הסנאט האמריקני לא יקים ועדת חקירה על ניסיון הפוטש של תומכי טראמפ נגד הדמוקרטיה האמריקנית. גם לא על האיום על בית הנבחרים והקריאה שיצאה לעשות שפטים בסגן הנשיא מייק פנס. אף שלדמוקרטים יש רוב בסנאט, הקמת ועדה כזו דורשת רוב מיוחס, והרוב לא הושג כי הסנטורים הרפובליקנים התייצבו מנגד.
הכניסה ההמונית והבריונית לסנאט דורשת בירור – בירור של מניעיה, של מקומו של דונלד טראמפ בתמונה ושל כישלונם של הממונים על הגנה ומניעה בגבעת הקפיטול. טראמפ, איש נעדר בושה וקשר עם האמת, התחמק בינתיים מהבירור של פרשה חמורה ותקדימית זו, בירור שהיה אמור לרכז את כל הנתונים ואולי היה מצביע על דרכי מניעה בעתיד. חברי הסנאט הרפובליקנים לא היססו בהצבעתם כי הבייס הטראמפיסטי בתוך המפלגה הוא עדיין דומיננטי. אני מניח שרבים מהרפובליקנים שהתנגדו לחיסונים בעת הקורונה קנו טבליות שסייעו להם להתגבר על מחסום הבושה…
כאן בישראל המצב לא שונה, אולי אפילו מבייש עוד יותר. האסון במירון היה כולו מעשה ידי אדם. האזהרות שעלול לקרות אסון היו חשופות לכל הנוגעים בדבר. אפילו דעת הקהל החרדית, שנותנת לכל אסון סיבה אלוקית ורגילה בהבנה ובהשלמה, הבינה שהיה כאן מחדל אמיתי ששותפים לו רבים. התביעה של משפחות החללים נחרצת – להקים ועדת חקירה בראשות שופט.
ברור שהשרים דרעי ואוחנה חששו ממסקנות אישיות וניסו למנוע רוע הגזרה, אבל לטיוח הפרשה הצטרפו חברי הכנסת החרדים, שלא הסכימו לוועדה בעלת שיניים בראשות שופט. חלק מחברי הכנסת החרדים טענו שפעלו בהנחיית נתניהו, שראה בהקמת ועדה כזו איום על הקואליציה של הימין והחרדים. בעניין זה לא קם איזה ניר ברקת או אבי דיכטר ואמר, "חייבת לקום ועדת חקירה לבדיקת האסון במירון". והרי הם פוגשים חלקים רבים בציבור ויודעים שהדרישה לחקור היא חד-משמעית.
נתניהו וטראמפ לא רוצים חקירה. לא רוצים את חקר האמת. הם מוכנים לטייח כל אירוע שמסכן אותם או את שותפיהם ולהבליט כל אירוע שעשוי לתת להם פירות פוליטיים. הצפצוף על דעת הקהל והזלזול באמינות בבדיקת אירועים חריגים משותפת למפלגות המקדשות אינטרסים של יחידים על פני אינטרסים של הכלל.
הבייס הטראמפיסטי והבייס הביביסטי אינם חפצים לדעת דבר מעבר לעמדות המנהיגים. אבל בייס כזה איננו שווה שלטון. לנתניהו מצביעים גם אנשים שלא שייכים לבייס, והם פשוט מבכרים את נתניהו על יריביו. הבייס של נתניהו שווה אולי 18–20 מנדטים, השאר הם מצביעים חופשיים יותר, כפותים פחות. אנשים כאלו סייעו לירידת טראמפ מכס הנשיאות, ושעתם תגיע גם בישראל. בינתיים, שני הטיוחים בשתי המדינות מעידים בבירור על דיוקנו של הימין הקיצוני של היום.
12 תגובות
אין כמעט מה להוסיף על המאמר של עוזי ברעם, כל מילה נכונה, אך מקוממת בכך שממחישה את אשר כולנו חווים בשנים האחרונות ובעיקר מאז פרוץ הקורונה. הסתרה של אירועים קשים כתוצאה מלחצים של החרדים, כמו ההתעקשות שלא להשליט סגר על ערים אדומות חרדיות, שהביאה להתפרצות מחודשת של הקורונה, הגבירה משמעותית את מספר החולים וכמובן גם את המתים. כך גם האסון שהתרחש בהר מירון שכל הנוגעים בדבר ממלאים את פיהם מים, ואינם מגיבים על הדרישה להקמת וועדת חקירה ממלכתית. שבפועל היא בסמכותו וחובתו של ראש הממשלה.
לא צריך וועדות חקירה. וועדת חקירה זה פטנט בשביל לקבור נושא. באסון מירון למשל הכל ברור וידוע. לאחר חקירת משטרה מהירה יש להעמיד לדין פלילי את האשמים ולהענישם כדין באופן חמור. מה פתאום ראש ממשלה צריך לעסוק בעניינים כאלה? זה תפקיד רשויות החוק בלבד.
במצב הנוכחי וועדות חקירה יהיו רק נגד מתנגדי השילטון.
אכן הטיוחים בישראל וכארה"ב וההתנגדות בשתי המדינות לוועדת חקירה מעידים על הקווים המקבילים ומציפים את הדימיון בין שתי המדינות בהקשר זה ואולי גם לגורל דומה הצפוי לשני המנהיגים בדרכם הפוליטית.
המאמר מעלה את זה בצורה קולעת.
ברשימה שמביעה דעה אישית, מביע המחבר את זווית הראייה שלו על נושא מסוים, דומה הדבר לשיר שבו מביע המשורר את תחושותיו שלו לגבי מצב מסוים: ייתכן שהמצב-הנושא הוא פרטי וכמוס בליבו, או אולי הסיטואציה שעוררה את תחושותיו, מרומזת, או אפילו מסופרת בד בבד עם הבעת רגשותיו, וייתכנו אפשרויות נוספות בפסיפס שנוצר על-ידי ביטוי תחושות פרטיות בשילוב תיאורים או אזכורים מן העולם שמחוץ לעולמו הפנימי של המשורר. כך אן כך מילים המבטאות משהו מן העולם הפנימי הגועש של המשורר הן ליבת השיר. עד כדי כך השיר האישי צומח מכור ההיתוך של מעמקי הנפש, שהיה זה אך טבעי שגם כשהוא נכתב, מפורסם ופתוח לגישת הכלל, עדיין הקוראים לא יבינו אותו, לא יזדהו איתו ואף יחושו ניכור. אולם מעבר למצופה על פי ההיגיון הפשוט הצופה ניכור, כאמור, אנו עדים לעתים קרובות לתופעה שובת לב קורה שפעמים אומר הקורא לעצמו: " כך בדיוק אני מרגיש!!" תופעה דומה נראית לעתים גם בפגישה של קורא עם מאמר דעה שנכתב כדי להביע דעה אישית על מצב כללי, ואילו הקורא במאמר ביטוי לדעותיו שלו.
מאמר זה של עוזי ברעם, ייתכן שייצור אצל קוראים מסוימים "אנטי הזדהות" , שהרי קרקע צמיחתו הוא התחום הפוליטי, עם זאת תוכנו והרטוריקה המובנית על דרך ההשוואה של תופעה ישראלית לתופעה בארץ אחרת, בחברה אחרת, אך מוכרת כאן מאד, ייתכן אפוא שאנשים רבים במקומות שונים בארץ ימצאו בו ביטוי מובהק, ברור ומנומק לתחושתם ולדעתם שלהם ויאמרו לעצמם: "נכון מה שכתוב כאן, המאמר מבטא את דעתי", או: "קראתי כרגע תיאור מצב שמנסח יפה את הדברים שקשה לי איתם ולא ניסחתי עדיין", או: "ואללה, עכשיו תחושותיי מקבלות הסבר, תאורה וביטוי" וגם: " עכשיו אני מבין יותר טוב". והרי ממש לשם כך נכתב מאמר דעה: להבהיר, להרחיב, להשוות , לפקוח עיניים וכך גם לסייע לאנשים להבין מצבים ולפעמים – להבין את עצמם. אני שייכת לאלה שנהנו מהצגת הדברים כאן ומהארתם, תוך כדי קריאה הזורמת עם הסגנון השוטף. ואני סבורה שהוא שייך למאמרים שמחוללים עם הקורא מפגש אמיתי, מעין תחושה של "סיעור מוחות" שתורם לקורא מפת דרכים מוסרית וחברתית במהומת המלחמה על הבית הערכי שלנו. לא פחות.
אין שום סיכוי לוועדת חקירה וגם לא להרשעת ביבי. הוא יהפוך את העולם וימנע כל דבר אישי נגדו.
פעם הויכוחים האידיאולוגיה היו הרבה יותר חזקים אבל הצדדים לא ויתרו על ערכים. כל הצדדים כיבדו את ערכי היסוד.
תלוי בנסיבות. אם יש חילופי שלטון, ולמחליף יש כוח ורצון לנפץ דמותו של קודמו, הוא יכול לבצע חקירה ולהשיג הרבה מאוד נקודות זכות.
המוקשים הדמוקרטיים השתבשו בהרבה ארצות בעשורים האחרונים
בלי וודות חקירה
להחליף את השלטון
ולהתחיל לנהוג כפי ששלטון אמור להתנהל
ועדת חקירה לא נועדה להחליף את השלטון וכלל לא ברור שמסקנותיה יגרמו זעזוע אלקטורלי. הועדה מיועדת להביא עובדות ולהסיק מסקנות. נתניהו ניסה בכל כוחו להגן על חבריו ליצמן ודרעי ומנע אישור ועדה. לעומתו טראמפ עלול להיות מוקע אישית באחריות למאורע שקדמה לו הסתה ישירה והכוון.
אשר להחלפת הממשלה זו פרשה אחרת והרבה יותר חיונית.
שלטון ימני אופייני משנה את החוק או לפחות מעקם אותו בהתאם לצרכיו.