מוסר, חוק ושחיתות בפוליטיקה

השפעת התנהלותם של הפוליטיקאים על הצבעת הבוחרים
תמונה של ניצה

בעוד כמה שבועות ילכו אזרחי ישראל לקלפי בפעם הרביעית. מדוע אי-אפשר להקים ממשלה יציבה ויעילה שתנהל את המדינה ותדאג לכל אזרחיה כמקובל במדינות נאורות? לדעתי התשובה נעוצה בפרדוקס הקיים במערכת הפוליטית שלנו. מבול של מועמדים שמנסים לשכנע אותנו שהם ראויים להנהיג את המדינה. ים של מפלגות שנלחמות על ליבו של הבוחר ומנסות לשכנעו שהאג'נדה שלהם היא זאת שתציל את המדינה מהמשברים הקשים התוקפים אותה.

איפה הפרדוקס? מצד אחד שפע של מועמדים מכל גווני הקשת: מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני. גם האידאולוגיות מוגשות לבוחר במגוון רחב: החל ב"שתי גדות לירדן" וכלה בנסיגה לקווי 67'. אולם מצד שני בתוך כל השפע הזה של מועמדים ומפלגות, הבוחר מרגיש "שאין עבור מי להצביע, ואין במי לבחור". הקולקציה המוצעת לבוחר איננה אטרקטיבית וזאת בלשון המעטה. המועמדים אינם מביאים עימם בשורה, והמפלגות אינן מציגות פתרונות רציניים לבעיות הקשות שעימן מתמודדים האזרחים. האזרח הבוחר מבולבל, הוא מקבל החלטות בלית ברירה, ולרוב הוא אפילו לא שלם עימן.

הסיבה למצב העגום והמבלבל שבו נמצא הבוחר הישראלי נעוצה בעובדה שהבוחר נדרש לשים על כף המאזניים את ערך המוסר ואת היושרה האישית, אל מול המקצועיות, הניסיון הניהולי, והידע באנגלית. עליו לגבש דעה ולהחליט על מה הוא מוכן להתפשר. האם הוא מוכן לקבל מנהיג מושחת, לא-אמין, רודף כבוד, סוגד לבעלי ממון, אכול רגשות רדיפה, אך בעל כריזמה, ניסיון בניהול וכושר ארגוני? או מנהיג "אפור" שהניסיון הניהולי שלו אינו אינטנסיבי וברור, אך הוא בעל אישיות אמינה, מתחשב בבוחרים, אינו רודף שררה וכבוד, והחשוב ביותר – אומר אמת והולך ישר.

נראה שלא רק האזרחים מבולבלים, גם שומרי הסף מבולבלים. שופטי בית המשפט העליון, למרות מילותיהם הקשות, החליטו "לא להחליט", לדוגמה, השופט מזוז ציין כי "המציאות שבה נאשם בפלילים בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות מקים ממשלה ועומד בראשה, מעוררת קושי ציבורי-מוסרי שקשה להפריז בעוצמתו. מציאות כזו משקפת משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה ושל המערכת הפוליטית בישראל". גם היועץ המשפטי אינו נוקט עמדה ונמנע מהתנגשות חזיתית עם מנהיגים מושחתים ומעדיף לטאטא שאלות רבות הנוגעות לשחיתות שלטונית מתחת לשטיח.

לפי מחקר שנעשה במכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2015 נמצא כי "במצב הקיים, הגבולות שבין הפוליטיקה לשחיתות אינם ברורים. לאי-בהירות זאת השפעה הרסנית, שכן העמימות מאפשרת לאנשים [נבחרי ועובדי ציבור, נ.נ.] לפעול באופן מושחת בלי שיכירו בכך שיש פסול במעשיהם". למעשה, אומר המחקר, השחיתות נעשתה לגיטימית והאדם הפועל באופן מושחת אינו רואה כל פסול במעשיו. "אין גבול ברור בין פעולה פוליטית כשרה למען קבוצת אינטרס לגיטימית, לבין סיוע פסול לקבוצת אינטרס לא לגיטימית". דהיינו, קבלת טובות הנאה מפליגות (11 מיליון שקלים, למשל) מחברה מסחרית, תמורת סיוע עקיף לפעילות החברה, אינה נחשבת שחיתות.

בשנת 2005 מונתה, ביוזמתו של ח"כ אריה אלדד, ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת גילויי שחיתות ברשות המבצעת ובגופים ציבוריים, בכלל זה ברשויות המשפט וגופי אכיפת החוק, וכן לחקור קשרים פסולים בין הון לשלטון ובין תקשורת לשלטון ולהסיק מסקנות.

הוועדה אימצה את הגדרותיו של החוקר יחזקאל שלום. שלום חילק את נושא השחיתות בשלטון לשלוש קטגוריות: הגדרות המבוססות על החוק, הגדרות המבוססות על המוסר או האינטרס הציבורי, והגדרות המבוססות על דעת הקהל. לטענתו, "שחיתות פוליטית היא סטייה מחובותיו הרשמיים של עובד ציבור (נבחר או מתמנה) מסיבה של אינטרס אישי (הקשור בעצמו, במשפחתו, או בחוג ידידיו), או נעשית למטרה רווח כספי או שיפור המעמד… התנהגות פוליטית היא מושחתת כאשר יש עימה הפרה של נורמות חוקיות או של עקרונות פורמליים".

הארגון הבין-לאומי לשקיפות טוען כי שחיתות פוליטית היא "שימוש לרעה על ידי מנהיגים פוליטיים בכוח שהופקד בידם להפקת רווח אישי, במטרה להגדיל את כוחם או עושרם. שחיתות פוליטית אינה בהכרח כסף שמועבר מיד ליד, אלא היא יכולה להתבטא בסחר בהשפעה או בהענקת הטבות, שמרעילים את הפוליטיקה ומאיימים על הדמוקרטיה".

המושגים "סחר בהשפעה" כשחיתות מוכרים לנו מפרשות וואלה ו"ישראל היום" ומושג "הענקת הטבות, כשחיתות פוליטית" מוכר לנו מתיק המתנות ומתיק "ישראל היום".

כדאי לציין שמדד השחיתות השנתי המפורסם מאז שנת 1995 על ידי הארגון הבין-לאומי לשקיפות ובו מדורגות רוב מדינות העולם לפי רמת השחיתות השלטונית שבהן, ממקם את ישראל במקום מבייש ביותר. יתרה מזאת, מעמדה של ישראל הולך ויורד עם השנים, דהיינו השלטון בישראל נהיה יותר ויותר מושחת עם השנים. בשנת 1996 ישראל הייתה במקום 14. דהיינו, 14 מדינות היו נותר "נקיות" משחיתות מאיתנו. בשנת 2018 "עלינו" ברמת השחיתות למקום 34! הקפיצה הגדולה הייתה בשנים 2003–2006, שבהן "עלינו" ממקום 21 למקום 34. אני בהחלט חושבת שעלינו להתבייש במיקום הלא-מכובד הזה. לצערי, גם נתון זה עדיין לא עוזר לי להחליט עבור מי להצביע בבחירות הקרובות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. תראי את המאמר שהתפרסם באתר הזה לפני כמה ימים על ההתייחסות הכמעט דתית לנתניהו, ולא משנה מה יעשה.

  2. כמעט למילת גנאי
    יש רק מילת גנאי אחת חמורה יותר ממוסרי =
    שמאלני

  3. וכל יום שעובר אני עוד פחות יודעת בעד מי אני רוצה להצביע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורי

הים הפך שחור

על הסכנות הטמונות בשימוש בדלק מחצבי