חיבור הרסיסים למקשה אחת

מי יכול לחבר את רסיסי המפלגות לכוח משמעותי?
תמונה של גדעון
פרופסור גדעון ביגר

שברי זכוכית מתגלגלים בינינו. פה רסיסים מ"כחול-לבן", שם רסיסים מ"עבודה". פה רסיס של אלוף מבוגר וכאן רסיס של "יש עתיד". רסיסי זכוכית שאולי מנצנצים אך עלולים לפצוע, לחתוך בבשר החי ולהזיק. עם זאת – תכונתה של הזכוכית, גם השבורה, היא ביכולת היוצר להתיך את כל חלקיה לעיסה אחת וליצור מהם יצירה שלמה, חדשה, כלולה בהדרה וממלאת תפקידה. את כל הרסיסים שיתחברו יחד, בלי שאחד מהם יהיה חשוב מהאחר, אפשר לחבר יחד לשלמות. הרסיסים ישנם – נחוץ היוצר, בעל המלאכה המיומן, ונחוצה היצירה שיבקש ליצור.

היצירה המבוקשת  ברורה – מדינה בסגנון אחר. מדינה שעיקרה מתן ביטחון צבאי, חברתי, כלכלי לכל אזרחיה, מדינה השואפת לשלום עם שכניה ומוכנה לשם כך לוותר על שטחים, מדינה שבה קולו של האזרח איננו נספר רק בקלפיות כי אם בכל נושא חשוב, מדינה שתושביה רוצים לחיות בה, מדינה שיש עתיד לפניה והעבר המפואר הוא חשוב רק כדי שתכיר בשגיאותיה.

מי האיש שיכול לחבר את הרסיסים? מי האחד, היוצר, שביכולתו לחבר את כל הרסיסים יחד – נראה כי גם זה ברור: אהוד ברק.

הנה הרעיון – כל הרסיסים, מרסיסי "כחול לבן" ועד רסיסי מר"צ, מרסיסי "יש עתיד" לרסיסי "העבודה" , ואפילו מרסיסי "ישראל ביתנו" ועד רסיסי "הרשימה המשותפת", ויחד איתם גם כל הרסיסים החדשים – "המבוגרים", "הישראלים", "הכלכליים" "החברתיים" ועוד – כל אלה יתאחדו בידיו של אהוד ברק, המבוגר בעל הניסיון, המוכשר על אף מגרעותיו, היחידי המסוגל לתווך בין הרסיסים, האחד שיכול ללכד את כל האלופים ורב-האלופים שהיו בעבר פקודיו, יחד עם אלה שבעבר שירתו תחת ידו בתפקידיו הפוליטיים והמדיניים. רק הוא יכול לחברם ולנהלם לקראת היצירה המבוקשת – מדינת ישראל – מדינה דמוקרטית ויהודית, שרשויות השלטון שלה פועלות למען האזרח, שכל רשות שלה יודעת את תפקידה ולא מתערבת בתחום האחרת, שאין בה חוקים נורווגיים וחוקים למניעת העמדה לדין של בעלי שררה. מדינה השואפת באמת ובתמים לעשות שלום עם הפלסטינים ולתת להם לנהל את מדינתם העצמאית ממערב לירדן, בקווים שניתן להגיע להסכמה לגביהם. מדינה שתחזור לימים שכל העולם הריע לביצועיה, לכוונותיה ולדרכה.

כך יווצרו בעצם שלושה גושים גדולים – הימין המרכזי ומימינו בנט וסער, הגוש הדתי-חרדי והגוש הליברלי. הגוש הליברלי יכול להשיג רוב, ולכן יוכל לנהל לבדו את המדינה. מי שיקבל את תפיסותיו יוכל להצטרף אליו וליצור את "העיטורים" על יצירת הזכוכית השלמה, מבלי לפגום בה. המפלגות שמימין לליכוד הצהירו בחלקן שלא יצטרפו לליכוד, והנה יוכל המרכז הליברלי, בהנהגתו של ברק, ליצור מחדש את מדינת ישראל.

נכון, יש היסוסים לגבי האיש. נכון, יכפישוהו בכל פה, יחטטו בחייו ובמעלליו ויציגו ברבים את כישלונותיו, אך – מי יכול היום לקחת המושכות בידיו? מי יוכל לעמוד מול הסערה הבאה עלינו מהשילוב הקטלני בין לאומנות מהסוג הגרוע ובין הממסד הדתי הכובל והמאתגר כל התקדמות וחידוש? האם בנט או סער יכולים להציג מישנה אחרת מאשר "רק לא ביבי ואנחנו טהורים וישרים"? האם בזה יקנו את לב המצביעים? הרי אין בידם כל הוכחה שפרט לרצונם הכן יש להם גם יכולת ביצוע. לא זה ולא זה יצרו איזו יצירה בת קיימא המשפיעה על חיי אזרחי ישראל.

זיכרו את הגנרל דה-גול, שבעת משבר בצרפת נקרא מחדש אל הדגל, עזב את אחוזתו בכפר, חזר לארמון הנשיאות, חולל מהפכה בשלטון, הוציא את הצרפתים מאלג'יריה ומנע בכך מלחמת אזרחים במדינה. האם זה לא מה שאנו צריכים בשעה גורלית זו?

זו הדרך ואין בילתה. אם לא יתעוררו הרסיסים ויתחברו לגוש אחד, וממנו תיווצר יצירת הפאר הישראלית, נמשיך לשקוע בבוץ.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

23 תגובות

  1. ברק הודיע שאיננו מעוניין להציג מועמדותו לראשות מפלגת העבודה. נראה לי (וזאת לא רק מראיה) שאם יפנו אליו בהצעה רצינית – יהיה בהחלט מוכן לקבלה.

    1. מי צריך לפנות לאהוד ברק?
      אולי ביבי?
      אם מישהו יפנה לאהוד ברק והוא יסכים זאת תהיה תעודת הביטוח של ביבי לקדנציה נוספת.
      איך זה – שזה לא ברור לך?

  2. נשמע סביר!

    אגב- גם ההשוואה ל דה-גול מתאימה, שני האישים הם בעלי אגו חזק, ושניהם מאד מאד רצו להיות מוזמנים להיקרא למישרה הרמה
    אפשר ללכת על זה. אני מתקשה לראות פיגורה אחרת ראויה בתקופה מבובלבת כזו

  3. צריך, בהקדם, לנסות להשפיע על ליברמן, גנץ, הורביץ, מיכאלי, דני יתום, חולדאי, שיפנו לברק מיד. אינני יודע איך להגיע אליהם וכל שיעשה זאת – יבורך

    1. אין חיה כזו. וגם אין זמן. ואפילו יתקבצו כל הקיביצרים הפןליטיים הללו יחד הם לא יקבלו מבדטים בכנסת כדי ליצור תחליף לנתניהו. האם אתה לא מבין שהסיפור הזה שבטעות מכוונת קוראים לו "מרכז שמאל" עבר מן העולם?
      כמו שאין להסתמך על גבולות שנקבעו בעבר כך אין לבנות על מפלגות שהתחסלו.

      1. מוזרת אמירתך בעניין הגבולות. הגבול עם מצרים נוצר ב 1906 ואושר ב 1919, והוא היום הגבול הקיים. הגבול עם עבר הירדן נקבע ב 1922 והוא קיים עד היום. הגבול עם לבנון נקבע ב 1923 והוא קיים עד היום. האם זה לא אומר משהוא ? מסכים לדעתך שאין היום שמאל וימין אך האם אין הבדל בין קםיטליזם מלא לבין מעורבות ממשלתית רבה ? האם אין הבדל בין גישת ארץ ישראל השלמה לבין עקרון שתי המדינות ממערב לירדן ? מבין את גישתך, אך אני דבק בעובדות ולא ברצונות, פרט לרצוני להביא לאיחוד של רשימות על מנת להיליף את השלטון

        1. נכון טענת בעניין הגבולות עם מצרים ירדן ולבנון. אבל לאורך ההיסטוריה גבולות חדשים נוצרים וגבולות משתנים. גם הדוגמאות שהבאת הם גבולות שלא היו קיימים מקודם ונקבעו אחרי התפרקות האימפריה העותומנית.
          כיום איך זה בגבול ישראל סוריה? איך זה בין רוסיה לאוקראינה? איך זה בנגורנו קראבאך? איך זה יהיה עם הרשות הפלסטינית? איך זה יהיה בכורדיסטאן?
          אבל זה ויכוח משני.
          הדיון ההבנה העיקרית היא שאין יותר שמאל משמעותי בישראל. אילו הן העובדות שיש לדבוק בהן. לאיחוד הרשימות שאתה מציע אין היתכנות לחלוטין. צריך להתעורר מהפנטזיות. יכול להיות שביבי יוחלף. אבל אז במקומו יבוא מנהיג אחר מהימין.

          1. הסבר לי מה זה שמאל ואבין אולי מדוע הוא לא קיים יותר בישראל. האם השאיפה ל"שתי מדינות" זה סימן היכר לשמאל? האם השאיפה לצדק סוציאלי זה סימן היכר לשמאל? האם תחימה בין רשויות זה שמאל? ואולי אתה מתכוון שאין כיום מפלגה משמעותית שמעלה רעיונות כאלה? אם הדבר האחרון – אני מסכים. אם האפשרות להעלות בגוש אחד את השאלות האחרות – לכך אני שואף . דרך אגב – כל הדוגמאות שהעלית אינן מקובלות על הקהילה הבינלאומית וכולן הושגו בכוח, מלבד נושא פירוקה אולי של עיראק והקמת מדינה עצמאית כורדית, שבהחלט יכול להיות דוגמה לישראל מול הפלסטינים.

            1. מי זה הקהילה הבינלאומית?
              נכון טענת – הגבולות הושגו בכוח.
              כל הגבולות בהיסטוריה הושגו בכוח.
              הנס מורגנטאו טען שהדבר היחידי הקבוע בהיסטוריה הוא השינוי.
              כך בעניין הגבולות המוכר לך.
              כך בעניין הפוליטיקה.
              במדינת ישראל במשך 70 שנים כ- 15 מפלגות נעלמו.
              הגיע תורה של מפא"י בנותיה ונכדותיה.
              המעניין הוא שנכדתו של מפא"יניק שנרצח, תחסל את המפלגה סופית.
              לבסוף אנו מסכימים מאד. אין כיום מפלגה שמעלה רעיונות כאלה.
              נכון – השאיפה לצדק סוציאלי היא סימן היכר של השמאל. אבל בישראל השמאל זייף. דווקא הימין קידם את הצדק הסוציאלי. ראה ערך השתלטות מה שנחשב בטעות לשמאל על מי נחל ה-אסי.
              לגבי שתי מדינות – אין טעם להתכתב על זה. עבר זמנו בטל קורבנו.

              1. מיסוד האו"ם כל המדינות החתומות עליו מתחייבטת לא לצאת למלחמה אם אין ריום אמיתי עליהן ולא מספחות שטחים שנכבשו גם במלחמה צודקת. מכאן ואילך לא נקבעים גבולות לפי ניצחון או הפסד, פרט חגבולות מדינת ישראל של 1949, שהם בעצם קווי שביתת נשק ולא קווי גבול. כל שאר השינויים שנעשו בכוח מאז ייסוד האום לא מקובלים. נכון שיש ביריונים גדולים – רוסיה, מרוקו, טורקיה, סין שכבשו שטחים ואף אחד לא יכול להכריח אותם להחזיר, וגם אנחנו בחבורה נכבדה זו.

  4. מדוע שלשה גושים? שכחת את הערבים. בפועל יהיו ארבעה גושים. ספק אם לגוש אחד יהיה רוב.

    1. אכן כן . כבר אמר הנביא עמוס – על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. יהיה גם הגוש הערבי אך ככל הנראה, כל זמן שמנהיגיו הם אלה, לא יצטרפו לשום גוש מהשלושה שהזכרתי. נראה שלשום גוש אכן לא יהיה רוב ולכן, הצעתי היא גיבוש הגוש הליברלי כולל הגוש הערבי תחת מטרייה אחת – החרדים לא יצורפו לגוש והדבר יעשה רק טוב למדינה והימין ימשיך בחלומותיו על ארץ ישראל השלמה, דבר שברור שלא ייתכן במציאות העולמית והמזרח תיכונית

  5. אני מעריך מאד את הניסיון והרקע הביטחוני של אהוד ברק, כמו גם את כישוריו האינטלקטואליים. אין ספק שהוא ברוך כישרונות ועילוי מחשבתי. אבל האינטליגנציה הרגשית הנמוכה שלו (הוא עצמו הודה, באיחור, שהיה עיוור לכך שמנהיג צריך גם ממד רגשי) פוסלת אותו מתפקיד המאחד של רסיסי המפלגות לגוש אחד.
    השילוב בין הנרקיסיזם שלו והרגלי השררה שרכש בקריירה הצבאית גרמו לברק להיות יהיר וזחוח. ההיבריס שלו והעדר יכולתו להקשיב ולהפעיל ביקורת עצמית מהווים מכשולים בדרך להנהגת הגוש הליברלי.
    אכן, גם הגנרל דה-גול שב מהמדבר הפוליטי להנהגה. אולם בשונה מדה-גול, ברק עורר התנגדות עמוקה כלפיו ויצר מחסום בלתי חדיר בינו לבין הציבור. לחובתו של ברק יש לזקוף גם את פרישתו ממפלגת העבודה מתוך אינטרס אישי לצורך שיתוף פעולה רב שנים עם נתניהו.
    ולסיום, אני נוטה לייחס חשיבות למה שאומרים הורים על ילדיהם. מיד לאחר שנבחר ברק לראשות הממשלה אמר אביו ישראל ברוג: "אנחנו מקווים שאהוד יהיה ראש ממשלה טוב לכל עם ישראל. אני האמנתי שמוטב היה אילו עסק בפיזיקה במכון וייצמן במקום לפנות לפוליטיקה".

    1. אכן החסרונות ידועים ומוכרים, אך ייתכן, ואינני מכיר אישית את ברק, שניסיון השנים מביא אותו להכרה בחולשותיו, באי רגישותו האישית ועוד. בהחלט ייתכן שניכנס לתפקיד ראש הממשלה כשל . היום, 20 שנים מאוחר יותר, האיש אולי אחר. מעבר לכך – האם יש אחר שיכול לחבר את כל שברי הזכוכית? הצביע על האיש ו אשמח להציעו. אינני עובד כמובן בשירותו של ברק או של כל אדם אחר, וכל כוונתי – לסייע לנו כאזרחי המדינה לצאת מהמשברים ולזה נחוץ מנהיג.

  6. כמה מפלגות וכמה פיצולים וכמה פיצולי פיצוחים.לאן זה מוביל אותנו.

    1. לזה בדיוק כיוונתי בהצעתי – חיבור כל הרסיסים לגוש שלם אחד

  7. ואם לא ברק, אז מי? הכי מתאים ללכד את הרסיסים הוא חולדאי. הוא היחידי שלא בא מתוך המערכות הפוליטיות הקיימות, כעין גורם אוביקטיבי.

    1. חולדאי בה מהמערכת הפוליטית עירונית. זליכה, דני יתום לא באו מהמערכת הפוליטית.

    1. ללא תקוה – העולם לא יעמוד. ניסיתי – אם לא יצלח המהלך – חבל, אך חובתי הציבורית הייתה לנסות.

    1. הבעת שאיפה איננה טעות. גם אם המהלך שהצעתי לא יתבצע, עדיין לדעתי היה ראוי להביא אותו לדיון ציבורי וטוב שכך אמנם נעשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים