כשימינה פנתה שמאלה

איבה פוליטית אינה משהו חדש במחוזותינו. מה"סזון" הקטן והגדול, דרך איבת התנועות הקיבוציות זו לזו ועד לפילוג של ראשית ימי המדינה, כמו גם הצהרות "בלי מק"י והרוויזיוניסטים". נוסיף אל תוך הקלחת כהנה וכהנה רציחות מפורסמות וראש ממשלה שאף שילם בחייו והנה אנו מגיעים אל בלילה שלמה של שנאה, עימות וחשד, שלא לדבר על יריבות ספורטיבית בין "הפועל" ל"מכבי" עם קורטוב של "בית"ר".

כל זה מתאר מקצת מן היריבות והמתח העוטפים את המערכת הפוליטית הישראלית. יש שזוכרים טוב מכול את זכייתה של מכבי תל אביב בגביע אירופי ראשון, יש הזוכרים את הזכייה הראשונה באירוויזיון ויש כאלה הזוכרים מעל הכול את ה"מהפך" של 1977. כאלה הם חייו של ישראלי בעל מודעות פוליטית.

לאחר שנים רבות שבהן ההחלטה הפוליטית של רוב תושבי ישראל הייתה "כן" או "לא" לבנימין נתניהו, דומה שלראשונה זה שנים עברה ההכרעה, לפחות ברגעים אלה, אל מחוץ לידיו הבלעדיות. יכולותיו המרשימות בניווט עתידו ועתידנו דומה שנחלשו מעט עם תוצאות מערכת הבחירות הנוכחית, וייתכן אפילו כי הכול עומד ותלוי בידיו של יריב פוליטי, איש אמונו בעבר, נפתלי בנט.

אך הרשו לי להביט על פרדיגמת "רק לא ביבי" בדרך אחרת. והפעם אנסה להסתכל מאותה נקודה שאינה אינטרסנטית גרידא וגם לא תועלתנית בלבד. אנסה לראות את החלטת בנט מבעד למשקפת מצביעיו הפוטנציאליים בהווה ובעתיד. כשבנט, שקד, כהנא ושאר חברי המפלגה שוקלים את מהלכיהם, האם הם אכן חושבים על הסיבוב הבא? האם הם נכנסים לרגע אל תוך עיני מצביעיהם – שעליהם ודאי ערכו סקרי עומק וניתוחים של העדפותיהם – וחושבים מה יחשבו עליהם אותם אנשים שהם עצמם אמורים לייצג? האם בוחרים אלה ילכו עימם באש ובמים גם בעתיד?

סבורני כי דוגמה חיה ומוחשית היא אכזבת הבוחרים מ"בגידתו" של בני גנץ וחבירתו לנתניהו. כל זאת לשם הקמת ממשלה ב"תקופה קשה וקריטית". האם ה"בגידה" יכולה להדהד במוחם של מנהיגים בבואם להביט אל מעבר לפינה הפוליטית? תחושת ההונאה גררה צניחה מפוארת בכוחו האלקטורלי של גנץ – ירידה מהאולימפוס של מעל 30 מנדטים אל מצבו הנוכחי של 8 מנדטים (אם כי הוא ואחרים רואים זאת כהישג, שכן הוא כמעט נכחד אלקטורלית). צניחה זו יכולה להיות עבורנו נקודת ציון לזעם הבוחרים. האם בנט וימינה יוכלו לצלוח התרסקות מפוארת שכזו? הרי מספיק שמחצית מבוחרי המפלגה ינטשו את ספינת "ימינה" בשל תחושת הונאה דומה כדי שבסיבוב הבא, והוא יגיע, תיעלם לה המפלגה הצעירה יחסית מהמפה הפוליטית.

סבורני כי לא סתם נאמר כי "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים לפעמים, אך אינך יכול לרמות את כל האנשים תמיד". פוליטיקאים חייבים להביא בחשבון את מחיר הטעות. נכון, הימור טוב יכול למקם את ימינה עם כתר ראש הממשלה על ראשיהם, אך טעות אלקטורלית אחת יכולה גם לשלוח את המפלגה אל פח האשפה של ההיסטוריה. ואם אריאל שרון דיבר על החשיבות של "להישאר על הגלגל" (פעם למעלה ופעם למטה), הרי שבמצבה של "ימינה", הפעם ייתכן שמשגה אסטרטגי לא ישאיר בידיה אפילו את גלגל ההצלה.

אסטרטגיה פוליטית היא דבר חשוב. היא יכולה למקסם קולות ולהכחיד יריבים. אך כשרק באסטרטגיה עסקינן, ההיסטוריה הפוליטית מראה כי הסיכוי להתמיד לאורך תקופות קטן יחסית. הבוחרים מחשבנים חשבונות ומעלים קוניוקטורות פוליטיות. פוליטיקאי החפץ חיים לזמן ארוך, יישמר מאופורטוניזם רגעי לטובת המטרה ארוכת הטווח.