"כן ביבי, לא ביבי"

תמצית המאבק על הדמוקרטיה הישראלית
צילום של נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: US Military

בשונה מאידאולוגיות אחרות, הפופוליזם נחשב לאידאולוגיה ״רזה״, ״מינימלית״, ללא מדיניות ברורה או עקבית, וללא תוכנית סדורה לגבי מה נדרש לעשות. כל מה שהפופוליזם מציע הוא נקודת מבט על מבנה החברה ומתוך כך גם שיפוט מוסרי ביחס ללגיטימיות של השלטון. הפופוליזם רואה את החברה בצורה פשטנית ומוחלטת במבנה של שני קטבים: טובים ורעים, בעדנו או נגדנו. הפועל היוצא הוא שגם הזירה הפוליטית וגם המאבקים הפנימיים בחברה מנותחים מתוך אותה נקודת המבט של מאבק מוסרי בין הטוב לרע. המחנה הטוב מזוהה עם ״רצון העם״ האמיתי האותנטי ולכן נציגיו הם אלו שראויים לשלוט, ואילו הרע מזוהה עם האליטה המושחתת, זו שפועלת נגד העם ומעדיפה את טובתה האישית על פניו. במילים אחרות, הפופוליזם מתמקד יותר במי צריך לשלוט ופחות במה צריך לעשות. ניתן לזהות שלושה מרכיבים מרכזיים המופיעים בשיח הפופוליסטי:

יצירת אויב – כדי לשמר ולהצדיק את נקודת המבט הדואליסטית של ״אנחנו״ מול ״הם״, הפופוליזם פועל כל הזמן למתוח גבול, ולסמן את ״האחר״. אבל, האחר איננו רק בעל הזהות השונה או היריב, אלא במקרים רבים האחר מוצג כגורם של איום וסכנה, זה שעצם נוכחותו יכול לפגוע בעם. קיומו של האויב הוא כל כך חיוני עבור הפופוליסט, עד כי גם אם הוא אינו קיים ישנו הכרח ליצור אותו. האויב משמש הסבר פשוט ונוח לכשלים של החברה. הוא האשם בבעיות הביטחון, באבטלה ובמשברים השונים, והוא למעשה הסיבה האמיתית לכך שהציבור אינו מצליח לממש את ההבטחה לחיי רווחה ושגשוג. באופן טבעי הפופוליזם פונה אל ההיגיון העממי, אל האחר המובן דרך התרבות, ולכן האויב בדרך כלל מזוהה עם קבוצות מיעוט אתניות או עם זרים בחברה.

ייצוג ישיר – רצון העם הוא דבר פשוט וברור, אבל הוא לא תמיד מקבל ביטוי דרך תוצאות הבחירות, לטענת הפופוליסטים, מכיוון שמנגנוני הדמוקרטיה הייצוגית, הגופים הנבחרים, חוסמים ומעוותים את הרצון האמיתי של הציבור. לא מפתיעה אם כך דרישתם המוצהרת לעקוף את מנגנוני התיווך ולאפשר לעם להחליט בעצמו באופן ישיר. זאת הסיבה שבמקרים רבים מנהיגים פופוליסטים פועלים לשנות את חוקי הבחירות ולקדם פרוצדורות חדשות, שאמורות לתת ביטוי ישיר ואותנטי להלך הרוח הציבורי.

הגברת המשילות – השאיפה של הפופוליסטים לחזק את יכולת המשילות של השלטון על חשבון גופים אחרים, נובעת מהפער בין החזון הדמוקרטי ליישום בפועל. אם במציאות הערכים הדמוקרטיים שמובטחים לכול, כגון שוויון וחירות אינם ממומשים, הם יטענו שישנם גופים שמפריעים לשלטון לממש את החזון האוטופי לכלל האוכלוסייה. המאמצים להגביר את המשילות מצד הפופוליסטים באים לידי ביטוי בשני מישורים: האחד, ניסיון להחליש או לבטל את מערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה ולהתקדם אל עבר שלטון בלתי מוגבל. הרשות השופטת ואנשי השירות הציבורי, לדוגמה, הם יעד מרכזי להחלשה ולהשתלטות. המישור השני בהגברת המשילות הוא במניעת ביקורת. מכיוון שהפופוליסטים רואים את עצמם כנציגים האמיתיים והיחידים של העם, אז קולות האחרים אינם רצויים ואפילו מיותרים. מכאן עולה הדרישה להשתקת כל התבטאות שאינה תואמת את עמדת השלטון בכל ערוץ תקשורת.

אם נבחן את התנהלותו של בנימין נתניהו בשנים האחרונות, נוכל לזהות דפוסי פעולה שעולים בקנה אחד עם המודל הפופוליסטי. ראשית, החלוקה בין העם לאליטות הזוכות לכינוי הגנרי ״שמאל״. מבחינת נתניהו כל אלו שלא תומכים בו משתייכים לשמאל ומואשמים בשיתוף פעולה עם אויבי העם. כך היו פרס וערפאת, הפלאפון של גנץ והאיראנים או בנט עם האחים המוסלמים. שנית, היוזמה של נתניהו להחזיר את הבחירה הישירה לראשות ממשלה, כפי שטען בנאום ההשבעה של בנט, שלמעשה העם רוצה אותו וכל תוצאה אחרת היא עיוות רצון העם. ולבסוף, ההתקפות של נתניהו על מערכת המשפט, כנגד הפקידות המקצועית וכנגד העיתונות בטענה שהם אלו שעומדים בדרכה של המדינה ומפריעים לממשלה לשלוט, כמו שהוצג בשלטי החוצות לפני הבחירות בשנת 2019 – ״הם לא יחליטו״.

אם כך, המאבק שמעסיק את המערכת הפוליטית סביב מנהיגותו של בנימין נתניהו, הוא יותר מרק הסתייגות פרסונלית מהאיש, זהו מאבק ערכי על מבנה המשטר ועל מקור הלגיטימיות של השלטון. שנות שלטונו של נתניהו כראש ממשלה מאופיינות במאמץ לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים, ובהשלטת שיח פופוליסטי שנוי במחלוקת. אומנם סגנונו הפופוליסטי של נתניהו מסייע לו בגיבוש מחנה של בוחרים קנאי מאחוריו, אבל הוא גם מצמיח מולו אופוזיציה לוחמנית ומתנגדים שרואים בו סכנה ממשית לדמוקרטיה. מכאן כי האמרה: ״כן ביבי, לא ביבי״, כפי שמוצגת לא פעם בתקשורת, מתמצתת את ליבו של המאבק האידאולוגי על מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ועל ערכיה של החברה, הרבה מעבר למידת התאמתו של נתניהו לתפקיד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. אבל יש גם אלמנט לא מבוטל של מעשים לכאורה לא חוקיים והסתה, בלי קשר לדמוקרטיה

  2. אני בספק לגבי האמירה אופוזיציה לוחמנית מול נתניהו אבל המאמר בהחלט מסביר את המצב בצורה ברורה

  3. אני דווקא חושב שיש כאן מרכיב אישי חזק. אם בראש הליכוד יעמוד מישהו אחר, די הרבה אנשים שמצביעים היום ליכוד לא יצביעו עבור המפלגה הזאת. ודי הרבה אנשים שהיום לא מצביעים ליכוד כן יצביעו עבור המפלגה.

  4. פקידות מקצועית? אתה עיוור אדון כתב? אתה לא רואה כמה מושחתת הפקידות שלנו שהיצעה פה הפיכה לא חוקית? רמיסת חוקי יסוד, הדחת עדים, הגשת כתב אישום לא חוקי ומחורר, זיוף פרוטוקולים ועוד ועוד. כמה עוד תצליחו להתעלם מהביצה המבעבעת הזאת, טהרנים??

    1. כמה שאתה צודק, ואוסיף שמי שחיסל כאן את הדמוקרטיה היא אותה פקידות משפטית ובתמיכת התיקשורת שנם באמת תועמלני הפרוגרסיביזם הדיסטרוקטיבי לחיסול מדינת הלאום. וכך במסווה של משפט ביצעו כאן פוטש משפטי נפשע. אגב, זה נכון שנתניהו הוא מנהיג פופוליסטי מסוכן, אבל ממש מסיבות הפוכות לאלה שמונה המאמר. סכנתו בהיותו מנהיג חלש שנכנע לאליטות, הרס את המשילות, פעל נגד מדינת הלאום ונכנע לחמאס ולאויבים מבית. ולכן אני מהווה אופוזיציה לוחמת כנגדו במרכז הליכוד.

  5. יש פיתרון לכל הבעיה אבל הוא לא ישים כי לאף אחד לא יהיה אומץ להציע אותו
    ביבי יפרוש מהפוליטיקה וכמתנת פרידה יקבל את מטוס הבילון שעלה מאות מיליונים ועומד מושבת ללא תועלת

  6. ראשית כל יש לציין שגם בהנהגת נתניהו הוכח שמדינת ישראל שהיא רפובליקה פרלמנטרית – יהודית ודמוקרטית- עמדה במבחן החשוב ביותר שכל משטר דמוקרטי עובר, האם הרכב ההנהגה תלוי בבחירות? במלים אחרות א) האם הבחירות הם אמיתיות עד כדי תוצאות נגד ממשלה מכהנת. ב)אם ממשלה מכהנת שהפסידה בחירות מפנה את השלטון? ישראל פעם אחר פעם עברה את המבחן הזה. נתניהו בסך הכול ציית לדמורקטיה. כשנוצר גוש בכנסת שהצליח להסיג רוב מינימלי ביחס לגוש שלו ולהקים ממשלה בלעדיו הוא פינה את כסאו ללא היסוס. בתקופת שלטונו תמיד היה מותר לבקר אותו בכל דרך שהיא. אז אני לא רואה במה נתניהו מסוכן לדמורטיה יותר מכל פוליטיקאי אחר. כמו שהוא נותן לכולם לנבוח עליו כך הוא גם מרשה לעצמו לנבוח על כולם, כולל על הרשות השופטת והאוכפת. זה לא פגיעה בדמוקרטיה. חופש הביטוי כלול בדמוקרטיה. כאשר הוא נחשד בעבירות שונות מייד הסירו מימנו כל תפקיד שקשור עם ניגוד ענינים בין החקירה ובין התפקיד. כאשר הוצא כתב אישום הוא מייד התפטר מכל תפקידיו כשר כי שרים עם כתבי אישום צריכים להתפטר. אמנם הוא חסיד הרעיון ששקר שאומרים אותו שוב ושוב הופך לאמת אך זה לא אנטי דמוקרטיה אלא סתם פוליטיקה. ואין עוררין על כך שנתניהו הוא פוליטיקאי על.

    1. פרופ׳ קימל,
      הפופוליזם היא אידאולוגיה מטעה מכיוון שהיא משתמשת ברטוריקה דמוקרטית של ״רצון העם״, אבל המוטיבציה האמתית היא לרוקן את הדמוקרטיה מתוכנה. בניגוד לימים עברו כיום המהפכות מתחוללות בשקט מבפנים על ידי צעדים מדורגים של הפופוליסט הנמצא בשלטון, עד שיום אחד הציבור מוצא את עצמו בשיטה אחרת (ראה את הונגריה, פולין, טורקיה). לדוגמא: שינוי כללי המשחק הפוליטיים, החלשת בתי המשפט או השתלטות עליהם, צנזורה של התקשורת ושיבוץ אנשים מטעם, מינוי של פקידות פוליטית שנאמנה לממנה ולא לציבור, קידום פולחן אישיות והחלשת ההשתתפות הפוליטית של הציבור. ביחס לנתניהו, אמנם הוא פינה (בלית ברירה) את מעון ראש הממשלה, אבל לכנות את נפתלי בנט ״ראש ממשלה לא לגיטימי״, להחרים את העבודה הפרלמנטרית בכנסת, להורות לחברי הגוש לכנות אותך ראש הממשלה, לא מראה על מחויבות לרעיון הדמוקרטי.

  7. אכן יסודות המאבק הן במהות הדמוקרטיה. והערעור של מעמד ביבי בימים האחרונים בתוך הליכוד, אם יתחזק, יוכיח זאת

  8. האם אוסף הפעילים וחברי הכנסת שבהם מקיף עצמו ביבי לא מעידים על פופוליזם צרוף?

    1. הרבה זמן ייקח, אם בכלל, עד שיימצא לנו ראש ממשלה ברמתו האישית והפוליטית של בנימין נתניהו.
      בגלל חברים יקרים כמו ליברמן, סער ובנט, שכולם גדלו אצל נתניהו ורצו לרשת אותו טרם זמנם
      ובגלל רצון מתחדש של ה"סמולנים" לשים את היד מחדש על משאבי המדינה
      הלך נתניהו לאופוזיציה – וכולנו מפסידים בשל כך.

  9. נדמה לי שאתה מייחס לאזרחי ישראל יותר ערכים לעומת מה שבאמת משפיע על הצבעתם בקלפי.

    1. כנראה שאת צודקת. רוב רובם של אזרחי ישראל מצביעים בקלפי על פי השתייכותם השבטית. הערכים שמעניינים אותם הם השגת יתרונות כלכליים-פוליטיים עבור חברי השבט שלהם. דוגמאות: חרדים, ערבים, ש"סניקים, רוסים, צפונבונים וכדומה.

      1. לסתיו ולמגיב האנונימי
        לגבי השאלה מה מנחה את המצביע בבואו לבחור במפלגה, יש תיאוריות שונות, תוכלו לשאול את עצמכם האם אתם יודעים למה אתם בוחרים במפלגה שלכם? רציונליות תועלתנית? מרכיב פסיכולוגי רגשי? אני סבור שהמניע העיקרי בוודאי בתקופתנו ובוודאי בישראל, הוא מרכיב של זהות קבוצתית, אבל לא למטרות תועלת כלכלית אלא ממניעים של רגש כבוד והערכה עצמית. וזו הנקודה שהפופוליסטים יודעים לעשות הכי טוב!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי