השילוש הלא קדוש בפוליטיקה הישראלית

תופעות של רטוריקה אלימה, גזענות ופופוליזם
תמונה של דודי אילת
ד"ר דודי אילת

בשנים האחרונות אנו עדים להסלמה הולכת וגדלה של ביטויי גזענות ופעולות הננקטות על ידי אנשי ציבור – בעיקר חברי כנסת – שתכליתן בולטות תקשורתית, בבחינת "אין פרסום שלילי", העיקר שפורסמת ויודעים על קיומך. בכך זכית לבולטות תקשורתית בלי שום קשר לתרומתך המעשית בפעילותך הציבורית שעליה קיבלת את משכורתך מכולנו – משלמי המיסים.

 אירועים אלו נמצאים על מנעד פוליטי רחב וכל חבר כנסת או חברת כנסת בוחרים מושא התקפה שונה – מיעוט ערבי או חרדים, בני עדה אחרת או גורם ממסדי דוגמת הפרקליטות, המשטרה ומערכת בתי המשפט. חברי כנסת אלו עושים שימוש תדיר ברטוריקה מפלגת ומשסעת ומרעילים בקביעות את השיח הציבורי. אמון הציבור במערכת הפוליטית ובמוסדות הציבור, לנוכח תפקודה של המערכת הפוליטית והרטוריקה האלימה הקיימת בתוכה, הולך ויורד בתלילות במהלך הזמן.

מחקרים על אמון הציבור במערכת הפוליטית ובשלטון הדמוקרטי בישראל שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנים האחרונות, כולל ב-2020, מלמדים על היחלשות רבה של תחושת הסולידריות החברתית. המדידה האחרונה העידה כי מידת הסולידריות היא הנמוכה בעשור האחרון, כשני שליש מהציבור סבורים כי השלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה, וכאמור יש ירידה באמון הציבור בכל המוסדות.

שחיקת האמון במערכות הממסדיות ובשלטון הדמוקרטי במדינת ישראל מתקשרת לאבחנות של אחד ממובילי הסוציולוגיה אמיל דורקהיים, שהגדיר את המושג "אנמיה חברתית". מדובר במצב של בלבול המתקיים ברמת הפרט והקולקטיב כאשר נורמות חברתיות אינן ברורות, חלשות, סותרות או נעדרות. מצבים אנמיים הם בדרך כלל תוצאה של שינויים חברתיים חדים שערערו קווים מנחים של ציפיות ודפוסי התנהגות. מדובר במצב חברתי שנוצר מתוך משבר שיכול להתפתח מקונפליקט של מערכות אמונות. התוצאה היא פירוק קשרים חברתיים וערעור היחסים בין הפרט לקהילה, ונוצרת תחושה של מבוכה ערכית וחוסר התאמה בין ההנהגה ומה שהיא משדרת לצרכים והעמדות של הפרטים.

כאשר החברה הישראלית, שכיום מתאוששת ממשבר הקורונה ומהשפעותיו החברתיות והכלכליות, רואה כי חלק מהמנהיגות הפוליטית ונבחרי הציבור עוסקים בשיסוי הדדי כלפי ציבורים שונים, רמת האמון באותה מנהיגות הולכת ונשחקת. הציבור מבין שלאישים אלו, שהאמון ביכולותיהם נמוך ממילא, כלל לא אכפת מהציבור ובעיותיו ובראש מעייניהם עומדים פופוליזם והשגת בולטות תקשורתית בכל מחיר. כאשר אנשי ציבור אחרים מחרישים ולא מגנים בתוקף אמירות מפלגות וגזעניות, הם אך מוסיפים שמן על הבעירה ועל הנתק של המערכת הפוליטית מהבעיות האמיתיות המעסיקות את הציבור, כמו יוקר המחיה, יוקר הדיור, תעסוקה, עתיד הילדים, בעיות בריאות ורווחה.

על האישים הפוליטיים שמחרישים לנוכח דברי בלע ושיסוי של חבריהם מטעמים של אינטרסים אישיים ופוליטיים נאמר (באמרה שמיוחסת למשורר האיטלקי דנטה אלגיירי) כי "הגיהנום שמור לאלו שבתקופות של משבר שמרו על נייטרליות מוסרית". במובן הזה הם שותפים מלאים להיחלשותה של המערכת הפוליטית ולסדקים ההולכים וגדלים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. את התוצאות של סדקים אלו קשה לנבא, אך ברור שיהיו חמורות לכולנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. הקרע וההתפצלות לקבוצות מתנגחות יחסל את הרעיון הציוני שהביא להקמת המדינה.

    1. שלום אילה
      תודה על תגובתך ומאוד חושש שאת עלולה להיות צודקת בטווח הארוך

  2. כרגע יש מלחמה באוקראינה וזה תוםס את החדשות אבל אל דאגה,נחזור לביצה המקומית מאוד מהר…

  3. כך העידן הנוכחי מאופיין בפופוליזם פייק ניוז ושיח רדוד בלשון המעטה..
    מספיק לצפות בטלויזיה בפריים טיים..

  4. זה משרת פופוליזים ולא פותר בעיות.
    גם אם נניח לרגע ואפילו נצדיק חלק מהטענות ברמה הבסיסית ולא המתלהמת, הסגנון המתלהם והמטיל רפש אישי או קבוצתי/עדתי הוא כמו אדם שצועק ולא מדבר ולכן שומעים אותו אבל לא מקשיבים לו….

  5. לד"ר דודי אילת,
    מאמר חשוב הפוגע ממש בליבת הסדר החברתי המתדרדר כיום בחברה הישראלית. אבל, ברשותך, אני מקווה, תיקון קטן: המושג הסוציולוגי שאמיל דורקהיים יצר בספרו "התאבדות" נקרא אנומיה (ANOMIA) ולא אנמיה. משמעו התדרדרות בנורמות חברתיות, אשר נוצרת בחברות אנושיות בתקופות של שינויים בסדרי התנהלותן. אפשר לראות בתופעה זו כמעין "מחלה סוציולוגית" שתוקפת חברה אנושית. באשר לחברה הישראלית לעניות דעתי החל מרצח רבין נכנסה החברה הישראלית, שגם לפני כן לא הצטיינה בשלמות חברתית, למצב אנומי שהולך ומחריף. לעומת זאת אנמיה, כפי שנכתב במאמרך, היא מחלת חסר המתאפיינת בחוסר כדוריות אדומות בדם.

    1. שלום יצחק
      תודה על המשוב ועל התיקון הלשוני.
      כמובן שכוונתי הייתה אנומיה חברתית כפי שדורקהיים ציין ולא אנמיה שהיא מחלת דם ."האירוניה" כאן היא שמדובר בשתי מחלות אחת תוקפת את החברה והשנייה את האדם ובמובן הזה שתיהן מאוד מסוכנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך