשלה המורכבת מ 13 מפלגות, כאשר הקטנות למדו את אמנות הסחיטה מהיותם " לשון מאזניים"- אינו מאפשר לאף מפלגת שלטון (לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית) לנהל מדיניות עקבית העומדת בהבטחות לבוחריה- וודאי שאינה יכולה יעילה (עקב האתנן שהיא נדרשת לשלם לקטנות שהיא נאלצת לצרף לקואליציה) ולכן משחיתה אנרגיה רבה לשימור חייה- במקום לנהל את המדינה כראוי, ולכן גם אינה יכולה להיות אפקטיבית

          אני ער לסוגיית "היצוגיות" שזו הצדקתם של המפלגות הקטנות, וכאשר מפלגת הליכוד מציעה היום להוריד את אחוז החסימה ל 1.5%!! – אין זה מפני שהיא "חרדה לעניין היצוגיות" אלא משום האתנן שהיא נדרשת לשלם לכמה קבוצות קטנות המבטיחות לה את המנדט החסר!! אני מאמין שניתן למצוא פתרונות לסוגיה זו בדרכים אחרות כי ישראל הדמוקרטית אינה יכולה להרשות לעצמה יותר להתנהל באופן הנוכחי

  3. כמה הערות
    1. שימן לב שגם בהרבה מדינות אחרות התערערה יציבות הממשל. וקשה להעביר חקיקה ורפורמות , מארצות הברית ששם לנשיא אין שליטה , והוא צריך לנהל משא ומתן כמעט עם כל סנטור וכל ציר בבית הנבחרים. שימו לב למה שקרה עכשיו בצרפת. ובעוד מדינות.
    2. שיטות הבחירות בארצות האלה הן שונות ומגוונות. הסיבות לחוסר היציבות הן כנראה אחרות. שינויים חברתיים, התפצלות החברה וגידול הקיצוניים, השפעת האינטרנט והרשתות החברתיות ועוד.
    3. אולי כדאי להחליף את העם ?

    1. אליהו
      הערותיך נבונות וראוי שארצות -הברית יקחו אותם בחשבון
      אני לא חושב שהמודל האמריקני מתאים לישראל.
      אשמח לקבל תגובתך להצעתי המפורטת במאמר שמישום מה לא התייחסת אליה

  4. סבב ראשון של בחירות, רק בתנאי שמפלגה מסויימת מגיעה למעל חצי מהקולות. אם אין מפלגה כשאת, סבב שני שבו משתתפות רק שלוש המפלגות שזכו בהכי הרבה קולות בסס הראשון

    1. לרעיון אחר- הבה נתמודד עם הרעיון
      סבב ראשון- יש מפלגה אחת בעלת רוב מעל חצי הקולות (יותר מ 61) ולכן היא יכולה להקים קואליציה כרצונה ולשלוט היטב- מצב אידיאלי. אך אם תאורטית איו לאף אחת מהשלוש רוב-
      סבב שני – שלוש הגדולות מתמודדות בינהן, אם אחת בעלת רוב-מה טוב- חזרנו למצב האידאלי.
      אבל אם לאף אחת מהן אין רוב- אנו חוזרים לנקודת ההתחלה-
      אלא אם- שתיים מהן חוברות לקואליציה של לפחות 70 מנדטים! ואז אפשר לעצב קואליציה יציבה! הכיוון הוא נכון לדעתי
      בהצעת המאמר- נקודת ההתחלה היא מידית: אם אין מפלגה אחת בעלת רוב- שתי הגדולות חוברות לקואליציה של רוב – מעל 61 מנדטים לפחות ..

  5. במקום לחפור כמו כולם אני מסתפק בלהגיד: אתה מאוד מאוד צודק

    1. יוסי
      וודאי שאין זו ההצעה היחידה וסביר שיש הצעות נוספות ואפשר שטובות יותר, וודאי שאין שיטה אחת שתספק מענה לכולם. החשוב הוא לעודד את הציבור לחשוב אחרת במקום להמשיך באותו דבר לא מוצלח המטריף את המדינה , ולתבוע מהפוליטיקאים לחולל שינוי, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך כך
      תודה

  6. דבר אחד ברור.
    אי אפשר להמשיך במצב הבלתי אפשרי של בחירות כל כמה חודשים.
    את הפיתרון שימצאו המומחים.

    1. דבורה- בדמוקרטיה – כול אזרח הוא מומחה בדיוק כפי כול אזרח אחר, ודעתו נחשבת באותה מידה של רצינות.
      יתר על כן- אני כבר למדתי את הלקח הזה בעבר, כאשר חשבתי פעם לתומי ש"הם היושבים שם למעלה- יודעים מה צריך לעשות, ואנחנו – נעשה ונשמע.." הבנתי שטעיתי, במיוחד כאשר מדובר בפוליטיקאים ששיקולי הישרדות אישית, ומקום טוב סביב פנכת התקציב הממשלתי – מעוות שיקולים רציונליים חשובים יותר.
      את מוזמנת להביע דעתך באופן חופשי!

  7. הפתרון הסכמה על חוק פשוט והודעה לציבור הבוחרים; כל מי שלא מצביע או שם פתק לבן נותן את קולו למפלגה הגדולה. באם זה לא מתאים לדעת הבוחר אין בעיה שיקום וילך להצביע. ברור שהמפלגה הגדולה אם יותר מ 30 מנדטים תוכל להקים ממשלה ללא צורך בקואליציה. ברור שמפלגות קטנות יעלמו מהעולם ויאלצו לחבור למפלגות גדולות. סביר להניח שנגיע למצב של שני גושים גדולים והבוחר שהיום לא יכול אפילו לדמיין איזו קואליציה או גואליציה תקום יוכל לקבל מידע מלא אפילו על מי המועמד בכל גוש לכל תפקיד ותפקיד.
    לא רואה סיבה להגביל מועמד לראשות ממשלה ל 2 קדנציות, אם יש עילוי שצבר גם נסיון וגם קשרים עם מנהיגי עולם עד 120 או עד שהעם יחיליט להעיף אותו.

  8. מנחם
    שאלת חובת ההצבעה היא מעניינת במיוחד כשמוטלת עליה סנקציה.אמנם היא פותרת של סוגיית מיעוט המשתתפים בבחירה באופן שתיאורטית לפחותיכול להיות מצב שרק מחצית מהאוכלוסיה תקבע מי ישלוט במדינה. או מיעוט הכופה על הרוב מדיניות מתחרה.
    אגב משתמשים בכך בבחירת וועד- בית משותף כאשר קובעים שעת התכנסות ולאחריה רק הנוכחים מקבלים החלטות מחייבות- השאלה- האם זה מתאים גם לרמת משילות המדינה- יש ספק משפטי בכך
    בכל מקרה זו מחשבה יצירתית הראויה לשיקול דעת

    1. בכל מיקרה מי שקובע זה אלה שבוחרים, הענקת הכח של הלא בוחרים למפלגה הגדולה יכולה להביא לפתרון הרצוי ונראה לי שזה גם קצת יותר דמוקרטי מלהחליט שהמפלגה הגדולה מקימה ממשלה בלי קשר לכמה מנדטים היא קיבלה.

      1. ההגיון שמאחורי ההצעה ברור- להבטיח שרוב הציבור מצביע (אף שלא כולם- חולים , מתחלים, משלשלי פתק לבן או בכלל לא, הצבעת אינטרנט מזויפת), שלא לדבר על תחושת הכפיה העלולה לגרור למרד הצכעה. לכן הייתי מחפש תמריץ אחר – חיובי – להצביע ואז גדלה הסבירות שתהיינה שתי מפלגות גדולות שיוטכלו
        לשלב כוחות וכו.. למשל- במקום לשלם לכול מפלגה מיליון וחצי שקל עבור כול מנדט- כספים אלו יועבור למצביעים..)

  9. הרעיון חזק. ההצעות המעשיות בחלקן הזויות. תשלום עבור השתתפות בבחירות? מאיפה זה בא?

  10. העיוות הכי גדול באי ההצבעה הנו בסקטור הערבי. אם הערבים יצביעו באותו אחוז כמו היהודים יהיו להם 25 חברי כנסת. ויותר מזה, הם יכולים אפילו להיות באיוז גדול יותר של הצבעה מאשר היהודים. ואז תבינו מה יקרה. אז תהיה בעיה של ממש

    1. להערה קטנה- שהיא גדולה
      כאשר העלו את אחוז החסימה ל-3.25, מפלגות קטנות התאחדו הן במגזר החרדי והן במגזר הערבי- למגינת ליבם של חלקים שונים במפלגות בינוניות שחפצו בריבוי מפלגות קטנות שהתגברותם עלולה הייתה לסכן אותם.וגם חלק מהגדולות העדיפו מפלגות קטנות כך שניתן יהיה לשלוט בהם עי העברות כספים סקטוריאליים תמורת נאמנות עיוורת. לכן יש קושי הגיע להסכמה לגבי שינויים באחוז החסימה
      מנגד- ההצעה לחייב ההשתתפות בבחירות (אם עי תגמולים חיוביים או שליליים), שמטרתה למנוע מסקטורים מסוימים המסוגלים לגייס תומכים אידאולוגיים- כמו הערבים והחרדים- במספרים חסרי פרופורציה בהשוואה לכלל האוכלוסייה – יוצרת גם היא עיוות כפי שציינת, אך זוהי דמוקרטיה
      קשה למצוא איזו שיטה אידאלית שתענה לרצונות של כולם, מהו שביל הזהב? למטרה זו אנו משוחחים עתה

  11. אתם, כנראה כולכם, עדיין לא תופסים שרוב רובם של הערבים, הגם שהם גרים במדינת ישראל, חיים במדינה אחרת מבחינה מנטלית, תרבותית, ולאומית. דמוקרטיה לא מעניינת אותם, חוץ מהאפשרות למשוך תקציבים מהמדינה היהודית. אפילו הם דורשים שהיהודים יבואו לאסוף את הנשק הבלתי חוקי שחלקם אספו במטרה להרוג יהודים בבוא הזמן, אבל נשק זה משמש לפני כן לתרבות רצח להשתולל במחוזותיהם.
    נכון – מיעוט מבין הערבים מבקשים להשתלב בחברה הישראלית שבה היהדות היא דומיננטית. אולם אותו מיעוט הנו חסר השפעה פוליטית.
    עדיין אם ראש הפלג הצפוני ודומיו יצעקו ביום שישי במסגד: "אל אקצה בסכנה" עשרות אלפים יצאו לרחובות ויצעקו: "אטבח אל יאהוד".
    זה קרה לא מזמן ולמעשה קורה כול הזמן. אף שיטת בחירות, מתוקנת או לא מתוקנת, לא תשנה את העניין הזה. מספיק עם מכירת האשליות.
    למי שמבקש הנחייה כיצד על ישראל לנהוג – יש להציע שיעיין בכתבים שבן גוריון הותיר אחריו. אם תרצו – גם ז'בוטינסקי.

    1. הארה להערה
      מאחר והנושא שהעלת אינו קשור לסוגיה שעל הפרק – לא נגיב הפעם ונישמור להזדמנות אחרת

  12. הבעיה המרכזית היא שרק המחוקקים קובעים איך יתתנהלו דברים. והמחוקקים הם אינטרסנטים מובהקים. טובת המדינה אצלם במקום מישני

    1. אביטל
      זו מ בדיוק הבעיה, לכן שינוי מסוג זה צריך לנבוע מהשטח, להיות בסדר העדיפות של התקשורת, אנשים המובילים דעת קהל, אנשי אקדמיה, ארגונים חברתיים ומוסדות לא ממשלתיים כמו מכון לדמוקרטיה ודומיהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך