היש פתרון למשבר?

הקרע אולי מתחיל בנתניהו, אך בהחלט אינו מסתיים איתו
תמונה של עוזי
עוזי ברעם

כשאני משתמש במילה "משבר" אינני מתכוון למשבר העכשווי שמונע הקמת ממשלה. אני מדבר על המשבר בדעת הקהל שמגיע לממדי ענק, כשכל אחת מהקבוצות הפוליטיות פוסלת את האחרת ולא נותנת לגיטימציה לקיומה. שתי הממשלות שעומדות על הפרק – קואליציית נתניהו עם בנט, עם סמוטריץ', עם כל פלגי החרדים ובתמיכה מרחוק של עבאס, והקואליציה הנגדית של בנט, לפיד, סער, ליברמן, גנץ, מיכאלי והורוביץ בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת – שתיהן אינן זוכות לגרם של לגיטימציה מכיוון המחנה שמנגד. גם בעבר הוקמו ממשלות שמולן עמדו אופוזיציות נחושות. הייתה אווירה של מתח, של יריבות. אבל אף מפלגת אופוזיציה לא שללה את זכותה הלגיטימית של הממשלה למשול. במונחים פוליטיים ברורים יותר, לאף אחת משתי הממשלות שעל הפרק אין מינימום אמון מהצד שכנגד.

האם הקרע הזה נובע רק מסירובו של נתניהו לפנות את הזירה לאחרים? האם רק אישיותו, שזוכה לאהבת אין-קץ ולשנאה ללא מיצרים, מביאה למצב הכאוטי? לפי התשובה הפוליטית השגרתית נתניהו הוא הוא המכשול. הסתלקותו תציב איש ימין אחר בראש הליכוד וזה לא יתקשה להקים ממשלה. עם זאת, אני טוען שנתניהו הוא אכן אבן נגף, אבל הליכתו לא תסיר את הרוח שיצר. אין כל ערובה שהליכוד יוכל לייצר מועמד מוסכם שיותיר את המפלגה מאוחדת ולא אוסף של לטיפונדיות רופפות. המחנה שכנגד ינסה ליצור בריתות עם פלגי ליכוד על מנת ליצור מציאות אלקטורלית שונה. אם נשתמש במונחים פוליטיים, המשבר היום נובע מקיומו של נתניהו, המטיל צל כבד על הפוליטיקה הישראלית, אך אם ילך המשבר עלול לשנות כיוון לעבר התפוררותן של מפלגות, לרבות מפלגתו שלו, דבר שימנע צירי עומק של גופים גדולים.

הליכוד, שהייתה מפלגה של חילוקי דעות ומשברים, הפכה למפלגה מונוליטית עד כדי כך שאיש אינו מאתגר את נתניהו בשום נושא, ואפילו עוזי דיין לא יתווכח עם דברי ההבל של שלמה קרעי. כוח המונוליטיות גוזר על חברי הליכוד לא לחשוף שום חילוקי דעות, לא רק עם המנהיג אלא גם בין נתיניו. הליכתו של נתניהו תביא לפריצת הלבה התת-קרקעית. אין כל ביטחון שישראל כץ, ניר ברקת, מירי רגב ויריב לוין יוכלו ליצור מבנה פוליטי משותף.

גם המרכז והשמאל יעמוד בפני דילמות עם הליכתו של נתניהו. היום מצניעים את חילוקי הדעות העמוקים בין ליברמן למיכאלי והורוביץ. ככה זה כאשר קיים "אויב" אמיתי שהורדתו מכיסאו היא מטרת-על, העמדות האידאולוגיות נדחקות הצידה.

אינני יודע איזו ממשלה תקום, אבל כל אחת מהן תהיה חלשה ונעדרת יכולת ביצוע. האם יש פתרון? שוב הגענו לנתניהו. רק הליכתו תענה אולי על השאלה – האם אפשר יהיה לקבל ממשלה מאוזנת שתזניק את ישראל קדימה? אינני יודע, אבל שווה לנסות…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. עוזי ברעם מודאג, כפי שאמור להיות כל אזרח, מחולשתה של הממשלה שתקום, בין אם תהיה זו ממשלת קואליציית נתניהו או שתהיה זו ממשלת גוש השינוי. נתניהו עצמו אינו מוטרד מממשלה חלשה בראשותו, אפילו אם ימיה יהיו קצרים. זאת משתי סיבות. האחת, הוא אינו חושש מבחירות חמישיות שבהן, לדעתו, כוחו יגדל. השנייה, הקמת ממשלה, בין אם יציבה או רופסת, תבטל את הסכם הרוטציה עם גנץ.

  2. עוזי ברעם מעלה בעיה המנקרת בראשם של רבים והיא המשבר בדעת הקהל, שזו הפעם הרביעית שתוצאות הבחירות אינן מאפשרות להקים ממשלה שיעמדו לרשותה ארבע וחצי שנות שלטון רצוף. הסיבות הן שונות ומשונות, אך נראה לי שהעיקרית שבהן, היא, שאף מפלגה לא "התייעצה" עם "הלקוח" שלה, הלא הוא עמך ישראל. מסעי הפרסום עסקו בעיקר באופציות שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות, אך שכחו לדבר עם הבוחר, ובשורה התחתונה לא הבטיחו לו דבר, כאילו אינו קיים. צריך לומר כי אין זו תופעה יוצאת דופן. העיסוק במיזוגים היה כה אינטנסיבי וקריטי עד כי הבוחר היה לצופה בהצגה שעסקה בכל חוץ מאשר בו. תופעה כזו קיימת גם בתאגידים ועל כך יש סיפור. בדיון על אסטרטגיה חדשה, שהתקיים בתאגיד ידוע, הגיעו המשתתפים להסכמה מלאה, ולחצו ידיים. אחד מהם, שהיה חדש בהנהלה, אמר: "הסיכום הוא בעייתי, כי המשתתף החשוב ביותר לא הגיע לדיון". השתרר שקט, והמנכ"ל שאל "למי אתה מתכוון?" והתשובה שלו "הצרכן. סיכום בלי לדעת מה דעתו שווה כקליפת השום"

    1. לאביגדור שלום
      אין ספק שבחירות חמישיות זו אפשרות ריאלית. לדעתי אין מפלגה שרוצה זאת ממש אולי יש עתיד וגם זה לא בטוח.
      העובדה שרוב המפלגות לא רוצות מבטיח מאמצים למניעת בחירות אבל המדרון חלקלק.
      בבחירות האחרונות 4 מפלגות רצו את ביבי וקבלו יותר מ1.8 מליון קולות. המפלגות שסיסמתם הייתה "רק לא ביבי" קבלו 200 אלף קולות יותר.כאשר לא ספרתי את קולות ימינה ורע"ם ששמרו על ניטרליות בנושא. מכאן שהכאוס הוא אמיתי ולא יפתר בעוד בחירות. נתניהו מעדיף ממשלות מעבר ששומרות על שלטונו .אבל כפי שכתבת בחירות חמישיות נמצאות על הפרק

  3. בעוד רוב המתעניינים בפוליטיקה שלנו ורוב העוקבים אחר מהלכיה, עוסקים בחישובים מספריים של המנדטים שהתקבלו בבחירות ובצירופים שונים של מפלגות, עוזי ברעם דן בשלב הבא, מה יהיה המצב לאחר שתורכב ממשלה על בסיס מערכת ההתניות שנוצרה לאחר הבחירות; הנושא שהוא מעלה הינו מידת החוזק שיהיה לממשלה, כל ממשלה שתוקם בנתונים הקיימים. על פי הניתוח המנומק שלו הסיכוי או הסיכון הגדול טמון בעובדה שכל צירוף אפשרי של מרכיבים, ייצור ממשלה חסרת כוח.
    אי אפשר, לדעתי, לשלול את המסקנה שלו מכל וכל, שכן מהניתוח המפורט שלו, אכן מצטיירת תמונה מדאיגה. אם זאת אני נוטה לראות במאמר המרתק הזה פלטפורמה למחשבה ולעוררות לגבי מרכיב הכוח הפוטנציאלי במעשה המרכבה של ממשלה. כל ממשלה. אני סבורה שאמון בראשי המפלגות שירכיבו את הפסיפס הממשלתי, ייתן כוח לממשלה, ועל כן הישראלים העייפים ממריבות,
    גם תומכי ליכוד, עשויים לקבל את מנהיגותה של ממשלה שמחברת ימין, מרכז ושמאל בייחוד עם ראש הממשלה הראשון שלה מדיף ניחוח של ימין וניחוח דתי מסוים.

  4. מצב ללא מוצא
    בסוף הימין ינצח כי בוחריו יותר נחושים
    וביחד עם העובדה שהם קצת רבים יותר
    ועם העובדה שאין להם קווים אדומים
    הם ינצחו

  5. אם ביבי ילך, בתוך שבועיים תהיה ממשלה של הימין ובה גם הליכוד, וגם בנט, וגם סער, ועוד

  6. הקרעים הם כאלה גדולים, רמת המנהיגים בכל המפלגות כל כך נמוכה, העם איבד את ערכיו. מפחד להגיד שאי אפשר לתקן.

  7. היום מתחיל יום הזיכרון והמציאות. מי היה מאמין שאחרי כשבעים שנות עצמאות נגיע לשפל כזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי