המנהיג והמפלגה – מבט-על

אנו עומדים שוב מול מערכת בחירות שמככבים בה שני מרכיבים עיקריים – מנהיג ומפלגה. כרגע, ועל פי הסקרים וגם לאור בחינת העבר הקרוב, קיים מנהיג אחד, בנימין נתניהו, העומד מעל האחרים וקיימת מפלגה אחת, הליכוד, המפלגה הגדולה מול כל האחרות.

על כן, מן הראוי לבחון כיצד הצליחו מפלגה אחת ומנהיג אחד להישאר בשלטון זמן כה רב. נראה כי מאז ימי דוד בן-גוריון ומפלגתו מפא"י בעשור הראשון למדינת ישראל, לא הייתה זהות מעין זו בין מנהיג למפלגה. להלן אבקש לעסוק בנתניהו ובמפלגתו תוך ניסיון לעמוד על אישיותו של המנהיג שאפשרה לו להתמודד, עד עתה בהצלחה, עם משברים, עם עליות וירידות, עם שיאים ובורות ולצלוח זאת בהצלחה. כך האיש וכך מפלגתו. ההסתכלות מתבססת על מבט ממעוף הציפור על פעולות המנהיג והתאמתו לשינויים בעולם סביבו, ובמקביל – שינויים והתאמה במפלגת הליכוד.

מקובל כי כל אדם, ובעיקר מנהיג, פועל ומקבל החלטות בהתאם למערכת אמונות שקיימות בו, מערכת שנוצרת על בסיס ערכים, אישיות, סגנון פוליטי, אינטלקט וניסיון העבר. מערכת זו מאפשרת הבנה טובה יותר של המציאות ונותנת לאדם ביטחון ביחס להבנתה. לאור זאת ניתן למצוא קשר בין מערך האמונות והערכים לבין התנהגותם של האנשים בכלל ושל המנהיג בפרט. נראה ברור כי למערכת האמונות של נתניהו יש משקל רב בעיצוב דפוסי החשיבה שלו, השפעה על עמדתו מול הסביבה האסטרטגית שבה הוא פועל ועל העדפותיו ההתנהגותיות.

במשך שנות שלטונו, וגם כשהיה באופוזיציה, מיסד נתניהו את דמותו כמנהיג כריזמטי, בלתי-מעורער, המהווה בעצם את הסמכות העליונה במדינה בכלל ובמפלגתו בפרט. הוא נחשב לאיש בעל אינטליגנציה גבוהה ויכולות אישיות המתבטאות בחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח המבוססת על לוגיקה ברורה (סיבה ותוצאה, מידה כנגד מידה) ורב-תחומית (אסטרטגית, פוליטית, צבאית). עם זאת הנהגתו של נתניהו לאורך השנים משקפת מתח מובנה בין מצפן ערכי נוקשה, המחובר עמוקות לתפיסתו על הצורך הכמעט דתי בקיומה של ארץ ישראל השלמה כביתו הלאומי של העם היהודי, לבין הצורך להתמודד עם דרישות מנוגדות העולות במדינת ישראל, בעולם הערבי והמוסלמי הסובב אותה ובמדינות העולם.

דפוסי הפעולה של נתניהו מאופיינים ברובם, אם לא כולם, ברציונאליות לצד יכולת למידה והפקת לקחים גבוהה מכל תקלה, בעוד הוא משמר ריכוזיות בכל הנוגע לקבלת החלטות העומדות לפתחה של המדינה, וממעט להיוועץ עם בכירים נוספים בהנהגת הליכוד והמדינה. המתח בין זהויותיו מהווה גורם מעצב ומושך מרכזי תמידי לדפוסי חשיבתו, קבלת החלטותיו ופועלו.

גמישותו האסטרטגית וכישרונו לגמישות רגעית במצבים שבהם היא נדרשת, הכשירה את הקרקע להשתלטות הליכוד על מהלך העניינים במדינה. לעומת זאת עולמו הפנימי, זה המעצב את היגיון פעולתו, עודנו מתאפיין בנוקשות ערכית ובמחויבות לאידיאולוגיה של שלמות הארץ ושיוכה לעם היהודי.

מרכיבי תפיסתו של נתניהו הם בראש וראשונה מחויבותו לרעיון ארץ ישראל השלמה וראייתו את עצמו כמנהיג העם היהודי. דימויו העצמי כפועל בכוח אמונתו הכמעט-דתית באה לידי ביטוי כאשר הוא נדרש לביסוס הלגיטימציה למעמדו וכן לחיזוק התודעה כי תחומי עשייתו ופעולות מפלגתו הם מימושה של כמעט "שליחות אלוהית". נתניהו נשען, לכאורה בלי לתת לכך דגש, על הדת כעל מקור הסמכות והלגיטימציה לפעולותיו.

מרכיב נוסף בתפיסתו של נתניהו הוא המצב הביטחוני של ישראל. אמירותיו הפומביות, שבהן הוא ממשיך להציג את מדינת ישראל כמוקפת אויבים המנסים להשמידה והיא, על אף עוצמתה, "ככבשה בין זאבים" (בעיקר חיזבאללה ואיראן) משמשות אותו בטיעונו שרק הוא מסוגל להגן על המדינה מאויביה. בחששו העמוק והעקבי מפעילות צבאית של איראן כנגד מדינת ישראל הצליח נתניהו להדביק גם את אזרחי ישראל ובעיקר את אנשיו בליכוד.

עוד מרכיב בולט הוא תפיסת המציאות והאויב. לראיית נתניהו, המציאות היא מלאת קונפליקטים, עוינת אותו אישית ואת מפלגתו, גדושה מאבקים מבית ומחוץ. תפיסתו זו מאפשרת לו להגדיר את הישויות הפועלות במרחב במושגים מנוגדים כמו חזק וחלש, מנצח ומושפל, קורבן ותוקפן וכיוצא בזה. והיא גם מהווה את מקור הסתכלותו של נתניהו הבוחן ומפרש את המציאות העולמית, האזורית והפנימית כאחד. כנגזרת מתפיסתו זו הוא נוטר טינה עמוקה הן ליריביו מבית, מתוך ליכוד, הן ליריביו מ"השמאל" והן, במעגל הרחוק, ליריביו בחיזבאללה ובאיראן. בשל חששות אלה גישתו כלפי יריביו היא עוינת, אלימה ומסלימה, ומחייבת אותו לבניין הכוח הפוליטי ולהתעצמות על מנת לשמור על מעמדו ועל שלטונו לאורך ימים.

בעולמו התודעתי של נתניהו, דימויו העצמי זוכה לחשיבות ולמרכזיות ייחודית. הוא תופס את עצמו כמנהיג חזק שבכוחו לחולל שינויים אסטרטגיים, לעצב מציאות ועל ידי כך אף לשלוט בהתפתחות ההיסטוריה. כמי, שלדעתו, הוא בעל מיקוד שליטה פנימי חזק, הוא איננו זקוק לחיזוקים או לתמיכה חיצונית לשם קבלת החלטות. כפועל יוצא, נתניהו נוטה שלא להותיר מקום למזל ולמקריות בכל הנוגע להתפתחות במציאות.

עם כל זאת, בחודשים האחרונים, ובעיקר בשבועות האחרונים, נתניהו ניצב במציאות המאופיינת בחוסר ודאות, בתזזיות, במתיחות ונפיצות בהיבט האסטרטגי, התפעולי, החברתי ובעיקר – הפוליטי. נתניהו ניצב בנקודת זמן ייחודית שבה תפיסתו את יכולת השליטה שלו על התהוותה של המציאות וכיוונה עומדת למבחן. מחד גיסא משבר הקורונה, המשבר הכלכלי, התפרקותה החלקית של מפלגתו בגלל "עריקים", ומאידך גיסא הצלחותיו המדיניות בהסכמי השלום עם מדינות ערב הרחוקות מישראל והמהירות שבה מתחסנת אוכלוסיית ישראל – יעמידו בפניו אתגר. האתגר יהיה גם בפני הליכוד ובסופו של עניין בפני אזרחי ישראל הנקראים פעם נוספת להחליט האם הם מעוניינים בהמשך הנהגת המדינה על ידי נתניהו והליכוד, או שהתכונות שהביאו אותו לשלטון כבר אינן רלוונטיות היום למדינת ישראל.