שרלטני הפוליטיקה

עלייתה וקריסתה של השיטה הדמוקרטית
תמונה של מילשטיין
ד"ר אורי מילשטיין

האדם הוא בעל חיים חברתי ואינטליגנטי המקבל החלטות ופועל להגשימן כל חייו, כדי לנטרל איומים על מנת לשרוד. אין הוא מודע לכך ש"השרידות" המניעה אותו סותרת לכאורה את אמונתו בחופש הרצון שלו ובחירות מחשבתו. אין הוא מסוגל להבין שביסודו של דבר אין הוא שונה מן הבהמה, לא מן הצומח ואף לא מן הדומם; את הכול מפעילה התודעה, או כוח השרידות, או התמדה בסביבה מאיימת, כוחנית ואלימה.

עד מהפכת ייצור המזון והתיישבות הקבע – לפני 10–20 אלף שנה – האדם שרד בחבורה טבעית שהתפתחה במשך מיליוני שנים, כפי ששורדות, עם כל ההבדלים, חבורות נמלים ודבורים. אמנם הוא היה טכנולוגי יותר, גמיש ומסתגל לשינויים, אך ההתפתחות בנושאים אלה הייתה איטית מאוד. המהפכה החקלאית, שהתחוללה כתוצאה מהבשלת האינטליגנציה הטכנולוגית – ומכונה במשל המקראי "פרי עץ הדעת" – גרמה להתפוצצות דמוגרפית ולהכרח לעבור מחברה טבעית לחברה מתוכננת ובלתי הומוגנית, שתנטרל לא רק איומים חיצוניים, כפי שהיה בפרהיסטוריה, אלא גם איומים בתוך החברה או המדינה הלא טבעית וכן איומים ומלחמות בין החברות המתוכננות האלה. המערכת האנושית נעשתה מורכבת הרבה יותר. כך בנה "האדם הטכנולוגי" יקום אנושי בתוך יקום טבעי, ומאז השניים מאיימים זה על זה.

קבלת ההחלטות ומימושן בחברה המתוכננת היא פוליטיקה. מקבלי ההחלטות הם השליטים של המדינות, ואלה לעולם אינן הומוגניות כפי שהיו חבורות הלַּקָּטים והציידים הטבעיות. בידי הפוליטיקאים נמסרה ההחלטה לא רק לנטרל את האיומים עליהם אישית אלא גם על המדינה שתחת שלטונם. בין שתי מערכות אלה קיימות מאז ומעולם סתירות המאיימות על שרידות הפוליטיקאים וגם על שרידות מדינתם. לאורך זמן איומים אלה מתממשים, השליטים קורסים והמדינות קורסות. זה מה שקרה בימי קדם לממלכת שלמֹה הבלתי הומוגנית, של כל שבטי ישראל, לאחר מותו של שלמה המלך; זה מה שקרה לאימפריה הרומית על סף ימי הביניים; וזה מה שקרה לברית המועצות בשלהי המאה העשרים. תהליכים אלה מתחוללים גם אצלנו היום, כפי שהכול נוכחים. מכאן שראשי המדינות מאיימים על שרידות מדינותיהם והם אויביה המסוכנים ביותר. זה מה שטענו "מפגיני בלפור" ביחס לבנימין נתניהו וממשלתו, זה מה שטוענים ה"ביביסטים" בעת כתיבת שורות אלה ביחס לנפתלי בנט וממשלתו, וזה מה שטוענים רבים בעולם היום ביחס לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

עד חמש מאות שנה לפני הספירה הנוצרית היו כל צורות השלטון טוטליטריות והשליטים היו בעלי הכוח המוחלט במדינות. בעזרת הכוח המוחלט, ללא חוקי זכויות האזרח, בג"ץ ו"בצלם", הם דיכאו בחוזק יד את המלחמות הפנימיות, שתמיד נמצאו על סף התפרצות – כאז כן היום. בתחילת האלף הראשון לפני הספירה התחוללה קפיצה טכנולוגית – במעבר מתקופת הברונזה, מתכת יקרה יחסית, לתקופת הברזל הזול יחסית והקל יחסית לעיבוד. מחירם של אמצעי הלחימה ירד, הצבאות גדלו מאוד והלוחמים דרשו זכויות. אז כוננו האתונאים דמוקרטיה ישירה ומוגבלת שכללה מיעוט קטן מן התושבים. היא שרדה כמאתיים שנה. במקביל התקיימה ברומא דמוקרטיה שונה, מוגבלת גם כן, ששרדה כארבע מאות וחמישים שנה. בשני המקרים הדמוקרטיה הגבירה את הסולידריות של בעלי הזכויות והניעה אותם לסכן את השרידות האישית על מנת לנטרל איומים על המערכת, והאיצה התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות שהזרימו למדינות עוצמה כדי לנטרל איומים. אך בשני המקרים המאבקים והמלחמות הפנימיות פוררו אותן וגרמו לקריסתן כי השלטון הדמוקרטי נמנע מלדכא את המחלוקות הפנימיות, למשל בין עשירים לעניים.

במאה השבע עשרה התחוללה קפיצת מדרגה של המדע והטכנולוגיה באנגליה ובשאר מדינות אירופה המערבית ובמאה השמונה עשרה פרצה המהפכה התעשייתית באותן מדינות. התפתחויות הטכנולוגיות הוכיחו את יתרונה של התרבות הדמוקרטית ודחפו להתרחבותה, למרות מגבלותיה. לעומת זאת, ניצחונן של המושבות הבריטיות בצפון אמריקה את בריטניה במלחמת העצמאות האמריקנית בשלהי המאה השמונה עשרה הצביעו על חולשה במערכת קבלת ההחלטות בממשל  הדמוקרטי. חולשה זאת באה לידי ביטוי בכל המלחמות מאז ואף בשתי מלחמות העולם במאה העשרים. אמנם הקואליציה הדמוקרטית ניצחה בהן, בעיקר בגלל יתרונה המדעי-טכנולוגי-תעשייתי, אך המחיר ששולם היה יקר מאוד בכל התחומים. לעומת זאת, במלחמות המחצית השנייה של המאה העשרים כשלה הדמוקרטיה הגדולה ארה"ב, בייחוד בווייטנאם ובאפגניסטן.

בינתיים התגברה מאוד התאוצה של המדע והטכנולוגיה בכל התחומים, בייחוד במה שנוגע להייטק, לסייבר ולתקשורת, המזינים זה את זה, והשליטה במדינות נעשתה מורכבת יותר ויותר. החברה האנושית הפכה ל"כפר גלובלי" והדמוקרטיות הליברליות קלטו מהגרים רבים בהתאם לעקרון הרב-תרבותיות ונעשו בלתי הומוגניות מאוד. מקבלי ההחלטות הפוליטיים מעולם לא היו מקצועיים בתחום זה והם פעלו על פי שכלם הישר וניסיונם האישי. היום לא די בכך כדי להתחיל להבין את המערכות שבהן הם אמורים לשלוט אך למעשה אינם שולטים. זאת אפשר ללמוד ממלחמת רוסיה-אוקראינה, מפיתוח נשק גרעיני באיראן ומתפקודה של המערכת הפוליטית הישראלית בכל התחומים, לרבות במלחמת הטרור והאנטי-טרור המתנהלת בתוך ארץ ישראל ובגבולותיה מאז מלחמת ששת הימים.

הפילוסוף היווני הגדול אפלטון, שחי ופעל בעת העתיקה באתונה הדמוקרטית, זיהה כבר אז את החולשה המבנית של המשטר הדמוקרטי: מקבלי החלטות שרלטנים שאינם מבינים לעומק את התחום שהם מופקדים עליו. לדבריו, את השליטים יש להכשיר באופן ממושך ויסודי, כפי שנהוג ברפואה או בהנדסה, ולא לבחור בהם בבחירות כלליות כאשר הבוחרים עצמם שרלטנים בתחום ניהול מדינה, אף שאחדים מהם פרופסורים למתמטיקה או לתיאטרון. השינויים שהתחוללו בעולם באלפיים וחמש מאות שנה מאז אפלטון ומִצעד האיוולת הפוליטי והאסטרטגי מאז, מבססים את חוות דעתו. אך גם המשטר הדמוקרטי שואף לשרוד ופועל כמו כל גוף אחר נגד כל שינוי במצבו ונגד התאמה למציאות המשתנה. הוא חוסם אפילו שכלולים ושיפורים. שאיפה זאת לשרוד מובילה לקריסתו ו"כל העם רואה את הקולות".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

65 תגובות

    1. גדול – האדם אינו שונה מהבהמה. גם הבהמה אכלה מעץ הדעת? והחלק הטוב ביותר במאמר שהצומח ואפילו הדומם מפעילים תודעה.

      1. אבן היסוד של הכול, שאותה מחפשים הפיזיקאים, היא, לפי האינטואיציה שלי – התודעה. היא מרכיבה את הכול, והיא מניע את הכול לנטרל איומים ולשרוד. זאת מלחמת הכל בכל ביקום כולו. הפרויקט האנושי הוא לצמצם את המלחמה הזאת על ידי שיתופי פעולה של אויבים. זה הסיפור של ממשלת ישראל בראשות בנט.

        1. ביחס לממשלת בנט,לדעתי ההנהגה בקואליציה שואפת לשמור על שרידותה על חשבון שרידות המדינה או המערכת.
          גבי מחיפה

  1. אתה מדבר על החולשה המבנית של המשטר הדימוקרטי ומביא כדוגמאות את רוסיה ואיראן. האם הן דימוקרטיות? מצד שני אני מסכים איתך שיש חולשה מסויימת דווקא בדמוקרטיות אמיתיות החוות חילופי שלטון תכופים, כך שחלק גדול מהזמן הן תחת שלטון של חסרי נסיון. אך מתחת הנבחרים יש אדמיניסטרציה של מקצוענים שהמנהיגות הנבחרת יכולה להסתייע בהם. הבעייה שזה לא תמיד עובד כי יש שרים שמתפתקדים במשרדם כמו פיל בחנות חרסינה. דוגמא מעניינת, לדעתי על ההשוואה בין דימורקטיה ודיקטטורה היא התנהלות של ברית המועצות ובריטניה במלחמת העולם השנייה. סטאלין וצ'מברליין שגו בכך שהאמינו שלהיטלר יש מטרות סופיות שאם יאפשרו לו להגשימם תושג יציבות. לאחר שהתברר שהם כשלו כי היטלר הוא חסר מעצורים ורוצה לבלוע אותם חיים, סטאלין למרות כשלונו נשארבשלטון והוביל את ברית המועצות למלחמת חורמה נגד גרמניה אך צ'מברליין היה נאלץ לפנות את כסאו לצ'רצ'יל כדי להוביל את בריטניה לדם, יזע ודמעות.

    1. גיורא, בוודאי שרוסיה ואיראן אינן דמוקרטיות. הדוגמא מתייחסת למשטרן אלא ליחס המדינות הדמוקרטיות למלחמת רוסיה-אוקראינה ולפיתוח הנשק הגרעיני באיראן.

    2. תודה. אתה כתבת:"מקבלי ההחלטות הפוליטיים" מבלי לציין מי הם ואיזה החלטות הם קיבלו. אני הבנתי שזה מתייחס למשטרים שהחליטו על מלחמת אוקראינה-רוסיה ועל פיתוח נשק גרעיני באיראן.

  2. כיצד נוצר האדם הראשון לפי דעתך אדון אורי?
    אתה טוען שהאדם עלה על במת ההיסטוריה ליפני 10-20 אלף שנים והשאר היה כאן ליפני כן.
    מעניין לי לדעת את תשובתך לזה.

    1. יוסף שלום!
      אני טוען שהציוויליזציה הנוכחית של יצרני המזון ויושבי הקבע החלה לפני 20.000-10.000 שנים. המעבר הזה מתואר כמשל בפרשת גן העדן בספר "בראשית". לפני זה התקיימה ציוויליזציה קודמת של ציידים ולקטים שהיו, כמובן, בני אדם והיא התארכה מיליוני שנים. אשר ל"אדם הראשון" יש הרבה מחקרים. בעניין זה מקובלת עלי תפיסת האבולוציה, לא דווקא הדרוויניסטית. האבולוציה, כמו כל דבר, מכוונת על ידי תודעה/כוח גבוהה שביהדות מכונה "אלוהים", וכמו שקבע הרמב"ם, אין ביכולתנו (אולי עדיין) לאפיין אותו.

      1. שלום אורי

        לגבי מוצאו של האדם כל תאוריה יכולה להיות.
        אני לוקח את הפסוק בתנ"ך:
        ספר בראשית – פרק ו׳ – פסוק ב׳:
        {ב} וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃

        לדעתי, אנו הכלאה בין חייזרים
        לאדם הקדמון. עץ הדעת הוא הידע שירד אלינו מיצורי החלל החיצון.

  3. שיטות השלטון עד כה לא הצליחו לא מצליחות:פשיסטים/נאצים,
    קומוניסטים/סוציאליסטים, דמוקרטים/ליברלים.מחפשים שיטה רביעית ! מי הפילוסוף שיצליח לפענח ?.

  4. מסכים. תואם בהחלט את הציטטה של אלכסנדר פרייז׳ר טייטלר “
    ”A democracy cannot exist as a permanent form of government. It can only exist until the voters discover that they can vote themselves largesse from the public treasury. From that moment on, the majority always votes for the candidates promising the most benefits from the public treasury with the result that a democracy always collapses over loose fiscal policy, always followed by a dictatorship. The average age of the world's greatest civilizations has been 200 years. These nations have progressed through this sequence: From bondage to spiritual faith; From spiritual faith to great courage; From courage to liberty; From liberty to abundance; From abundance to selfishness; From selfishness to apathy; From apathy to dependence; From dependence back into bondage.
    Alexander Fraser Tytler

  5. ד״ר מילשטיין
    תודה על מאמר מעניין
    אני יכול להבין שאתה רומז אל משל ״הקברניט״ של אפלטון
    אבל האם לדעתך אריסטוקרטיה היא השיטה המתאימה להתמודד עם מורכבות החיים המודרניים?

    1. מרדכי, אני סבור שיש לעבור מדמוקרטיה למריטוקרטיה: לכולם יש זכות בחירה אך רק למי שעברו הכשרה מתאימה ונמצאו ראויים יש זכות להיבחר. את הצעתי איך לעבור לשיטה הזאת פרסמתי בפרק האחרון של ספרי "עלילת דם בדיר יאסין – הספר השחור". את עיקרי הדברים שלחתי לבנימין נתניהו, לאהוד ברק, לנפתלי בנט ולגדעון סער במועדים שונים בעשרים וחמש השנים האחרונות ולא קיבלת מענה. גם לא ציפיתי כל כך, כי הצעתי סותרת את אינטרס השרידות להם.

      1. ד"ר מילשטיין יקירי,
        מריטוקרטיה ??? מי ואיך יקבעו מי ראוי או לא ראוי להיבחר? לא הספיקו לנו 7 ניצבי משטרה שסולקו תוך שנה בשל שחיתות?
        לא הספיקו לנו "סוציאליסטים" שמילאו את מרכז מפא"י ודאגו שפועלי עיירות הפיתוח יעבדו ב"מפעלים האזוריים" בתנאי עבדות?
        לא הספיק לנו ה"רב" דרעי שנמשח בצלם אלוהים לשלטון?
        אפשר להשתעשע בסיפורי אפלטון או כל מעשייה אחרת. זה לא גורם נזק. מקסימום לא יענו לך על זה כפי שאתה עצמך ציינת.
        השיטה הדמוקרטית הקיימת – לכל אזרח מגיל 18 יש זכות לבחור ולהיבחר – היא ה"רע במיעוטו". כל שיטה אחרת תזמין הרס הדמוקרטיה.
        נכון. בישראל בשל סיבות ידועות מתחוללת תקלה. בעיקרה היא בשל שונות קיצונית בין מרכיבי האוכלוסייה, שחלקם התארגנו במפלגות פוליטיות שכל אחת מהן נאבקת להשיג הטבות עבור חבריה. המאבק בין האינטרסנטים מתחולל בקלפיות ואח"כ בכנסת. לבסוף מתארגנות קואליציות וכו'. בכל דרך אחרת תיווצר אלימות בין מרכיבי האוכלוסייה. כך קרה גם בישראל עם רצח רבין. בשל עמידות הדמוקרטיה הישראלית האלימות נבלמה כמו גם האלימות שפרצה במאי אשתקד.

      2. אורי
        אני מציע להתחיל את הדיון החשוב הזה במענה לשאלה- "מהי מטרתה של מדינת ישראל". במילים אחרות- "מדינת ישראל קמה/נוסדה כדי ש.." ולצורך הדיון אנדב את דעתי: "כדי להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל לדורות רבים ככול האפשר". האבות המייסדים האמינו שלהגשמת המטרה העליונה- שיטת הממשל הדמוקרטית היא אחד האמצעים המתאימים לכך לצד צבא הגנה לישראל, עליית היהודים לארץ ועוד כמפורט במגילת העצמאות- הכול למען השגת המטרה האולטימטיבית. עתה עלינו לבחון האם ה"דמוקרטיה" הישראלית בצורתה הנוכחית אכן תורמת להשגת המטרה העליונה כמצופה ממנה.
        כאן מתחיל הוויכוח הפנימי בארצנו, בין אלו הנלחמים בחירוף נפש על המשך השיטה הדמוקרטית כמו שהיא (חרף חולייה המוכרים לכול) ובין אלו הרואים בעיניים כלות כיצד הדמוקרטיה הופכת לאנרכיה- היעדר משילות אפקטיבי, קושי בקבלת החלטות (בטווח הקצר והארוך), שחיתות שלטונית בכול תחומי החיים, איש הישר בעיניו יעשה, וכול ניסיון לחולל שינוי מתקן, נענה בקריאות מקהלת משמרי המצב (פוליטיקאים הצמודים לעטיני השררה וקופת המדינה), בקריאות פשיסטגזען וכדומה.. ודחיה של כול שיטת ממשל אלטרנטיבית (אנגליה, ארה"ב)

        ועתה, כאשר "רוחות בחירות" מנשבות בחלל, חלק ניכר מהציבור מתחלחל מלשוב לסיוט הפוליטי עם ספק לפתרון המבוי הסתום שאנו חווים מזה שנים. כי הבעיה היא תוצאה של הדפוס הבלתי יעיל והמושחת של שיטת הממשל המיושנת הארכאית שאולי תאמה את צרכי המדינה שבדרך, אך עם הזמן איבדה מתקפותה בסטגנציה שאינה מאפשרת יצירת קואליציה בעלת יכולת לממש קדנציה שלמה אחת עם משילות שלטונית.
        אנו נמצאים בנקודת זמן המאפשרת לנו לחולל תיקון בשיטה הדמוקרטית שיאפשר לייצב מערכת שלטונית בעל יכולת משילות אפקטיבית החיונית כול כך למדינה, וללא קשר לנטייה פוליטית כזו או אחרת, זה הרעיון:
        לאחר שיתפרסמו תוצאות הבחירות, יאחדו שתי המפלגות הגדולות כוחות (יהיו אשר תהיינה, שהניסיון מלמד שבפועל אין ביניהם הבדלים מהותיים), ויחד עם 70 מנדטים לפחות – יקבעו סדר יום מוסכם ומחייב, יעלו את אחוז החסימה ל 5% לפחות. מפלגות אחרות יוכלו להצטרף לקואליציית השתיים לפי המסגרת והמצע שנקבעה ללא תנאים וסחטנות סקטוריאלית (אם כול חטאת).
        הייתה לנו הזדמנות לעשות כך בימי מפלגת כחול-לבן והליכוד ב 2019, אך הרעיון לא הבשיל מהנסיבות הידועות, וגם כי קשה היה להאמין שבקונסטלציה דאז יסכימו נבחרי הציבור לגדוע את הענף.
        זו דרך לאפשר הקמת ממשל יציב לאורך זמן בעל יכולת משילות לקדם את המדינה להתמודדות עם אתגרי המחר. אחרת- נמשיך לדשדש בחוסר תוחלת תוך בזבוז משאבים יקרים שאיננו יכולים להרשות לעצמו יותר- כי בנפשנו הדבר.

        כדי לחולל רפורמה (אם לא מהפכה) בשיטת הבחירות, הבשורה לכך צריכה לבוא מתוך הציבור המואס בפוליטיקה הרדודה שאנו חווים מדי יום שאת מחירה- כולנו משלמים. זאת בתמיכה והובלה של עורכים וכתבי תקשורת, ואנשי ציבור רציניים שאכפת להם, והנהנים מהערכה ציבורית..

        1. במבחן התוצאה הדמוקרטיות המערביות שורדות ומספקות לאזרחים חופש, ביטחון, ורמת חיים גבוהה. ישראל יוצאת דופן, היא משהו גבולי בין דמוקרטיה, לאנרכיה "מנוהלת". לישראל אין חוקה,
          אין גבולות ברורים, ואין מסורת ותרבות שלטונית, לכן הכל מנוהל כמו עיירה יהודית (שטייטל) בתחום המושב.

  6. שיטת ממשל המנתקת חומר מרוח סופה להיעלם מבימת ההיסטוריה! והשאר היסטוריה

  7. מאמר מרתק ביותר ומעורר לישיבה של החוקר הרב תחומי ד"ר אורי מילשטיין היקר. יש לי כמה הערות. א. לדעתי הפוליטיקה היא המאבק לכוח בחברה וזה כמובן קיים אצל חיות ומודגש אצל החיות החברתיות כגון קופים או זאבים. מה שציינת כפוליטיקה הוא יותר מדיניות. נכון שהגבול בין שני אלה מטושטש. אבל הפוליטיקה, כוחותיה דחפיה והרגשות שהיא מעוררת היא יותר המאבק לכוח בחברה האנושית. ב. לדעתי הדרך ליצור דמוקרטיה יותר משופרת שתצמצם את נזקי הדמוקרטיה שאתה מונה בצדק לדעתי היא דמוקרטיה משוכללת שבה כל אזרח נאמן למדינתו – וכאלה,שבמפגיע פועלים נגדה תישלל אזרחותם – מקבל מיקוד לפי מידת התרומה שלו בפועל למדינה. לדוגמה חייל קרבי מקבל ניקוד כפול מחייל ג'ובניק או מנהל בית חולים מקבל ניקוד גבוה וכן הלאה. כמובן גם כאן יהיו פגמים וטעויות אבל בכל אופן זה משפר את האינטליגנציה מאחורי ההצבעות של האזרחים. עניין נוסף שחורג מגבולות המאמר ובכל אופן חשוב הוא המעבר הדחוף של ישראל לשיטת בחירות נשיאותית בדומה למודל האמריקאי וכמובן עם התאמות נדרשות. עניין נוסף הוא בחירות אזוריות כך שלנשל מחצית המכהנים בכנסת ייבחרו באיזורים ומחצית בבחירות רוביות הקיימות אצלנו.

    1. זאת הבעיה, דוד ידידי, שבדמוקרטיה, הפוליטיקאי הוא גם מדינאי. בנימין נתניהו לדוגמא גם נאבק להשיג עמדות של כוח בישראל וגם עיצב את מדיניותה. וכך היום נפתלי בנט.

  8. יש כמה מגיבים כאן שעפים על עצמם. כאילו יש להם בלעדיות על הידע והחוכמה

  9. הדיכוטומיה רוח/חומר כפי שניסח הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי רנה דקרט, יסודה באי הבנה של המציאות.

    1. אולי בשל כך נחרת על מצבתו של דיקרט: bene qui latuit bene vixit
      מי שהתחבא טוב, חי טוב…
      אולי זה הפיתרון לאלה שהמציאות גדולה עליהם.

  10. מבחינתי זה בסדר גמור שהנציגים יהיו שרלטנים ואפילו טיפשים. הבעיה שלי היא חוסר האחריות כלפי הבוחרים, כלומר ברגע שנציג נשבע אמונים לכנסת (או לא נשבע, במקרה של סיעות מסוימות), הוא או היא חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם. הם אפילו לא חוששים מדין הבוחר בקדנציה הבאה, כי הנאמנות שלהם היא לתהליך הפריימריז של המפלגה ולא לתושבי איזור בחירה. הבקורת השניה שלי עם המאמר היא עם תפיסה מדינית של מעלה-מטה. הדמוקרטיה חזרה לעולם המערבי והחזיקה מעמד שנים כדבק של מדינת מטה-מעלה, ארצות הברית. בכל מקום אחר השיטה הזו מעדה, כשלה, שבה ועברה שינויים מרחיקי לכת ויש טוענים שמעולם לא התיצבה. בארה"ב המחשבה היא שבני אדם מטבעם לא צריכים ממשלות, למעט עבור נושאים בהם הם כן, כי הם נוגעים לציבור. גם אז, אין סיבה שהממשלה של איזור אחד תשתף חוקים ומדיניות עם איזור אחר. את המסמכים המכוננים של ארה"ב ניתן לסכם ב"צריכים ממשלה כי אנשים אינם מלאכים ומאותה סיבה בדיוק הממשלה חייבת להיות מינימלית ומוגבלת". איך מארגנים את עוגת השכבות של הממשלות בארה"ב? דמוקרטיה, כאשר ממשלה שמושלת ביותר אנשים היא גם יותר מוגבלת בסמכויותיה על הפרט ולא משנה מה תצביע. דמוקרטיה טהורה לאמריקאי היא אסון, כמו שני זאבים וטלה שמצביעים על מה יגישו בארוחת ערב.
    בישראל לא קראו את מאמרי הפדרליסט, אלא את כתבי המהפכה הצרפתית, מדינת מעלה-מטה ריכוזית. "הריבון הוא הכנסת" הם אומרים באין מוחה. בדמוקרטיה אמיתית הריבון הוא העם. לא זכור לי אף משאל עם אחד בתולדות המדינה. החלטות היסטוריות נעשו בתמורה לשוחד. דיבורים על בחירות איזוריות נתקלים באלף ואחד סיבות למה לא. חלקם מבוססים על בורות תהומית (כמו שאלת היצוג האידאולוגי) וחלקם מבוססים על אינטרסים של שימור השיטה הקיימת, כמו שסיר המפרי קרה לזה "התמד יצירתי".
    אגב, מאז סוף המאה התשע עשרה, יש בארה"ב מפלגה השואפת להפוך אותה לדמוקרטיית מעלה-מטה. בכל דור ודור יש לה הצלחות לא מעט וכבר יש הטוענים שהדמוקרטיה, גם שם ומאותן סיבות ממש, פשטה את הרגל וצריך להתקין איזה גוף עליון ומועצת חכמים שיאשרו מועמדים על פי כישוריהם. נו. יש מדינות כאלה ולא צריך להתאמץ למצא אפילו חמש. למה אין מדינה חופשית שמשלבת בחירות עם בחירה קפדנית של מי ראוי להיות מועמד? כי ברור שברגע שיהיו חוקים מגבילים למועמדות הם ינוצלו להטיה של הפוליטיקה לצבע מסוים, שרק ילך ויעמיק. בהתחלה ידרשו השכלה שתפסול כמעט כל מועמד חרדי. איזה יופי! אחר כך ידאגו לזה שרק בוגרי חוגים מסוימים באוניברסיטה שמזוהים עם השמאל יוכלו להיות מועמדים. פרוגרס! אחר כך יריבו המרקסיסטים-לניניסטים עם אסכולת פרנקפורט, אבל זה כבר פרט קטן שממילא התקשורת לא תדווח עליו. תחי מדינת ישראל.

    1. חוסר האחריות כלפי הבוחרים ושאר הליקויים עליהם הצבעת, נובעים מעקרון השרידות שאותו פיתחתי ועליו הצבעתי במאמר.

      1. הנה לכם ההסבר הגנרי למה שקורה איתנו – עיקרון השרידות (דארווין) שד"ר אולי מילשטיין פיתח: SURVIVAL OF THE FITEST ?

      2. לדעתי עקרון השרידות הוא הסבר מספק, אבל איך גוזרים ממנו פתרון? אם אתה מסכים שהבעיה היא שהפוליטיקאי רואה את מפתח הישרדותו בדברים שאינם קשורים לבוחר, אז איך מתקנים את זה? גרתי כאזרח בארה"ב כמעט תריסר שנים ומאוד אהבתי את העובדה שהליצן שרצה ליצג אותי דפק לי על הדלת ושאל אותי מה כואב לי. לא חשבתי שהוא מאור הדור אבל היו לו מספיק אצבעות לעשות את העבודה שלשמה נבחר. אח"כ ביום הבוחר הוגשו לי 3-5 שאלות להצבעה ישירה והמושל חתם על ההחלטה שלנו, לפעמים תוך מחאה. את בעית היצוג האידאולוגי בשיטה האזורית לא צריך לפתור, כי היא לא קיימת. מכיון שהנציג מיצג אנשים ולא מפלגה, הוא צריך להתחשב בדעות של המחוז שלו ולא במצע המפלגה, שבסך הכל מספקת לו מסגרת כללית ותמיכה לוגיסטית. כך שיש נציגים רפובליקנים שחשובה להם איכות הסביבה ויש דמוקרטים שחשוב להם חופש הדת בניגוד לתדמית המפלגתית. הדברים מתאזנים, בלי תרסיס המפלגות וסלט הקואליציה המעייף.
        אבל לצערי עקרון השרידות יכול להסביר טוב למה שום דבר מזה לא יאומץ בציון. מי שיש לו כח לשנות את השיטה נבחר ע"י השיטה הקיימת ולכן עקרון השרידות מכתיב את ההתמדה היצירתית.

        1. אבל קיימת גם שרידות של הציבור הבאה לידי ביטוי בדעת קהל ובתרבות. כאשר מקבלי ההחלטות גורמים לנזק גדול מאוד ובתרבות תופס מקום פתרון אחר, שאותו לדוגמא אני מציע – מריטוקרטיה – אז יש סיכוי לשינוי. ועד אז יש להילחם במישור התרבותי ולא הפוליטי וזה מה שאני עושה בבחינת "אמת מארץ תצמח". כך זה היה בהיסטוריה וגם אצלנו – במהפך הפוליטי ב-1977.

          1. אין ספק שמריטוקרטיה היא אידיאל רצוי, אבל כפי שצויין למעלה הבעיה היא בקריטריונים ובהסכמה עליהם. פעם היתה כאן "ועדה מסדרת" שעשתה ניפוי מסויים, אבל היא היתה בעלת אג'נדה משלה (שרידות אנ"ש) הגם שבלמה כניסת בלתי ראויים בעליל למסדרונות השררה.

            1. לא "ועדה מסדרת" אלא "מכון ויצמן" להכשרת משרתי ציבור בכל התחומים. אחרי שיעברו הכשרה של עשר שנים לפחות יאבקו ביניהם.

  11. להגיד שרליטני הפוליטיקה
    זה להשתמש בביטו המורכב משתי מילים נרדפות.

  12. כמו שכתבת המערכת המדינית נעשתה מורכבת מאוד והיא רק הולכת מסתבכת ומסתעפת. האם לא יותר ריאלי לפצל את ניהול המדינה בין מספר אישים שיהיו אנשי מקצוע (כמו בארה"ב) כך שבפועל ראש המדינה יהיה יותר תפקיד ייצוגי מאשר מקבל החלטות? זה מעט אוטופי לצפות מאיש אחד להבין בכל כך הרבה נושאים.

  13. כאשר העם משלים עם משטר אוטוקרטי זה גם סוג של דמוקרטיה. ואם השלטון האוטוקרטי לא נתמך על ידי העם הוא בהרבה מקרים מתחפש לדמורקטיה על ידי בחירות מזוייפות. לאחר שהדיקטטורה קיבלה 99.99% מקולות הבוחרים היא ממשיכה להגן על קיומה באמצעות משטרה פנימית חזקה. בדיקטטורה אפשר גם לערוך בחירות אמיתיות אך כל המועמדים מהצד של האופוזיציה מסוננים ואינם עומדים לבחירה, במקרה הגרוע יותר הם נכלאים ובמקרה הכי גרוע הם נרצחים. בכל זאת מעניין שלעתים כאשר הדיקטטורה לא מקובלת על העם היא מוחלפת על ידי דיקטטורה אחרת או על ידי דימורטיה אמיתית.

  14. הדיון כאן מפתיע ברמתו, בהשקעה של המגיבים, והכי חשוב – נטול קללות וגידופים.

  15. אורי היקר ה' עמך
    בהתאם למסכנותיך הנ"ל ובפרט מהדגמאות הרבות להן כגון אלו המתגלות במשפטו של רה"מ לשעבר, המוכיחות את התזה שלך, אולי עם ישראל (בלבד) יעבור למשטר מלוכה על בסיס המסורת הישראלית שהמלך מולך רק ברצון העם; משהו דומה למשטר נשיאותי, אבל בהדגש ששילטונו קיים כל עוד שהעם מסכים (איך לאגן משטר כזה בחוק, הוא רק ענין טכני)
    דבר כזה דורש בחירת אישיות מוסכמת על העם שיהיה משוכנע שהשליט שייבחר ישרת אותו באמונה לטובת עם ישראל; אישיות שאין מאחוריה 'קופת שרצים' כלל וכלל וידועה כדוברת אמת, ישרה, ושתשלוט לטובת עם ישראל בכלל ואזרחי ישראל בפרט. האם יש דמות כזאת? אולי לפלא אחרי חיפוש תימצא??!!

    1. נתן היקר,
      "השלטון משחית והשלטון המוחלט משחית לחלוטין" כפי שניסח ההיסטוריון האנגלי הלורד אקטון וכפי שמוכח במקרא. על השליט לשלוט לזמן מוגבל. אך עליו להיות גם חכם מאוד וגם לעבור הכשרה מתאימה. כאלה לדוגמא היו משה רבינו שהיה גם חכם מאוד וגם עבר הכשרה מתאימה בבית פרעה. אלכסנדר מוקדון ופרידריך הגדול מלך פרוסיה במאה ה-18, אם להזכיר שלושה, משכמם ומעלה עם כל ההבדלים ביניהם.

      1. אורי היקר ה' עמך

        אם כן, יש הסכמה בינינו שאולי משטר מלוכתי ברצון העם יטיב לעם ישראל יותר מהמשטר הדמוקרטי שנראה לא מצליח להתגבר על אלו שמשתלטים עליו תמיד.
        איך יהיו הבלמים על "המלך" ומה יהיה הכשרתו לקראת מנויו, אלו פרטים.
        בגדול העם צריך להסכים על האישיות הרצויה לו
        ואז הוא צריך להנהיג בהתאם

        1. נתן,
          אם אתה מעונין לכנות נשיא כמו, בארה"ב, בשם "מלך" אין לי בעיה. הבעיה שעליה עמדתי היא הכשרת האישים שמתוכם יבחר המלך והגבלת כהונתו. בעיות אלה שונות מכל המונרכיות עד היום בהיסטוריה.

  16. האם ההגדרה הקשה שלך חלה גם על מנהיגים בדמוקרטיות כמו דנמרק, שבדיה, הולנד, וכדומה?

    1. דניה היקרה, כל הגדרה היא כללית ואם אינה כללית – אין היא הגדרה, אלא שבתוך אוכלוסייה מוגדרת יש הבדלים כמו שבין בני אדם יש הבדלים. ההגדרה שלי אכן חלה לדעתי גם על הדמוקרטיות במדינות הסקנדינביות.

  17. טעות קטנה: האימפריה הרומית לא קידמה פיתוחים טכנולוגיים ואפילו דיכאה אותם בכוח כי פיתוחים טכנולוגיים יכלו לפגוע בהיררכיה החברתית וביטול שיטת העבדות שהשלטון התבסס עליה.
    היה אחד בשם הרון מאלכסנדריה שלפני אלפיים שנה המציא סוג של מנוע קיטור והרומאים דיכאו את ההמצאה שלו.

  18. כשיש רק פטיש, כל בעייה היא מסמר. כך לגבי החלת עקרון השרידות על תהליכים פוליטיים, מדיניים וגיאופוליטיים.
    כמובן, שרידות היא עיקרון חשוב והספר מככב בספרייתי במקום בולט, לצד ׳מצעד האיולת׳, ׳העיקרון הפיטרי׳ , ׳מצעד האיולת היהודי׳ ושאר
    ׳פוינטרים׳ למשהו עמוק בהרבה: השילוב הקטלני בין רשעות, טפשות ובורות. מאבק על השרידות הוא תוצאה בלתי נמנעת של
    השתלשלות אירועים שמקורם בכל אחד בנפרד או בתמהיל של השילוש הקדוש הנ״ל. כששוב ושוב נכשלים בשל אי התאמה אפלטונית, אריסטוטלית או הובסית של משטרים ושליטים לתפקידיהם, שוב ושוב השרידות מרימה ראשה והופכת לדפוס הפעולה העיקרי, שלא לומר היחידי.
    בעת מלחמה, הדמוקרטיה מתמוססת לקבלת החלטות של ראש הנבחרים; כך בבריטניה וארה״ב במלחמת העולם השניה, כך אצלנו
    באמצעות מצגי שווא של דיוני קבינט, כביכול. וכשחברי הקבינט יכולים להתאבד בקפיצה מהאגו לאיי קיו, אין פלא שהקברניט הופך
    לשליט כמעט אבסולוטי שבראש מעייניו שרידותו האישית.
    האקוסיסטמה האקולוגית הפוליטית במרבית מדינות העולם ובמיוחד אצלנו, כשהאופוזיציה שוברת את כללי המשחק הדמוקרטיים, מעין שריפה מטפורית של הרייכסטאג, גרועה כמעט כמו מצבה של גאיה. מצב זה מרחיק מהפוליטיקה את המשכילים, החכמים ובעלי הכוונות הטובות בהפקירה את המדינאות והמדינה בידי קבוצה שאיכותה הולכת ופוחתת עפ״י כל קריטריון של קבלה לעבודה, חבורה של פליטי תרבות שהפכו את שרידותם הפוליטית לפעילותם העיקרית.
    ולכן, מסקנת המאמר נכונה בהינתן שאלו נתוני היסוד, כשתוצרי מערכות החינוך הירודות נפלטים אל עולם העשייה ומורידים את איכויות העבודה בכל התחומים ובכלל זה הפוליטיקה והמדינאות. ומאחר שתהליכי ההיפוך ממושכים וסיזיפיים, סוף כולנו לעסוק בשרידות, מהזוג הצעיר הנאבק למחייתו ולקורת גג ועד לקברניט התורן שאינו מצוייד בכישורים האינטלקטואליים לנהל מדינה, במיוחד כמו מדינת ישראל.

    1. עברי, שרידות וחזון (אידיאליזם) הולידו את מדינת ישראל עם הרבה מאוד פגמים. משקמה המדינה נעלמו החזון והאידיאליזם ונותרו שרידות אגו-מניאקית של השליטים, המסאבת אותה. מי שמצביע על המצב ומנסה לתקן מוקע על ידי השלטון ונושאי כליו הרבים והשבעים כאויב העם. כך זה היה תמיד (עמוס הנביא) וכך זה ימשיך להיות כי האדם עשה קפיצת דרך אבולוציונית, וברא יקום מעבר להבנתו וממילא מעבר ליכולתו לשלוט בו.

  19. לא הייתי אומר לנטרל אלא להסדיר , ובטח לא בין אוייבים, האוייב התודעתי מיתרגם לאוייב פיזי ואלה לעולם לא ינוטרלו כפי שלמדה ארהב בויטנם ובאפגניסטן ואנו עם הערבים וכו'. הייתי אומר שהמאמר נגוע בחוסר יצירתיות וחושף את חולשתך כמו שהתמדתך חושפת את חוזקך, אמנם העולם הצבאי נסמך על תורה טכנית, אך זו אמנות הנשענת גם על יצירתיות. בין תודעות הומוגניות ניתן להסכים שלא להסכים. אך לא ניתן לעשות זאת עם כאלה שלא ואנחנו מדברים על הבדלי מזרח ומערב

  20. לעניין הדיכוטומיה רוח וחומר: נכון שכל הנכס הרוחני של האדם אינו קיים עצמאית במציאות, אלא תלוי בחומר היוצר והקולט אותו (תהליכים כימיים וחשמליים במוח), אבל הנכס הרוחני הוא כוח המשפיע על התנהגות בני האדם. נזכרתי בהקשר בדבריו היפים והמנחמים של אלבר קאמי בימים האפלים של מלחמת העולם השניה: "יש שני כוחות בעולמנו: הרוח והחרב, אבל תמיד הרוח מנצחת את החרב". לאוהבי צרפתית הנה דבריו בקולו:
    https://www.bing.com/videos/search?q=albert+camus+les+amandiers&docid=608050722444239032&mid=E010702D96A4397AC8BEE010702D96A4397AC8BE&view=detail&FORM=VIRE

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי