אכזבה

פוסט-ציונות ופוסט-יהדות של מפלגת מייסדי המדינה
צילום של מירב
מירב מיכאלי

אם מה שקורה במפלגת מייסדי המדינה משקף את השיח הציבורי הישראלי ואת ההוויה הישראלית הנוכחית, הדבר צריך להדאיג בראש וראשונה את הציבור החילוני בארץ.

מה קורה במפלגת מייסדי המדינה, מפלגת העבודה? בראש המפלגה עומדת אישה המנוכרת לערכי היהדות, שלגביה משפחה היא טראומה לילדים ובכלל ערך אנכרוניסטי. ערכיה הפוסט-יהודיים האלה באים לידי ביטוי גם בחייה האישיים ובדוגמה שהיא נותנת לבוחריה. כך נראית ראשת מפלגת העבודה המודרנית, המפלגה של מייסדי המדינה.

עוד במפלגה זו אשת שמאל קיצונית – אמילי מואטי. וזה עוד הרע במיעוטו ביחס למפגש עם הרבי הרפורמי, אדם בעל השפעה רבה ומעמד דומיננטי בשיח במדינה. אדם זה משקף גישה יהודית מנוכרת ומעוותת כלפי המסורת היהודית, שלא עלתה על דעתם של מייסדי המדינה. הוא משניא את כל ערכיה הציוניים של מפלגת מייסדי המדינה על מיליוני יהודים, בעיקר דתיים, בארץ ובחוץ לארץ.

אישה נוספת הנותנת טון במפלגה היא הערבייה מראענה. זו שבזה לחיילי צה"ל, זו שרואה בשואה איזה אירוע סתמי, וזו שרוצה לעשות טרנספר ליישוב היהודי זכרון יעקב. זוהי אחת מראשי מפלגת מייסדי המדינה, יורשתם של בן-גוריון וגולדה מאיר.

למה לא נשמע קולם של אנשי מפלגת העבודה ההיסטורית? איך קרה שהם נאלמו דום? הסיבה היא הרפיסות הפוסט-ציונית והפוסט-יהודית השולטת במדינה. הם מפחדים מפני מה שיאמרו עליהם ראשי מפלגת העבודה העלובים.

הבעיה היא שלא מדובר רק במפלגת מייסדי המדינה. הרושם הוא שכל השיח הישראלי לאחר הבחירות הפך לפוסט-ציוני ופוסט-יהודי. ראש ממשלה חלופי שמצהיר שהמונח אנטישמיות לא ייחודי לעם היהודי. כל גוי שנפגע, נפגע מאנטישמיות. עוד רפיסות מפחד מראענה שנפל עליהם.

במפלגת מרצ מצהירה חברת כנסת שמי שינסה לשכנע ילד יהודי לקרוא קריאת שמע, דינו להיכנס לכלא. חברת כנסת נוספת מיש עתיד מביעה את דעתה המלומדת הפוסט-ציונית ופוסט-יהודית שהר הבית אינו המקום המקודש ביותר ליהודים.

בראש מפלגת מרצ עומד איש הרואה בהקמת משפחה עם בן זוג מאותו מין ערך נעלה. ראש הלהט"בים הזה הוא מיורשי גולדה מאיר. עוד סגן רמטכ"ל שם שיודע לומר איזה דמיון יש בין התנהלות דברים אצלנו לבין מה שהתרחש בתקופה הנאצית. הבג"ץ מצטרף בנחישות ובאהבה רבה לעידן הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי. בקלות הוא מכשיר את הגיור הרפורמי ואף מאפשר פונדקאות כדי להרבות גויים בישראל. ובכלל, למישהו במפלגת העבודה אכפת מנישואי תערובת? הרי צריך להיות אוהבי אדם ליברלים, לא?

כל הגישה העלובה הזאת נובעת גם מאהבת ערבים נפרזה שירדה על קברניטי המדינה. מראענה היא דוגמה משקפת. כך במפלגת מרצ יש שני ערבים נותני טון ועוד הורעפו מיליארדים על רע"ם הערבית המוסלמית, שהשפעתה במדינה מכריעה. על הנגב כבר ויתרו. ערבים משתלטים על באר שבע. ודווקא ערבים אלה לא מפחדים. הם לא מפחדים שלא לגנות את הפרעות של ערביי ארץ ישראל, או לגנות בשפה רפה כדי לצאת ידי חובה. הם לא חוששים לומר שלא יתנו לתקוף את המחבלים בעזה. והם גם אומרים בריש גלי שכמו שערבים עשו לינץ' כך גם היהודים עושים לינץ'.

ברוח התקופה המיוחדת הזאת גם התקשורת מחבקת את העידן הפוסט-ציוני ופוסט-יהודי. איך שהיא אוהבת את מראענה. באיזו עדינות נפש היא מראיינת את ערביי ארץ ישראל. איזו אהבה כלפי שונאי היהדות, וגם כלפי הרפורמים והלהט"בים.

אהבת הערבים הנפרזה שנפלה עלינו הולכת בד בבד עם הניכור מיהודים ומיהדות. רק לחשוב על בן-גוריון, גולדה, לוי אשכול, ספיר ועוד מנפילי דור מייסדי המדינה, שהיו יהודים בנשמתם (וגם בשפת היידיש שלהם), אקטיביסטים שידעו איך לנהוג בערבים. שאהבו את מולדתם ואת ארצם. שהבינו מהי יהדות אותנטית. הם לא שאלו את עצמם אם ראוי שההמנון הלאומי יהיה פוסט-ציוני.

אם מישהו צריך להיות מודאג מהלך הרוח המסוכן במדינה, זה שמוביל להכחשת הציונות והיהדות, ומשתקף היטב בהרכבה של מפלגת מייסדי המדינה, הרי זה הציבור החילוני. שתיקתו הרועמת של ציבור זה מדאיגה ומאכזבת ביותר. על כולם נפל פחד מראענה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. הרב הלברטל היקר,
    דברים כדרבנות. הנני מקבל בברכה את דבריך הצודקים. הצטרפתי למפא"י ב- 1964. פרשתי מהנכדה הפוליטית של המפלגה לאחרונה. המעמקים שאליהם התדרדרה מפלגת העבודה בהנהגתם הביזארית של אבי גבאי עמיר פרץ ומרב מיכאלי מדגימים את "קבורת החמור" של המפלגה שהקימה את המדינה. על עניין אחד אני מבקש להעיר לדבריך – על הנושא שאותו מייצג הרב הרפורמי גלעד קריב. חלק גדול מאד מהעם היהודי כיום, בעיקר בארה"ב, נמנה על היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. יש לתת הרבה תשומת לב ליחסי הגומלין של מדינת ישראל והרבנות האורתודוקסית עם נציגי יהדות זו. אחינו הם. הדרתם באופן קיצוני מהווה שגיאה בממדים היסטוריים. אל תקל ראש בעניין זה. הייתי מוציאו בהחלט מדבריך הנכונים על מפלגת העבודה ומכניסו למסגרת דיון אחרת לחלוטין.

  2. לחלק מהדברים שלך מסכימה ולחלק לגמרי מתנגדת לחלוטין. מה שאומר שמדובר בנושאים מורכבים וחשוב להגיע להסכמות. להיות מסוגלים להכיל.

  3. אף פעם לא הכרתי אותך לפני שנתקלתי במאמרים שלך כאן באתר ג'וקופוסט. תמיד סיפרתי לחברי בהתרוממות על דעותיך ששינו אצלי החילוני את דעותי כלפי חרדים. והנה איכזבת אותי פתאום אחרי תקופה כל כך ארוכה. למה עצם העובדה שמישהו מאמין בדברים אחרים מהאמונות שלך הוא פסול?

    1. זה מתוך אהבה גדולה לעם היהודי ולמדינתו. אני חש
      שלעומת דור מייסדי המדינה, יש ניכור הולך וגובר לערכים
      יהודים, דבר שבא לידי ביטוי בולט בהרכב של מפלגת העבודה
      ולא רק ניכור ליהדות, אלא גם באהבה למדינה ולעם היהודי
      וזה פשוט לא קל. קראתי בזמנו הרבה על מייסדי המדינה
      וכל סולם הערכים שלהם, שנבע אחרי הכל מהמסורת היהודית
      האוטנטית, הולכת ומתפוגגת. לכן כתבתי כך

  4. בניגוד לרוב הכותבים, שמנסים לתמרן בניסוחים גמישים, הלברטל כותב ישירות ובבירור רב את דעותיו ואמונותיו ולכן אני מעריך אותו מאוד..

  5. מפלגת העבודה איננה מפא"י והליכוד איננו חירות. אין אידיאולוגיה של ממש. יש רק אינטרסים אישיים וסקטוריאליים.

  6. ואני כל הזמן הבנתי, כנראה בטעות, שאתה מעריך את מפלגת העבודה, גם בעבר שלה וגם בהווה

    1. אין יותר מפלגת העבודה. זה נגמר כמו עוד מפלגות שפעלו כאן בראשית ימי המדינה. צודקת דליה צוקרמן. יש "להחליף דיסקט". ח"כיות פאתטיות כדוגמת מיכאלי, מואטי ומרענה, שלא רק בהשקפת עולמן אלא גם בדוגמאות שהן מציגות בשל קורות חייהן, ייעלמו מהפוליטיקה הישראלית. למשל עיין ערך אבי גבאי, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' ואיציק שמולי. כולם היו בגדר "ההבטחה הגדולה". הכתובת כתובה על הקיר.

  7. וכי את מי אני צריך להעריץ שם, את מראענה? זו שבזה לחיילי צה"ל ונספי השואה?
    איך במפלגת מייסדי המדינה מעיזים להכניס נקלית כזו? או רביי רפורמי או אחת
    משונה כמו מיכאלי, שיש לדעתה למגר את המושג משפחה. אלו ערכיה היהודים
    של מפלגת העבודה שייסדה את המדינה? מראענה?

  8. אמנם למייסדי המדינה היו שרשים יהודים, רובם הגיעו ממשפחות דתיות, אך הם לא ידעו להנחיל את היהדות לדור הצעיר החילוני. אבי ידע יידיש וגם ידע את כל מנהגי התפילות והחגים. אני התחנכתי כחילוני. למדתי המון תנ"ך אך שום דבר על ההלכה, על התפילות וכו'. המפגש שלי עם הדת הוא הכפייה הדתית. אין תחבורה ציבורית בשבת ובחגים, ברוב חנויות המזון בתחום הישוב היהודי יש הגבלת כשרות. אפשר להתחתן בארץ רק ברבנות. במשפחה המורחבת שלי איש לא פוקד את בתי הכנסת אפילו ביום כיפור. (מלבד המנהג לקיים טקסי בר-מצווה בשבתות בבתי כנסת). אם אני מבקר בבית כנסת אני מעדיף את בתי הבנסת של הרפורמים והקונסרבטיבים בהם אין הפרדה מגדרית. טוענים שהחו"ל היהודים מתבוללים או לא אורתודוכסים. בארץ רוב החילונים פשוט מנותקים לחלוטין מהדת. הקשר היחיד עם החגים זה האוכל כמו אזני המן וסופגניות ושהם ימי חופש מעבודה ומלימודים. הרבה נמלטים בחגים לחו"ל ששם ניתן לערוך קניות לאכול ולבלות ללא ההגבלות הנהוגות בארץ. היהדות שלהם מתבטאת בזה שהם משתמשים בשפה העברית ומכירים את ההסטוריה הנקודת ראות ציונית. הם חווים את הכפייה הדתית על כל צעד ושעל. זה המצב היום. החילונים מנותקים מהדת והכפייה הדתית מרחיקה אותם יותר ויותר. עם העצמת הניתוק הזה יפסיקו גם להתחתן ברבנות, למול תינוקות וגם יוותרו על הבר-מצווה בבית כנסת. זאת המציאות ולכן מפלגות של חילונים מתנערות מהדת זה כבר מזמן לא בדמם.

    1. זה מצער לשמוע את התיאור הכן והעגום. בזמנו פירסמתי בהארץ מאמר התומך בהפרדת הדת והמדינה,
      בדיוק מהסיבות שאתה מעלה בדבריך, על החיכוך ועל הכפיה. אלא שהמציאות של הניכור הכל כך עמוק לדת
      מעלה את השאלה האם יש עתיד יהודי לציבור החילוני. האם בניהם לא ירדו ויתבוללו. האם כל מה
      שישאר מהעם היהודי הוא תאים אורתודוכסיים בארץ וברחבי העולם. האם בניכור כזה לדת כדאית
      ההרפתקאה של המגורים במדינת ישראל, ואולי כדאי לוותר על כל המפעל. כי למה המלחמות, והסכסוך
      הבלתי פוסק, השסעים בעם, למה כל זה? הכל בשביל 'אזני המן והסופגניות'? לא ניתן למצוא פתרון ראוי
      לכל השאלות האלה רק בהאשמת הכפיה הדתית. הדברים הרבה יותר בעייתיים, והפתרון הוא אך ורק העמקת
      הזיקה לדת היהודית. זו התקוה האחרונה לפני שקיעתם של החילונים בין הגויים.

  9. ובכל זאת למפלגת העבודה כיום ערכים שמנהיגי המפלגה שומרים יותר ממנהיגי הליכוד. קח את עשרת הדיברות ותראה איזה צד ממלא יותר.

  10. תגובות להלברטל ולכמה מן המגיבים. לדליה צוקרמן ויוסי אדרי – בקיצור גם "הדתיים" של היום הם לא המפד"ל של יוסף בורג או של זבולון המר. ברזולוציה יותר גדולה סמוטריץ' זה לא דרעי ושניהם לא חסידי הרבי מגור. החרדים של היום הקצינו מאד את עמדותיהם מול הציבור "החופשי" והגבירו את הכפייה הדתית באופן שמשניא אותם על הציבור. ראוי להאריך בזה אבל לא כאן ולא היום.
    הלברטל – בהרבה נושאים אתה טועה, ובחלק דעותיך כנראה לא מאפשרות דו-שיח ופשרה. אתה מגזים מאד את חשיבות חבר כנסת ערבי ברשימה של העבודה או של מרץ. להזכירך גם דרעי חיזר אחרי מצביעים ערבים וגם נתניהו. הבחירות האחרונות הוכרעו על קולות בודדים.
    כשאתה מתאונן על "היעדר אהבה לעם ישראל ולציונות" אתה מוציא דברים מן ההקשר – שהוא איפה אתה עומד כאשר יהודים שורפים בית על משפחה ערבית שחייתה באותו בית " האם אלה ששרפו עשו את זה עשו את זה מתוך "ציונות" אז כנראה יש מספר סוגים של ציונות. זאת לא הציונות של ברל כצנלסון, ולא של יוסף חיים ברנר, ולא של משה שרת ויזהר סמילנסקי (שהיה חבר כנסת מטעם מפאי). ולובה אליאב.
    גם בנושא ההתנגדות לכך "שילמדו ילד יהודי לקרוא קריאת שמע" אתה מוציא דבר מההקשר . זה התנגדות למיסיון" יהודי" אם הדתיים סוגרים את בתי הספר שלהם בפני מורים או מסבירים "חופשיים" אל תדרוש אפשרות לתעמולה "לחזור בתשובה" בבתי ספר "חופשיים".

  11. מפלגת העבודה הנוכחית עוברת על כל עשרת הדברות. על פוסט יהדות, אתאיזם מוחלט,
    ושלא לדבר על ערכים של ניכור לחיי משפחה, נישואי בני אותו מין, נטייה לרפורמיות שהיא
    שוברת את לוחות הברית, בעוד שהליכוד מורכב ברובו משומרי מסורת, אוהבי יהודים ולא בעיקר
    ערבים, אנשים שמאמינים באלוקים ואוהבים את המסורת היהודית כפי שמשתקפת בשלשלת הדורות
    איך אפשר להשוות? מפלגת העבודה היא הרס ליהדות ולמיונות ולחשוב שהיא מפלגת מייסדי המדינה
    פני מפלגת העבודה של היום היא כפניה של מראענה

  12. זה מצער לשמוע את התיאור הכן והעגום. בזמנו פירסמתי בהארץ מאמר התומך בהפרדת הדת והמדינה,
    בדיוק מהסיבות שאתה מעלה בדבריך, על החיכוך ועל הכפיה. אלא שהמציאות של הניכור הכל כך עמוק לדת
    מעלה את השאלה האם יש עתיד יהודי לציבור החילוני. האם בניהם לא ירדו ויתבוללו. האם כל מה
    שישאר מהעם היהודי הוא תאים אורתודוכסיים בארץ וברחבי העולם. האם בניכור כזה לדת כדאית
    ההרפתקאה של המגורים במדינת ישראל, ואולי כדאי לוותר על כל המפעל. כי למה המלחמות, והסכסוך
    הבלתי פוסק, השסעים בעם, למה כל זה? הכל בשביל 'אזני המן והסופגניות'? לא ניתן למצוא פתרון ראוי
    לכל השאלות האלה רק בהאשמת הכפיה הדתית. הדברים הרבה יותר בעייתיים, והפתרון הוא אך ורק העמקת
    הזיקה לדת היהודית. זו התקוה האחרונה לפני שקיעתם של החילונים בין הגויים.

  13. הרב הלברטל צודק. כל המנהיגים הציונים שדחפו ליצירה מחדש של מדינת ישראל הכתירו אותה כמדינה יהודית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים