נתניהו מותג, אם נרצה או נמאן

לא-הספד לעידן נתניהו
צילום של נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: US Military

שני זרמים מהלכים בתקשורת הישראלית: האחד שטוען כי נתניהו הוא אישיות גמורה ובשום קונסטלציה לא יוכל להרכיב ממשלה, ולכן חלפה תקופתו כאישיות מובילה. האחרת גורסת שיש לו תמיכה אישית יציבה וייתכן שיהיו נסיבות שהוא ייקרא לדגל.

גם המתנגדים הגדולים ביותר לאישיותו של נתניהו לא יוכלו להכחיש שהסקרים היום מורים על אחיזה יציבה שלו בדעת הקהל. לו נשאלה שאלה פשוטה: מי בעד שנתניהו יהיה ראש ממשלה ומי נגד, הוא היה עשוי להפסיד, כי כל האלוגריתמים מוכיחים שכוח ההתנגדות המאוחד לנתניהו חזק ממנו. אך אין להתעלם מכך שאף מועמד אינו גובר עליו בקרב פנים אל פנים.

נתניהו שיחק על הקלף האיראני שנים רבות. שוחחתי לאחרונה עם מומחים לענייני איראן, גם מהתחום הצבאי וגם מהתחום המחקרי-אקדמאי, ורובם אומרים שביטול הסכם הגרעין עם איראן, שנעשה בידי טראמפ בהשפעת נתניהו, נכשל והביא את איראן ליכולת סף גרעינית.

ההימור על מרי בעם האיראני כתוצאה מהעיצומים אמנם התממש חלקית, אבל המרי האזרחי לא השתווה לחופש הגרעיני המוחלט של איראן בהעדר הסכם מחייב.

מאפיין נוסף של נתניהו המזדקר מיד במחשבה עליו, הוא הליכותיו המגונות. כמו ביום שנאם בבית המשפט כששריו הכנועים לפניו והם שותקים ועוטי מסכות. הבושה שמילאה רבים בעם הביאה לתגבור המחאה נגדו, אבל לא הצליחה לשבור את ייחודו כמותג פוליטי משפיע עם מעריצים ומתנגדים במשקל דומה.

אינני ממהר להספיד אותו ולחזות את קיצו. הוא בעיניי כספר פתוח. הצעותיו לגנץ להיות ראש ממשלה לאורך כל הקדנציה מטרתן אחת – למנוע מגדעון סער למנות יועץ משפטי ופרקליט מדינה. אם היה גנץ משיב בחיוב להצעתו אבל היה מציע שר משפטים מטעמו, היינו רואים כולנו את ההצעה נמוגה ואיננה.

נתניהו אינו צריך לשכנע איש שהוא לוחם על האינטרסים שלו. הוא כמעט לא נוהג בהסתר כי תומכיו אינם מושפעים מכך, הם רואים במאבקו חלק ממלחמתו על "צדקתו".

נתניהו, ובכך צריכים להכיר אף מתנגדיו, הוא מותג מרכזי ועמיד בחשיבה הפוליטית הישראלית. אותי זה מצער, כי נתניהו בעיני פרץ כל פרצה ערכית ודמוקרטית. אבל דעתי היא אישית ובלתי מחייבת, ואינה גורעת מאומה מהיות נתניהו מותג פוליטי יציב.

אמנם, ערכו של נתניהו יהיה תלוי גם בתפקוד ממשלת בנט, שקיבלה על עצמה ירושה קשה וצריכה להתמודד עמה. תפקוד נכון של הממשלה, צעדים כלכליים נכונים – זו הדרך הציבורית להקטין את ממדיו של המותג. לדעתי זה הדבר שיוציא את ישראל למרחבים אחרים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

24 תגובות

  1. עוזי היקר,
    ברשותך, אני מקווה, כמה הערות על הנושא היותר חשוב: הגרעין האיראני. כתבת "רובם אומרים", דהיינו יש מיעוט שחושב אחרת. ובכן רובם טועים. אמנם האיראנים חתמו על הסכם גרעין אולם הם לא קיימו אותו. הם לא התכוונו לקיים אותו. הם הציגו הצגה שכאילו הם מקיימים אותו. האם אתה חושב שפתאום הם הפכו למעצמה "סף גרעינית" (מה זה בדיוק?), אינך שם לב שהיו מספר אתרים שהפיקוח הבינלאומי לא הורשה להיכנס אליהם? האם אינך חושב שביטול ההסכם ההזוי מנע מהם סכומי כסף דמיוניים ושיבש בין היתר את תמיכתם בטרור נגדנו כמו גם בטרור הכללי בעולם? האם אינך יודע שנאום נתניהו בפני שני בתי הקונגרס (שאגב שמעתי וראיתי אותו בזמן אמת) מנע את אישורו על ידי הסנאט ועל כן הוא לא קיבל תוקף חוקי והיה אפשר לבטלו ללא קושי? לצערנו דעת ה"רובם אומרים", נקבעת ע"י חיקוי הדדי ללא חשיבה עצמאית וללא בסיס ידע מוצק.
    בביקורי באיראן ותוך כדי עבודתי מולם הצלחתי להבין מול מי אנו עומדים. האייטוללות והטאליבאן זה אותו הדבר הגם שאלה שיעים ואלה סונים. למעשה מבחינת ישראל האייטולות הרבה יותר מסוכנים. בוא לא נשלה את עצמנו.

    1. ידוע שמצבים מורכבים מפעילים תיאורים שונים ותובנות שונות
      ואלה מפעילים רגשות מגוונים.
      בדרך כלל נוצרים תהליכים שגרתיים וצפויים: אדם שמגיע למסקנה שמצב מסוים יתפתח לכיוון מנוגד לשאיפתו ולערכיו, יפעל לשינוי ואילו מי שתופש את המצב כמערכת התניות ופעולות ערכיות ומועילות לדעתו, יפעל להשאירו ולפאר את יכולותיו.ואם ישתנה – יתרפקו על זיכרונותיו ויתפלל לחזרתו.
      השילוב של חשיבה ורגש אינו רצוי בחברה ערכית שהרי הוא נוצר בעקבות נאומים דמגוגיים.
      אך קשה להילחם בשילוב זה שהרי לוגיקה היא מופשטת ורגש מפעיל אנשים בעוצמה רבה.
      וכך אנו נדונים לחיות מפולגים בעמדותינו ללא יכולת אמיתית לשוחח באופן הגיוני שהרי תמיד יחדור הרגש המתלהם וירחיק את הדיון מן החשיבה. ובחברה משוסעת כל אדם יחפש לו שותפים לדעה כדי להירגע.
      יוצאים מן הכלל הזה הם אותם אנשים חושבים שמוותרים על ה"מנוחה מניתוחים נוקבים" אנשים אלה מפרידים בין להט הרגשו בין התובנות הערכיות, ובגישה מקורית משלהם משתפים את הקורא שלהם בניתוח הגיוני נקי מהשפעות רגשיות.
      כזה הוא המאמר של עוזי ברעם.
      נעים יותר להצטרף לתיאור רגשי שדומה להרגשתנו ולשיר אחד משנים; או "על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו" או "דרכנו אל השמש העולה…קדימה", אכן הוודאות המלאה נעימה יותר,
      אולם המציאות הפוליטית שלנו מורכבת וקשה ורק מי שמסוגל לראות את המורכבות כראוי, מסוגל לנתח אותה באיזמל נקי מהטיות ומבוסס על הגיון צרוף.
      זה לא מאמר מלטף, אלא להישיר מבט למצב. רק בדרך זו ראוי להתמודד עם ניתוח מצבים.

  2. המאמר של עוזי ברעם מעלה סוגיה מעניינת שעיקרה הוא המיתוג שיצר לעצמו נתניהו שעד לרגע זה משדר עבור חלק משמעותי מקהל הבוחרים שהוא הבחירה הנכונה. במשחק הזה, כמו בכל תחום שיש בו תחרות בין מותגים שונים, עדיין ידו של נתניהו על העליונה. ההופעות שלו הם מלאכת מחשבת של משחק, טון דיבור, ומימיקה המאפשרת לו להיראות, שמח, עצוב, וגם קורבן והיא מדויקת להפליא. המתחרה שלו, בנט, נמצא הרבה מאחור, טון הדיבור שלו הוא כמעט מונוטוני גם כשהוא מרים את קולו, ופניו הם כמעט חסרי מימיקה. הכל יודעים שנתניהו קיבל שיעורי משחק, שימוש מגוון בקול, שפת גוף המשדרת ביטחון וגם שפת גוף המשדרת תבוסה, הכל לפי צרכיו. כך לדוגמא, התמונה המבוימת של נתניהו הממתין על גבי מזוודה בשדה התעופה סן פרנציסקו, מדייקת את דמות הקורבן שאימץ לאחרונה. והיא מיועדת בראש ובראשונה לצאן מרעיתו. אם בנט רוצה להתחרות בו, כדאי שגם הוא ייקח שיעורי משחק אינטנסיביים של המאמנים הטובים ביותר. אך בתחרות זו יש עוד גורמים. החבורה הקרובה העוטפת את נתניהו נתפסת אצל חלק ניכר מהציבור כתיאטרון בובות הנעות על פי תנועות ידיו של המפעיל שלהם, הלא הוא נתניהו, ותחושות הקבס שציבור לא מבוטל חש כלפיהם משליכות גם על הבוס עצמו. חבורה זו, היא אבן נגף לתרבות השלטונית בישראל, וכך צריך למתג אותה. לעומת זאת, חלק גדול של השרים ועוזריהם בממשלת השינוי מתחילים לצבור נקודות כרציניים "בלי טריקים ובלי שטיקים". ואכן, אם מפלגת השינוי חפצת חיים היא, מוטב שתשכור את המקצוענים הטובים ביותר בתחום המיתוג, כדי לעשות סדר בדעותיו של הציבור השפוי בישראל.

    1. זה הכל מיתוג? טון דיבור? הצגה? – אין בכלל הישגים מדיניים? כלכליים?
      אתה לא תופש כי בשל בעלי דעות שטחיות וחובבניות לא מתפתחת בישראל מנהיגות ראויה?
      להג והבלים של כתבלבי טלוויזיה הביאו את לפיד לשלטון. הוא הבין שהוא לא מסוגל ולקח את בנט לכסת"ח.
      אפילו מר עוזי ברעם מתחיל להתגעגע לביבי. זו רק התחלה.

      1. סילוק ביבי מהשלטון היה מצווה וכל מי שעסק בה ראוי לפרס על העזה. אין בי געגוע אליו הוא מסמל תקופת אופל כל שכתבתי שביבי הוא מותג לצערי עמיד. מעולם אינני מתחמק מראיית מציאות. אבל היות ונאמר שאני עוד מעט אתגעגע אליו. זה לא יקרה אולי יחזור לעולם לא בברכתי מי שדואג לעצמו בסולם עדיפות גבוה איננו ראוי

  3. אין לי ביסוס או הסבר רציונלי אבל אני מסתובב עם הרגשה שביבי עתיד לעשות ברוב יאושו מאובדן השלטון מעשה שטות שיזכיר לזמן רב

  4. דוקא בגלל שיש לו כל כך הרבה מעריצים צריכים להעצים את המאבק נגדו

    1. נ. – עוד לא תפסת? ככל שתעצים את המאבק נגדו כן ירבו מעריציו.
      אפילו עוזי ברעם כותב בבירור שהוא לא מתחמק מהמציאות.
      קרא את התגובה המאלפת שכתבה אביבה דורון. תמצא שם תובנה מעניינת.
      ושתדע עוד דבר – בבחירות הבאות – מתי שהן ייערכו, בנט וגדעון ייעלמו מהמפה.
      12 המנדטים שלהם באו ממצביעי ימין מובהקים. אתה יכול להבין לאן הם ילכו להבא.

  5. זה לא רציני ללכלך את הצד שנגדך תוך סילוף העובדות. הרבה יותר חכם לתת ביקורת כשמגיע אבל גם קרדיט כאשר זאת המציאות. ככה מנצחים בסוף.

  6. כרגיל אצל עוזי, תיאור רציני ונכון.
    חשוב לציין שטוב מאוד שנתניהו לא מפסיק לרדת מהכותרות ומהמאמרים, כי זה הדבק המאחד והמחבר את חברי ממשלת בנט ומטיח את קיומה לאורך ימים.

  7. רק שהקואליציה תחזיק עוד קצת מעמד ותמשיך להוביל ולקבוע. כל יום שעובר מגדיל את הסיכוי שמה שהיה מותג כה מפורסם ימחק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך