דוד אמסלם יושב בתוך עמו

אלימות מילולית כנורמה חברתית ופוליטית
סימו קריאה - שרטוט
תמונה: Orikrin1998ikimedia commons

בתחילת 2016 התקיימו הפריימריז למועמד לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית. "הניו יורק טיימס" שיער שלחמישה מהמועמדים יש סיכוי להיבחר. איש מהם לא היה דונלד טראמפ.

דמותו סקרנה אותי בשל פרסומיו הלא פוליטיים, שלא היו מחמיאים בלשון המעטה. לכן רציתי לראות את העימותים המוקדמים בין המועמדים לבינו. בתחילה היו 12 מועמדים לבחירה. טראמפ התבלט מיד בשונותו. כל מועמד שעמד מולו ספג גידופים והתקפות – על טפשות, על משפחה כושלת, על עלגות לשון. בכל סיבוב של העימותים גבר ביטחונו העצמי של טראמפ, וגם העובדה שלשונו הייתה אלימה ומשתלחת לא הזיקה לו.

טראמפ היה עקבי בדרכו. גם בעת נשיאותו השתמש באותו סגנון אלים במיוחד והפך לאליל של חלק גדול מהעם האמריקני. אורח הדיבור, הביטחון העצמי והזלזול ביריבים לא רק שלא פגעו בו אלא אף יצרו עבורו גל תמיכה, וזה בא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות.

עשרים שנים קודם לכן היה אדם כזה מוקע לעמוד הקלון. ב-2016 זה לא קרה. אולי מפני שטראמפ, בניגוד למתחריו, הבין את הרוח של הרשתות החברתיות. הוא לא המציא את האלימות המילולית, הוא ראה אותה בכל הרשתות והבין שאסטרטגיה זו עשויה לנצח.

מאז שנבחר הפכה האלימות מטבע עובר לסוחר לא רק ברשתות החברתיות אלא גם בחיים האמיתיים. זה לא תמיד קשור לפוליטיקה, אפשר לקרוא על אודותיה מפי אמנים, מפי עיתונאים ומפי אנשים רגילים החיים בתוך עצמם.

אני מודה שאינני שותף לשום רשת חברתית, אבל משידורי טלוויזיה שעסקו בהטרדות מילוליות ומיניות והשתקפו בסרטונים הבנתי שאני חי במציאות שאינני מכיר. לשון בוטה, העלבות בלתי פוסקות, השפלות על רקע מגדרי, הגנה מוחלטת על עבריינים, והכול מוגש בדיבור אלים, מאיים ומפחיד.

דברי חבר הכנסת דוד אמסלם לפני ימים אחדים הועברו גם הם באמצעות הרשתות החברתיות. אלה דברי שקר והסתה שנאמרו בשפת איומים ישירה. אינני חושב שאמסלם הוא טיפש גמור. הוא מאמין שיש קהל קונים לסחורה עבשה שכזאת. בכך לא רק אמסלם התבהם, אלא גם קהל צרכניו.

הרשתות החברתיות מאפשרות לכל אדם להביע את דעתו, ממש אסיפת העם של אתונה. אבל הן מאפשרות להשמיץ, להעליב ולפגוע מבלי שהכותב – שלעיתים הוא אנונימי – ישלם משהו על עוצמת ההכפשות. אינני מדבר על התקפות ישירות מלוות בשקרים. אלו חלק ממעללי הפוליטיקה, גם הליברלית, כבר שנים רבות. הסכנו לחריפות הבלתי רגילה ואנו משלמים על כך ברדידות הפוליטיקה עד קו האפס.

אלימות החברה הישראלית ברורה לכל נפש. היא מתרחשת בכבישים, במרכולים, בצבא ובתקשורת. אינני מאמין שניתן לעצרה כי היא כבר נורמטיבית ונתפסת כלגיטימית. עד שפורצים את השורה והפשיזם של אמסלם עולה על המרקע. אנו מצפים לגינוי של נתניהו, של בכירי הליכוד, ואלו אינם נשמעים. גם שם אין סוברים שסגנון ביבים זה יזיק לבעליו, וזה מצער ומייאש מכול.

האלימות פורצת כל גבול. היא לא תסתיים עד שהאלימים ישלמו מחיר על התנהגותם, וזה תלוי בנו, בחברה הישראלית לכל גווניה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. המאמר מתאר נכונה את מדרון האלימות המילולית שהגיעה לשפל חסר תקדים. גם לי נראה שיש אולי סיכוי שההידרדרות הזאת תיבלם רק אם וכאשר הציבור יעניש כהוגן את אבירי שפת הביבים וגם את זה שאינו פוצה פה ומצפצף, (נתניהו כבר אמרנו?)

  2. אתה מבטא טוב ונכון את הבכיה. ממש מפחיד לשמוע חבר כנסת ושר לשעבר שמדבר כך על נבחרי העם, בני עמו. חייבים לשים לזה קץ לפני שיהיה מאוחר מידי.

  3. רוב תושבי המגינה הם כאלה
    אל תתנו לפיצול בין קואליציה לאופוזיציה להטעות אתכם

    1. לא מסכים שרוב תושבי המדינה הם כאלה.אני מכיר מקרוב אנשי ימין שמצביעים לליכוד והסגנון שלהם שונה לחלוטין. זה לא קואליציה ואופוזיציה כפי שכתבת.עדיין לא ניתן להכתים את העם כאמסלמים זה רחוק מהמציאות.מוכרחים להוקיע תופעות כאילו ארה"ב כבר מקוטבת לחלוטין

  4. המאמר של עוזי ברעם קושר התנהלות אלימה של מי שהיו אמורים להיות סמל להתנהלות נורמטיבית, עם עשרים שנות המדיה החברתית. ברעם צודק לחלוטין. המדיה החברתית נהנית מחסינות מפני חוקים מקומיים ובכך הפכה לנורמה "תרבותית" חדשה. בימים אלה מוקמת וועדת הכנסת לאתיקה ומן הראוי שתשמש סמל ודוגמא חיובית לציבור הרחב ובמיוחד לדורות החדשים שהמדיה החברתית היא לחם חוקו. חברי כנסת, שרים ונושאי תפקידים בכירים בשירות הציבורי, כולל עיריות, מועצות מקומיות וכד' הם מודל לחיקוי של הציבור הרחב, וצריכים לדעת כי שימוש בשפת ביבים כלפי בני אדם היא עבירה לכל דבר ועניין. כולנו מכירים את החוק המאפשר ענישה בשל 'העלבת עובד ציבור' ועל כן יש חשיבות גבוהה לחידוד החוק שיימנע מעובדי ציבור להשתמש בלשון לא נקייה כלפי אזרחים מן השורה, וכמובן כלפי עמיתים נבחרי הציבור.

  5. ומי שאשם זה מנהיג הליכוד שמונע הקמת וועדות כולל וועדת האתיקה ומשסה את חברי הכנסת החוסים בצילו בכל מי שעומד בדרכו לחזור לשלטון.

  6. סיבות רבות קיימות בבסיס האלימות שהולכת ומתעצמת בכל העולם. החל משלהי המאה העשרים ועוד יותר בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת חלה עליה ברמת האלימות שכמובן יש לה קשר עם התפתחות חסרת תקדים באמצעי התקשורת האלקטרונית. אין דרך חזרה מתופעות אלה. יש ללמוד לחיות איתן ולפתח דרכים חדשות להתמודדות מולן. אולם מסתבר שדווקא הסקטור היהודי במדינת ישראל, להבדיל כמובן מהסקטור הערבי, הוא אחת החברות הפחות אלימות בעולם, עד כמה שהדבר נשמע מוזר. אינני מדבר על ארצות עולם שלישי שבהן האלימות "קורעת שחקים". אני משווה את הסקטור היהודי בישראל עם המתחולל דווקא במדינות שדוגמת שוודיה (בירת האונס בעולם), ארה"ב, רוסיה, צרפת, ברזיל, סין, הודו ועוד מדינות רבות אחרות. האלימות בסקטור הערבי בישראל מושפעת מהתרבות האופפת סקטור זה אשר מתכתבת ישירות עם המתחולל במדינות אחרות במזרח התיכון : סוריה, לבנון, עיראק, לוב, תימן, מצרים וכיו"ב. אם, לצורך הבנת העניין, ננכה את פקטור האלימות בחברה הערבית בישראל מממוצע האלימות במדינה אין לי ספק שלמרות שקיימת כמובן אלימות בסקטור היהודי בישראל, היא מהנמוכות ביותר בעולם הרלוונטי. נכון שזו אינה הנחה שמצדיקה השלמה עם אלימות זו. יש להמשיך לטפל בעניין זה ואף להגביר את המאמצים הנעשים במדינה בכיוון זה. הדבר הראשון שיש לעשות הוא להוקיע את ה"דודי אמסאלמיזם" בכנסת. האיש אינו ראוי להיות חבר כנסת. יש למנות מיד וועדת אתיקה שתוקיע ותעניש את מר אמסאלם בהתאם לתקנות הכנסת. יש למנות את הוועדה אפילו אם חברי האופוזיציה יסרבו להופיע לישיבותיה.

  7. ביבי היא הרוח הגבית הדוחפת את כל ההאלימות המילולית שדוחפ. את כל האלימו. הפיזית

  8. אמסלם? מי זה בכלל? אתם סתם גורמים לו להתפרסם. תתעלמו מהשטויות שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'