הרומן שלי עם טדי

15 שנה למותו של טדי קולק ז"ל
תמונה: Government Press Office (Harnik Nati) wikimedia commons

זכיתי לעבוד לצד אישים מוכרים, חלקם אף נערצים. מהם שהגיעו לראשות הממשלה או לנשיאות המדינה ומהם רבים בעלי ערך סגולי שלא הגיעו לשתי המשרות האלו. הקשר שנוצר היה תולדה של עמדות, של הערכה הדדית ושל אותה כימיה ידועה שנוצרת או לא נוצרת בין בני אדם.

את טדי קולק פגשתי לראשונה ב-1974. הוא היה ראש עיר המכהן כבר תשע שנים ואני ראש מחוז ירושלים של מפלגת העבודה. טדי היה מרוחק ממפלגת העבודה – הוא הזדהה איתה, אבל ידע שמקור כוחו בציבור הירושלמי לא נובע מהשתייכותו המפלגתית. אף שעבד שנים במחיצת שמעון פרס, הוא לא בא לשום פגישה מרכזית של המפלגה. למרות זאת קשרינו התהדקו מאוד והפכנו לשותפי דעה גם בעירייה וגם במפלגה.

הוא היה "קליינט" מיוחד וניתן היה ללמוד רבות מההזדהות המוחלטת שלו עם תפקידו. הוא לא עזב את ירושלים לשום פגישה שנערכה מחוצה לה. עבורו ירושלים הייתה משאת נפש של יהודי וציוני חילוני בהליכותיו ובמהותו.

בהשקפתו המדינית הוא היה "יונה", אבל היה לו יסוד ביטחוניסטי עמוק לצד סקרנות עצומה להבין את הצד הערבי בסכסוך, והוא ביטא זאת בעיקר בפגישות תדירות עם ראשי הציבור הערבי בירושלים.

ההיכרות הבין-לאומית שלו הייתה עצומה. הוא רתם אותה לצורכי ירושלים. לא אחטא אם אומר שרק לגולדה מאיר, אולי, היה מעמד דומה בארצות הברית באותה תקופה. טדי גם היה מגדולי המתרימים. הייתי איתו פעם בערב התרמות בלוס אנג'לס. הוא הכפיל ושילש את התרומות לקרן ירושלים. נוצר שם מצב מיוחד – התורמים הודו לו על יוזמתו יותר משהוא הודה להם על תרומתם.

הייתי שותף לצוות התייעצויות שהקים. דנו בו בפיתוח לא קונבנציונלי של העיר ובשאלות פוליטיות בירושלים, עיר ימנית ודתית במהותה. אני זוכר את המאבק שניהל על המיקום של חברת "אינטל" עוד לפני ההכרעה על קרית גת. הוא רתם לכך את מיטב כוחות הכלכלה והמשפט בארצות הברית. המאבק נשא פרי בשנותיו הראשונות, אחר כך אירעה התפנית והוחלט על מיקום אחר.

היינו שותפים למאבק פוליטי קשה. אחרי המהפך ב-1977 הצהיר מנחם בגין שהציב לעצמו יעד לכבוש את ירושלים מידי המערך ומידי טדי קולק. ב-1978 נערכו הבחירות לעיריות ומח"ל העמידה את יהושע מצא כמועמד לראשות העיר. היוקרה של בגין סיכנה את בחירת טדי קולק לקדנציה רביעית.

החלטנו יחדיו ללכת לבחירות ברשימה על-מפלגתית שנקראה "ירושלים אחת". המהלך נתקל בביקורת בחוגים רחבים במפלגה, אבל הצלחנו לשכנע שהגיעה השעה לפסוח על החלוקה המפלגתית הרגילה בבחירות מקומיות. המאבק להקמת "ירושלים אחת" קירב בינינו מאוד והפכנו לחברים קרובים.

כאשר נאבקתי על תפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה לא זכיתי לתמיכתו של יו"ר המפלגה שמעון פרס. טדי נחלץ לעזרתי והסכים לצאת מהקן הירושלמי על מנת לשכנע אישים שהכיר. יחסינו הקרובים לא השתנו כאשר הייתי מזכ"ל המפלגה ואחר כך שר בממשלה. המשכתי לבוא להתייעצויות ולקדם נושאים משותפים לסדר היום.

בשנת 1993 נכשל טדי קולק במרוץ לראשות העיר מול אהוד אולמרט. הדתיים והחרדים יצרו חזית אחת מולו וגם גילו נתן את אותותיו. חשתי אחריות לכישלון. האמנתי שטדי מסוגל לנצח, וכך אמרו רוב הסקרים, אבל המציאות הייתה אחרת. זו דרכו של עולם.

לא הכרתי איש כמוהו. מקורי, איש תרבות שהקים את מוזיאון ישראל, איש מעשה ואמן הקשרים הבין-לאומיים. טדי היה יצוק כולו באהבת ירושלים. כך אזכור אותו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. טדי הרים את ירושלים לשיא ומאז שהוא עזב הץחילה התדרדרות שהיום רואים את תצאותיה

  2. איזה מאמר מדוייק להפליא..עוד לפני שהכרתי את עוזי הכרתי את טדי.. עבדתי אז בתפקידי מינהל שונים באוניברסיטה העברית והייתי לא פעם נציג האוניברסיטה בפעילות משותפת עם העיריה בהשראת טדי. בהשראתו הקמנו את הגן הבוטני , את מוזיאון למדע ,פעילות של נוער שוחר מדע ויותר..
    עוזי היטבת לתאר כדרכך.. זכיתי לראות מקרוב איך היו לטדי ולך קשר כל כך אישי

    יישר כוח

    יש מה לזכור מטדי לנצח

  3. עוזי ברעם מתאר מערכת יחסים ייחודית עם טדי קולק, שהיה עבורו דמות מופת כבן אנוש וכראש עיריית ירושלים, שראה בה את פסגת תרומתו למדינת ישראל. עוזי מציג דמות ייחודית של ראש עיר, שעמד על כך שכל פגישה במסגרת תפקידו תתבצע אך ורק בירושלים, ובכך היווה דוגמא למחויבות שלו למעמדה של ירושלים כבירת ישראל. אישית לא היה לי קשר לטדי קולק, אך כיליד ירושלים ותושב שלה במשך כחמישים שנה, חזיתי בפירותיו של טדי קולק שיזם נטיעת עצים, וערוגות פרחים ברחבי עיר שעד לתקופתו , הייתה צחיחה ונטולת צבע. יפה שעוזי העלה את דמותו רבת המשמעות לבירת ישראל, שהדור שלי הכיר היטב, אך לא בטוח עד כמה ידועה תרומתו לדורות הצעירים יותר.

  4. כל הכבוד למר ברעם שלא זלח גם את מי שכבר איננו אתנו זמן רב.

  5. מרגש להזכר באיש הזה
    עוזי ברעם כתב נפלא על האיש המיוחד שבנה את מעמדה של ירושלים המודרנית במו ידיו…
    מדויק ומרגש

  6. טדי קולק היה ראש העיר ירושלים שלא יישכח וטוב עשה עוזי שהעלה זיכרונות אישיים ממגעיו עם טדי שעוד מחזקים את דימויו של טדי כמי שירושלים היתה בראש מעייניו.
    כבכיר במשרד החינוך היו לי הזדמנויות אחדות להכיר מקרוב את טדי שבהם הפגין רוחב לב, ושאר רוח עם נכונות להירתם לקידום פרויקטים חשובים.

  7. כשלמדתי באוניברסיטה בירושלים לפני מלחמת ששת הימים הזדמן לי להתרשם מראש העיר המיתולוגי בבירה החצויה – טדי קולק.
    הוא כיהן במשך 28 שנים כראש העיר הפרובלמטית הזו ואפילו הזמין את כתיבת והלחנת השיר "ירושלים של זהב".
    הוא היה מעורב ראשו ורובו בארגון מצעד צה"ל בבירה במאי 1967 שהדגים את היותה של ירושלים בירת ישראל.
    טדי קולק היה "ילד שמנת" בוינה, אביב היה מנכ"ל בנק רוטשילד באוסטריה. הוא הצטרף לתנועת נוער ציונית ועלה ארצה בהיותו בן 23.
    ב- 1937 נמנה עם גרעין הנוער שהקים את קיבוץ עין גב, אז בחבל ארץ לא נודע ממזרח לכינרת, מה שיותר מאוחר הבטיח שהכנרת תהיה ישראלית.
    כבר אז הוא התבלט בכושרו האישי ובידיעת שפות. ב- 1938 בן גוריון גייס אותו למנגנון החוץ והביטחון של הסוכנות היהודית ושלח אותו לפעול באירופה. ב- 1944 הוא מינה אותו לראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בסוכנות היהודית. ב- 1947 הוא יצא לארה"ב בראש משלחת ה"הגנה" לארה"ב לנהל את רכש הנשק ואת גיוס המח"ל בארה"ב. ב- 1950 הוא הפך לציר המדיני בוושינגטון וב- 1952 בן גוריון השיב אותו ארצה ומינה אותו לתפקיד החשוב ביותר – מנכ"ל משרד ראש הממשלה שאותו הוא מילא בהצלחה במשך 12 שנים.
    תודה לעוזי ברעם שלא שכח להזכיר לקוראים את האיש הענק הזה.
    ובמבט של היסטוריון אינני יכול להימלט מהשוואה מסוימת –
    ראו נא את גלריית האישים שבן גוריון המיתולוגי בחר לעבוד איתם: טדי קולק, יצחק נבון, שמעון פרס, גולדה מאיר, שאול אביגור, איסר הראל ועוד.
    לעומת זאת ראו נא את גלריית האישים שראש ממשלה אחר בחר לעבוד איתם: דודי אמסלם, מירי רגב, דוד ביטן, מיקי זוהר, מאיר בן שבת ועוד.
    יחי ההבדל הקטן.

    1. יצחק היטיב לתאר את מסלול חייו.אבל מלבד הישגים הייתה לו אישיות רבת פנים "לא פשוטה" בלשוננו.הוא היה איש עם פתיל קצר ביותר נוח לכעוס ונוח להתרצות.יום אחד בא אלי אחד מעובדי העיריה הבכירים.הוא הביא משלחת יהודים צפון אפריקאים מצרפת לפגישה עם טדי.בעת הפגישה טדי פגע בו באמרו שהוא ציפה ליותר אנשים במשלחת אבל אמר לעובד הבכיר "זו כנראה היכולת שלך לא יותר" האיש נעלב ובא למשרדי ביום שישי לספר לי על החוויה הקשה שעבר.
      גייסתי את מנכ"ל העיריה המנוח רוני פינשטיין והלכנו בשישי בערב לביתו של טדי ברחוב רשב"א.ספרתי לטדי את שארע והוא במקום להשיב הוציא מארונו שני בקבוקי ויסקי ונסענו שלושתינו לביתו של האיש בגבעת שאול.הוא ורעייתו כבר היו במיטותיהם שעה שדפקנו בדלת.טדי בקש אלף סליחות חבק את האיש שרעיתו הוציאה מהמקרר תקרובת לכולנו.זה היה אירוע מדהים!!

  8. עוד מעט כבר אף אחד לא יזכור מי היה טדי ומה הי ה תרומתו לירושלים.

  9. מכיר אישית את ראש ירושלים הנוכחי. להשוות את טדי אליו זה ממש עלבון לטדי.

  10. בינתיים לא קם לעיר בירתנו ראש עיר שמתקרב אפילו לרמתו של טדי קולק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים