לא לליברמן

אביגדור ליברמן חייב ללכת הביתה. הוא נציג של שנאה רושפת ומיובאת שמעלה את השימוש בכוח לדרגה שנשמעה בעבר מפשיסטים ומלאומנים. כאשר צועדים לגיונות באושים ברחובות ירושלים וקוראים "מוות לערבים", הם יונקים את הלגיטימציה למעשיהם מדרשות רבניות מסוימות ומשנאה יוקדת שמטופחת במתכוון על ידי אנשים כאביגדור ליברמן. ליברמן איננו היחיד בשיח הציבורי שמדבר כך, אבל הוא הנציג הברור של הזרם האנטי-אידאולוגי שחושב שאגרוף ברזל הוא תשובה לכל אתגר. אין בו ולו מעט צניעות. הוא וחבריו מצויים בארץ כמה עשרות שנים ותו לא, והם מעזים לדרוש הוצאת ערבים מארצם, אותם ערבים שמצויים כאן דורות על דורות.

אמנם יש ויכוח גם בתוכנו, אבל יש קרע בין התנועה הלאומית שלנו לבין התנועה הלאומית שלהם. שוחרי עתיד טוב לישראל ביכרו ומבכרים לנסות לאחות את הקרע. זה קשה, כמעט בלתי אפשרי, אבל הם מבינים שקיומנו כאן איננו מובטח אלא אם נגיע להסכמה עם העולם הערבי המקיף אותנו. יש ויכוח קשה עם הימין הדתי לאומי. הויכוח עמוק ואני רואה במעשה ההתנחלות התנכלות לקיומה של ישראל לטווח ארוך. אבל הנהגתם יונקת משורשים אידאולוגים-אמוניים ואיתם אפשר להתווכח. לעומת זאת, הויכוח הופך נלעג מול הכוחניות הליברמנית שאומרת "רק אני מכיר מה זה ערבים".

מה זה מכיר? מכיר היטב. הוא חושב שלהם יש רק שיקולי פחד וחשבון. אין כאן עם שנאבק על חייו ועל הגדרתו. הכה בהם. חסל תשתיות טרור בעזה ותקבור חיילים ששילמו בדמם על מצב שיחזור ויאיים. נכון שליברמן איננו חד-ממדי – הוא יכול לגלות גמישות בנוגע לויתורים טריטוריאליים, למשל. אך מטרתו העליונה לקיים את תורת כהנא – העיקר להיפטר מהערבים שנואי נפשו.

אביגדור ליברמן לא היה חייב להיעלם לולא היה מסוכן. הוא מדבר אל היצרים העמוקים ביותר של חלקים בציבור, חלקים שאינם מאמינים בדבר מלבד הפעלת כוח והתעלמות מתוצאותיו מחוץ ומבית. ישראל רוצה להבטיח את עתידה, אך דרך זו מתעמרת בעתיד ומסכנת אותו. אינני משלה עצמי שליברמן יקום ויפרוש לביתו ולסביבתו. אבל חובה להצביע על מי שמפריע לכל ניסיון הידברות אמתי, על מי שאצלו הדמוקרטיה היא מס שפתיים ולא מהות.

נכון, אין פתרון קסמים והייאוש פוקד רבים. המאבק איננו בין הצודקים ושומרי המוסר לבין רוצחים חסרי רסן. המאבק הוא על קיום יחדיו לטווח ארוך. מי שמנסה לסכל מטרה זו משיקולים קצרי טווח – טוב שייעלם מהחיים הפוליטיים.