האם אלו ערכיה של מפלגת העבודה?

תגובה לעוזי ברעם
מפלגת העבודה צילום: Saarfux commons.wikimedia.org

אני מעריך את עוזי ברעם, שהיה ועודנו בשר מבשרה של מפלגת העבודה האותנטית. אלא שלפי מאמרו האחרון, שבו הביע עוזי אכזבה מדעותיי, גם הוא מושפע מהרוחות האולטרה-ליברליות והפוסט-ציוניות של מפלגת העבודה העכשווית, וחושש לצאת נגדן שמא יבולע לו.

אבל אני לא חושש. ואני לא כותב כאדם חרדי, אלא כמי שפעם הזדהה עם ערכי מפלגת העבודה ושמעריך מאוד את דור מייסדי המדינה.

אבל לפני כן, התייחסות לביקורתי על מיכאלי בעניין הפונדקאות. גם כאן התאכזבתי עמוקות מעוזי, שכנראה לא ממש טרח לקרוא או לשמוע את דבריי השונים בנושא, וכותב כאילו ביקורתי נגדה הייתה בעניין הביציות, או שהחליט לכתוב נגדי בצורה מגמתית. כי דווקא מעוזי, אדם ערכי, הייתי מצפה שיזדהה עם ביקורתי.

כתבתי על התנהגותה הבלתי מוסרית בעליל של מיכאלי בעניין הילד. במשך עשרות שנים הטיפה מיכאלי לפירוק מוסד המשפחה (ראו הופעת TED שלה, ולה מאות אלפי צפיות). היא גם דיברה ללא לאות על הזכות ועל הטוב שבאי הבאת ילדים לעולם. חזרה ושכנעה כמה טוב בלי ילדים. ושהם מטרד. ושהם עשוקים בידי הוריהם. ושאם מולידים אותם, המדינה צריכה להחליט מי יגדל אותם. עוזי, האם אלו ערכי מפלגת העבודה?

מי יודע כמה אלפי נשים השתכנעו ממנה שלא להינשא ולא ללדת. מי יודע כמה נשים התחרטו אולי, ואיחרו את המועד ללדת, בגללה. ולהן אין אפשרויות מימון לפונדקאות כמו למיכאלי. אף למוסד הפונדקאות עצמו התנגדה מיכאלי, מטעמי עושק וזכויות האשה. ופתאום, אפילו בלי לחזור בה מעמדתה, היא מופיעה בעיניים נוצצות עם ילד מפונדקאות. בעיניי זה פשע מוסרי. מי יודע כמה מאות או אלפי נשים חשו נבגדות על ידה, נשים שבעבר השתכנעו ממנה וכעת אינן יכולות ללדת.

לכן טענתי שמבחינה מוסרית אין למיכאלי זכות לילד, בוודאי לא לפני שהיא יורדת על ברכיה וחוזרת בה מכל תורותיה הנאלחות בעניין ומתנצלת בפני אלפי נשים. זו הייתה טענתי. עניין היותו של התינוק גוי, פרשה עגומה נוספת שראויה לטור נפרד, הייתה שולית לחלוטין בטיעוניי נגד מיכאלי.

האמת היא שאצפה מעוזי להצטרף לעמדתי המוסרית, ובכל מקרה להתנצלות בפניי על הכפשה לא ראויה.

ולו רק בגישתה זו של מיכאלי לחיים, האם היא תואמת את עמדתם של מקימי המדינה? האם גולדה ואשכול היו מסכימים עם עמדות אנטי-יהודיות – ומבחינתי לא אנושיות – כאלה? האישה הפוסט-ציונית הזאת והפוסט-יהודית הזאת ראויה להיות ממשיכתו של בן-גוריון?

ולמה לא הזכרת את מראענה, דמות בולטת במפלגה שהעלתה "תסריט אפוקליפטי" לגבי זיכרון יעקב וסילוק תושביה, ושביזתה את חיילי צה"ל? היא ממשיכתו של בן-גוריון? האם רב רפורמי ושמאלנית רדיקלית כמואטי הם המראה האותנטית של מייסדי המדינה?  כל אלה שהזכרתי הצטברו והפכו את מפלגת מייסדי המדינה לאחת המפלגות השנואות והדחויות ביותר במדינה.

פני מפלגת העבודה היום כפניהן של מראענה ושל זועבי ממרצ, שגאה בכך שבלמה את המדינה מלהגיב כנגד חזבאללה. עוזי, למחוזות האלה נגררת, כי אתה מפחד שיגידו עליך שאתה מיושן, ובכך גילית שאין לך אומץ. אבל בעיניי יש בך עדיין משהו מאלה של פעם. ממפלגת העבודה שאותה הערכתי ומאנשי העבודה שראיתי בהם אנשי ערכים, יהודים ודמוקרטים, שלא סלדו מיהדותם ולא פחדו מערבים המרימים ראשם כנגד המדינה וחייליה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. בסופו של דבר לך ולעוזי ערכים משותפים. אז למה להתנגח. התאחדו ותתנגחו באלה שבאמת עושים נזק למדינה

    1. איזה ערכים משותפים? אשליה. וגם – מי באמת עושה נזק למדינה?

  2. דב הלברטל צודק כי הרי גם המנהיגים הסוציאליסטי של מפא"י דיברו תמיד על מדינה יהודית.

  3. שלום דב אתה אומר שביקורתך על מרב והפונדקאות היתה מקיפה ואני התרכזתי רק בעניין אמירתך ממי נשאבה הביצית של הבן החדש. אני מוכן לקבל דבריך אילו ולהצטער שהתרכזתי רק בנקודה אחת. כל זה לא קשור לויכוח שלי אתך. אתה טוען שאני מתאים דעותיי למפלגת העבודה של עכשיו? לא תאמתי דעותיי עם רבין פרס וברק מה פתאום עם מרב?
    מרב לא -פוסט ציונית ולא פוסט יהודית היא בנוסף גם פמיניסטית. אין פגם לא בה ובודאי לא באמילי מואטי שמישהו מזכיר לה עם מי היא עבדה .קלוגהפט עבד עם תמר זנדברג אז הוא איש מרצ? יש לך השגות מובנות על מה שמייצג גלעד קריב. אני משוכנע שבן גוריון גולדה וממשיכיהם היו גאים בו. אנו בעד הפלורליזם הדתי במיוחד שהוא מייצג את יהדות ארצות הברית. אפרת רייטן כבר נראית פרלמנטרית מעולה שתורמת ותתרום. חברת הכנסת הערביה היא לצנינים בעיניך אבל גם מפלגות ימין ציוניות הכניסו לרשימותיהם ערבים שלא נשבעו על התורה הציונית. רבין נהרג על רצונו לשלום עם הפלשתינאים. אני אמרתי ואומר עכשיו שאין פתרון זולת 2 מדינות אחרת נהפוך לצלע הכי מגונה ולא לגיטימית בקרב המדינות הדמוקרטיות בעולם. זו עמדת מפלגת העבודה לא עמדת הממשלה הנוכחית. אין למפלגת העבודה הנוכחית סיבה להתבייש במנהיגותה. מרב אולי הצילה את המפלגה מכליון צפוי. לכן אינני מתבייש בתמיכתי במפלגה וההווה שלה איננו מבייש אותה לעומת העבר פרט לאיבוד המימד האלקטורלי שזה לא התחיל עם מרב. דגני כתב פעם שמפא"י נחשבה למפלגת מרכז ולא רק שמאל וזה נכון. אבל במושגים של היום בן גוריון רבין פרס וברק הם שמאלנים גמורים ואני מצטרף לרשימה ברצון

  4. אני דוקא חושב שמרב מיכאלה די החזירה את מפלגת העבודה לערכיה המקוריים, כמובן עם התאמה למציאות החדשה

  5. מה אתם מתווכחים על חלב שנשפך. עוד לא תפסתם שאין יותר מפלגת העבודה?
    בימי גבאי ופרץ כבר אמרו קדיש יתום. באה מיכאלי והפיחה רוח חיים בעצמות היבשות (חזון יחזקאל).
    זו דרכו של עולם. מפלגה נעלמת כאשר מתניו של דור הנסיכים לא מגיע לזרת של דור המייסדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך

צילום ש/ל של גולדה

אז כמו היום

הרהורים בעקבות נאום אבו-מאזן באו"ם