התופעה המוזרה במפלגת הליכוד

זה זמן רב שאני מתמודדת עם התופעה הפושה בצמרת תנועת הליכוד וחבריה: צייתנות עיוורת, סגידה והערצה ללא גבולות למנהיגם בנימין נתניהו. כתרים נקשרים לראשו בכל תחומי החיים: חוכמה, עוצמה, כריזמה, טוב לב, מגן החלשים, שומר עלינו מאויבינו, מאדיר שמנו בעולם, מבטיח את קיומנו, עושה קסמים, מחזק חלשים, בקיצור כול יכול מכול וכול! אני מתבוננת בתופעה ואינני מצליחה לשמוע הערת ביקורת אחת, הצעת שיפור אחת, מילת תסכול אחת, דרישה לשינוי כל שהוא, אין כלום. הכול תותים. הכול דבש.

מעריצי ביבי ועושי דברו אינם מחכים להוראות מצדו. הם ממלאים את רצונו עוד לפני שיבקש. הם יודעים מה רצונותיו והם ממלאים אותם אפילו ללא בקשה מפורשת. זוהי תופעה ייחודית בעולמנו. במדינות שבהן חופש הדיבור וחופש ההתארגנות מובטח, אזרחים יוצאים לרחובות לעיתים קרובות להפגין נגד הממשל, וראשי המדיה אינם מניחים לאוחזים בהגה כאשר הם עושים טעות או פוגעים באזרחים. מה שונה אצלנו? אני שואלת את עצמי. האמנם ביבי התברך ביכולת למנוע כל טעות? ביכולת הנדירה לקבל תמיד את ההחלטות הנכונות? לחזות כיצד דברים יתפתחו ולנצל הזדמנויות או לעצור התפתחויות מזיקות? האם זאת הסיבה?

נראה שלא. ביבי, ככל אדם וככל מנהיג, עושה טעויות. והרבה. ברם, הטעויות שביבי עושה מוצגות לאזרחים כהחלטות נכונות, ורק כאשר מתרחשת תוצאה בלתי רצויה מחפשים שעיר לעזאזל וזורקים עליו את האשמה. ה"חמור" הסופג את הביקורת והטענות הוא בדרך כלל "השמאל", שכבר נכנס למילון העברי כאבי כל חטאת, הרוע והטיפשות בהתגלמותן, והגורם היחידי לכל התלאות שפוקדות אותנו. ושוב אני שואלת: אזרחי ישראל הנבונים, שהמציאו את תעשיית ההייטק, הסטארטאפ ניישן, איך הגענו למצב הזה? איך הגענו להתבזות הזאת?

את הפתרון לשאלה מצאתי במודל התאורטי של תלות הדדית, והוא מסייע לי בהבנת התופעה. תלות הדדית היא מערכת יחסים שהחברים בה תלויים זה בזה. כל צד נותן משהו שהצד השני צריך ומקבל משהו שהוא צריך. שני הצדדים נותנים זה לזה ומקבלים זה מזה את הדברים הנחוצים להם. אלו הם יחסי הדדיות. לפעמים צד אחד הוא החזק והוא נותן יותר והצד השני הוא הצד החלש והוא נותן פחות. ברם, בשני המקרים היחסים בין הצדדים מבוססים על אינטרסים הדדיים. לדוגמה חברה מסחרית תורמת למערכת בחירות של מפלגה מסוימת והיא מצפה לתמורה כאשר המפלגה תהיה בעמדת השפעה. המפלגה זקוקה לתרומות כדי לשרוד, והיזם זקוק להורדת רגולציה כדי לייבא סחורה. זוהי תלות הדדית. דוגמה נוספת היא יחסי ארה"ב וישראל – שני הצדדים נותנים ומקבלים.

אך קיימת תלות מסוג שונה, תלות אחרת, שהיא תלות חד-צדדית. ביחסי תלות חד-צדדית צד אחד רק נותן, והצד השני רק מקבל. במקרה כזה הצד המקבל הוא צד חלש, והוא תלוי לחלוטין בצד החזק, הצד הנותן. יחסים כאלו יוצרים מצב של "פטרון וקליינט": הפטרון החזק נותן טובות הנאה לקליינט החלש תמורת נאמנות עיוורת וצייתנות מוחלטת. במקרה כזה הצד החלש, המקבל, אינו יכול להביע כל ביקורת או הערה שלילית, ועליו לציית לפטרונו אפילו במצבי קיצון. למשל בתקופת קיומה של ברית המועצות, המדינות במזרח אירופה היו תלויות בה לחלוטין. זהו המודל של התלות החד-צדדית.

לדעתי, מושג התלות החד-צדדית יכול לתת תשובה ולהסביר את התופעה שהעליתי בראשית דבריי, התופעה של צייתנות עיוורת, סגידה והערצה ללא גבולות של צמרת תנועת הליכוד וחבריהם למנהיגם ביבי נתניהו. אין לי ספק שמערכת היחסים שבין ביבי, מנהיג המפלגה, לחברי הליכוד, ובעיקר לצמרת ההנהגה של המפלגה, הם מערכת של יחסי תלות חד-צדדית. ביבי הוא הפטרון וחברי המפלגה הם הקליינט, ומשום כך הם מחויבים לנאמנות עיוורת ולצייתנות מוחלטת למנהיג, אשר מחזיק את עתידם בידיו, פשוטו כמשמעו. ברצונו יקדם, ברצונו יחסל. אם חברי המפלגה ומנהיגיה חפצי חיים, הם מחויבים לנאמנות עיוורת ולצייתנות מוחלטת לביבי, הפטרון. חבל שכך. במצב דברים כזה שני הצדדים מפסידים.