האכזבה מהלברטל

הזהות של מפלגת העבודה – תגובה לרב הלברטל
תמונה של עוזי
עוזי ברעם

הרב דב הלברטל כתב מספר מאמרים המסתייגים מהממסד הרבני. חלק מהקוראים הריעו לכותב האמיץ שקורע את מסכת הצביעות של אותו ממסד. אך אינני בטוח שהלברטל שאף למחוק את רישומם של מאמריו הקודמים. קראתי אי פה אי שם תגובה שלו על מעשה הפונדקאות של מרב מיכאלי. הוא אמר בהתרסה, "שתוכיח לנו שהילד הזה בקע מביצית שלה. שאם לא כן איננו יהודי." רבים אחרים דווקא לא דקדקו בציציות ולא ביקשו הוכחות מהסוג שביקש הלברטל ממיכאלי. אולי מיכאלי מאכזבת את הלברטל (למה ציפה?), אבל בעיניי עצם עיסוקו של הלברטל בנושא היא חוצפה לשמה.

אדם חרדי שאין לו דבר עם ערכי תנועת העבודה הפך למגן בשער של עברה ותוקף בזעם את עמדותיה היום. אך למעשה המחלוקת של היישוב הישן עם בן-גוריון וחבריו הייתה עזה וחריפה הרבה יותר מאשר מאבקו של הלברטל במיכאלי. אנשי היישוב הישן יצאו חוצץ נגד הניסיון הציוני ליצור מציאות חיים שונה מזו של השטעטל המזרח אירופי. הציונים לא היו חרדים ולא דתיים. בנו של מייסד המדינה נישא לאישה שאיננה יהודייה ואיש ממחנה העבודה לא טולטל מהמעשה האנטי-דתי. טבנקין ובן אהרון היו חלוקים בדעותיהם המדיניות אבל היו שותפים נאמנים לדרך החיים של התנועה הקיבוצית.

תנועת העבודה לא זקוקה לסנגוריה הרטרואקטיבית של הלברטל ולא לימני הידוע שמכנה את דבריו "דברים כדרבנות". מפלגת מייסדי המדינה לא איבדה מכוחה משום שפנתה עורף לדת ולמסורת. היא שילמה על שלטון ממושך, על מחדל מלחמת יום הכיפורים וגם על ניסיונותיה הממושכים להשיג הסכם שלום עם הפלסטינים. ובכל זאת אני הקשיש עדיין מרגיש שאני ממשיך את שושלת קודמיי באומרי שבמאבק של היהדות האורתודוקסית עם היהדות הרפורמית-קונסרבטיבית – אנו עם האחרונים. תמיד שאפנו ליהדות פלורליסטית שלא תחיה רק מהלכות שלא מתחדשות לעולם. המאבק לא מוצה כי לא היה כוח פוליטי, ואין גם עכשיו, שישבור את המונופול האורתודוקסי.

גם ביחס ללהט"בים אני חש כממשיך מורשת. בעבר הנושא לא היה בולט. אנשים נסגרו עד מותם בארונם בחיים מזויפים המנוגדים לנטייתם הטבעית. הציונות הסוציאליסטית שדגלה בשוויון חברתי וכלכלי אמנם חרגה בנושא הערבי, אבל לא בנושאי זהות עקרוניים, אפילו הם נוגדים את ההלכה.

מפלגת העבודה של היום איננה חסרת פגמים, אבל לא נפל בה שום פגם בכך שבחרה פטריוטיות ישראליות ציוניות של ממש כמרב מיכאלי ואמילי מואטי לכנסת ישראל. הרב גלעד קריב, הניצב כעצם בגרונה של האורתודוקסיה, מייצג את פניה היפות של דת ישראל. תנועתו היא תנועת מיעוט בארץ אבל רוב רובה של היהדות האמריקנית המפוארת, שאנו מבקשים לקרבה אלינו.

הייתי מעדיף שחלקם של הערבים בכנסת ישראל יהיה משמעותי יותר ויבוא לא רק דרך מפלגות ערביות אלא גם דרך רוב הקשת הפוליטית. אך המפלגות החרדיות אינן מכלילות בתוכן שום אישה ושום ערבי. כל טוען חרדי כהלברטל צריך להסתכל על העיוות המבני הזה ולא על מעשי מפלגות אחרות השונות בצביונן מהמפלגות החרדיות.

כתבתי מאמר זה בערב יום הכיפורים. יום שבו הרב דב הלברטל ועוזי ברעם צמו איש איש בביתו את צום יום הכיפורים. לצערי זו הנקודה היחידה שבה נסכים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. בקיצור, אין לפגוע ואין לתקוף אף אדם על דעותיו, כל עוד איננו עובר על החוק. מותר כמובן להתווכח, אבל בצורה תרבותית.

  2. מותר לתקוף אדם על דעות שהוא מביע בתנאי שהויכוח עניני ולא נוגע בהעלבת או השפלת האדם הזה.יש לעיתים חריגות כמו איתמר בן גביר אבל הויכוח הזה הוא אמנם לא יסתיים בשכנוע אבל יתן לקורא מגוון דעות

  3. המאמר של עוזי ברעם המתייחס למאמרים של הרב דב הלברטל, הוא חשוב וחיוני להבנת השתלטות החרדים על סדר היום של העם היהודי בישראל. אישית אני מסכים לכל מילה.
    הרב הלברטל במאמרו "מהי יהדותכם" משנת 2015, לא מרגיש באבסורדים שבטיעוניו. אין מחלוקת על האותנטיות והחשיבות האלוקית במעמד הר סיני, זה מפי הגבורה. אך המשנה והתלמוד ייצגו פאן שהחרדים והדתיים מסרבים להתייחס אליו. ופאן זה הוא הצורך להתאים את היהדות לקדמה ההומנית ,אנושית ותרבותית משתנה. זוהי התאמה המתבצעת על ידי בני אדם בשר ודם, לא שליחי הגבורה ולא דובריו. אכן, המשנה והתלמוד הם מהפיכה שריככה חוקים קשים כמו פרשנות סימבולית לחוק "שן תחת שן ועין תחת עין" שלא התאימו להומניות של התקופה בה נכתבו המשנה והגמרא. בכך יצרו תקדים מבורך להלכות חדשות מותאמות לתקופה שבה נכתבו. אך בתקופה בה אנו חיים, ובמיוחד במאה השנים האחרונות חלו שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת. הבערת אש בשבת ובחג, שהייתה כרוכה בעבודה, הפכה לקליק בכפתור, הקשבה למוסיקה מתבצעת אף היא בקליק, וגם נסיעה בחג ובשבת המשפרת את הקשר המשפחתי, באפס מאמץ. רק שההלכה הנוכחית מעדיפה את גישת בית שמאי, בדרך כלל מחמירה יותר, כמו שמירת נגיעה, או מזיגת יין על ידי יהודי שאינו שומר שבת, והופכת אותו ליין נסך, האסור לשתייה. גישה זו גורמת לפילוג בעם היהודי, כפי שהתבצע בין הממשלה הקודמת למיליוני יהודים המשתייכים לתנועה הרפורמית והפרוגרסיבית.

    1. כל מילה בסלע. גם הקדוש ברוך הוא.. היה מעדיף שמאמיניו יהיו אנשים חושבים, יצירתיים, תרבותיים והומנים. ולא קוראי מסרים מספר הספרים..כתוכי שלא מבין ומאמין בעצמו.

  4. עוזי ברעם מעלה סוגיה, שרבים ואני כמוהו ביניהם, חווים אותה, מתלבטים בה ומתמודדים איתה לא רק מעל דפי מאמרים, אלא גם בחיים עצמם. אני לא צמתי ביום כיפור, פשוט הפסקתי לאכול במשך 25 שעות, בלי סעודה מפסקת וללא הסעודה שלאחר הצום וברקע האזנתי ביוטיוב למיגוון ביצועים מרגשים של "כל נדרי" מיוסל'ה רוזנבלט החרדי ועד יאן (פנחס יעקב פרלמוט) פירס עם מקהלת המטרופוליטן אופרה של ניו-יורק. אנחנו משפחה מגוונת וקל לי לנחש מה עשו ביום כיפור בני הדודים שלי בבני ברק, ביתר עילית, גאולה והר-נוף ובאותן שעות בני הדודים בקיבוצים יפתח, ברעם, סאסא ולהב שגם הם צאצאי יהודים חרדים או לפחות שומרי מסורת. בכל מקרה, כך גם אצלנו, במשפחה המורחבת, השושלת נמשכה בדרך זו או אחרת בלי קשר לעמדותיו המקוממות של הלברטל.

  5. יש להלברטל לפעמים אמירות שאני לא מסכים איתם. אז מה. יש לו אמירות יחודיות וחשובות כמו תמיכתו בהפרדת הדת מהמדינה. על זה אני מאוד מכבד אותו. אמיץ וחכם.

  6. למה להתאכזב מרב חרדי שמראש חושב אחרת ממך. מה עם יתר העם שהיה שמאל ובגדול וכעת נותרו ממנו מעטים. זאת האכזבה.

    1. למר מיכה רוט –
      יש צדק רב בדבריך. דברי הרב הלברטל לא מחייבים אכזבה מצד מפא"יניק ותיק. אולם בדבר אחר הנך שוגה. יתר העם לא היה שמאל בגדול. מצביעי מפא"י היו מרכז ורובם המכריע סלד מהשמאל (מק"י ומפ"ם). נכון טענת שממצביעי מפא"י נותרו מעטים. בין היתר בעיקר משום שנכדתה של מפא"י (מפלגת העבודה) נסחבה שמאלה על ידי "מנהיגים" למשל כשולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין ואחרים. הסוף הוא שכיום השרידים הפתטיים של מפא"י הם מלכת השמאל, דוברת הרשימה המשותפת לשעבר, ילידת פאראדיס שהטיפה להרוס את זיכרון, רב רפורמי צעיר וסימפטי, ונסיך מבולבל בנו של רמטכ"ל. אכן זו האכזבה כפי שהנך מציין.

  7. למרות כל הדגלים של פתיחות והכלה כל אחד נצמד לדעות שלו ושל מחנהו מלפני דור ואפילו יותר

  8. הרב הלברטל היה באמת תמיד אוהד של גישת מפא"י (אף פעם לא הבנתי זאת) וכנראה שהתאכזב קשות

  9. אין מקום לאכזבה. לפעמים הדעות נפגשות ובנושאים אחרים הן מתרחקות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך